ביאור:בבלי ברכות דף לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דכתיב (מיכה ד ו) [ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה] ואשר הרעותי [1].

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אלמלא שלש מקראות הללו [2] - נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל [3]; חד דכתיב 'ואשר הרעותי', וחד דכתיב (ירמיהו יח ו) [הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה’] הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, וחד דכתיב (יחזקאל לו כו) [ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם] והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.

רב פפא אמר - מהכא: (יחזקאל לו כז) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו [ומשפטי תשמרו ועשיתם].

ואמר רבי אלעזר: משה הטיח דברים כלפי מעלה [4], שנאמר (במדבר יא ב) [ויצעק העם אל משה] ויתפלל משה אל ה' [ותשקע האש]; אל תקרי 'אל ה’’ אלא 'על ה’’, שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין;

דבי רבי ינאי אמרי – מהכא: (דברים א א) [אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת] ודי זהב; מאי 'ודי זהב'? - אמרי דבי רבי ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל!

אמרי דבי רבי ינאי: אין ארי נוהם [5] מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר

אמר רבי אושעיא: משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים; האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו, אמר לה: מי גרם ליך שתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך!

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל לאדם אחד שהיה לו בן; הרחיצו, וסכו, והאכילו, והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות; מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?

אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת: היינו דאמרי אינשי 'מלי כריסיה זני בישי [6] שנאמר (הושע יג ו) כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני;

רב נחמן אמר – מהכא: (דברים ח יד) ורם לבבך ושכחת את ה' [אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים]

ורבנן אמרי – מהכא: (דברים לא כ) [כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש] ואכל ושבע ודשן ופנה [אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי];

ואי בעית אימא – מהכא: (דברים לב טו) וישמן ישרון ויבעט [שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה? - שנאמר (הושע ב י) [והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר] וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל.

(שמות לב לב) וידבר ה' אל משה לך רד [כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים]; מאי 'לך רד'? - אמר רבי אלעזר: אמר לו הקדוש ב"ה למשה: משה! רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו - אתה למה לי?

מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר; וכיון שאמר (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם [ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו] - [7] אמר משה: "דבר זה תלוי בי!" מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים;

משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה, והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר; אמר המלך: אלמלא אוהבי זה שיושב לפני – הרגתיך! אמר: "דבר זה תלוי בי!" - מיד עמד והצילו.

(שמות לב י) ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול [פסוק יא: ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה]; אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו: [8] מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו: רבונו של עולם! אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם.

'ואעשה אותך לגוי גדול' - אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה כסא של שלש רגלים [9] אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה! ולא עוד, אלא שיש בי בושת פנים מאבותי: עכשיו יאמרו 'ראו פרנס שהעמיד עליהם בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים'!

(שמות לב יא) ויחל משה את פני ה' [אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה]; אמר רבי אלעזר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו [10].

ורבא אמר: עד שהפר לו נדרו [11]: כתיב הכא 'ויחל' וכתיב התם (במדבר ל ג) [איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו] לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה], ואמר מר: הוא אינו מיחל, אבל אחרים מחלין לו;

ושמואל אמר: מלמד [12] שמסר עצמו למיתה עליהם, שנאמר (שמות לב לב) [ועתה אם תשא חטאתם] ואם אין מחני נא מספרך [אשר כתבת].

אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים [13];

ורבנן אמרי: מלמד שאמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! חולין הוא לך מעשות כדבר הזה!

(שמות לב יא) ויחל משה את פני ה' [אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה] – תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו

מאי אחילו?

אמר רבי אלעזר: אש של עצמות.

מאי 'אש של עצמות'?

אמר אביי: אשתא דגרמי [14].

(שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך [15] [ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם]; מאי 'בך'?

אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ - הייתי אומר: כשם ששמים וארץ בטלים - כך שבועתך בטלה; ועכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול, מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים!

'ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי' האי 'אשר אמרתי' – 'אשר אמרת' מיבעי ליה!?

אמר רבי אלעזר: עד כאן [16] דברי תלמיד, מכאן ואילך דברי הרב [17]!

ורבי שמואל בר נחמני אמר: אלו ואלו דברי תלמיד, אלא כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! דברים שאמרת לי "לך אמור להם לישראל בשמי" [18] - הלכתי ואמרתי להם בשמך; עכשיו מה אני אומר להם?

(במדבר יד טז) מבלתי יכולת ה' [להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר] – 'יכול ה’’ מיבעי ליה!

אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל.

אמר הקב"ה למשה: והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים!

אמר לפניו: רבונו של עולם - עדיין יש להם לומר למלך אחד יכול לעמוד, לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד!

אמר רבי יוחנן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה? - שנאמר (במדבר יד כ) ויאמר ה' סלחתי כדבריך.

תני דבי רבי ישמעאל: כדבריך עתידים אוה"ע לומר כן; אשרי תלמיד שרבו מודה לו.

(במדבר יד כא) ואולם חי אני [וימלא כבוד ה את כל הארץ] אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שאמר לו הקדוש ב"ה למשה: משה! החייתני [19] בדבריך.

דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל; מנלן? – ממשה, דכתיב (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא [לאמר], וכתיב (דברים ג כד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וכתיב בתריה (דברים ג כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה [אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן].

<סימן מעשי"ם צדק"ה קרב"ן כה"ן תעני"ת מנע"ל ברז"ל>:


עמוד ב

אמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו; אף על פי כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר (דברים ג כו) [ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך] אל תוסף דבר אלי [עוד בדבר הזה] וסמיך ליה (דברים ג כז) עלה ראש הפסגה [ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה] [20].

ואמר רבי אלעזר: גדולה תענית יותר מן הצדקה; מאי טעמא? - זה בגופו וזה בממונו.

ואמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר (ישעיהו א יא): "למה לי רוב זבחיכם", וכתיב (ישעיהו א טו): "ובפרשכם כפיכם [אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו]"ע"א [21];

אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר 'ידיכם דמים מלאו'.

ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר (איכה ג ח) גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי; ואף על פי ששערי תפלה ננעלו - שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר (תהלים לט יג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש [כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי] [22].

רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנאמר (איכה ג מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה.

ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש - נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר: (יחזקאל ד ג) ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר [והכינתה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל] [23].

אמר רב חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך בתפלתו - אין תפלתו חוזרת ריקם; מנא לן? - ממשה רבינו, שנאמר: (דברים ט כו) ואתפלל אל ה' [ואמר ה' אלקים אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה] וכתיב בתריה (דברים י י) [ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה [תפילה ארוכה מאד!]] וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא [לא אבה ה' השחיתך].

איני! והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפלתו ומעיין בה [24] - סוף בא לידי כאב לב [25], שנאמר (משלי יג יב) תוחלת ממושכה מחלה לב [ועץ חיים תאוה באה] [26]; מאי תקנתיה? - יעסוק בתורה, שנאמר 'ועץ חיים תאוה באה' [27], ואין 'עץ חיים' אלא תורה שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה [ותמכיה מאשר]?

לא קשיא: הא דמאריך ומעיין בה, הא דמאריך ולא מעיין בה.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה - יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' [28].

תנו רבנן: 'ארבעה צריכין חזוק [29], ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ [30];

תורה ומעשים טובים מנין? – שנאמר: (יהושע א ז) רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה [אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאול למען תשכיל בכל אשר תלך]: חזק בתורה ואמץ במעשים טובים;

תפלה מנין? – שנאמר: (תהלים כז יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה';

דרך ארץ מנין? - שנאמר (שמואל ב י יב) חזק ונתחזק בעד עמנו [ובעד ערי אלקינו וה' יעשה הטוב בעיניו].'

(ישעיהו מט יד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני - היינו עזובה, היינו שכוחה!?

אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אדם נושא אשה על אשתו ראשונה - זוכר מעשה הראשונה; אתה עזבתני ושכחתני?

אמר לה הקב"ה: בתי! י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל [31], ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא [32], ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת עזבתני ושכחתני!?

(ישעיהו מט טו) התשכח אשה עוּלה [מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך]: אמר הקב"ה: כלום אשכח עולות [33] אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר!

אמרה לפניו: ריבונו של עולם! הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל?

אמר לה: 'גם אלה תשכחנה';

אמרה לפניו: ריבונו של עולם! הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני?

אמר לה 'ואנכי לא אשכחך'!

והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב 'גם אלה תשכחנה' - זה מעשה העגל [34]; 'ואנכי לא אשכחך' - זה מעשה סיני [35].

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת:

מנא הני מילי?

אמר רבי יהושע בן לוי אמר קרא: (תהלים פד ה) אשרי יושבי ביתך [עוד יהללוך סלה] [36];

ואמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו, שנאמר (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך [37].

