ביאור:בבלי ברכות דף מז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ולא בידים מזוהמות [1]'.
רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא; קדמיה חמריה דרבין לדאביי, ולא אמר ליה "ניזיל מר"; אמר [אביי בלבו]: מדסליק האי מרבנן ממערבא [2] - גס ליה דעתיה; כי מטא לפתחא דבי כנישתא, אמר ליה "ניעל מר".
אמר ליה: ועד השתא לאו 'מר' אנא?
אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן: 'אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה'; דאית בה מזוזה – אִין, דלית בה מזוזה – לא.
אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין?
אלא אימא: בפתח הראוי למזוזה [3].
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע.
יתיב רב ספרא וקאמר: 'לטעום' איתמר.
למאי נפקא מינה?
[4] שחייב אדם לומר בלשון רבו.
תנו רבנן: שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינין; הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו - הרשות בידו.
רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא; קדים [5] ויתיב [6] וקמתני ליה לבריה [7]: 'אין הבוצע רשאי לבצוע [8] עד שיכלה "אמן" [9] מפי העונים' [10]; רב חסדא אמר 'מפי רוב העונים'.
אמר ליה רמי בר חמא: מאי שנא רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה?
אמר ליה: שֶׁאֲנִי אומר: כל העונה אמן יותר מדאי - אינו אלא טועה.
תנו רבנן: 'אין עונין לא אמן חטופה [11], ולא אמן קטופה [12], ולא אמן יתומה [13], ולא יזרוק ברכה מפיו [14]; בן עזאי אומר: כל העונה אמן יתומה - יהיו בניו יתומים; חטופה - יתחטפו ימיו; קטופה - יתקטפו ימיו; וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו.'
רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא; אתא רב שימי בר חייא, הוה קמסרהב ואכיל [15]; אמר ליה רב: מה דעתך לאיצטרופי בהדן? אנן אכילנא לן [16]!
אמר ליה שמואל: אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא [17] - מי לא אכלינן [18]!
תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא; על רב אחא, אמרי: אתא גברא רבא דמברך לן!
אמר להו: מי סבריתו דגדול מברך? עיקר שבסעודה מברך [19]!
והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף.
אכל דמאי [20] [ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי - מזמנין עליו]:
הא לא חזי ליה [21]?
כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה, דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: מאכילין את העניים דמאי [22] ואת האכסניא דמאי [23]', ואמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים: אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי'.
מעשר ראשון שנטלה תרומתו:
פשיטא!
לא! צריכא: אלא שהקדימו בשבלים [24] והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה, וכדרבי אבהו [25], דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלים - פטור מתרומה גדולה, שנאמר [26] (במדבר יח כו) [ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם] והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר [27]; 'מעשר מן המעשר' אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.
אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי, אפילו הקדימו בכרי נמי?
אמר ליה: עליך אמר קרא
'מכל מעשרותיכם תרימו' (במדבר יח כח: כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן או אולי הפסוק שלאחריו: [במדבר יח,כט) מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו]
ומה ראית?
האי אידגן [28] והאי [29] לא אידגן [30].
מעשר שני והקדש שנפדו:
פשיטא?
הכא במאי עסקינן? - כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש [31], והא קא משמע לן: דאין חומש מעכב.
השמש שאכל כזית:
פשיטא!?
מהו דתימא 'שמש לא קבע [32]' - קא משמע לן.
והכותי מזמנין עליו:
אמאי? לא יהא אלא עם הארץ, ותניא אין מזמנין על עם הארץ? אביי אמר: בכותי חבר.
רבא אמר: אפילו תימא בכותי עם הארץ, והכא [33] בעם הארץ דרבנן, דפליגי עליה דרבי מאיר עסקינן [34], דתניא 'איזהו עם הארץ [35]? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו כראוי', והני כותאי עשורי מעשרי, כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי, דאמר מר 'כל מצוה שהחזיקו בה כותים - הרבה מדקדקין בה יותר מישראל'.
תנו רבנן: 'איזהו עם הארץ? - כל שאינו קורא קרית שמע ערבית ושחרית - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין; בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו; רבי נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו; רבי נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה; אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים [36] - הרי זה עם הארץ.'
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא [37] דתני ספרא וספרי והלכתא; כי נח נפשיה דרמי בר חמא, אמר רבא: לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא. והתניא אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ?
