ביאור:בבלי ברכות דף נה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'כל המאריך בתפלתו ומעיין בה [1] - סוף בא לידי כאב לב [2], שנאמר (משלי יג יב) תוחלת ממושכה מחלה לב [ועץ חיים תאוה באה] [3], ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם [4], ואלו הן: קיר נטוי [5], ועיון תפלה, ומוסר דין על חבירו לשמים [6]!?
הא - לא קשיא: הא דמעיין בה, הא דלא מעיין בה, והיכי עביד? - דמפיש ברחמי.
והמאריך על שלחנו - דלמא אתי עניא ויהיב ליה, דכתיב (יחזקאל מא כג) המזבח עץ שלש אמות גבוה [וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה’] וכתיב 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה’’; פתח במזבח וסיים בשלחן!? רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו: כל זמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו - שלחנו של אדם מכפר עליו.
והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא? והתניא 'עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות: האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, ולולבי גפנים [7], ומוריגי בהמה [8], ושדרו של דג, ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו, והשותה שמרי יין, והמקנח בסיד, ובחרסית, והמקנח בצרור שקנח בו חבירו, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא יותר מדאי [9]'?
לא קשיא: הא דמאריך ותלי, הא דמאריך ולא תלי.
כי הא: דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה ברבי אלעאי: פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית [10]!
אמר לה: הימנותא [11]! לדידי תרוייהו אסירן [12], אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא, דכי אזילנא - בדיקנא נפשאי בכולהו.
ואמר רב יהודה: שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות;
ספר תורה לקרות ואינו קורא - דכתיב (דברים ל כ) [לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו] כי הוא חייך ואורך ימיך [לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם];
כוס של ברכה לברך ואינו מברך - דכתיב (בראשית יב ג) ואברכה מברכיך [ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה] [13];
והמנהיג עצמו ברבנות - דאמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו [14]? - מפני שהנהיג עצמו ברבנות.
ואמר רב יהודה אמר רב: שלשה צריכים רחמים [15]: מלך טוב, שנה טובה, וחלום טוב:
מלך טוב - דכתיב (משלי כא א) פלגי מים לב מלך ביד ה' [על כל אשר יחפץ יאטנו];
שנה טובה - דכתיב (דברים יא יב) [ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה] תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה;
חלום טוב - דכתיב (ישעיהו לח טז) [ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי] ותחלימני והחייני.
אמר רבי יוחנן: שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו, ואלו הן: רעב ושובע ופרנס טוב;
רעב - דכתיב (מלכים ב ח א) [ואלישע דבר אל האשה אשר החיה את בנה לאמר קומי ולכי את וביתך וגורי באשר תגורי] כי קרא ה' לרעב [וגם בא אל הארץ שבע שנים] ;
שובע - דכתיב (יחזקאל לו כט) [והושעתי אתכם מכל טמאותיכם] וקראתי אל הדגן והרביתי אותו [ולא אתן עליכם רעב];
פרנס טוב - דכתיב (שמות לא ב) וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל [בן אורי בן חור למטה יהודה].
אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר (שמות לה לא) [ויאמר משה אל בני ישראל] ראו קרא ה' בשם בצלאל [בן אורי בן חור למטה יהודה] [16]; אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל?
אמר לו: רבונו של עולם! אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן.
אמר לו: אף על פי כן - לך אמור להם.
הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל?
אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל - על שם חכמתו נקרא: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים [17], הלך משה והפך ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן; אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים?
אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!?
אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ [18]: כתיב הכא (שמות לה לב) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת [ובכל מלאכה], וכתיב התם (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו [ושחקים ירעפו טל].
אמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר: (דניאל ב כא) [והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין] יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה; שמע רב תחליפא בר מערבא - ואמרה קמיה דרבי אבהו, אמר ליה: אתון - מהתם מתניתו לה, אנן - מהכא מתנינן לה: דכתיב (שמות לא ו) [ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן] ובלב כל חכם לב נתתי חכמה [ועשו את כל אשר צויתך].
אמר רב חסדא: כל חלום - ולא טוות [19].
ואמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר [20] - כאגרתא דלא מקריא [21];
ואמר רב חסדא: לא חלמא טבא מקיים כוליה, ולא חלמא בישא מקיים כוליה;
ואמר רב חסדא: חלמא בישא עדיף מחלמא טבא [22];
ואמר רב חסדא: חלמא בישא עציבותיה מסתייה [23], חלמא טבא חדויה מסתייה.
אמר רב יוסף: חלמא טבא - אפילו לדידי [24] בדיחותיה מפכחא ליה [25];
ואמר רב חסדא: חלמא בישא - קשה מנגדא [26], שנאמר (קהלת ג יד) [ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע] והאלהים עשה שייראו מלפניו, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זה חלום רע [27].
