ביאור:בבלי ברכות דף סב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תניא: 'אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא [1], ולמדתי ממנו שלשה דברים:
למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום,
ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב,
ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.
אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך [2]?
אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך.'
תניא: 'בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים:
למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל; אמר לו ר' יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך?
אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.'
רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק [3] ועשה צרכיו [4].
אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף [5] תבשילא [6]!
אמר ליה: כהנא, הכא את! פוק, דלאו אורח ארעא!
אמר לו: תורה היא, וללמוד אני צריך.
מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל?
אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר (דברים לג ב) [ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש] מימינו אש דת למו;
רבה בר בר חנה אמר: מפני שהיא קרובה לפה [7];
ורבי שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה תפילין [8];
רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה [9].
כתנאי: רבי אליעזר אומר: מפני שאוכל בה; רבי יהושע אומר: מפני שכותב בה; רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה.
אמר רבי תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא - נצול משלשה דברים: מן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין [10]; ויש אומרים: אף חלומותיו מיושבים עליו [11].
ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי - אפילו ביממא – מתזקי; רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי; אמרי להו רבנן: לא מסתפיתו? אמרי להו: אנן - קבלה גמירינן [12]: קבלה דבית הכסא = צניעותא ושתיקותא; קבלה דיסורי = שתיקותא [13] ומבעי רחמי.
אביי מרביא ליה אמיה אמרא [14] למיעל בהדיה לבית הכסא.
ולרביא ליה גדיא?
שעיר [15] בשעיר מיחלף.
רבא, מקמי דהוי רישא - מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא [16]; בתר דמלך [17] - עבדא ליה כוותא [18] ומנחא ליה ידא ארישיה.
אמר עולא: אחורי הגדר - נפנה מיד [19], ובבקעה - כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע [20];
איסי בר נתן מתני הכי: אחורי הגדר כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע, ובבקעה כל זמן שאין חברו רואהו.
מיתיבי: '[21] יוצאין מפתח בית הבד, ונפנין לאחורי הגדר [22], והן טהורין [23]' [24]!
בטהרות הקלו [25].
תא שמע: 'כמה ירחקו [26] ויהיו טהורין? - כדי שיהא רואהו [27]' [28]!?
שאני אוכלי טהרות, דאקילו בהו רבנן [29].
רב אשי אמר: מאי כל זמן שאין חברו רואה דקאמר איסי בר נתן? - כל זמן שאין חברו רואה את פרועו, אבל לדידיה חזי ליה [30].
ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן, אמר: האי - צנוע באורחותיו הוה.
אמר ליה רב נחמן: את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא, דתניא: 'אין קורין 'צנוע' אלא למי שצנוע בבית הכסא'!?
ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה?
משום דתניא 'כשם שנפרעין מן המתים - כך נפרעין מן הספדנין, ומן העונין אחריהן.
תנו רבנן: איזהו 'צנוע'? - זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום [31].
איני! והאמר רב יהודה אמר רב: 'לעולם ינהיג אדם את עצמו [32] שחרית [33] וערבית [34], כדי שלא יהא צריך להתרחק' [35]! ותו: רבא ביממא הוה אזיל עד מיל, ובליליא אמר ליה לשמעיה: "פנו לי דוכתא [36] ברחובה דמתא", וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה: "חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא, דבעינא למפני"!
לא תימא במקום אלא אימא כדרך שנפנה ביום [37].
רב אשי אמר: אפילו תימא 'במקום'; לא נצרכה אלא לקרן זוית [38].
גופא: אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק.
תניא נמי הכי: 'בן עזאי אומר: השכם וצא, הערב וצא, כדי שלא תתרחק; משמש [39] ושב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמש - אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו [כשפים].' [40]
ואי אנשי ויתיב ואחר כך משמש - מאי תקנתיה?
כי קאי - לימא הכי "לא [41] לי, לא לי, לא תחים ולא תחתים [42], לא הני ולא מֵהני [43], לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא [44]".
תניא: בן עזאי אומר: על כל משכב שכב - חוץ מן הקרקע, על כל מושב שב - חוץ מן הקורה [45].
