ביאור:בבלי ברכות דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

בשלמא בית הלל, קא מפרשי טעמייהו דק"ס בכתה"י: טעמא דידהו  וטעמא דבית שמאי; אלא בית שמאי, מאי טעמא לא אמרי כבית הלל?

אמרי לך בית שמאי: אם כן דק"ס בכת"י מ': אי סלקא דעתך להכי הוא דאתא , נימא קרא 'בבקר ובערב'; מאי 'בשכבך ובקומך'? דק"ס בכת"י מ' וא': [אלא] בשכבך ובקומך למה לי? [אלא] שמע מינה  – בשעת שכיבה – שכיבה ממש, ובשעת קימה – קימה ממש דק"ס בכת"י פ': אלא שמע מינה תרתי: שמע מינה שעת שכיבה, ושכיבה ממש; ושמע מינה 'ובקומך', שעת קימה, וקימה ממש. .

ובית שמאי, האי 'ובלכתך בדרך' מאי עביד להו? דק"ס בכת"י מ' וא': ובית שמאי [נמי], הכתיב 'ובלכתך בדרך'? 

ההוא מבעי להו לכדתניא: ’"בשבתך בביתך" – פרט לעוסק במצוה[1], "ובלכתך בדרך" – פרט לחתן; מכאן אמרו: הכונס את הבתולה – פטור דק"ס בכת"י א2 נוסף: מקריאת שמע [2], ואת האלמנה – חייב'[3];

מאי משמע[4]?

אמר רב פפא: כי דרך דק"ס בכת"י מ', א' וא2: בדרך, ובכת"י פ' כדרך [5]; מה דרך רשות – אף כל רשות דק"ס בכת"י א2 נוסף: לאפוקי האי דבמצוה קא עסיק ;

מי לא עסקינן דקא אזיל לדבר מצוה[6] ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי דק"ס בכת"י מ': חייביה רחמנא דליקרי, וכעי"ז בכת"י פ'. ?

אם כן לכתוב רחמנא 'בשבת ובלכת', מאי 'בשבתך ובלכתך'? - בשבת דידך ובלכת דידך – הוא דמחייבת, הא דמצוה – פטירת.

אי הכי דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: מאי אירייא [או: מאי שנא] הכונס את הבתולה , אפילו כונס את האלמנה נמי?

האי טריד והאי לא טריד. דק"ס בכת"י מ' ופ': בתולה טריד, אלמנה לא טריד. 

אי משום טרדא[7] – אפילו טבעה ספינתו בים נמי דק"ס בכת"י פ' נוסף: הואיל וטריד יהא פטור ? וכי תימא הכי נמי – אלמה אמר[8] רבי אבא בר זבדא אמר רב: אָבֵל[9] חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין, שהרי נאמר דק"ס בכת"י פ': הואיל ונאמר  בהם 'פאר', שנאמר (יחזקאל כד יז): ["האנק דם מתים אבל לא תעשה] פארך חבוש עליך [ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל"][10]דק"ס בכת"י מ' נוסף: מכלל דכולי עלמא פטירי, ונרשם בצידו דל"ג ליה. 

התם טריד טרדא דמצוה[11]דק"ס בכת"י פ' נוסף: שריוה רבנן; מאי טעמא? דעסיק במצוה, וכל העוסק במצוה פטור מן המצוה, אבל  הכא טריד טרדא דרשות.

ובית שמאי?

ההוא מבעי להו 'פרט לשלוחי מצוה'. דק"ס בכת"י פ': ההוא לאפוקי שלוחי מצוה. 

ובית הלל אמרי:[12] ממילא שמע מינה[13] דאפילו בדרך נמי קרי. דק"ס בכת"י א': קרינן. ובכת"י פ': ובית הלל שלוחי מצוה חייבין, דלאו מי אמרת פרט לעוסק במצוה, טעמא דעסיק במצוה; אבל שליח, דאכתי במצוה גופיה לא עסיק, חייב. "ובלכתך בדרך" למה לי? שמע מינה לכל אדם קורין כדרכן הוא דאתא. 