שאני רב מנשיא בר תחליפא, דמשמע [38] להו לרבנן, ורמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה [39].
לישנא אחרינא: דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו - כצורבא מרבנן דמי.
אכל טבל ומעשר [אכל טבל, ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו [40], ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי - אין מזמנין עליו]:
טבל!? פשיטא!
לא, צריכא בטבל טבול מדרבנן;
היכי דמי?
בעציץ שאינו נקוב.
'מעשר ראשון [שלא נטלה תרומתו [41]]’? פשיטא [42]!?
לא, צריכא כגון שהקדימו בכרי [43]; מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי [44] - קא משמע לן כדשני ליה.
'מעשר שני [והקדש שלא נפדו]’? פשיטא!?
לא, צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן; מעשר שני - כגון שפדאו על גבי אסימון [45], ורחמנא אמר (דברים יד כה) [ונתתה בכסף] וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] - כסף שיש עליו צורה; הקדש - שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף, ורחמנא אמר "ונתן הכסף וקם לו".
[בשבת קכח,א תוספות ד"ה ונתן הכסף וקם לו: אין הפסוק כך אלא "ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו" (ויקרא כז יט) ודרך הש"ס לקצר ולומר בלשון אחר קצר...]
והשמש שאכל פחות מכזית? פשיטא!?
איידי דתנא רישא כזית - תנא סיפא פחות מכזית.
והנכרי אין מזמנין עליו – פשיטא?
הכא במאי עסקינן? - בגר שמל ולא טבל, דאמר רבי זירא אמר רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול [46], וכמה דלא טבל - נכרי הוא.
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן:
אמר רבי יוסי: קטן המוטל בעריסה - מזמנין עליו.
והא תנן נשים ועבדים וקטנים 'אין מזמנין עליהם?
הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו, אבל עושין אותו סניף לעשרה [47].
ואמר רבי יהושע בן לוי: תשעה ועבד – מצטרפין.
מיתיבי: מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה: שחרר – אִין, לא שחרר – לא!?
תרי אצטריכו; שחרר חד - ונפיק בחד.
והיכי עביד הכי? והאמר רב יהודה 'כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר (ויקרא כה מו) [והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך]?
לדבר מצוה שאני.
מצוה הבאה בעבירה היא?
מצוה דרבים שאני [48].
ואמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו - קבל עליו שכר כולם.
'שכר כולם'? סלקא דעתך?
אלא אימא 'נותנין לו שכר כנגד כולם'.
אמר רב הונא: תשעה וארון מצטרפין.
אמר ליה רב נחמן: וארון גברא הוא?
אלא אמר רב הונא: תשעה נראין כעשרה מצטרפין. [49]
אמרי לה כי מכנפי [50], ואמרי לה כי מבדרי [51].
אמר רבי אמי: שנים ושבת מצטרפין.
אמר ליה רב נחמן: ושבת גברא הוא?
אלא אמר רבי אמי: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה - מצטרפין [52].
מחוי רב חסדא: כגון אנא ורב ששת.
מחוי רב ששת: כגון אנא ורב חסדא.
אמר רבי יוחנן: קטן פורח [53] - מזמנין עליו.