(ירמיהו כג כח) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה'; וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? - אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
אמר רבי ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים - כולו אינו מתקיים; מנא לן? – מיוסף, דכתיב (בראשית לז ט) [ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד] והנה השמש והירח [ואחד עשר כוכבים משתחוים לי],
וההיא שעתא [28] אמיה לא הות
אמר רבי לוי: לעולם יצפה אדם לחלום טוב [29] עד כ"ב שנה; מנלן? – מיוסף [30], דכתיב (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה [היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם], וכתיב (בראשית מא מו) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה [מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים] מן שבסרי עד תלתין כמה הוי? - תלת סרי, ושב דשבעא ותרתי דכפנא - הא כ"ב.
אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב [31], ולאדם רע אין מראין לו חלום רע [32].
תניא נמי הכי: כל שנותיו של דוד - לא ראה חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל - לא ראה חלום רע.
והכתיב (תהלים צא י) לא תאונה אליך רעה [ונגע לא יקרב באהלך], ואמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים, 'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך' [33]?
[34] אלא איהו לא חזי ליה, אחריני חזו ליה [35].
וכי לא חזא איהו - מעליותא הוא [36]? והאמר רבי זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום - נקרא 'רע', שנאמר (משלי יט כג) [יראת ה' לחיים] ושָׂבעַ ילין בל יפקד רע; אל תקרי 'שָׂבעַ' אלא 'שֶׁבַע' [37]!
[38] אלא הכי קאמר: דחזא ולא ידע מאי חזא [39].
אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה - ילך ויפתרנו בפני שלשה.
יפתרנו? והאמר רב חסדא 'חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא'?
אלא אימא 'יטיבנו בפני שלשה': ליתי תלתא ולימא להו: "חלמא טבא חזאי", ולימרו ליה הנך "טבא הוא, וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב, שבע זימנין! לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא - ויהוי טבא", ולימרו שלש הפוכות ושלש פדויות ושלש שלומות:
שלש הפוכות: (תהלים ל יב) הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, (ירמיהו לא יב) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון [ונחמתים ושמחתים מיגונם], (דברים כג ו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך [ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ידוד אלקיך];
שלש פדויות – דכתיב: (תהלים נה יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי [כי ברבים היו עמדי], (ישעיהו לה י) ופדויי ה' ישובון [ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה], (שמואל א יד מה) ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה [הגדולה הזאת בישראל חלילה חי ה' אם יפל משערת ראשו ארצה כי עם אלקים עשה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת];
שלש שלומות – דכתיב: (ישעיהו נז יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, (דברי הימים א יב יט) ורוח לבשה את עמשי [ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלקיך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד], (שמואל א כה ו) ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום [וכל שאר לך שלום].
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי, אמרי: כל חד וחד מינן - לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.
פתח חד מינייהו ואמר: האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא - ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי: "ריבונו של עולם! אני שלך וחלומותי שלך; חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא; בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי, ובין שחלמתי על אחרים: אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו וכמרים מצרעתה וכחזקיהו מחליו וכמי יריחו על ידי אלישע; וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה", ומסיים בהדי כהני דעני צבורא אמן; ואי לא - לימא הכי: "אדיר במרום, שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום; יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום".
פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא - לנקוט זקפא [40] דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: "אנא פלוני בר פלוני, מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, שנאמר (בראשית מט כג) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בנות צעדה עלי שור]; אל תקרי 'עלי עין' אלא 'עולי עין [41]';
רבי יוסי ברבי חנינא אמר - מהכא (בראשית מח טז) [המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק] וידגו לרוב בקרב הארץ: מה דגים שבים - מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף: אין עין רעה שולטת בהם.
ואי דחיל מעינא בישא דיליה - ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה [42].
פתח אידך ואמר: האי מאן דחליש [43], יומא קמא לא לגלי כי היכי דלא לתרע מזליה; מכאן ואילך לגלי - כי הא: דרבא, כי הוה חליש, יומא קמא לא מגלי, מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה: פוק אכריז "רבא חלש": מאן דרחים לי - לבעי עלי רחמי, ומאן דסני לי - לחדי לי [44], וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך (משלי כד יח) פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו!
הרהורי לבו.:
שמואל, כי הוה חזי חלמא בישא, אמר: (זכריה י ב) [כי התרפים דברו און והקוסמים חזו שקר] וחלומות השוא ידברו [הבל ינחמון על כן נסעו כמו צאן יענו כי אין רעה]; כי הוה חזי חלמא טבא, אמר: וכי החלומות השוא ידברו? והכתיב (במדבר יב ו) [ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם ידוד במראה אליו אתודע] בחלום אדבר בו!
רבא רמי: כתיב 'בחלום אדבר בו' וכתיב 'וחלומות השוא ידברו'!?
לא קשיא: כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד.
אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רבי נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים; פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה
אטו כל החלומות הולכים אחר הפה? קרא הוא?
