ביאור:בבלי ברכות דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והרי תפלה, דדבר שהצבור עסוקין בו, ותנן [ברכות פ"ג מ"ה]: 'היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק אלא יקצר [1]'; טעמא דאתחיל, הא לא אתחיל לא יתחיל?

שאני תפלה, דלית בה מלכות שמים [2].

והרי ברכת המזון לאחריו, דלית בה מלכות שמים, ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו!?

אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא, ותפלה דרבנן.

[3]

אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה? - שנאמר (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת [את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך];

מנין לברכת התורה לפניה מן התורה? - שנאמר (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. [4]

אמר רבי יוחנן: למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר: ומה מזון שאין טעון לפניו [5] טעון לאחריו [6], תורה שטעונה לפניה [7] - אינו דין שטעונה לאחריה? וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו?

איכא למפרך[8]: [9] מה למזון שכן נהנה? [10] ומה לתורה שכן חיי עולם [11]? ועוד, תנן: על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו?

תיובתא.

אמר רב יהודה: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - אינו חוזר וקורא; ספק אמר 'אמת ויציב' ספק לא אמר - חוזר ואומר 'אמת ויציב', מאי טעמא? קריאת שמע דרבנן [12], 'אמת ויציב' דאורייתא [13]!

מתיב רב יוסף: (דברים ו ז) [ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך] ובשכבך ובקומך!?

אמר ליה אביי: ההוא - בדברי תורה כתיב.

תנן [ברכות פ"ג מ"ד]: בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו, ואי סלקא דעתא אמת ויציב דאורייתא - לברוך לאחריה?

מאי טעמא מברך: אי משום יציאת מצרים - הא אדכר ליה בקריאת שמע, ונימא הא ולא לבעי הא?

קריאת שמע עדיפא דאית בה תרתי [14].

ורבי אלעזר אמר: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - חוזר וקורא קרית שמע [15]; ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל.

ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו! [עיין ברא"ש]

ואמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל - פוסק ואפילו באמצע ברכה.

איני! והאמר רב נחמן: כי הוינן בי רבה בר אבוה, בען מיניה: הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת: מהו שיגמרו [16]? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה!

הכי? השתא: התם - גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא - הא צלי ליה!

[17]

ואמר רב יהודה אמר שמואל: התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר - יחזור ויתפלל, ואם לאו - אל יחזור ויתפלל.

וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, [הוה אמינא] הני מילי יחיד ויחיד [18]


עמוד ב

או צבור וצבור [19], אבל יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי - קא משמע לן;

ואי אשמעינן הכא, [הוה אמינא] משום דלא אתחיל בה, אבל התם דאתחיל בה - אימא לא? – צריכא.

אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים – יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל.

רבי יהושע בן לוי אמר: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה – יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל.

במאי קא מפלגי?

מר סבר יחיד אומר קדושה, ומר סבר אין יחיד אומר קדושה; [20]

וכן אמר רב אדא בר אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה? - שנאמר (ויקרא כב לב) [ולא תחללו את שם קדשי] ונקדשתי בתוך בני ישראל [אני ה' מקדשכם]: כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.

מאי משמע?

דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא תוך תוך: כתיב הכא 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' וכתיב התם (במדבר טז כא) הבדלו מתוך העדה הזאת [ואכלה אתם כרגע]: מה להלן עשרה אף כאן עשרה,

ודכולי עלמא מיהת מפסק לא פסיק [21].

איבעיא להו: מהו להפסיק ל'יהא שמו הגדול מבורך'?

כי אתא רב דימי אמר רבי יהודה ורבי שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרי: לכל אין מפסיקין חוץ מן 'יהא שמו הגדול מבורך', שאפילו עוסק במעשה מרכבה – פוסק!

ולית הלכתא כותיה.

ר' יהודה אומר: מברך לפניהם ולאחריהם:

למימרא דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה? והאמר רבי יהושע בן לוי: מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה? - שנאמר (דברים ד ט) [רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך] והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה [פסוק י] יום אשר עמדת [לפני ה' אלקיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון]; מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין! וכי תימא רבי יהודה לא דריש סמוכים, והאמר רב יוסף: אפילו מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה - במשנה תורה דריש, דהא רבי יהודה לא דריש סמוכין בכל התורה כולה ובמשנה תורה דריש [22]!