אמר שמואל: שינה בעמוד השחר כאסטמא [46] לפרזלא [47]; יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא;
בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי [היה מתבטא כאילו מילה שווה דינר, בקיצור]: עד דכפנת - אכול [48]; עד דצחית [כאשר אתה צמא] – שתי, עד דרתחא קדרך – שפוך [49]; קרנא קריא ברומי [50] בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין [51].
אמר להו אביי לרבנן: כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה בחקלא [52] - לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא, דלמא יתבי נשי ולאו אורח ארעא לאסתכולי בהו.
רב ספרא על לבית הכסא; אתא רבי אבא, נחר ליה אבבא [53]; אמר ליה [54]: ליעול מר!
בתר דנפק - אמר ליה: עד השתא לא עיילת לשעיר [55] וגמרת לך מילי דשעיר [56]; לאו הכי תנן [57]: 'מדורה היתה שם [58] ובית הכסא של כבוד [59] ; וזה היה כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם', אלמא לאו אורח ארעא הוא [60]?
והוא [61] סבר: מסוכן הוא [62], דתניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר - מביא את האדם לידי הדרוקן [63]; סילון החוזר - מביא את האדם לידי ירקון'.
רבי אלעזר על לבית הכסא; אתא ההוא פרסאה – דחקיה; קם רבי אלעזר ונפק; אתא דרקונא [64] - שמטיה לכרכשיה [65]; קרי עליה רבי אלעזר (ישעיהו מג ד) [מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך] ואתן אדם תחתיך [ולאמים תחת נפשך] - אל תקרי 'אָדָם' אלא 'אֱדוֹם'!
(שמואל א כד יא) [הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה] ואמר להרגך ותחס עליך ואמר [לא אשלח ידי באדני כי משיח ה' הוא] [66] - 'ואמר'? 'ואמרתי' מיבעי ליה! 'ותחס'? 'וחסתי' מיבעי ליה!?
אמר רבי אלעזר: אמר לו דוד לשאול: מן התורה - בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה, והתורה אמרה 'בא להרגך השכם להרגו' [67], אלא צניעות שהיתה בך [68] - היא חסה עליך; ומאי היא? - דכתיב (שמואל א כד ד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו [ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים].
תנא: גדר לפנים מן גדר, ומערה לפנים ממערה.
'להסך' - אמר רבי אלעזר: מלמד שסכך עצמו [69] כסוכה.
(שמואל א כד ה) [ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נתן את איבך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך] ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים - סוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א א א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.
(שמואל א כו יט) [ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו] אם ה' הסיתך בי ירח מנחה [ואם בני האדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים] - אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה לדוד: 'מסית' קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו [לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם] מיד (דברי הימים א כא א) ויעמוד שטן על ישראל [ויסת את דויד למנות את ישראל], וכתיב (שמואל ב כד א) [ויסף אף ה' לחרות בישראל] ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל [ואת יהודה], וכיון דמנינהו - לא שקל מינייהו כופר, דכתיב (שמואל ב כד טו) ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד [וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש]; מאי 'עת מועד'? - אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא: משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו;
רבי יוחנן אמר: עד חצות ממש.
(שמואל ב כד טז) [וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם ה' אל הרעה] ויאמר למלאך המשחית בעם רב [עתה הרף ידך ומלאך ה' היה עם גרן הארונה היבסי]; אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה למלאך: טול לי רב שבהם, שיש בו ליפרע מהם כמה חובות [70]!
באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין.
(דברי הימים א כא טו) [וישלח האלקים מלאך לירושלם להשחיתה] וכהשחית ראה ה' וינחם [על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך ה' עמד עם גרן ארנן היבוסי] ובהשחית וכהשחית ראה ה' וינחם [71]; מאי ראה?
אמר רב: ראה יעקב אבינו, דכתיב (בראשית לב ב) ויאמר יעקב כאשר ראם [מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים];
ושמואל אמר: אפרו של יצחק ראה, שנאמר (בראשית כב ח) [ויאמר אברהם] אלהים יראה לו השה [לעלה בני וילכו שניהם יחדו];
רבי יצחק נפחא אמר: כסף כפורים ראה [72], שנאמר (שמות ל טז) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל [ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם] [73];
רבי יוחנן אמר: בית המקדש ראה, דכתיב (בראשית כב יד) [ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום] בהר ה' יראה.
פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני, חד אמר: כסף הכפורים ראה, וחד אמר בית המקדש ראה;
ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה, שנאמר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה'.
לא יכנס אדם להר הבית במקלו [ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר]:
מאי 'קפנדריא'?
אמר רבא: קפנדריא כשמה [74].
ורב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מרי אמר: כמאן דאמר אינש 'אדמקיפנא אדרי [75] - איעול בהא [76]';
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדריא - מותר לעשותו קפנדריא.
רבי אבהו אמר: אם היה שביל מעיקרו [77] – מותר.
אמר רב חלבו אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא, שנאמר (יחזקאל מו ט) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים [הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא].
ורקיקה מקל וחומר:
אמר רב ביבי אמר רבי יהושע בן לוי: כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה - כאילו רוקק בבת עינו, שנאמר (מלכים א ט ג; דברי הימים ב ז,טז) והיה עיני ולבי שם כל הימים.
אמר רבא: רקיקה בבית הכנסת שריא, מידי דהוה אמנעל: מה מנעל בהר הבית אסור בבית הכנסת מותר - אף רקיקה בהר הבית הוא דאסור, בבית הכנסת שרי.
אמר ליה רב פפא לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא, ואמרי לה רב אדא בר מתנא לרבא: אדיליף ממנעל - נילף מקפנדריא [78]?
אמר ליה: תנא יליף [79] ממנעל ואת אמרת מקפנדריא?
מאי היא?
דתניא: 'לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו, ולא במנעלו שברגלו, ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובפונדתו [80] מופשלת לאחוריו, ולא יעשנה קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר ממנעל: ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה (שמות ג ה) [ויאמר אל תקרב הלם] של נעליך מעל רגליך [כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא], רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן!
רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (אסתר ד ב) [ויבוא עד לפני שער המלך] כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק; והלא דברים קל וחומר: ומה שק שאינו מאוס לפני בשר ודם כך, רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן!
אמר ליה: אנא הכי קאמינא: נימא הכא לחומרא והכא לחומרא,
הערות
[עריכה]- ^ וביהודה הוה
- ^ כלומר: כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו
- ^ עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש
- ^ ושימש מטתו
- ^ הומי"ר בלע"ז [לגמוע]
- ^ כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם, שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך
- ^ רגילין להושיטה לפה
- ^ בזרוע שמאלו
- ^ נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים, בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך: מוליך ידו לפי טעם הנגינה; ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל
- ^ דמתוך צניעתו - מתנהג בנחת ובשתיקה, ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו, ואף המזיקין חסין עליו
- ^ שאין המזיקין מבהילין אותו
- ^ מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא
- ^ שלא יבעט ביסורין הבאים עליו
- ^ מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד
- ^ שד של בית הכסא דומה לשעיר, ועליהם נאמר (ישעיהו יג כא) ושעירים ירקדו שם
- ^ נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ
- ^ ונעשה ראש ישיבה - צריך שימור טפי מפני המזיקים שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים יותר משאר בני אדם
- ^ חלון, כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית
- ^ ואין צריך להתרחק כלום
- ^ ובבקעה צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה, אבל אין צריך להתרחק עד כדי שלא יראנו
- ^ משמרי טהרות של שמן בית הבד, אם הוצרכו לפנות
- ^ שלפני הפתח
- ^ ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע
- ^ אלמא נפנין לאחורי הגדר מיד
- ^ בשביל שמירת טהרות הקלו בבית הכסא
- ^ שומרי טהרות
- ^ וכיון דאינו יכול להתרחק יותר - על כרחך אם הוצרך לפנות יפנה
- ^ תיובתא דאיסי דבעי שלא יראנו
- ^ בשביל שמירתן הקלו בבית הכסא
- ^ אבל הוא עצמו את חברו יכול לראות, ולא ירחיק
- ^ מתרחק מבני אדם בלילה כביום
- ^ לפנות
- ^ קודם היום
- ^ משחשכה
- ^ אלמא אין מתרחקין בלילה
- ^ מבני אדם
- ^ לענין פרוע טפח וטפחיים, כדאמרינן בפרקי קמאי (פ"ג דף כג:), ומיושב, כדאמרינן לעיל
- ^ אם יש קרן זוית סמוך - צריך להסתלק שם בלילה כביום, ולא יפנה בגלוי
- ^ בצרור או בקיסם לפתוח נקבים, כדאמרינן במסכת שבת (דף פב.)
