ביאור:בבלי ברכות דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.

תניא נמי הכי: הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו בפרקים - שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב; ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.

בעא מיניה אחי [1], תנא דבי רבי חייא [2] מרבי חייא: בהלל ובמגילה מהו שיפסיק [3]?: אמרינן קל וחומר: קרית שמע דאורייתא פוסק, הלל דרבנן מבעיא? או דלמא פרסומי ניסא עדיף?

אמר ליה: פוסק ואין בכך כלום.

אמר רבה: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל [4], בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק אינו פוסק; וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק.

איני! והא רב בר שבא איקלע לגביה דרבינא, וימים שאין היחיד גומר את ההלל הוה, ולא פסיק ליה?

שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא [שרבינא יפסיק בגללו].

בעי מיניה אשיאן, תנא דבי רבי אמי מרבי אמי: השרוי בתענית, מהו שיטעום [5]?: אכילה ושתיה קביל עליה, והא ליכא? או דילמא הנאה קביל עליה והא איכא?

אמר ליה: טועם ואין בכך כלום.

תניא נמי הכי: מטעמת [6] אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום.

עד כמה?

רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעתא [7].

אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל - כאלו עשאו במה, שנאמר (ישעיהו ב כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי בַמֶּה אלא בָמָה [8];

ושמואל אמר: במה חשבתו לזה ולא לאלוה [9]?

מתיב רב ששת: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב [10]!?

תרגמה רבי אבא [11]: במשכים לפתחו [12].

אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל העושה חפציו קודם שיתפלל - כאלו בנה במה.

אמר ליה: במה אמרת?

אמר ליה: לא, אסור קא אמינא, וכדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו [13].

ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך - הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

<ו>אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום - נקרא רע, שנאמר (משלי יט כג) [יראת ה' לחיים] וְשָׂבֵעַ ילין בל יפקד רע; אל תקרי שָׂבֵעַ אלא שֶׁבַע [14].

אמר ליה רב אחא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן: כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן - אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר (משלי יט כג) [יראת ה' לחיים] וְשָׂבֵעַ ילין בל יפקד רע.

אלו הן בין הפרקים וכו':

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק.

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מאי טעמיה דרבי יהודה? - דכתיב


עמוד ב

(ירמיהו י י) וה' אלהים אמת [הוא אלקים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו] [15].

חוזר ואומר 'אמת' או אינו חוזר ואומר 'אמת'?

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: חוזר ואומר 'אמת'.

רבה אמר: אינו חוזר ואומר 'אמת'.

ההוא דנחית קמיה דרבה, שמעיה רבה דאמר 'אמת' 'אמת' תרי זימני; אמר רבה: כל אמת אמת תפסיה להאי [16] [בלעג].

אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא [17]: דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: אמרי במערבא: ערבית [18] - "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם - אמת".

אמר ליה אביי: מאי מעליותא? והא אמר רב כהנא אמר רב: 'לא יתחיל [19], ואם התחיל – גומר'; וכי תימא 'ואמרת אליהם' לא הוי התחלה, והאמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: 'דבר אל בני ישראל' לא הוי התחלה, 'ואמרת אליהם' הוי התחלה!?

אמר רב פפא: קסברי במערבא 'ואמרת אליהם' נמי לא הויא התחלה, עד דאמר 'ועשו להם ציצית'.

אמר אביי: הלכך אנן אתחולי מתחלינן - דקא מתחלי במערבא, וכיון דאתחלינן - מגמר נמי גמרינן, דהא אמר רב כהנא אמר רב 'לא יתחיל, ואם התחיל - גומר'.

חייא בר רב אמר: אמר 'אני ה' אלהיכם' [20] - צריך לומר 'אמת' [21]; לא אמר 'אני ה' אלהיכם' - אינו צריך לומר 'אמת'.

והא בעי לאדכורי יציאת מצרים [22]?

דאמר הכי: מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך [23].

אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע [ל'והיה אם שמוע'? - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות; 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר'? – ש'והיה אם שמוע' נוהג בין ביום ובין בלילה, 'ויאמר' אינו נוהג אלא ביום בלבד]:

תניא: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: בדין הוא שיקדים 'שמע' ל'והיה אם שמוע': שזה ללמוד [24] וזה ללמד [25]; 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר': שזה ללמוד וזה לעשות [26].

אטו 'שמע' ללמוד אית ביה, ללמד ולעשות לית ביה? והא כתיב 'ושננתם' 'וקשרתם' 'וכתבתם'!? ותו: 'והיה אם שמוע' ללמד הוא דאית ביה, ולעשות לית ביה? והא כתיב 'וקשרתם' [27] 'וכתבתם' [28]!?

אלא הכי קאמר: בדין הוא שתקדם 'שמע' ל'והיה אם שמוע': שזה ללמוד וללמד ולעשות; 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר': שזה יש בה ללמד ולעשות, 'ויאמר' אין בה אלא לעשות בלבד.

ותיפוק ליה מדרבי יהושע בן קרחה?

חדא ועוד קאמר: חדא - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות; ועוד: משום דאית בה הני מילי אחרנייתא.

רב משי ידיה וקרא קרית שמע ואנח תפילין וצלי [29].

והיכי עביד הכי [30]? והתניא 'החופר כוך למת בקבר [31] - פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה; הגיע זמן קרית שמע - עולה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע ומתפלל'?

הא - גופא קשיא: רישא אמר פטור, וסיפא חייב?

הא לא קשיא: סיפא בתרי [32] ורישא בחד.

מכל מקום קשיא לרב [33]?

רב - כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה, דאמר 'עול מלכות שמים תחלה ואחר כך עול מצות' [34].

אימר דאמר רבי יהושע בן קרחה להקדים קריאה לקריאה [35], קריאה לעשיה מי שמעת ליה? ותו: מי סבר ליה כרבי יהושע בן קרחה? והאמר רב חייא בר אשי: 'זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ומקדים [36] ומשי ידיה ומברך [37] ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קרי קרית שמע' [38]! וכי תימא: בדלא מטא זמן קרית שמע - אם כן מאי אסהדתיה דרב חייא בר אשי?

לאפוקי ממאן דאמר 'למשנה אין צריך לברך' - קא משמע לן דאף למשנה נמי צריך לברך.

מכל מקום קשיא לרב?

שלוחא הוא דעוית [39].

אמר עולא: כל הקורא קרית שמע בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו [40].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כאילו הקריב עולה בלא מנחה [41] וזבח בלא נסכים. [42]

ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה -

הערות[עריכה]

  1. ^ כך שמו
  2. ^ שהיה שונה בבית רבי חייא
  3. ^ לשאלת שלום
  4. ^ שהוא חובה לכל אדם, והם אחד ועשרים יום בשנה, כדאמרינן במסכת ערכין (י.)
  5. ^ את התבשיל לדעת אם צריך מלח או תבלין
  6. ^ טעימת תבשיל
  7. ^ רביעית הלוג
  8. ^ חדלו לכם מן האדם: כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום - אל תתעסקו בכבוד אדם, דאי לאו הכי למה ליה לחדול
  9. ^ ושמואל לא דריש לשון בָּמָה אלא כמשמעו: במֵה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לכבודי
  10. ^ והא קרית שמע קודם תפלה הוא, וקתני 'שואל'
  11. ^ להא דרב ושמואל דאסרי
  12. ^ אבל פגעו בדרך - שואל
  13. ^ צדק = תפלה: שמצדיקו לבוראו, והדר וישם פעמיו לדרכי חפציו
  14. ^ אלא שבע ילין בל יפקד מן השמים בחלום - הרי הוא רע, לכך אין משגיחין לפקדו
  15. ^ 'וה' אלהים אמת' - לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת
  16. ^ ריהטא של אמת תפסתו לזה
  17. ^ דרב שמואל בר יהודה
  18. ^ קרית שמע של ערבית אין קורין בה פרשת ציצית כולה, לפי שאין מצות ציצית בלילה, אבל מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים ואומרים
  19. ^ אין צריך להתחיל 'ויאמר' ערבית
  20. ^ דהיינו פרשת ציצית
  21. ^ כדכתיב וה' אלהים אמת (ירמיהו י י)
  22. ^ דתנן (לעיל יב:) מזכירין יציאת מצרים בלילות ואי לא אמר 'אמת ואמונה', ולא אמר פרשת ציצית - היכי מדכר יציאת מצרים
  23. ^ מי כמכה באלים וגו' 'מלכותך ראו בניך' עד 'גאל ישראל' ו'השכיבנו'
  24. ^ ודברת בם
  25. ^ ולמדתם אותם את בניכם; ואם לא למד תחלה - היאך ילמד את בניו?
  26. ^ 'ויאמר' אין בה אלא עשייה
  27. ^ דתפילין
  28. ^ דמזוזה - עשייה היא
  29. ^ פעם אחת ראוהו שעשה כן
  30. ^ שהקדים קרית שמע לתפילין
  31. ^ 'כוך' =קבר שחופרין בקירות מערה, ארכו ארבעה ורחבו שבעה טפחים; [המערה = 'קבר’]
  32. ^ והכי קאמר: אם שנים הם - מניח את חבירו חופר והוא עולה ומקיים מצות קרית שמע ותפילין ותפלה, וחוזר למלאכה, וחבירו יעלה ויניח תפילין ויקרא קרית שמע ויתפלל
  33. ^ תפילין קודמים לקרית שמע
  34. ^ דהנחת תפילין - עול מצוה הוא
  35. ^ 'שמע' שהוא קבלת מלכות שמים ל'והיה אם שמוע' שהוא קבלת עול מצות
  36. ^ משכים
  37. ^ על התורה
  38. ^ אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה, דהיינו עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים
  39. ^ השליח קלקל: שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא, והגיע זמן קרית שמע והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן, וכי מטי שלוחא דתפילין - אנחינהו
  40. ^ 'בעצמו' לישנא מעליא; תלמידי רבנו יונה: שאומר שיש להניח תפילן והוא אינו מניח
  41. ^ שחייבו הכתוב להקריב עמה, שנאמר (במדבר כח ה) ועשירית האיפה וגו' - אף הקורא ואינו מקיים אינו גומר את המצוה
  42. ^ נסכים הוא היין המתנסך על גבי המזבח אחר העולה והזבח, כדכתיב ונסכיהם חצי ההין וגו' (שם [פסוק יד; ## אך גם שם מדבר בעולות!?]); והוא הדין דמצי למימר 'כאילו הקריב עולה בלא מנחה ונסכים', דהא עולה נמי טעונה נסכים, אלא לישנא דקרא נקט: עולה ומנחה זבח ונסכים (ויקרא כג לז)