תניא נמי הכי: 'המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו; קודם תפלתו מנין? - שנאמר (תהלים פד ה) אשרי יושבי ביתך [עוד יהללוך סלה]; לאחר תפלתו מנין? - דכתיב (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.'

תנו רבנן: 'חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת; וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה [38], תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית? - אלא מתוך שחסידים הם - תורתם משתמרת [39] ומלאכתן מתברכת.'

אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו:

אמר רב יוסף: לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי עכו"ם – פוסק [40].

מיתיבי: המתפלל וראה אנס בא כנגדו, ראה קרון בא כנגדו - לא יהא מפסיק אלא מקצר ועולה!?

לא קשיא: הא דאפשר לקצר [41] והא דלא אפשר לקצר: אפשר לקצר – מקצר, ואי לא – מפסיק.

תנו רבנן: 'מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך; בא שר אחד ונתן לו שלום - ולא החזיר לו שלום; המתין לו עד שסיים תפלתו; לאחר שסיים תפלתו אמר ליה: ריקא! והלא כתוב בתורתכם (דברים ד ט) רק השמר לך ושמור נפשך [מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך] וכתיב (דברים ד טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם [כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש]! כשנתתי לך שלום - למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי?

אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים

אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום - היית

הערות[עריכה]

  1. ^ רישא דקרא 'אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי: אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע
  2. ^ שמעידין שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו ולהסיר יצר הרע ממנו
  3. ^ נתמוטטו רגלינו במשפט, אבל עכשיו יש לנו פתחון פה: שהוא גרם לנו, שברא יצר הרע
  4. ^ 'הטיח' לשון זריקה, כמו כמטחוי קשת (בראשית כא טז)
  5. ^ שמח ומשתגע ומזיק
  6. ^ מילוי הכרס הוא ממיני חטאים הרעים. זני מתרגמינן למינהו = לזנוהי (בראשית א יב)
  7. ^ הרף ממני - הראהו שיש כח בידו למחול על ידי תפלה
  8. ^ הניחה לי - משמע שהיה אוחז בו
  9. ^ אברהם יצחק ויעקב
  10. ^ הפציר בו; אנויי"ר בלע"ז
  11. ^ דבורו: שאמר 'ואכלם' (שמות לב י)
  12. ^ 'ויחל' - לשון חלל
  13. ^ כמו יחולו על ראש יואב (ש"ב ג,כט) - לשון הניח
  14. ^ מוליי"ר בלע"ז
  15. ^ שנאמר בעקידת יצחק בי נשבעתי (בראשית כב טז)
  16. ^ עד 'ככוכבי השמים'
  17. ^ אמר לו 'אעשה כדבריך'
  18. ^ בסנה אמרת לי 'אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה (שמות ג ח)
  19. ^ בפני האומות
  20. ^ בדבר תפלה זו נתרציתי להראותך אותה
  21. ^ אי לאו דגדולה תפלה, כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם = למה לי תו ובפרשכם, הא אפילו זבחיהם לא ניחא ליה!
  22. ^ מדלא כתיב 'את דמעתי תראה' - שמע מינה נראית היא לפניו, ואין צריך להתפלל אלא שתתקבל לפניו
  23. ^ סימן למחיצת ברזל המפסקת בינו לבינם
  24. ^ מצפה שתעשה בקשתו על ידי הארכתו
  25. ^ סוף שאינה נעשית ונמצאת תוחלת ממושכת חנם, והיא כאב לב: כשאדם מצפה ואין תאותו באה
  26. ^ 'תוחלת' - לשון חלוי ותחנה
  27. ^ סופו של מקרא הוא
  28. ^ קוה והתחזק ולא תמשוך ידך אלא חזור וקוה
  29. ^ שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו
  30. ^ אם אומן הוא – לאומנתו, אם סוחר הוא – לסחורתו, אם איש מלחמה הוא - למלחמתו
  31. ^ ראשי גייסות וחבורות חלוקות
  32. ^ לגיון וקרטון וגסטרא - שמות של שררה כגון, שלטון והגמון ודוכס ופחה
  33. ^ עוּלה - כמו עולות וקרבנות
  34. ^ שאמרו אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד)
  35. ^ שנאמר בו אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב)
  36. ^ יושבי ביתך - והדר יהללוך
  37. ^ יודו לשמך - והדר ישבו ישרים את פניך
  38. ^ לשלש תפלות
  39. ^ בתוך לבם שאין תלמודם משתכח
  40. ^ שלא יהרגנו
  41. ^ כגון שסמוך לגמור תפלתו