אִין, וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה? - שנאמר (בראשית מא יג) ויהי כאשר פתר לנו כן היה [אתי השיב על כני ואתו תלה]; אמר רבא: והוא - דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר (בראשית מא יב) [ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו] איש כחלומו פתר.
(בראשית מ טז) וירא שר האופים [כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי] מנא ידע?
אמר רבי אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו;
אמר רבי יוחנן: השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו - הרי זו נבואה קטנה;
ואמר רבי יוחנן: שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלום; ויש אומר אף חלום שנשנה, שנאמר (בראשית מא לב) ועל השנות החלום [אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשתו].
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו [45], שנאמר (דניאל ב כט) אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו [מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא] [46];
ואיבעית אימא מהכא: (דניאל ב ל) [ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון] ורעיוני לבבך תנדע.
אמר רבא: תדע: דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא [47] [48].
הערות
[עריכה]- ^ אומר בלבו שתיעשה בקשתו, לפי שהתפלל בכונה
- ^ שאין בקשתו נעשית
- ^ 'תוחלת' - לשון תפלה, כמו ויחל משה (שמות לב יא)
- ^ שעל ידיהן מפשפשים למעלה במעשיו, לומר "בוטח זה בזכיותיו - נראה מה הם"
- ^ מקום סכנה
- ^ בוטח הוא בזכיותיו שחברו יהיה נענש על ידו
- ^ וידלי"ש בלע"ז
- ^ כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו חלק כמו החיך והלשון והכרס הפנימי ובית הכוסות
- ^ שאינו יושב אלא על ברכיו, שמתוך כך - נקביו נפתחין יותר מדאי
- ^ שכרן מרובה בלא טורח, ושמחים בחלקם, לכך פניהם צהובים
- ^ לשון שבועה, כלומר: באמונה
- ^ שתיהן אסורות לי
- ^ והמברך ברכת המזון מברך לבעל הבית
- ^ דכתיב וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו)
- ^ צריכים לבקש רחמים שיבואו, לפי שהם בידו של הקב"ה ואין להם רשות לבא אלא ברשותו
- ^ 'ראה' משמע: היש בלבך? תן עיניך בדבר!
- ^ שכן הם סדורים בפרשת 'כי תשא' (שמות לא ב): ראה קראתי בשם וגומר: (שמות לא ז) את אהל מועד ואת הארון לעדות וכל הפרשה, ומשה אמר לו: עשה ארון וכלים, כגון שלחן ומנורה ואחר כך משכן; דסבירא ליה לרבי יונתן שכסדר שהם סדורים ב'ויקחו לי תרומה' אמר לו
- ^ על ידי צירופן, ובספר יצירה תני להו
- ^ כל חלומות יראה אדם, ולא יראה אחד מאותן שהוא שרוי בתענית, שאינו טוב; 'טוות' לשון תענית, כמו ובת טוות האמור בדריוש (דניאל ו יט)
- ^ שלא פתרוהו
- ^ לא טוב ולא רע הוא: שכל החלומות הולכין אחר הפתרון
- ^ שמביא את האדם לידי תשובה
- ^ דיו עצבונו: מה שאדם מתעצב עליו - מבטל את החלום
- ^ שאני מאור עינים
- ^ מבטליה
- ^ ממלקות: קשה לגוף האדם יותר ממלקות, לפי שדואג ממנו
- ^ מיראתו ישוב ויכנע
- ^ דחלם
- ^ שיתקיים
- ^ שלא נתקיימו השתחואות הללו עד עשרים ושתים שנה, כשירד יעקב למצרים, שכבר היה הרעב שתי שנים, דכתיב כי זה שנתים הרעב (בראשית מה ו)
- ^ לאדם טוב מראין לו חלום רע, כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו
- ^ כדי לשמחו, שיאכל עולמו
- ^ קשיא לרב הונא, דאמר לאדם טוב מראין לו חלום רע
- ^ ומשני:
- ^ חלום רע
- ^ כיון דלא חזי חלום רע, כדקאמר: שלא יבהילוהו, וחלום טוב לא כל שכן דלא חזי, דהא קתני 'כל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב', אם כן לא חזי חלום כלל
- ^ שבעה לילות ילין ולא יפקד בשום חלום - הרי הוא רע, ושונאים אותו, ואין מראין לו כלום
- ^ ומשני:
- ^ אדם טוב - מראין לו חלום טוב, ועד שלא יקיץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח
- ^ גודל
- ^ שליטין על העין, ולא העין עולה בהן
- ^ דופן השמאלי של חוטמו
- ^ מי שחלה
- ^ ומתוך כך ישוב חרון אף מעלי
- ^ מה שהוא מהרהר ביום
- ^ רעיונך = מחשבותיך; וכן כל לשון 'רעיון' שבמקרא אינו לשון רצון אלא לשון מחשבה, וזה יוכיח: ורעיוניה יבהלוניה (דניאל ד טו) ;וכי רצונו של אדם מבהלו? אלא מחשבותיו מבהלין אותו
- ^ נקב המחט
- ^ דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם