ביאור:בבלי ברכות דף נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'אף "ברכו" [1], ומכל מקום "נברך" עדיף [2], דאמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב: תנינא [3]: [ברכות פ"ז מ"ד] ששה [4] נחלקין [5], עד עשרה [6]'; אי אמרת בשלמא "נברך" עדיף, משום הכי נחלקין, אלא אי אמרת "ברכו" עדיף, אמאי [7] נחלקין [8]? אלא לאו שמע מינה [9] "נברך" עדיף [10]?

שמע מינה.

תניא נמי הכי [11]: 'בין שאמר "ברכו" בין שאמר "נברך" - אין תופסין אותו על כך; והנקדנין [12] תופסין אותו על כך [13], ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו; כיצד? - רבי אומר: "ובטובו" - הרי זה תלמיד חכם; "ומטובו" הרי זה בור [14]'.

אמר ליה אביי לרב דימי: והכתיב (שמואל ב ז כט) [ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה ד' ה' דברת] ומברכתך יברך בית עבדך לעולם?

בשאלה שאני [15].

בשאלה נמי, הכתיב (תהלים פא יא) [אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים] הרחב פיך [16] ואמלאהו?

ההוא - בדברי תורה כתיב.

תניא: 'רבי אומר: "בטובו חיינו" הרי זה תלמיד חכם; "חיים" - הרי זה בור [17].'

נהרבלאי מתני איפכא [18], ולית הלכתא כנהרבלאי.

אמר רבי יוחנן: "נברך שאכלנו משלו" - הרי זה תלמיד חכם [19]; "למי שאכלנו משלו" - הרי זה בור [20].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: והא אמרינן "למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו"?

אמר ליה: התם מוכחא מילתא [21]: מאן עביד ניסי? - קודשא בריך הוא.

אמר רבי יוחנן: "ברוך שאכלנו משלו" - הרי זה תלמיד חכם; "על המזון שאכלנו" [22] - הרי זה בור.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא בשלשה, דליכא שם שמים, אבל בעשרה דאיכא שם שמים - מוכחא מילתא, כדתנן: כענין שהוא מברך - כך עונין אחריו "ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו".

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא:

הא גופא קשיא: אמרת 'אחד עשרה ואחד עשרה רבוא', אלמא כי הדדי נינהו, והדר קתני 'במאה אומר... באלף אומר... ברבוא אומר...'?

אמר רב יוסף: לא קשיא: הא רבי יוסי הגלילי, הא רבי עקיבא, דתנן: 'רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל הם מברכין, שנאמר (תהלים סח כז) במקהלות ברכו אלהים [ה' ממקור ישראל]’.

אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת [אחד מרובים ואחד מועטים - אומר "ברכו את ה'"; רבי ישמעאל אומר" "ברכו את ה' המבורך"]:

ורבי עקיבא, האי קרא דרבי יוסי הגלילי מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא [מכיתא בשלח מסכת דשירה פרשה א]: היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים? שנאמר '(תהלים סח כז) 'במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל;

ואידך?

[23] מ'מקור' נפקא [24].

אמר רבא: הלכה כרבי עקיבא [25].

רבינא ורב חמא בר בוזי אקלעו לבי ריש גלותא; קם רב חמא וקא מהדר אבי מאה; אמר ליה רבינא: לא צריכת, הכי אמר רבא: הלכה כרבי עקיבא.

אמר רבא: כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא, מברכינן שלשה שלשה [26]. [27]

וליברכו עשרה עשרה?

[28] שמע ריש גלותא ואיקפד [29].

וניפקו בברכתא דריש גלותא?

איידי דאוושו כולי עלמא - לא שמעי.

אמר רבה תוספאה: הני שלשה דכרכי רפתא בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה [30], אינון נפקין בזמון דידיה, איהו לא נפיק בזמון דידהו, לפי שאין זמון למפרע [31].

רבי ישמעאל אומר [ברכו את ה' המבורך]:

רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר, קם קרא בספרא ואמר "ברכו את ה'", ואשתיק ולא אמר "המבורך". אוושו כולי עלמא "ברכו את ה' המבורך".

אמר רבא: פתיא [32] אוכמא בהדי פלוגתא למה לך [33]? ועוד, הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל!

משנה:

שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק [34], וכן ארבעה [35] וכן חמשה; ששה נחלקין [36], עד עשרה, ועשרה אין נחלקין [37] עד [38] עשרים [39];

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד: בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן;

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: מברכין.

גמרא:

מאי קא משמע לן?: תנינא חדא זימנא: 'שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן'!?

הא קא משמע לן, כי הא דאמר רבי אבא אמר שמואל: שלשה שישבו לאכול כאחת ועדיין לא אכלו - אינן רשאין ליחלק.

לישנא אחרינא: אמר רבי אבא אמר שמואל: הכי קתני: שלשה שישבו לאכול כאחת, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אינן רשאין ליחלק;

אי נמי כי הא דרב הונא, דאמר רב הונא: שלשה שבאו משלש חבורות - אינן רשאין ליחלק. [40] אמר רב חסדא: והוא שבאו משלש חבורות של שלשה בני אדם [41].

אמר רבא:


עמוד ב

ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך [42] ואזמון עלייהו בדוכתייהו [43], אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו [44]- [45]פרח זימון מינייהו [46].

אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתנן [כלים יח,ט]: מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה או שחלקוה אחין או שותפין – טהורה; החזירוה - מקבלת טומאה מכאן ולהבא; מכאן ולהבא – אִין, למפרע – לא; אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה [47]; הכא נמי: כיון דאזמון עלייהו - פרח זימון מינייהו [48].

ב' חבורות [שהיו אוכלות בבית אחד: בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן]:

תנא: אם יש שמש ביניהם [49]- שמש מצרפן [50].

אין מברכין על היין [עד שיתן לתוכו מים - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: מברכין]:

תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ד מ"ג]: 'יין, עד שלא נתן לתוכו מים - אין מברכין עליו "בורא פרי הגפן" [51] אלא [52] "בורא פרי העץ", ונוטלין ממנו לידים [53]; משנתן לתוכו מים [54] - מברכין עליו "בורא פרי הגפן", ואין נוטלין ממנו לידים [55] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: בין כך ובין כך מברכין עליו "בורא פרי הגפן", ואין נוטלין הימנו לידים';

[56]

כמאן אזלא הא דאמר שמואל 'עושה אדם כל צרכיו בפת'?

כמאן? כרבי אליעזר [57].

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים.

מאי טעמא?

אמר רב אושעיא: בעינן מצוה מן המובחר

ורבנן, למאי חזי [58]?

אמר רבי זירא: חזי לקורייטי [59].

תנו רבנן: ארבעה דברים נאמרו בפת: אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת [60], ואין זורקין את הפת, ואין סומכין את הקערה בפת.

אמימר ומר זוטרא ורב אשי כרכו ריפתא בהדי הדדי; אייתי לקמייהו תמרי ורמוני; שקל מר זוטרא, פתק [61] לקמיה דרב אשי דסתנא [62]; אמר ליה: לא סבר לה מר להא דתניא אין זורקין את האוכלין?

ההיא בפת תניא.

והתניא כשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין את האוכלין? אמר ליה: והתניא אף על פי שאין זורקין את הפת, אבל זורקין את האוכלין? - אלא לא קשיא: הא במידי דממאיס [63], הא במידי דלא ממאיס [64].

תנו רבנן: 'ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה [65], וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה [66] אבל לא בימות הגשמים, אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [67].'

אמר רב יהודה: שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה - מסלקן לצד אחד ומברך.

תניא חדא 'בולען [68]', ותניא אידך 'פולטן [69]', ותניא אידך 'מסלקן'; לא קשיא: הא דתניא 'בולען' – במשקין [70]; והא דתניא 'פולטן' - במידי דלא ממאיס [71], והא דתניא 'מסלקן' - במידי דממאיס.

הערות[עריכה]

  1. ^ שפיר דמי
  2. ^ ומיהו טוב לו להיות בכלל המברכים
  3. ^ סיעתא לשמואל
  4. ^ אם רצו ליחלק לשתי חבורות ולזמן אלו לעצמן ואלו לעצמן
  5. ^ רשאין הן, שהרי יש זימון כאן וכאן
  6. ^ כלומר: וכן שבעה וכן שמונה לשתי חבורות, וכן תשעה לשתי חבורות או לשלשה, עד עשרה; אבל אם היו עשרה חלה עליהן הזכרת השם, ואם יחלקו לא יהיה שם הזכרה - אין נחלקין, עד שיהיו שם עשרים
  7. ^ ששה
  8. ^ אם ירצו? הא מעיקרא יכולין לומר "ברכו" והשתא תו לא אמרי
  9. ^ 'אף "ברכו"' קאמר מתניתין
  10. ^ וכיון דמתניין 'אף "ברכו"' קאמר, מסתברא היא שטוב לו לאדם להיות מן המברכים, וסייעתא דשמואל
  11. ^ דמתניתין – 'אף "ברכו"' קאמר
  12. ^ דווקנין
  13. ^ על שהוציא עצמו מן הכלל
  14. ^ שממעט בתגמוליו של מקום, דמשמע דבר מועט כדי חיים
  15. ^ שהשואל שואל כעני על פתח, שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה
  16. ^ לשאול כל תאותך
  17. ^ דהוציא עצמו מן הכלל
  18. ^ חיים עדיף: שכולל את כל באי עולם
  19. ^ "משלו" משמע שהוא יחידי שהכל אוכלים משלו
  20. ^ "למי שאכלנו משלו" משמע מרובים הן, זה זן את זה, וזה זן את זה, ולפי דבריו - מברך את בעל הבית
  21. ^ דבמעשה נסים ליכא למימר מרובין
  22. ^ ולא קתני "משלו"
  23. ^ עוברים -
  24. ^ ואנן – מ'מקהלות' דרשינן
  25. ^ בברכת המזון: דאחד עשרה, ואחד עשרה רבוא
  26. ^ ריש גלותא מאריך בסעודתו ואנן כל שלשה ושלשה שגמרו סעודתן - מזמנין בקול נמוך, ויושבין אחר הברכה עד שגמר ריש גלותא, ויזמנו הוא והיושבין אצלו בקול רם
  27. ^ ולקמן פריך: וניפקו בברכה דריש גלותא?
  28. ^ אם היו מזמנין עשרה עשרה, היה צריך המברך להגביה קולו
  29. ^ וישמע ריש גלותא ויחרה לו שאנו עושין חבורה לעצמנו בפרהסיא אף על גב דמפקי נפשייהו מידי זמון של הזכרת השם, וכי הדר מזמן ריש גלותא - בהזכרת השם לאו אינהו נפקי ביה, כדאמר רבה תוספאה דאין זמון למפרע - אפילו הכי ניחא להו בהכי, משום דאוושי כולי עלמא: שהיו שם מסובין רבים, ואין קול המברך נשמע
  30. ^ לעצמו בלא זימון
  31. ^ משבירך, וידי זמון לא יצא
  32. ^ כלי חרס, כדאמר (עבודה זרה לג:) 'הני פתיותא דבי מכסי'
  33. ^ טוב לך לאחוז דברי רבי ישמעאל, שאף רבי עקיבא מודה דכי אמר "המבורך" טפי עדיף, אלא שאין צריך
  34. ^ דאיתחייבו להו בזמון
  35. ^ אין השלשה מזמנין והיחיד יחלק מהם, דאיהו נמי איקבע בחובת זמון
  36. ^ כדי זמון לכאן וכדי זמון לכאן
  37. ^ דאיתחייבו להו בזמון הזכרת השם
  38. ^ שיהא
  39. ^ ואז יחלקו אם ירצו לשתי חבורות
  40. ^ וכדמסיים רב חסדא:
  41. ^ שלשה בני אדם בכל חבורה, ונתחייבו אלו בזמון, ועמד אחד מכל חבורה ונצטרפו שלשה לחבורה אחת - חייבין לזמן ואינן רשאין ליחלק, שכבר הוקבעו ואפילו לא אכלו אלו השלשה משנצטרפו יחד: שכבר גמרו סעודתן עם הראשונים
  42. ^ חבורות שפרשו אלו מהן
  43. ^ כגון אם היו ארבעה בכל חבורה, ונשאר בכל אחת כדי זימון, והפורשים הללו היו צריכים לצאת לשוק קודם שגמרו החבורות את סעודתם
  44. ^ כגון שנצטרפו אלו עמהם לזימון, כדאמרינן לעיל: קורין לו ומזמנים עליו, וברכו החבורות, ואלו לא היו שם אלא כדי "נברך" ו"ברוך הוא", ועכשיו הם באים לברך
  45. ^ לא מזמני, ד
  46. ^ פרח מינייהו חובת זימון, ותו לא הדר עלייהו
  47. ^ כיון דפלגוה פקע שם מטה מינה, ושם טומאה – אף על גב דהדר הדרוה והרי היא מטה - לא הדרה טומאתה
  48. ^ כיון דפקע שם שלשה מינייהו בהפרדם, ושם זימון על ידי שזימנו הראשונים עליהם, אף על גב דהדרי לכלל שם שלשה - לא הדרי לכלל זימון, אבל כי לא אזמון - לא פקע חובת זימון מהן אף לפי פרידתם
  49. ^ שמשמש לשתיהם
  50. ^ אף על פי שאין אלו רואין את אלו, כגון יריעה פרוסה ביניהם
  51. ^ לפי שהיה יינם חזק מאד ואין ראוי לשתיה בלא מים, הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה
  52. ^ הרי הוא כענבים, וברכתו
  53. ^ דשם מים עליו דמי פירות בעלמא מקרי
  54. ^ שם 'יין' עליו
  55. ^ אין נוטלין אלא במים
  56. ^ לשון אחר הכי גרסינו: יין, עד שלא נתן לתוכו מים - מברכין עליו "בורא פרי העץ" ואין נוטלין הימנו לידים; משנתן לתוכו מים - מברכין עליו "בורא פרי הגפן" ונוטלין הימנו לידים - דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים: בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים; וטעמייהו דרבנן משום הפסד אוכלין; כך מצאתי בהלכות גדולות אצל קידוש והבדלה, ובדקתי בתוספתא ולא גרסינן בה הכי אלא כמו שהוא בספרים.
  57. ^ דאמר 'נוטלין הימנו לידים', ולא חייש להפסד אוכלין
  58. ^ לשתיה, דמברכין עליו ברכת היין
  59. ^ פיישו"ן בלע"ז [משקה לרפואה – אוצר לועזי רש"י], ובלשון חכמים: 'אנומלית' ו'אלונתית'
  60. ^ שלא ישפך על הפת ותהא הפת בזויה
  61. ^ זרק
  62. ^ אמינישטרישו"ן בלע"ז מנה של בשר מבושל
  63. ^ שמתמעך בזריקתו כגון תאנים שבשלו כל צרכם ותותים
  64. ^ רמון ואגוז וכל דבר קשה
  65. ^ משום סימן טוב, ואין כאן משום בזיון והפסד לפי שמקבלים אותו בראש פי הצנור בכלי
  66. ^ שאין טיט בדרכים
  67. ^ שהרי אף בימות החמה הן נמאסין בזריקתן
  68. ^ בלא ברכה
  69. ^ ומברך וחוזר ואוכלן
  70. ^ שאי אפשר לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך, ולא לפולטם: שמפסידן
  71. ^ במה שנתנו בפיו ויכול לחזור ולאוכלו