ביאור:בבלי ברכות דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יפנה [1] ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קרית שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע ומתפלל - מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב (תהלים כו ו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'.

אמר ליה רבא: לא סבר לה מר כאילו טבל, דכתיב 'ארחץ' ולא כתב 'ארחיץ... כפי' [2]?

אמר ליה רבינא לרבא: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית [3].

אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב 'ארחץ במים'? 'בנקיון' כתיב: כל מידי דמנקי, דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא; והני מילי לקרית שמע [4], אבל לתפלה [5] מהדר [6], ועד כמה? - עד פרסה; והני מילי לקמיה, אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר'; ומינה: מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל חוזר.

משנה:

הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא;

רבי יוסי אומר: לא יצא.

קרא ולא דקדק באותיותיה [7]:

רבי יוסי אומר יצא;

רבי יהודה אומר: לא יצא.

הקורא למפרע לא יצא.

קרא וטעה - יחזור למקום שטעה.

גמרא:

מאי טעמא דרבי יוסי?

משום דכתיב 'שמע': השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך;

ותנא קמא סבר 'שמע - בכל לשון שאתה שומע';

ורבי יוסי?

תרתי שמע מינה [8].

תנן התם [תרומות פ"א מ"ב]: חרש המדבר ואינו שומע - לא יתרום [9], ואם תרם - תרומתו תרומה מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע דיעבד אִין, לכתחלה לא?

אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דתנן 'הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: לא יצא [10]': עד כאן לא קאמר רבי יוסי 'לא יצא' אלא גבי קרית שמע, דאורייתא, אבל תרומה - משום ברכה הוא, וברכה דרבנן [11], ולא בברכה תליא מילתא!

וממאי דרבי יוסי היא [12]? דילמא רבי יהודה היא, ואמר גבי קרית שמע נמי דיעבד אִין, לכתחלה לא? תדע דקתני הקורא - דיעבד אִין, לכתחלה לא!

אמרי: האי דקתני הקורא - להודיעך כחו דרבי יוסי, דאמר דיעבד נמי לא [13]; דאי רבי יהודה, אפילו לכתחלה נמי יצא; במאי אוקימתא - כרבי יוסי? ואלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו [14], ואם בירך – יצא, מני? לא רבי יוסי ולא רבי יהודה, דאי רבי יהודה - הא אמר לכתחלה נמי יצא, אי רבי יוסי - דיעבד נמי לא [15]!? אלא מאי, רבי יהודה, ו[16] דיעבד – אִין, לכתחלה לא [17]! אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה – מני?: לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה - הא אמר דיעבד אִין, לכתחלה לא! אי רבי יוסי - הא אמר דיעבד נמי לא!?

אלא לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחלה נמי [18], ולא קשיא: הא דידיה הא דרביה, דתנן [נראה צ"ל 'דתניא’]: רבי יהודה אומר משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר (דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמר ליה רבי מאיר: הרי הוא אומר 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך' - אחר כונת הלב הן הן הדברים [19]'!

השתא דאתית להכי [20] - אפילו תימא רבי יהודה [21] כרביה סבירא ליה, [22] ולא קשיא: הא [23] רבי מאיר, הא רבי יהודה.

תנן התם [מגילה פ"ב מ"ד]: הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן [כאן 'חרש' הוא חרש המדבר, הרי קורא הוא]; ורבי יהודה מכשיר בקטן; מאן תנא חרש דיעבד נמי לא [24]?

אמר רב מתנה: רבי יוסי היא, דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: לא יצא [25].

ממאי [26] דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא [27]?


עמוד ב

דילמא רבי יהודה היא ולכתחלה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי [28]?

לא סלקא דעתא, דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן: מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא - אף חרש דיעבד נמי לא.

ודילמא הא כדאיתא והא כדאיתא?

ומי מצית לאוקמה כרבי יהודה? והא מדקתני סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן - מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא!

ודילמא כולה רבי יהודה היא, ותרי גווני קטן, וחסורי מחסרא והכי קתני: 'הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן [29]; במה דברים אמורים [30]? - בקטן שלא הגיע לחנוך, אבל קטן שהגיע לחנוך [31] - אפילו לכתחלה כשר, דברי רבי יהודה, שרבי יהודה מכשיר בקטן'?

במאי אוקימתא [32]? – כרבי יהודה, [33] ודיעבד אִין, לכתחלה לא; אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע - תורם לכתחלה [34] – מני?: לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה, דיעבד אִין לכתחלה לא, אי רבי יוסי דיעבד נמי לא!

אלא מאי?: רבי יהודה, ואפילו לכתחלה נמי [35]? אלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה - הא אמר אפילו לכתחלה נמי, ואי רבי יוסי, הא אמר אפילו דיעבד נמי לא!?

