ביאור:בבלי ברכות דף מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בשלמא למאן דאמר [1] תמרי דזיקא [2] - היינו דהכא [3] קרי לה 'נובלות' סתמא והתם קרי לה '[4] תמרה', אלא למאן דאמר בושלי כמרא ניתני אידי ואידי 'נובלות תמרה' או אידי ואידי 'נובלות' סתמא?

קשיא.

היו לפניו מינין הרבה [רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה - עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה]:

אמר עולא: מחלוקת בשברכותיהן שוות [5]: דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף [6], אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה [7].

מיתיבי* היו לפניו צנון וזית - מברך על הצנון ופוטר את הזית!?

הכא במאי עסקינן? - כשהצנון עיקר [8].

אי הכי, אימא סיפא: רבי יהודה אומר: מברך על הזית, שהזית ממין שבעה לית ליה לרבי יהודה הא דתנן כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה? וכי תימא הכי נמי דלית ליה, והתניא רבי יהודה אומר: אם מחמת צנון בא הזית - מברך על הצנון ופוטר את הזית!?

לעולם בצנון עיקר עסקינן, וכי פליגי רבי יהודה ורבנן - במילתא אחריתי פליגי, וחסורי מחסרא והכי קתני: היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית; במה דברים אמורים? - כשהצנון עיקר, אבל אין הצנון עיקר דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה [10], ושני מינין בעלמא [11] שברכותיהן שוות [12] - [13] מברך על איזה מהן שירצה; רבי יהודה אומר: מברך על הזית, שהזית ממין שבעה.

פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא: חד אמר מחלוקת בשברכותיהן שוות [14]: דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף, אבל בשאין ברכותיהן שוות - דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה, וחד אמר: אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת [15]:

בשלמא למאן דאמר בשברכותיהן שוות מחלוקת – שפיר, אלא למאן דאמר בשאין ברכותיהן שוות פליגי, במאי פליגי [16]?

אמר רבי ירמיה: להקדים [17], דאמר רב יוסף - ואיתימא רבי יצחק – 'כל המוקדם בפסוק זה - מוקדם לברכה, שנאמר (דברים ח ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש' [18], ופליגא [19]דרבי חנן, דאמר רבי חנן: כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר [20]:

'חטה' – דתנן [נגעים פ"יג מ"ט]: 'הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו - הוא והן טמאין מיד; היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו - הוא טמא מיד והן טהורין [21] עד שישהא בכדי אכילת פרס [22] - פת חטין, ולא פת שעורין [23]; מיסב ואוכלן בלפתן [24]'.

'שעורה' – דתניא ’[תוספתא אהלות פ"ד מ"א]: עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל [25].

'גפן' - כדי רביעית יין לנזיר [26];

'תאנה' - כגרוגרת להוצאת שבת [27].

'רמון' – כדתנן [כלים פ"יז מ"א]: 'כל כלי בעלי בתים -


עמוד ב

שיעורן כרמונים [28]' [29];

'ארץ זית שמן' - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ארץ שכל שיעוריה כזיתים

'כל שיעוריה' סלקא דעתך? והא איכא הנך דאמרן?

אלא: ארץ שרוב שיעוריה כזיתים [30];

'דבש' - ככותבת הגסה ביום הכפורים [31]!

ואידך?

הני שיעורין בהדיא מי כתיבי? אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא; אייתו לקמייהו תמרי ורמוני; שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא; אמר ליה רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק 'כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה'?

אמר ליה זה שני ל'ארץ' וזה חמישי ל'ארץ' [32].

אמר ליה: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא [33] ונשמעינך [34].

איתמר: הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה [35]; אמר רב הונא: טעונים ברכה לפניהם [36] ואין טעונים ברכה לאחריהם [37]; וכן אמר רב נחמן: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם; ורב ששת אמר: טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם [38], שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד [39];

ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל [40], ויין פוטר כל מיני משקים.