תניא נמי הכי: קטן שהביא שתי שערות - מזמנין עליו, ושלא הביא שתי שערות - אין מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן; הא גופא קשיא: אמרת 'הביא שתי שערות' – אִין, לא הביא – לא והדר תני אין מדקדקין בקטן? לאתויי מאי, לאו
הערות
[עריכה]- ^ בנטילת מים אחרונים
- ^ לפי שהיה רבין רגיל לעלות מבבל לא"י ולומר הוא דבריו משמו של רבי יוחנן
- ^ כלומר: בכניסת כל פתחים, למעוטי דרכים ופרצות
- ^ אין חלוק בדבר, אלא
- ^ רבה בר בר חנה
- ^ לישב על השולחן
- ^ ולשנות לבנו הלכות סעודה, לפי שהחתן רגיל לבצוע, והיה מלמדו היאך יעשה
- ^ לפרוס הפרוסה מן הפת
- ^ אחר ברכת המוציא
- ^ דאף עניית "אמן" מן הברכה היא, ואמרי' בפרק 'כיצד מברכין' (דף לט:) 'צריך שתכלה ברכה קודם בציעה'
- ^ שקורין את האלף בחטף ולא בפתח, ואומר "אֲמן" והוא צריך לומר "אָמן"
- ^ שמחסר קריאת הנו"ן: שאינו מוציאה בפה שתהא נכרת
- ^ שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן והא דאמרי' בהחליל (סוכה נא:) שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא שמעי וקא ענו הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה ועל איזו ברכה הם עונים אלא שלא היו שומעים את הקול
- ^ במהירות שדומה עליו כמשא אלא שֶׁחוֹק קבוע הוא לו
- ^ ממהר לאכול כדי להצטרף לזימון, וזימנו עליו
- ^ גמרה לן סעודתנו קודם שבאת, ואי אתה מחייבנו עוד בזימון
- ^ שמואל - חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה, והן כמהין ופטריות; ולרב היו חביבין גוזלות, ושמואל היה קורא לרב 'אבא' לכבודו
- ^ הלכך לא גמרה סעודתא ומצטרף
- ^ אחד מאותן שהיו בתחלת ההסבה
- ^ חטין הלקוחים מעם הארץ, ספק עשרן ספק לא עשרן
- ^ והויא לה ברכת זמון הבאה בעבירה, וכתיב (תהלים י ג) בוצע ברך נאץ ה', ואמר מר (בב"ק דף צד.): הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה וברך עליה - אין זה מברך אלא מנאץ
- ^ דרוב עמי הארץ מעשרים הם וחומרא דרבנן בעלמא הוא
- ^ אכסניא = חיל של מלך שמטיל על בני העיר לזונם בשובם ממלחמתו, והרי הם כעניים לפי שהם שלא במקומם
- ^ לוי קדם את הכהן, ונטל מעשר בשבלים קודם שנטל כהן תרומה גדולה, והכהן היה לו ליטול תרומה גדולה תחלה, אחד מחמשים, דרחמנא קרייה 'ראשית' וכתיב (שמות כב כח) מלאתך ודמעך לא תאחר - נמצאת תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה: אחד מחמשים שבו, לבד מתרומת מעשר שעל הלוי להפריש תרומה ממעשרו
- ^ אשמעינן מתניתין דהכי הוא, כדרבי אבהו, דפטר ליה ללוי מתרומה גדולה שבו
- ^ בפרשת לוים כתיב
- ^ וכתיב בהאי קרא [פסוק כט] את כל תרומת ה': כל צד תרומה שבו חייבים להפריש ממנו
- ^ משעה שנתמרח בכרי נעשה דגן, וכיון דאיקרי 'דגן' - חלה עליו רשות כהן תחלה, דכתיב (דברים יח ד) ראשית דגנך ... תתן לו
- ^ אבל בשבלים
- ^ ולא חלה עליו רשות כהן
- ^ אם הבעלים פודין אותו מוסיפין חומש
- ^ אין לו קביעות, לפי שהולך ובא
- ^ ברייתא דקתני אין מזמנין על עם הארץ
- ^ וקאמרי 'כשאינו מעשר פירותיו', הלכך כותי מזמנין, עליו דעשורי מעשר
- ^ שדברו חכמים בכל מקום
- ^ הוא הגמרא התלויה בסברא, שהיו נותנים לדברי משנה טעם, והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך, והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים
- ^ רמי בר חמא לא רצה לצרפו לשלשה לזמון
- ^ משמש
- ^ לא בדק לשאול מדת רב מנשיא
- ^ קסלקא דעתא תרומת מעשר קאמר
- ^ קסלקא דעתא תרומת מעשר קאמר
- ^ דאין מזמנין, דהיינו טבל
- ^ לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה - קדם לוי את הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה, ואחד מחמשים שבו היה ראוי לתרומה גדולה לכהן; ו'שלא ניטלה תרומתו' דקתני - לאו תרומת מעשר קאמר, אלא תרומה גדולה
- ^ לעיל: 'אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי'?
- ^ כסף שלא נקבע בו צורה, וקורין לו פלזו"ן בלע"ז
- ^ ביבמות (דף מו:) נפקא לן מ-ויקח משה את הדם ויזרוק על העם (שמות כד ח), ואין הזאה בלא טבילה
- ^ חבור לזימון עשרה; וכי אמר רב אסי - נמי לעשרה קאמר
- ^ להוציא רבים ידי חובתם בקדושה
- ^ מפרש ואזיל לה:
- ^ הוו נראים כעשרה: שאין אדם מבחין בהן כל כך מתוך שהן יחד
- ^ נראין טפי מרובין
- ^ להיות שלשה
- ^ שהביא סימנים ולא בא לכלל שניו