לעולם רבי יהודה היא, ואפילו לכתחלה נמי [36], ולא קשיא: הא דידיה [37] הא [38] דרביה [39] [40], דתניא: אמר רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר 'שמע ישראל'. אמר לו רבי מאיר: הרי הוא אומר 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך' - אחר כונת הלב הן הן הדברים.

השתא דאתית להכי [41] - אפילו תימא רבי יהודה [42] כרביה סבירא ליה, ולא קשיא: הא רבי יהודה [43] הא [44] רבי מאיר [45].

אמר רב חסדא אמר רב שילא: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה [שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו], והלכה כרבי יהודה [46].

וצריכא: דאי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה', הוה אמינא 'אפילו לכתחלה' [47] - קא משמע לן 'הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה', ואי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה', הוה אמינא צריך ואין לו תקנה [48] - קא משמע לן הלכה כרבי יהודה.

אמר רב יוסף: מחלוקת בקרית שמע, אבל בשאר מצות [49] - דברי הכל לא יצא, דכתיב (דברים כז ט) [וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל [היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך]!

מיתיבי: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך – יצא!?

אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רב יוסף: מחלוקת בקרית שמע, דכתיב 'שמע ישראל', אבל בשאר מצות - דברי הכל יצא.

והכתיב (דברים כז ט) [וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל [היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך]’?

ההוא [50] - בדברי תורה כתיב [51].

קרא ולא דקדק באותיותיה [52]:

אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: הלכה כדברי שניהם להקל [53].

ואמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: מאי דכתיב (משלי ל טו) [לעלוקה שתי בנות הב הב] שלש הנה לא תשבענה [ארבע לא אמרו] (משלי ל טז) שאוֹל ועצר רחם [ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון]

הון] וכי מה ענין שאוֹל אצל רחם? - אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא [54] - אף שאול [55] מכניס ומוציא; והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות [56] - אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות! מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה.

תני רבי אושעיא קמיה דרבא: וכתבתם (דברים ו ט; דברים יא,כ) [57]: הכל בכתב, אפילו צואות [58].

אמר ליה: דאמר לך [59] - מני? רבי יהודה היא דאמר גבי סוטה [60]: אלות כותב, צואות אינו כותב [61], והתם הוא, דכתיב (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה [ומחה אל מי המרים] אבל הכא דכתיב 'וכתבתם' - אפילו צואות נמי?

אטו טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב 'וכתב'? טעמיה דרבי יהודה משום דכתיב ’[ה]אלות' [62]: אלות – אִין, צואות – לא [63]!

אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'נילף כתיבה כתיבה מהתם: מה התם אלות אין צואות לא - אף הכא נמי צואות לא'? כתב רחמנא 'וכתבתם' - אפילו צואות.

תני רב עובדיה קמיה דרבא: ’[דברים יא,יט] ולמדתם [אֹתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך] - שיהא למודך תם: שיתן ריוח בין הדבקים. [64]

עני רבא בתריה: כגון 'על לבבך' 'על לבבכם' 'בכל לבבך' 'בכל לבבכם' 'עשב בשדך' 'ואבדתם מהרה' 'הכנף פתיל' 'אתכם מארץ'.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל הקורא קרית שמע ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם, שנאמר (תהלים סח טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלמוֹן: אל תקרי 'בְּפָרֵשׂ' אלא 'בפרש', אל תקרי ' בְּצַלמוֹן' אלא בצלמות [65]!

ואמר רבי חמא ברבי חנינא: למה נסמכו

הערות[עריכה]