אמר רב פפא: הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה [41] בתוך הסעודה [42] - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם [43]; ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה [44] - טעונים ברכה לפניהם [45] ואין טעונים ברכה לאחריהם [46]; לאחר הסעודה [47] - [48] טעונים ברכה בין לפניהם [49] בין לאחריהם [50].

'שאלו את בן זומא: מפני מה אמרו 'דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם'?

אמר להם: הואיל ופת פוטרתן.'

אי הכי יין נמי נפטריה פת?

שאני יין,

הערות[עריכה]

  1. ^ 'נובלות' דדמאי =
  2. ^ ונובלות דמתניתין אוקימנא בבושלי כמרא
  3. ^ במתניתין תנן (דף מ)
  4. ^ נובלות
  5. ^ כגון זיתים ותפוחים, דתרווייהו "בורא פרי העץ", ובא לפטור את שתיהן בברכה אחת
  6. ^ איזה שירצה, דמתניתין - את החביב עליו משמע
  7. ^ אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע"ג דתנן(לעיל דף מ.) בירך על פירות האילן "בורא פרי האדמה" – יצא', הני מילי בחד מינא וטעה ובירך עליה "בורא פרי האדמה", אבל צנון וזית ובירך על הצנון - לא נפטר זית
  8. ^ שבשבילו התחיל האכילה, ולא אכל זית אלא להפיג חורפו של צנון, דהוה ליה זית טפל, ותנן (דף מד.): כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה
  9. ^ 'פשיטא' לא גרסינן עד 'מיתיבי', חדא שאין זו שיטת הגמרא: [ש]מעיקרא קשיא ליה 'פשיטא', דלא איצטריך למימרא, והדר קשיא 'היכי מצי למימרא?', ועוד: דלא פשיטא היא: אי לאו דאשמעינן עולא, הוה אמינא 'צנון פוטר את הזית, דהתנן 'בירך על פירות האילן "בורא פרי האדמה" - יצא'.
  10. ^ וכאן לא נחלקו
  11. ^ כגון זית ותפוח
  12. ^ והאחד ממין שבעה
  13. ^ בזה נחלקו: [תנא קמא אמר]
  14. ^ וכדאמרן
  15. ^ ומפרש לה ואזיל
  16. ^ הא - ודאי לא מפטרי בחדא ברכה
  17. ^ ולא גרסינן 'אבל בשברכותיהן שוות מברך על אחד מהן שירצה', דהשתא בשאינן שוות מקפיד רבי יהודה על הקדמתן, ואמר: מין שבעה עדיף - כשבא לפטור זו בזו לא כל שכן!
  18. ^ אלמא קפדינן אהקדמה, ורבי יהודה אית ליה דרבי יצחק, הלכך כל שכן היכא דחד לאו ממין שבעה, דמין שבעה עדיף; ורבנן לית להו דרבי יצחק במקום חביב, דחביב עדיף
  19. ^ הא דרבי יצחק, דאמר המוקדם קודם לברכה - אלמא קרא לשבח ארץ ישראל בא: שיש בה פירות החשובים הללו, ומנאן כסדר חשיבותם, ופליג א
  20. ^ דאמר 'לא בא הכתוב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם, אלא שבחה של ארץ ישראל שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בהן; וכיון דהכי הוא - לא הקפיד הכתוב על סדרן, שהרי בזו כולן שוין
  21. ^ בבית המנוגע כתיב והבא אל הבית [כל ימי הסגיר אתו] יטמא עד הערב (ויקרא יד מו), ולא כתיב כבוס בגדים; והאוכל בבית יכבס את בגדיו (שם, פסוק מז) - בשוהא שיעור אכילה, ואפילו לא יאכל, מדכתיב בסיפיה והשוכב בבית יכבס את בגדיו [שם,פסוק מז]; הלכך הנכנס בו ונושא את בגדיו עמו שלא כדרך מלבושו - אין אלו 'בגדיו', וטמאים מיד, שאף בהן אני קורא והבא אל הבית, וכשהוא לבוש בהן בעי שהייה