- ^ לשון אחר: משמש המושב שלא יהא מלוכלך; ולשון ראשון הגון, דאם כן למה לי משום כשפים? תיפוק לי כיון שישב כבר מלוכלכים בגדיו ומה יועיל משמושו!
- ^ תוכלו
- ^ הם שמות הכשפים העשויים על ידי תחתוניות
- ^ לא כולן ולא מקצתן
- ^ ולא מכשפות מכשף זכר, ולא מכשפות מכשפה נקבה; לשון אחר 'לא הני ולא מהני': לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות
- ^ שמא תפול
- ^ אציי"ר בלע"ז [אולי מצרפתית עתיקה ACIER, [תהליך עשיית] פלדה: חישול]
- ^ שמועיל לברזל - כך מועיל לגוף יציאה להפנות
- ^ שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל, ואין המאכל מועיל
- ^ קודם שתצטנן; משל הוא זה: כשאתה צריך לנקביך – שפוך, ואל תשהא אותם
- ^ אם תשמע קול קרן ברומי - הוא סימן למבקשי תאנים לקנות ולהוליך למקום אחר
- ^ אם אין אביך בבית - הזהר אתה בנו למכור תאניו בעוד שיש תובעים
- ^ שביל קטן שפונים בו לשדות
- ^ לידע אם יש שם אדם; נחר = טושי"ר בלע"ז
- ^ רבי אבא לרב ספרא
- ^ שאינן צנועין בבית הכסא
- ^ שאינך צנוע
- ^ במסכת תמיד פ"א מ"א
- ^ בעזרה
- ^ היסק גדול של אור להתחמם שם הכהנים המסיכים רגליהם בבית הכסא, שצריכין טבילה, כדתנן במסכת יומא (דף כח.): 'כל המיסך רגליו טעון טבילה'
- ^ אלמא אין מספרים בבית הכסא, ואת אמרת "ליעול מר"
- ^ רב ספרא שמהר לומר "ליעול מר"
- ^ בעמוד החוזר, אם ישוב לאחוריו ויחזור העמוד
- ^ כרסו צבה
- ^ נחש
- ^ חלחולת שהרעי יוצא בו, שקורין 'טבחיא'
- ^ דוד אמר לשאול כן בצאתו מן המערה שנכנס בה לפנות, וכרת דוד את כנף מעילו
- ^ אם במחתרת ימצא הגנב [והכה ומת אין לו דמים]’ (שמות כב א) וכבר פירשנוהו למעלה במעשה דרב שילא (דף נח.)
- ^ שנכנס למערה בשביל הצנע, ואף שם נהג צניעות כדמפרש ואזיל
- ^ בבגדיו
- ^ שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עונות
- ^ מקרא הוא באותה פרשה בדברי הימים
- ^ שנתן במנין ראשון של ישראל למשכן, והוא כפר על מנין זה
- ^ שהרי לזכרון נִתן, כדכתיב והיה לבני ישראל לזכרון לכפר - ועכשיו הוצרכו כפרתו
- ^ כמשמעה פירוש שמה; טרי"א בלע"ז [קיצור דרך]
- ^ שורות
- ^ בעוד שאני מקיף כל שורות הבתים הללו - אכנס כאן לקצר דרכי
- ^ קודם שנבנה עליו בית הכנסת
- ^ לאיסורא, דתנן במסכת מגילה (פ"ג מ"ג, דף כח.) אין עושין בית הכנסת [שחרב] קפנדריא
- ^ רקיקה
- ^ אזור חלול שנותנין בו מעות