  1. ^ לנקביו
  2. ^ ארחץ משמע ארחץ כל הגוף, ולא כתיב 'ארחיץ כפי' - לדרשה אתא: לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו
  3. ^ קיסם
  4. ^ בעידנא דקרית שמע, שזמנה קבוע - פן יעבור הזמן
  5. ^ דכל היום זמנה הוא
  6. ^ צריך למהדר אמיא
  7. ^ לפרשן יפה בשפתיו
  8. ^ כי דרשת נמי 'שמע - בכל לשון שאתה שומע' - שמע מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו
  9. ^ לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה
  10. ^ אפילו בדיעבד
  11. ^ דאמור רבנן (פסחים ז:) 'כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן'
  12. ^ קסלקא דעתא: האי דמוקמי לה כרבי יוסי - משום דסבירא לן דרבי יהודה לכתחלה נמי מכשיר
  13. ^ דאפילו דיעבד נמי לא יצא
  14. ^ שלא השמיע לאזנו
  15. ^ דהא ברכת המזון - דאורייתא היא: ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח י)
  16. ^ קרית שמע
  17. ^ והא דתרומה וברכת המזון - דרבי יהודה
  18. ^ והא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי - רבי יהודה היא; ודתרומה - רבי יוסי היא, ומודה הוא דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי, והא דברכת המזון - רבי יהודה היא משמיה דרביה: רבי אלעזר בן עזריה, דאומר צריך שישמיע לאזנו; וכל 'צריך' - לכתחלה משמע, הא דיעבד שפיר דמי
  19. ^ ואפילו לכתחלה נמי אינו צריך
  20. ^ דאשמעת לן פלוגתא דרבי מאיר
  21. ^ דאמר בקרית שמע נמי 'יצא': דיעבד אין לכתחלה לא, והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא
  22. ^ ודקא קשיא לך: דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני? -
  23. ^ דמכשר לכתחלה
  24. ^ דקתני גבי שוטה
  25. ^ 'לא יצא' דיעבד הוא
  26. ^ ד'חוץ מחרש' דקאמר- דיעבד הוא
  27. ^ דפסיל דיעבד
  28. ^ ובהא איכא למימר דאפילו רבי יהודה מודה, דלא שמעינן דפליג בקרית שמע אלא דיעבד
  29. ^ והא כדאיתא והא כדאיתא
  30. ^ דקטן לכתחלה לא
  31. ^ הגיע לחנוך מצות, כגון בן תשע ובן עשר, כדאמרינן ביומא פרק בתרא (פב.)
  32. ^ למתניתין דמגילה
  33. ^ ואשמעת לן דכי אמר רבי יהודה 'בקרית שמע יצא'
  34. ^ ואף על פי שהוא צריך לברך ואין אזניו שומעות
  35. ^ אלא מאי בעית למימר?: דרבי יהודה היא, דקרית שמע אפילו לכתחלה קאמר, כי היכי דתיקו הא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי אליביה, והאי דאפליגו בדיעבד - להודיעך כחו דרבי יוסי
  36. ^ מכשיר
  37. ^ והא דתורם לכתחלה - רבי יהודה
  38. ^ דברכת המזון
  39. ^ דאמר רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה 'צריך להשמיע לאזנו'; והאי לישנא - לכתחלה משמע, אבל דיעבד - יצא
  40. ^ ודמגילה - רבי יוסי היא, ואפילו דיעבד נמי פסיל
  41. ^ דאשמעתן הא פלוגתא דרבי מאיר
  42. ^ דאמר בקרית שמע יצא דיעבד אין, לכתחלה לא
  43. ^ ומתניתין דמגילה - לכתחלה היא דפסלה לחרש, ורבי יהודה היא, והא דברכת המזון נמי רבי יהודה היא
  44. ^ ודקא קשיא לך דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני? -
  45. ^ דמכשיר לכתחלה
  46. ^ דקרית שמע שלא השמיע לאזנו - יצא
  47. ^ הוה אמינא דרבי יהודה לכתחלה נמי אמר, והאי דאפליג דיעבד - משום דרבי יוסי
  48. ^ אפילו בדיעבד
  49. ^ בכל הברכות
  50. ^ הסכת ושמע
  51. ^ כדאמרינן בפרק 'הרואה' (דך סג:): 'כתתו עצמכם על דברי תורה'
  52. ^ שמגמגם
  53. ^ הלכה כרבי יהודה דלא בעי שמיעה, והלכה כרבי יוסי דלא בעי דקדוק
  54. ^ רחם מכניס הזרע ומוציא הולד
  55. ^ קבר
  56. ^ של בכי ומספד
  57. ^ שתהא כתיבה תמה ושלימה
  58. ^ שבפרשה, כגון 'וקשרתם...' 'וכתבתם...' - צריך לכתוב בתפילין ומזוזות
  59. ^ הא דאצטריך ליה קרא לרבות צואות לכתיבה
  60. ^ גבי כתיבת פרשת סוטה
  61. ^ כגון: והשביע אותה הכהן ואמר הכהן דתנן (סוטה דף יז) 'רבי יהודה אומר: כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה [במדבר ה,כא]’
  62. ^ דמשמע מיעוטא
  63. ^ הא לא כתיב מיעוטא - הוה משמע כולה מלתא, מ'וכתב', והכא - דליכא מיעוטא - למה ליה לרבויינהו מוכתבתם
  64. ^ 'הדבקים' = תיבות המדובקות זו בזו אם אינך מפרידן: כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה נגמרת - הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת, אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן, כדמפרש רבא:
  65. ^ אם תפרש שדי, ותבדיל תיבות של מלכות שמים [אז]’מלכים בה תשלג בצלמון: התורה אשר בה מלכים ימלוכו - תשלג ותצנן לך את צל המות