  22. ^ חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב, שהוא כולו מזון שתי סעודות, וחציו מזון סעודה אחת
  23. ^ פת חטין נאכלת מהר
  24. ^ דרך הסבה, שהיא נאכלת מהר: שאינו פונה אנה ואנה
  25. ^ הלכה למשה מסיני הוא
  26. ^ אכל חרצנים וזגים ולולבין כשיעור רביעית יין – חייב; ואין שיעור רביעית יין ורביעית מים שוין, לפי שהיין עב והמים קלושין, ויש ברביעית יין יותר ממה שיש ברביעית מים, כדאמרינן (במנחות קז.) [בשבת (דף עז.)] גבי רביעית דם שיכול לקרוש ולעמוד על כזית, משום דסמיך, אבל מידי דקליש לא הוה רביעית דידיה כזית
  27. ^ דתנן המוציא אוכלין כגרוגרת (שבת עו:), והיא תאנה יבשה
  28. ^ ניקב כמוציא רמון – טהור: בעלי בתים חסים על כליהם, הלכך: ניקָב כמוציא קטניות - מצניעו לזיתים; ניקב כמוציא זית - משתמש לאגוזים; ניקב כמוציא אגוז - משתמש בו רמונים
  29. ^ אבל של אומן העומד למכור לא הוי שיעוריה בהכי
  30. ^ אכילת חלב דם נותר ופיגול
  31. ^ 'דבש' האמור בתורה הוא דבש תמרים, ו'כותבת' היא תמרה
  32. ^ ארץ זית שמן ודבש דכתיב בסיפיה דקרא, הפסיק ארץ את הסדר וחזר לעשות זיתים ותמרים חשובים מתאנים ורמונים, שהרמון חמישי ל'ארץ' הכתובה בראש המקרא, ודבש - שני ל'ארץ' הכתובה בסופו
  33. ^ רגלים של ברזל
  34. ^ נשמשך ונלך אחריך תמיד
  35. ^ ולא ללפת את הפת, דאם כן הוו להו טפלה ואין חולק בדבר שאין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו, אלא לפעמים שבא למתק את פיו בתוך הסעודה בפירות
  36. ^ דלאו טפלה נינהו
  37. ^ דברכת המזון פוטרתן
  38. ^ דלא פטר אלא מידי דזיין, והני לא זייני
  39. ^ לאחר אכילה וברכת המזון, היו רגילים להביא כיסנין, והן קליות, לפי שיפין ללב, כדאמרינן בעלמא (עירובין כט:) 'הני כיסני דמעלו לליבא', ומביאין עמהן פת שנלושה עם תבלין, כעין אובליאי"ש שלנו [אפיפיות – "ופלים"]; ויש שעושין אותן כמין צפורים ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט; ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט - לא הטעינוה ברכה מעין שלש, מידי דהוה אפת אורז ודוחן, דאמרינן (בפרקין דף לז:) 'בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום'
  40. ^ בין לפניהם בין לאחריהם
  41. ^ ללפת בהן את הפת
  42. ^ דהוו להו טפלה
  43. ^ הלכך כל מידי - בין מזון בין פירות שהביאו ללפתן - אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו
  44. ^ כגון דייסא, וכן כרוב ותרדין שאינן לפתן ובאין למזון ולשובע
  45. ^ דלאו טפלה נינהו, ואינן בכלל לחם דנפטר בברכת המוציא
  46. ^ דמיני מזון נינהו, וברכת המזון פוטרתן
  47. ^ כגון פירות
  48. ^ אפילו הביאן בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן
  49. ^ דלאו טפלה נינהו
  50. ^ דאין ברכת המזון פוטרתן, דלאו מזוני נינהו