תנו רבנן: בית הלל אומרים: עומדין וקורין יושבין, וקורין ומטין וקורין, הולכין בדרך וקורין, עושין דק"ס בכתה"י: עוסקין  במלאכתן וקורין[14]; ומעשה[15] ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף; כיון שהגיע זמן קריאת שמע – הטה רבי אלעזר דק"ס בכתה"י נוסף: בן עזריה [16] וזקף רבי ישמעאל. דק"ס בכת"י פ' נוסף: אמר לו: מה זה, אלעזר!  אמר לו רבי אלעזר בן עזריה לרבי ישמעאל: ישמעאל אחי! אמשול לך משל למה הדבר דומה: משל לאחד שאומרים לו דק"ס בכת"י פ': לאדם שאמרו לו  "זקנך [17]מגודל", [18]אמר להם "[19]יהיה כנגד המשחיתים[20]". אף כך אתה: כל זמן שאני זקוף אתה מוטה, עכשיו כשאני הטתי אתה זקפת[21]?

אמר לו: "אני עשיתי כדברי בית הלל, ואתה עשית כדברי בית שמאי; ולא עוד, אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות!"

מאי ולא עוד?

וכי תימא בית הלל נמי אית להו מטין[22] דק"ס בכת"י א': וכי תימא במטין נמי שווין  – הני מילי דמטה ואתא דק"ס בכת"י מ': דקא מטית ואתית  מעיקרא, אבל הכא – כיון דעד השתא הוית זקוף והשתא מוטה דק"ס בכת"י מ': כיון דזקיפת מעיקרא ומטית השתא [23], [24]אמרי: 'שמע מינה כבית שמאי סבירא להו'; שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות. דק"ס בגל' כת"י מ' נוסף: תאנא: לא זזו משם עד שקבעו הלכה לדורות כבית הלל. 

תני רב יחזקאל: עשה כדברי בית שמאי - עשה, כדברי בית הלל – עשה;

רב יוסף אמר: עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום, דתנן (משנה סוכה ב ז): מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית: בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין; אמרו להם בית הלל לבית שמאי: מעשה דק"ס בכתה"י: לא כך היה [ה]מעשה  שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית דק"ס בכת"י מ' נוסף: בלוד , מצאוהו שהיה דק"ס נ"א נוסף: יושב  ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו כלום דק"ס בכתה"י: ולא אמרו [לו] דבר !

אמרו להם דק"ס בכת"י פ' נוסף: בית שמאי לבכית הלל : משם ראיה? אף הם אמרו לו: אם כן היית נוהג – לא קיימת מצות סוכה מימיך![25]

רב נחמן בר יצחק אמר: עשה כדברי בית שמאי – חייב מיתה, דתנן [ברכות פ"א מ"ג]: אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים.

אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל!


משנה:

בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה: אחת ארוכה ואחת קצרה[26] [27]. מקום שאמרו דק"ס בכת"י פ' נוסף: חכמים  להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך; לחתום[28], אינו רשאי שלא לחתום; שלא דק"ס בכת"י מ' ופ': ושלא  לחתום[29], אינו רשאי לחתום.


'גמרא:

מאי מברך[30]?

אמר רבי יעקב דק"ס בכתה"י נוסף: בר אידי  אמר רבי אושעיא:


עמוד ב

"יוצר אור ובורא חשך [עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה"] (ישעיהו מה ז).[31]

לימא דק"ס בכת"י א': ולימא, ובכת"י מ' ופ': ונימא  'יוצר אור ובורא נוגה'?

כדכתיב קאמרינן[32].

אלא מעתה 'עושה שלום ובורא רע' דק"ס בכת"י מ': אלא מעתה [עושה שלום ובורא את הכל] (בגל'), הכי נמי נימא: "עושה שלום ובורא רע" , מי קא אמרינן כדכתיב? דק"ס בכת"י א': כדכתיב קא אמרינן?!  אלא כתיב 'רע' וקרינן 'הכל', לישנא מעליא דק"ס בכת"י מ' ופ': בלישנא מעליא, ובכת"י א' ליתא. ; הכא נמי, לימא 'נוגה' לישנא מעליא?!

אלא אמר רבא דק"ס בכתה"י נוסף: בר עולא, או: בר רב שילא :‏[33] כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום דק"ס בכת"י מ' ופ' הסדר הפוך: מדת לילה ביום ומדת יום בלילה .

בשלמא מדת לילה ביום, כדאמרינן: 'יוצר אור ובורא חשך'; אלא מדת יום בלילה היכי משכחת לה דק"ס בכתה"י: מאי היא ?

אמר אביי: 'גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור'.


ואידך [הברכה השניה לפני קרית שמע] מאי היא?

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'אהבה רבה'; וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה: 'אהבה רבה'.

תניא נמי הכי: ’אין אומרים 'אהבת עולם' אלא ’אהבה רבה’’.

ורבנן אמרי: אהבת עולם, וכן הוא אומר (ירמיהו לא ב): ["מרחוק ה' נראה לי] ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד".

אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות עד שלא קרא קרית שמע, צריך לברך ברכת התורה; משקרא קרית שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה[34].

אמר רב הונא: למקרא צריך לברך, ולמדרש אינו צריך לברך[35];

ורבי אלעזר אמר: למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אינו צריך לברך;

ורבי יוחנן אמר: אף למשנה נמי צריך לברך, אבל לתלמוד[36] אינו צריך לברך[37];

ורבא אמר: אף לתלמוד[38] צריך לברך[39], דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב – הוה מקדים וקא משי ידיה ובריך[40] ומתני לן פרקין.

מאי מברך?

אמר רב יהודה אמר שמואל: ’[בא"י אמ"ה] אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה'.

ורבי יוחנן מסיים[41] בה הכי: 'הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו[42] ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל'; [43]

ורב המנונא אמר: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה';

אמר רב המנונא: זו היא מעולה שבברכות[44].

הלכך לימרינהו לכולהו.

תנן התם[45]: 'אמר להם הממונה[46]:
"ברכו ברכה אחת"[47], – והם ברכו, וקראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר;
וברכו את העם[48] "שלש ברכות", – אמת ויציב, ועבודה[49], וברכת כהנים[50];
ובשבת מוסיפין ברכה אחת[51] למשמר היוצא[52]'.

מאי ’ברכה אחת[53][54]?

כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: "מאי ברכה אחת?" לא הוה בידייהו, ואתו שיילוהו לרב מתנה; לא הוה בידיה, אתו שיילוהו לרב יהודה; אמר להו: הכי אמר שמואל: אהבה רבה.

ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: יוצר אור!

כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: הא דרבי זריקא – לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר[55], דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: זאת[56] אומרת: ברכות אין מעכבות זו את זו[57]: אי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי[58], היינו[59] דברכות אין מעכבות זו את זו: דלא קא אמרי אהבה רבה!

הערות[עריכה]

