ביאור:בבלי ברכות דף סב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תניא: 'אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא [1], ולמדתי ממנו שלשה דברים:

למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום,

ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב,

ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.

אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך [2]?

אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך.'

תניא: 'בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים:

למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל; אמר לו ר' יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך?

אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.'

רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק [3] ועשה צרכיו [4].

אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף [5] תבשילא [6]!

אמר ליה: כהנא, הכא את! פוק, דלאו אורח ארעא!

אמר לו: תורה היא, וללמוד אני צריך.

מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל?

אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר (דברים לג ב) [ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש] מימינו אש דת למו;

רבה בר בר חנה אמר: מפני שהיא קרובה לפה [7];

ורבי שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה תפילין [8];

רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה [9].

כתנאי: רבי אליעזר אומר: מפני שאוכל בה; רבי יהושע אומר: מפני שכותב בה; רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה.

אמר רבי תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא - נצול משלשה דברים: מן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין [10]; ויש אומרים: אף חלומותיו מיושבים עליו [11].

ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי - אפילו ביממא – מתזקי; רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי; אמרי להו רבנן: לא מסתפיתו? אמרי להו: אנן - קבלה גמירינן [12]: קבלה דבית הכסא = צניעותא ושתיקותא; קבלה דיסורי = שתיקותא [13] ומבעי רחמי.

אביי מרביא ליה אמיה אמרא [14] למיעל בהדיה לבית הכסא.

ולרביא ליה גדיא?

שעיר [15] בשעיר מיחלף.

רבא, מקמי דהוי רישא - מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא [16]; בתר דמלך [17] - עבדא ליה כוותא [18] ומנחא ליה ידא ארישיה.

אמר עולא: אחורי הגדר - נפנה מיד [19], ובבקעה - כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע [20];

איסי בר נתן מתני הכי: אחורי הגדר כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע, ובבקעה כל זמן שאין חברו רואהו.

מיתיבי: '[21] יוצאין מפתח בית הבד, ונפנין לאחורי הגדר [22], והן טהורין [23]' [24]!

בטהרות הקלו [25].

תא שמע: 'כמה ירחקו [26] ויהיו טהורין? - כדי שיהא רואהו [27]' [28]!?

שאני אוכלי טהרות, דאקילו בהו רבנן [29].

רב אשי אמר: מאי כל זמן שאין חברו רואה דקאמר איסי בר נתן? - כל זמן שאין חברו רואה את פרועו, אבל לדידיה חזי ליה [30].

ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן, אמר: האי - צנוע באורחותיו הוה.

אמר ליה רב נחמן: את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא, דתניא: 'אין קורין 'צנוע' אלא למי שצנוע בבית הכסא'!?

ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה?

משום דתניא 'כשם שנפרעין מן המתים - כך נפרעין מן הספדנין, ומן העונין אחריהן.

תנו רבנן: איזהו 'צנוע'? - זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום [31].

איני! והאמר רב יהודה אמר רב: 'לעולם ינהיג אדם את עצמו [32] שחרית [33] וערבית [34], כדי שלא יהא צריך להתרחק' [35]! ותו: רבא ביממא הוה אזיל עד מיל, ובליליא אמר ליה לשמעיה: "פנו לי דוכתא [36] ברחובה דמתא", וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה: "חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא, דבעינא למפני"!

לא תימא במקום אלא אימא כדרך שנפנה ביום [37].

רב אשי אמר: אפילו תימא 'במקום'; לא נצרכה אלא לקרן זוית [38].

גופא: אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק.

תניא נמי הכי: 'בן עזאי אומר: השכם וצא, הערב וצא, כדי שלא תתרחק; משמש [39] ושב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמש - אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו [כשפים].' [40]

ואי אנשי ויתיב ואחר כך משמש - מאי תקנתיה?

כי קאי - לימא הכי "לא [41] לי, לא לי, לא תחים ולא תחתים [42], לא הני ולא מֵהני [43], לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא [44]".


עמוד ב

תניא: בן עזאי אומר: על כל משכב שכב - חוץ מן הקרקע, על כל מושב שב - חוץ מן הקורה [45].

אמר שמואל: שינה בעמוד השחר כאסטמא [46] לפרזלא [47]; יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא;

בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי [היה מתבטא כאילו מילה שווה דינר, בקיצור]: עד דכפנת - אכול [48]; עד דצחית [כאשר אתה צמא] – שתי, עד דרתחא קדרך – שפוך [49]; קרנא קריא ברומי [50] בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין [51].

אמר להו אביי לרבנן: כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה בחקלא [52] - לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא, דלמא יתבי נשי ולאו אורח ארעא לאסתכולי בהו.

רב ספרא על לבית הכסא; אתא רבי אבא, נחר ליה אבבא [53]; אמר ליה [54]: ליעול מר!

בתר דנפק - אמר ליה: עד השתא לא עיילת לשעיר [55] וגמרת לך מילי דשעיר [56]; לאו הכי תנן [57]: 'מדורה היתה שם [58] ובית הכסא של כבוד [59] ; וזה היה כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם', אלמא לאו אורח ארעא הוא [60]?

והוא [61] סבר: מסוכן הוא [62], דתניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר - מביא את האדם לידי הדרוקן [63]; סילון החוזר - מביא את האדם לידי ירקון'.

רבי אלעזר על לבית הכסא; אתא ההוא פרסאה – דחקיה; קם רבי אלעזר ונפק; אתא דרקונא [64] - שמטיה לכרכשיה [65]; קרי עליה רבי אלעזר (ישעיהו מג ד) [מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך] ואתן אדם תחתיך [ולאמים תחת נפשך] - אל תקרי 'אָדָם' אלא 'אֱדוֹם'!

(שמואל א כד יא) [הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה] ואמר להרגך ותחס עליך ואמר [לא אשלח ידי באדני כי משיח ה' הוא] [66] - 'ואמר'? 'ואמרתי' מיבעי ליה! 'ותחס'? 'וחסתי' מיבעי ליה!?

אמר רבי אלעזר: אמר לו דוד לשאול: מן התורה - בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה, והתורה אמרה 'בא להרגך השכם להרגו' [67], אלא צניעות שהיתה בך [68] - היא חסה עליך; ומאי היא? - דכתיב (שמואל א כד ד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו [ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים].

תנא: גדר לפנים מן גדר, ומערה לפנים ממערה.

'להסך' - אמר רבי אלעזר: מלמד שסכך עצמו [69] כסוכה.

(שמואל א כד ה) [ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נתן את איבך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך] ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים - סוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א א א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.

(שמואל א כו יט) [ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו] אם ה' הסיתך בי ירח מנחה [ואם בני האדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים] - אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה לדוד: 'מסית' קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו [לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם] מיד (דברי הימים א כא א) ויעמוד שטן על ישראל [ויסת את דויד למנות את ישראל], וכתיב (שמואל ב כד א) [ויסף אף ה' לחרות בישראל] ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל [ואת יהודה], וכיון דמנינהו - לא שקל מינייהו כופר, דכתיב (שמואל ב כד טו) ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד [וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש]; מאי 'עת מועד'? - אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא: משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו;

רבי יוחנן אמר: עד חצות ממש.

(שמואל ב כד טז) [וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם ה' אל הרעה] ויאמר למלאך המשחית בעם רב [עתה הרף ידך ומלאך ה' היה עם גרן הארונה היבסי]; אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה למלאך: טול לי רב שבהם, שיש בו ליפרע מהם כמה חובות [70]!

באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין.

(דברי הימים א כא טו) [וישלח האלקים מלאך לירושלם להשחיתה] וכהשחית ראה ה' וינחם [על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך ה' עמד עם גרן ארנן היבוסי] ובהשחית וכהשחית ראה ה' וינחם [71]; מאי ראה?

אמר רב: ראה יעקב אבינו, דכתיב (בראשית לב ב) ויאמר יעקב כאשר ראם [מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים];

ושמואל אמר: אפרו של יצחק ראה, שנאמר (בראשית כב ח) [ויאמר אברהם] אלהים יראה לו השה [לעלה בני וילכו שניהם יחדו];

רבי יצחק נפחא אמר: כסף כפורים ראה [72], שנאמר (שמות ל טז) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל [ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם] [73];

רבי יוחנן אמר: בית המקדש ראה, דכתיב (בראשית כב יד) [ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום] בהר ה' יראה.

פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני, חד אמר: כסף הכפורים ראה, וחד אמר בית המקדש ראה;

ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה, שנאמר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה'.

לא יכנס אדם להר הבית במקלו [ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר]:

מאי 'קפנדריא'?

אמר רבא: קפנדריא כשמה [74].

ורב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מרי אמר: כמאן דאמר אינש 'אדמקיפנא אדרי [75] - איעול בהא [76]';

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדריא - מותר לעשותו קפנדריא.

רבי אבהו אמר: אם היה שביל מעיקרו [77] – מותר.

אמר רב חלבו אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא, שנאמר (יחזקאל מו ט) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים [הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא].

ורקיקה מקל וחומר:

אמר רב ביבי אמר רבי יהושע בן לוי: כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה - כאילו רוקק בבת עינו, שנאמר (מלכים א ט ג; דברי הימים ב ז,טז) והיה עיני ולבי שם כל הימים.

אמר רבא: רקיקה בבית הכנסת שריא, מידי דהוה אמנעל: מה מנעל בהר הבית אסור בבית הכנסת מותר - אף רקיקה בהר הבית הוא דאסור, בבית הכנסת שרי.

אמר ליה רב פפא לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא, ואמרי לה רב אדא בר מתנא לרבא: אדיליף ממנעל - נילף מקפנדריא [78]?

אמר ליה: תנא יליף [79] ממנעל ואת אמרת מקפנדריא?

מאי היא?

דתניא: 'לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו, ולא במנעלו שברגלו, ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובפונדתו [80] מופשלת לאחוריו, ולא יעשנה קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר ממנעל: ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה (שמות ג ה) [ויאמר אל תקרב הלם] של נעליך מעל רגליך [כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא], רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן!

רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (אסתר ד ב) [ויבוא עד לפני שער המלך] כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק; והלא דברים קל וחומר: ומה שק שאינו מאוס לפני בשר ודם כך, רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן!

אמר ליה: אנא הכי קאמינא: נימא הכא לחומרא והכא לחומרא,

הערות[עריכה]

  1. ^ וביהודה הוה
  2. ^ כלומר: כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו
  3. ^ עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש
  4. ^ ושימש מטתו
  5. ^ הומי"ר בלע"ז [לגמוע]
  6. ^ כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם, שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך
  7. ^ רגילין להושיטה לפה
  8. ^ בזרוע שמאלו
  9. ^ נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים, בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך: מוליך ידו לפי טעם הנגינה; ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל
  10. ^ דמתוך צניעתו - מתנהג בנחת ובשתיקה, ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו, ואף המזיקין חסין עליו
  11. ^ שאין המזיקין מבהילין אותו
  12. ^ מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא
  13. ^ שלא יבעט ביסורין הבאים עליו
  14. ^ מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד
  15. ^ שד של בית הכסא דומה לשעיר, ועליהם נאמר (ישעיהו יג כא) ושעירים ירקדו שם
  16. ^ נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ
  17. ^ ונעשה ראש ישיבה - צריך שימור טפי מפני המזיקים שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים יותר משאר בני אדם
  18. ^ חלון, כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית
  19. ^ ואין צריך להתרחק כלום
  20. ^ ובבקעה צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה, אבל אין צריך להתרחק עד כדי שלא יראנו
  21. ^ משמרי טהרות של שמן בית הבד, אם הוצרכו לפנות
  22. ^ שלפני הפתח
  23. ^ ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע
  24. ^ אלמא נפנין לאחורי הגדר מיד
  25. ^ בשביל שמירת טהרות הקלו בבית הכסא
  26. ^ שומרי טהרות
  27. ^ וכיון דאינו יכול להתרחק יותר - על כרחך אם הוצרך לפנות יפנה
  28. ^ תיובתא דאיסי דבעי שלא יראנו
  29. ^ בשביל שמירתן הקלו בבית הכסא
  30. ^ אבל הוא עצמו את חברו יכול לראות, ולא ירחיק
  31. ^ מתרחק מבני אדם בלילה כביום
  32. ^ לפנות
  33. ^ קודם היום
  34. ^ משחשכה
  35. ^ אלמא אין מתרחקין בלילה
  36. ^ מבני אדם
  37. ^ לענין פרוע טפח וטפחיים, כדאמרינן בפרקי קמאי (פ"ג דף כג:), ומיושב, כדאמרינן לעיל
  38. ^ אם יש קרן זוית סמוך - צריך להסתלק שם בלילה כביום, ולא יפנה בגלוי
  39. ^ בצרור או בקיסם לפתוח נקבים, כדאמרינן במסכת שבת (דף פב.)
  40. ^ לשון אחר: משמש המושב שלא יהא מלוכלך; ולשון ראשון הגון, דאם כן למה לי משום כשפים? תיפוק לי כיון שישב כבר מלוכלכים בגדיו ומה יועיל משמושו!
  41. ^ תוכלו
  42. ^ הם שמות הכשפים העשויים על ידי תחתוניות
  43. ^ לא כולן ולא מקצתן
  44. ^ ולא מכשפות מכשף זכר, ולא מכשפות מכשפה נקבה; לשון אחר 'לא הני ולא מהני': לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות
  45. ^ שמא תפול
  46. ^ אציי"ר בלע"ז [אולי מצרפתית עתיקה ACIER, [תהליך עשיית] פלדה: חישול]
  47. ^ שמועיל לברזל - כך מועיל לגוף יציאה להפנות
  48. ^ שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל, ואין המאכל מועיל
  49. ^ קודם שתצטנן; משל הוא זה: כשאתה צריך לנקביך – שפוך, ואל תשהא אותם
  50. ^ אם תשמע קול קרן ברומי - הוא סימן למבקשי תאנים לקנות ולהוליך למקום אחר
  51. ^ אם אין אביך בבית - הזהר אתה בנו למכור תאניו בעוד שיש תובעים
  52. ^ שביל קטן שפונים בו לשדות
  53. ^ לידע אם יש שם אדם; נחר = טושי"ר בלע"ז
  54. ^ רבי אבא לרב ספרא
  55. ^ שאינן צנועין בבית הכסא
  56. ^ שאינך צנוע
  57. ^ במסכת תמיד פ"א מ"א
  58. ^ בעזרה
  59. ^ היסק גדול של אור להתחמם שם הכהנים המסיכים רגליהם בבית הכסא, שצריכין טבילה, כדתנן במסכת יומא (דף כח.): 'כל המיסך רגליו טעון טבילה'
  60. ^ אלמא אין מספרים בבית הכסא, ואת אמרת "ליעול מר"
  61. ^ רב ספרא שמהר לומר "ליעול מר"
  62. ^ בעמוד החוזר, אם ישוב לאחוריו ויחזור העמוד
  63. ^ כרסו צבה
  64. ^ נחש
  65. ^ חלחולת שהרעי יוצא בו, שקורין 'טבחיא'
  66. ^ דוד אמר לשאול כן בצאתו מן המערה שנכנס בה לפנות, וכרת דוד את כנף מעילו
  67. ^ אם במחתרת ימצא הגנב [והכה ומת אין לו דמים]’ (שמות כב א) וכבר פירשנוהו למעלה במעשה דרב שילא (דף נח.)
  68. ^ שנכנס למערה בשביל הצנע, ואף שם נהג צניעות כדמפרש ואזיל
  69. ^ בבגדיו
  70. ^ שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עונות
  71. ^ מקרא הוא באותה פרשה בדברי הימים
  72. ^ שנתן במנין ראשון של ישראל למשכן, והוא כפר על מנין זה
  73. ^ שהרי לזכרון נִתן, כדכתיב והיה לבני ישראל לזכרון לכפר - ועכשיו הוצרכו כפרתו
  74. ^ כמשמעה פירוש שמה; טרי"א בלע"ז [קיצור דרך]
  75. ^ שורות
  76. ^ בעוד שאני מקיף כל שורות הבתים הללו - אכנס כאן לקצר דרכי
  77. ^ קודם שנבנה עליו בית הכנסת
  78. ^ לאיסורא, דתנן במסכת מגילה (פ"ג מ"ג, דף כח.) אין עושין בית הכנסת [שחרב] קפנדריא
  79. ^ רקיקה
  80. ^ אזור חלול שנותנין בו מעות