ביאור:בבלי ברכות דף ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא [1];

היכי נימא?

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו'

אימת מצלי?

אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שמהלך בדרך.

עד כמה [2]?

אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: עד פרסה [3].

והיכי מצלי לה?

רב חסדא אמר מעומד, רב ששת אמר אפילו מהלך.

רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא, קם רב חסדא וקא מצלי; אמר ליה רב ששת לשמעיה [4]: מאי קא עביד רב חסדא?

אמר ליה קאי ומצלי.

אמר ליה: אוקמן נמי לדידי ואצלי: מהיות טוב אל תקרא רע [5].

מאי איכא בין 'הביננו' ל'תפלה קצרה'?

הביננו בעי לצלויי שלש קמייתא ושלש בתרייתא, וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי; בתפלה קצרה לא בעי לצלויי לא שלש קמייתא ולא שלש בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי [6], והלכתא: הביננו מעומד, תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך.

היה רוכב על החמור [- ירד ויתפלל, ואם אינו יכול לירד - יחזיר את פניו, ואם אינו יכול להחזיר את פניו - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה מהלך בספינה או באסדא - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים]:

תנו רבנן: 'היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה; אם יש לו מי שיאחז את חמורו - ירד למטה ויתפלל, ואם לאו - ישב במקומו ויתפלל; רבי אומר: בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו [7].'

אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי.

תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ג מ,טו]: 'סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות [8] - יכוין לבו כנגד אביו שבשמים, שנאמר (מלכים א ח מד) [כי יצא עמך למלחמה על איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו אל ה' [דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בנתי לשמך];

היה עומד בחוצה לארץ - יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר (מלכים א ח מח) [ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ איביהם אשר שבו אתם] והתפללו אליך דרך ארצם [אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך];

היה עומד בארץ ישראל -יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר (מלכים א ח מד) [כי יצא עמך למלחמה על איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת [בה והבית אשר בנתי לשמך];

היה עומד בירושלים - יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר (דברי הימים ב ו לב) [וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו] והתפללו אל הבית הזה;

היה עומד בבית המקדש - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר (מלכים א ח לה) [בהעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך] והתפללו אל המקום הזה [והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם]

היה עומד בבית קדשי הקדשים - יכוין את לבו כנגד בית הכפורת; היה עומד אחורי בית הכפורת [9] - יראה עצמו כאילו לפני הכפורת [10]; נמצא עומד במזרח - מחזיר פניו למערב, במערב - מחזיר פניו למזרח, בדרום - מחזיר פניו לצפון, בצפון - מחזיר פניו לדרום; נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד.'

אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד ד) כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות [אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגברים] - תל שכל פיות פונים בו.

אבוה דשמואל ולוי, כי הוו בעו למיפק לאורחא - הוו מקדמי [11] ומצלי, וכי הוה מטי זמן קרית שמע – קרו.

כמאן?

כי האי תנא, דתניא: 'השכים לצאת לדרך - מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה; וכשיגיע זמן קרית שמע – קורא; השכים לישב בקרון או בספינה [12] – מתפלל, וכשיגיע זמן קרית שמע – קורא;

רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קרית שמע ומתפלל [13], כדי שיסמוך גאולה לתפלה.'

במאי קמיפלגי?

מר סבר תפלה מעומד עדיף [14], ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף.

מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא [15] ומצלו, והדר נפקי לפרקא [16].

רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב [17]; כי הוה אתי לביתיה - הדר ומצלי מעומד [18].

אמרי ליה רבנן: ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא?

אמר להו: טריחא לי מלתא [19].

ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי [20]?

אמר להו: לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי [21].

משנה:

רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר [22] וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר.

רבי יהודה אומר משמו [23]: כל מקום שיש שם חבר עיר - יחיד פטור מתפלת המוספין. [24]

גמרא:

רבי יהודה היינו תנא קמא?

איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר [25]: תנא קמא סבר פטור [26], ורבי יהודה סבר חייב [27].

אמר רב הונא בר חיננא אמר רבי חייא בר רב: הלכה כרבייהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה.

אמר ליה רב חייא בר אבין: שפיר קאמרת, דאמר שמואל: מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד


עמוד ב

בנהרדעא [28] לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא [29] דמלכא למתא ואטרידו רבנן ולא צלו וצלי לי ביחיד והואי יחיד שלא בחבר עיר.

יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי, ויתיב וקאמר: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה.

אמר ליה פוק קרא קראיך לברא, דאין הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה.

אמר רבי יוחנן: אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי [30].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה [31]?

אמר ליה: חזי מאן גברא רבה דקמסהיד עליה [32]!

רבי אמי ורבי אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא - לא הוו מצלו אלא ביני עמודי, היכא דהוו גרסי.

איתמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו [33] – אמר: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה.

רבי חייא בר אבא צלי והדר צלי.

אמר ליה רבי זירא: מאי טעמא עביד מר הכי?: אילימא משום דלא כוון מר דעתיה - והאמר רבי אליעזר לעולם ימוד אדם את עצמו: אם יכול לכוין את לבו יתפלל, ואם לאו אל יתפלל? אלא דלא אדכר מר דריש ירחא? והתניא 'טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית, בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין, במוספין [34] אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה'?

אמר ליה: לאו איתמר עלה 'אמר רבי יוחנן בצבור שנו [35]'!

כמה ישהה בין תפלה לתפלה [36]?

רב הונא ורב חסדא: חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו [37], וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו [38].

מאן דאמר 'כדי שתתחונן דעתו עליו' - דכתיב (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' [בעת ההוא לאמר], ומאן דאמר 'כדי שתתחולל דעתו עליו' דכתיב (שמות לב יא) ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה].

אמר רב ענן אמר רב: טעה ולא הזכיר של ראש חודש ערבית - אין מחזירין אותו, לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום.

אמר אמימר: מסתברא מילתא דרב - בחדש מלא [39], אבל בחדש חסר מחזירין אותו.

אמר ליה רב אשי לאמימר: מכדי רב טעמא קאמר [40]? מה לי חסר ומה לי מלא! אלא לא שנא.

הדרן עלך תפלת השחר

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-[עריכה]


ברכות פרק חמישי אין עומדין

(ברכות ל ב)

משנה:

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש [41].

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת [42] ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים;

אפילו המלך שואל בשלומו - לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו - לא יפסיק.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רבי אלעזר דאמר קרא (שמואל א א י) והיא מרת נפש [ותתפלל על ה' ובכה תבכה].

ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא?

אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא - מהכא (תהלים ה ט) ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך [43].

ממאי? דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא?

אלא אמר רבי יהושע בן לוי – מהכא: (תהלים כט ב) [הבו לה' כבוד שמו] השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי 'בהדרת' אלא 'בחרדת'

ממאי?: דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש, כי הא: דרב יהודה הוה מציין נפשיה [44] והדר מצלי!

אלא אמר רב נחמן בר יצחק – מהכא: (תהלים ב יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה [45].

מאי 'וגילו ברעדה'?

אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.

אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא [46]; אמר: 'וגילו ברעדה' כתיב?

אמר ליה: אנא - תפילין מנחנא [47]!

ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר [ודבר שפתים אך למחסור] כתיב [48]!?

אמר ליה: אנא - תפילין מנחנא!

מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה; חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא -

הערות[עריכה]

  1. ^ אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת
  2. ^ זמנה להתפלל
  3. ^ אבל לא לאחר שהלך פרסה; ובעל הלכות גדולות מפרש: עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל? - עד פרסה: אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה, אבל דרך פחות מפרסה - אין צריך להתפלל תפלה זו
  4. ^ רב ששת מאור עינים הוה
  5. ^ הואיל ואני יכול להתפלל מעומד, שהרי חבורָתי עומדת - לא אקָרא רע להתפלל מהלך, ואף על פי שמותר
  6. ^ שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח
  7. ^ שקשה עליו עכוב הדרך
  8. ^ לצד ארץ ישראל, כדבעינן למימר [להלן בסוף הברייתא] 'תל שהכל פונים בו'
  9. ^ במערב העזרה היו י"א אמה חצר, מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של עזרה
  10. ^ והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח
  11. ^ קודם היום
  12. ^ איכא בעתותא דמיא
  13. ^ ימתין עד שיגיע זמן קרית שמע ויקראנה, ואחר כך יתפלל
  14. ^ שיכול לכוין את לבו; לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם: שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך
  15. ^ שלפני פסח ועצרת וסוכות
  16. ^ ומרימר בעירו ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים, ושחרית היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן קרית שמע – קורין, והדרשן דורש, והעם נשמטים ומתפללים איש איש לבדו; ולכך הם היו מאספין להם עשרה שחרית קודם שילכו לבית המדרש, וקורין קרית שמע, ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה - והדר נפקי לפרקא ודרשי
  17. ^ רב אשי היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן קרית שמע - לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו, ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים - הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב, שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו; בהדי צבורא = בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין; אי נמי בהדי צבורא = כמו שהוא יושב בתוך הצבור, כלומר: שאינו יוצא
  18. ^ חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו
  19. ^ לאחֵר בית המדרש עד שאתפלל
  20. ^ שמתפללין קודם היום בביתם מעומד, ולא תצטרך לשתי תפלות, ומשום מסמך גאולה לתפלה - כיון דמצלו קודם קרית שמע לא קפדי
  21. ^ שיקדימו תפלה לקריאת שמע; הלכך - כיון דממתין מתפלה עד זמן קרית שמע, מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה; לפיכך מתפלל מיושב במקומו; ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כל כך - צריך לחזור ולהתפלל בביתו
  22. ^ לא תקנוה אלא בצבור; חבר עיר = חבורת העיר, אבל לא ליחיד
  23. ^ של רבי אלעזר בן עזריה
  24. ^ ובגמרא פריך: היינו תנא קמא אליבא דרבי אלעזר בן עזריה!?
  25. ^ יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה
  26. ^ לתנא קמא אליבא דרבי אלעזר, דאמר לא תקנוה אלא בעשרה - יחיד זה פטור
  27. ^ ולרבי יהודה אין יחיד פטור אלא במקום עשרה ששליח צבור פוטרו
  28. ^ לפי שיש שם צבור והשליח פוטרני
  29. ^ חיל
  30. ^ ולמה ליה שתי תפלות? אלא אחת של שחרית ואחת של מוספין, שמע מינה לית ליה דרבי אלעזר בן עזריה
  31. ^ ותרווייהו דשחרית
  32. ^ רבי יוחנן, שהעיד על הדבר - יפה דקדק שבשביל תפלת המוספין היתה
  33. ^ רב
  34. ^ שהתפלל אתה חונן
  35. ^ דאין מחזירין משום דשמע ליה משליח צבור ואיכא מקצת הזכרה, אבל ביחיד צריך לחזור; ובעל הלכות גדולות מפרש לה בשליח צבור, משום טירחא דצבורא, אבל יחיד הדר
  36. ^ מי שיש עליו לחזור ולהתפלל: או משום דטעה או משום מוספין - כמה ישהה בין זו לזו
  37. ^ שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה
  38. ^ לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי
  39. ^ כשהחדש שעבר מלא - עושין ראש חודש שני ימים, הלכך יכול לאומרה למחר: דערבית של מחר ראש חודש גמור יותר מן הראשון
  40. ^ שאין מקדשין את החדש בלילה
  41. ^ הכנעה
  42. ^ במקום שבאו להתפלל
  43. ^ ביראתך = מתוך יראה
  44. ^ מקשט עצמו בבגדיו
  45. ^ עבדו את ה' ביראה תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה
  46. ^ יותר מדאי ונראה כפורק עול
  47. ^ והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי
  48. ^ בכל עצב יהיה מותר: כשאדם מראה את עצמו עצב - יהיה לו שכר