ובכל התורה כולה מנא לן דלא דריש?

דתניא [דומה למכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשתא יז, ושם במקום בן עזאי – רבי יוסי הגלילי]: 'בן עזאי אומר: נאמר (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה [23], ונאמר [24] (שמות כב יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת; סמכו - ענין לו [25], לומר: מה שוכב עם בהמה בסקילה [26] - אף מכשפה נמי בסקילה. אמר ליה רבי יהודה [במכילתא: יהודה בן בתירה]: וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה לסקילה [27]? אלא [28]: אוב וידעוני בכלל [29]כל המכשפים היו, ולמה יצאו [30]? להקיש להן [31] ולומר לך: מה אוב וידעוני בסקילה - אף מכשפה בסקילה.

ובמשנה תורה מנא לן דדריש?

דתניא: רבי אליעזר אומר: נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו; רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו, ואמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (דברים כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו: כנף שראה אביו לא יגלה; וממאי דבאנוסת אביו כתיב? - דסמיך ליה [לפניו, דברים כב,כט] ונתן האיש השוכב עמה [לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה; פסוק ל: תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו].

אמרי: אִין, במשנה תורה דריש, והני סמוכין מבעי ליה לאידך דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: כל המלמד לבנו תורה - מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר (דברים ד ט) [רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך] והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב [באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון].

תנן (ברכות פ ג מ"ו): זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע [32], המשמשת וראתה דם - צריכין טבילה [33]; ורבי יהודה פוטר [34]' עד כאן לא פטר רבי יהודה אלא בזב שראה קרי, דמעיקרא לאו בר טבילה הוא, אבל בעל קרי גרידא – מחייב; וכי תימא הוא הדין דאפילו בעל קרי גרידא נמי פטר רבי יהודה, והאי דקא מפלגי בזב שראה קרי להודיעך כחן דרבנן, אימא סיפא: המשמשת וראתה דם - צריכה טבילה' - למאן קתני לה [35]? אילימא לרבנן [36] – פשיטא: השתא: ומה זב שראה קרי [37] דמעיקרא [38] לאו בר טבילה הוא מחייבי רבנן [39], המשמשת וראתה דם - דמעיקרא בת טבילה היא [40] - לא כל שכן [41]! אלא - לאו רבי יהודה היא [42], [43] ודוקא קתני לה

הערות[עריכה]