  1. ^ לקמיה מפרש מאי משמע
  2. ^ שטרוד במחשבת בעילת מצוה
  3. ^ ואף על גב דחתן נמי עוסק במצוה הוא, אי לאו קרא יתירה לא נפקא לן מקרא קמא: דכיון דעוסק במצוה לא כתיב בקרא בהדיא, אלא מיעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן מ'ביתך', וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה, דאיכא טרדא; אבל חתן – דטרדא דמחשבה בעלמא הוא שמחשב על עסק בתולים – אי לאו קרא יתירה, לא אתמעוט
  4. ^ 'פרט לעוסק במצוה'
  5. ^ בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך [בשבתך בביתך ובלכתך בדרך]
  6. ^ כלומר: מנלן דבדרך רשות לחודא איירי קרא? הא קרא דרך סתמא כתיב, וממילא משתמע נמי מיניה דרך מצוה
  7. ^ דמחשבה פטרת ליה
  8. ^ כמו 'למה אמר'
  9. ^ אף על פי שטרוד בצערו
  10. ^ וכיון דבעו פאר, ואבל מתגולל בצערו בעפר אין זה פאר
  11. ^ וכיון דאנן מיעוט בעלמא דרשינן פרט לחתן, מסתייך אם ממעטת מיניה טרדא דמצוה
  12. ^ נהי נמי דקרא למדרש מיניה 'פרט לחתן' אתא –
  13. ^ בלכת דידך הוא דמחייבת, אלמא
  14. ^ לקמן מוקמינן לה בפרק שני (דף טז.)
  15. ^ [המעשה בספרי ואתחנן פסקא לד]
  16. ^ כבית שמאי
  17. ^ נאה ו
  18. ^ והוא
  19. ^ הואיל וקלסתם אותו – אף הוא, הגידול הזה
  20. ^ יהיה נתון לתער ולמספרים שאביא עליו ואשחיתנו
  21. ^ הרי אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה, ואתה נזקפת
  22. ^ דבמטין נמי שרו, כדאמרינן לעיל מטין וקורין
  23. ^ כיון דעד השתא היית זקוף ועכשיו הטית
  24. ^ אם לא נזקפתי אני,
  25. ^ וכי היכי דעשה כדברי בית הלל לא עשה ולא כלום לדברי בית שמאי, אף העושה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום לדברי בית הלל!
  26. ^ אשתים לאחריה דערבית קאי (נ"א: ארוכה = אמת ואמונה, קצרה = השכיבנו)
  27. ^ כדאמר בברכות ירושלמי: שבע ברכות הללו על שם (תהלים קיט קסד) "שבע ביום הללתיך"
  28. ^ ב'ברוך'
  29. ^ כגון ברכת הפירות ומצות
  30. ^ שתים לפניה דשחר מאי ניהו
  31. ^ לקמיה מפרש אידך מאי היא, דאילו ברכה דישתבח אינה מן המניין, שהיא לאחרי פסוקי דזמרה כמו ברכת הלל, ואומרים אותה קודם זמן קריאת שמע אם ירצו.
  32. ^ כתיב בקרא: "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע"
  33. ^ לעולם אין אנו אומרים קרא כדכתיב, אלא לישנא מעליא. ומה טעם אין אנו אומרים "יוצר אור ובורא נוגה"?
  34. ^ שיש בה מעין ברכת התורה: 'ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך'
  35. ^ מדרש הוא קרוב למקרא, כגון מכילתא וספרא וספרי שהם מדרשי מקראות
  36. ^ גירסת רש"י: 'לגמרא'
  37. ^ אפילו קודם אהבה רבה קאמר, והכי מוכח מילתא בפרק שני
  38. ^ גירסת רש"י: 'לגמרא'
  39. ^ שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה; 'גמרא' היינו סברת טעמי משנה, ותירוצי משניות הסותרות זו את זו, וחסורי מחסרא
  40. ^ ברכת התורה
  41. ^ דבעי פתיחה ב'ברוך' וחתימה ב'ברוך'
  42. ^ יערבו עלינו לעסוק בהם מאהבה
  43. ^ ולא גרסינן ’[בא"י] למדני חקיך', שאין זו ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה, ודוד – כי אמרה (בתהלים קיט,יב) – לא לשם ברכה אמרה אלא בלשון בקשה, והכי קאמר: ה' שאתה ברוך – למדני חקיך.
  44. ^ שבברכות התורה, לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל
  45. ^ במסכת תמיד (פ"ה מ"א) דהתם מסדר לכוליה סדר עבודת השחר, וקאמר דלאחר שסדרו האברים על גבי הכבש ומלחום – ירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע, והדר תני
  46. ^ והוא סגן הכהנים, כדאיתא ביומא: 'היינו סגן היינו ממונה' (בפירש"י שם טו:)
  47. ^ לקמן מפרש מאי היא, ומן הברכות שלפני קרית שמע היא
  48. ^ עִם העם
  49. ^ בשביל העבודה שעשו היו מברכין אחריה: 'רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל, ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ברוך... המקבל עבודת עמו ישראל ברצון'; אי נמי 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'
  50. ^ לברך את העם, ובשאר תפילה לא היה להם פנאי; ואף זמן קריאת שמע לא הגיע, כדאמר במסכת יומא (דף לז ע"ב): הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לפי שאנשי משמר מקדימין וכו'
  51. ^ לקמיה מפרש לה
  52. ^ שהמשמרות מתחלפות ביום השבת, כדאמרינן במסכת סוכה (דף נו:): 'משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין, ומשמר הנכנס עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין'
  53. ^ דקתני רישא
  54. ^ איזו מן הברכות הוא אומר
  55. ^ לא שמע מפי ריש לקיש שאמר בפירוש 'מאי ברכה אחת? – יוצר אור'
  56. ^ דקתני ברכו ברכה אחת
  57. ^ בירך את האחת ולא בירך את השניה – נפקא מיהא ידי חובתו בההיא שבירך, ואין חברתה מעכבת לומר שאין זו מועלת בלא זו; ומהכא שמע רבי זריקא דסבירא ליה לריש לקיש דהך ברכה אחת – יוצר אור היא
  58. ^ ולא אהבה רבה, ואף על גב דמטא ליה זמנא – שאף בלילה ראוי לומר, כל שכן דכיון דאמרי יוצר אור ודאי מטיא זמנה, ואפילו הכי לא אמרי אלא יוצר אור ותו לא אמרי לה
  59. ^ דקאמר שמע מינה