  1. ^ כל ברכה וברכה
  2. ^ אין 'מלך העולם' בברכות של י"ח
  3. ^ הכי גרסינן: והרי ברכת המזון לפניה דאית בה מלכות שמים כו'. לישנא אחרינא 'שאני תפלה דלית בה מלכות שמים'; קבלת מלכות שמים כדאיתא בקרית שמע: שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך מיוחד, ולהאי לישנא גרסינן 'והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים', ולשון זה נראה שהוא עיקר, מדמשני ליה 'אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא' - והאי בלאחריו עסקינן! ואי ללישנא קמא, הא לא איירי בברכת המזון לאחריו בדאתקפתיה דלהדרי תלמודא עילויה 'אלא קרית שמע וברכת המזון דאורייתא כו'. ואית דגרסי הכא בלשון קושיא: קרית שמע דרבנן היא? אלא קרית שמע, דאית בה מלכות שמים וברכת המזון דאורייתא, לאפוקי תפלה דרבנן ואין בה מלכות שמים; למאן דגרס הכי מפרשינן לקמן 'בשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב'.
  4. ^ כשבא משה לפתוח בדברי שירה, אמר להם לישראל: אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן: כי שם ה' אקרא – בברכה, אתם הבו גודל לאלהינו – באמן; הכי מפרשי לה במסכת יומא (דף לז.).
  5. ^ כלומר: שלא מצינו לו מקרא מפורש לברך לפניו
  6. ^ כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת
  7. ^ כדאמרן
  8. ^ בתרוייהו
  9. ^ כשאתה בא ללמוד תורה מן המזון - איכא למפרך:
  10. ^ וכשאתה בא ללמוד מזון מן התורה איכא למפרך:
  11. ^ חיי העולם הבא
  12. ^ לקמן פריך לה
  13. ^ שמזכיר בה יציאת מצרים, דחיובא דאורייתא היא, דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (דברים טז ג)
  14. ^ יציאת מצרים ומלכות שמים
  15. ^ קסבר קרית שמע דאורייתא היא
  16. ^ את הברכה אם נזכר באמצע הברכה באחת מן הברכות שטעה
  17. ^ ב'הלכות גדולות' פסק הלכה כרבי יוחנן בספק, והלכה כשמואל בודאי התפלל.
  18. ^ כשהתפלל תחלה היה יחיד, וכששכח שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד
  19. ^ בין בראשונה בין בשניה היה עם הצבור, כגון עשרה אחר עשרה וזה עמהם בשתיהן, ששכח שהתפלל עם הראשונים
  20. ^ רב הונא סבר יחיד המתפלל עם הצבור אומר "קדוש", הלכך אם לא גמר עד שלא יגיע ש"ץ ל"קדוש" - לית לן בה, אבל "מודים", אף על פי שיחיד אומר "מודים", אם אינו אומרו עם הצבור - הרואה את כולם כורעים והוא אינו כורע נראה ככופר במי שחבריו משתחוין לו.
  21. ^ תפלתו לקדושה: לענות עם הצבור, וכן למודים
  22. ^ והאי קרא במשנה תורה הוא נאמר
  23. ^ ולא פירש באיזו מיתה תמות
  24. ^ אצלו
  25. ^ סמכתו פרשת מכשפה לא תחיה לשוכב עם בהמה
  26. ^ כדאמרינן לה בסנהדרין פרק 'ארבע מיתות' (דף נד:) בגזרה שוה ד'תהרוגו' דהכא (ויקרא כ טו: ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו) מ'כי הרוג תהרגנו' דמסית (דברים יג י)
  27. ^ אמר ליה רבי יהודה וכי מפני שסמכו הענין לשוכב עם בהמה נוציא זה המכשף לסקילה שהיא חמורה מכל מיתות שבתורה
  28. ^ מקרא מפורש יש לו במקום אחר שהוא בסקילה
  29. ^ לא תחיה ד
  30. ^ בפני עצמן, כשהפרישן לסקילה, כדכתיב (ויקרא כ כז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם
  31. ^ את כל הכלל שזו מדה בתורה שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא
  32. ^ הרי היא כבעל קרי
  33. ^ לענין טבילה שתקן עזרא לבעלי קריין לעסוק בתורה קאי, ולשאר טמאים לא הצריך [עזרא], וקאמר הכא דאם יש לו טומאה אחרת עם הקרי שאינו יכול לצאת ממנה בטבילה זו, כגון זב ונדה - שהם טמאים טומאת שבעה - אפילו הכי צריך לטבול לקריו קודם שיעסוק בתורה
  34. ^ קסלקא דעתא דאין טבילה זו מטהרתו מכל וכל
  35. ^ להשמיענו כח מי הוצרכו לחלוק בה
  36. ^ להודיעך כחן דמחייבי בה
  37. ^ שקדמתו טומאת הזיבה מעיקרא
  38. ^ בשעה שראה קרי
  39. ^ ומחייבי ליה רבנן טבילה לקרי לדברי תורה
  40. ^ דטומאת קרי קדמה, וכשראתה הקרי ראויה היתה לטבול מיד
  41. ^ דלא אתיא טומאת נדה שהיא אחרונה ומפקעה לטבילה שנתחייבה בה כבר
  42. ^ אלא לאו רבי יהודה קתני, להודיעך דאפילו היכא דקדם הקרי אתיא טומאת נדה ומפקעה טבילה: דאין טבילה אלא המטהרת, ואי לרבי יהודה לית ליה תקנת עזרא - למה ליה לאשמעינן בהא? כל בעלי קריין נמי לא בעי טבילה לדברי תורה?
  43. ^ הלכך על כרחך