משנה מגילה ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש, שוטה, וקטן.

רבי יהודה מכשיר בקטןיז.

אין קורין את המגילה, ולא מלין, ולא טובלין ולא מזין, וכן שומרת יום כב כנגד יום לא תטבול, עד שתנץ החמה.

וכולן שעשו משעלה עמוד השחר, כשר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן.

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן יז.

אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כב כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִּטְבֹּל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה.

וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר.

נוסח הרמב"ם

הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחירש שוטה וקטן רבי יהודה מכשיר בקטן אין קורין את המגילה ולא מולין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה וכלם שעשו משעלה עמוד השחר כשר.

פירוש הרמב"ם

הכל כשרין לקרות את המגילה כו': אין קורין את המגילה ולא מלין כו': הכל אפי' אשה וכבר בארנו (פ"א ה"א) כי המגילה נקראת ליל פורים ויום פורים ועל קריאת היום אמרו אין קורין עד שתנץ החמה לאמרם והימים האלה נזכרים ונעשים ואמר במילה וביום השמיני וגו' ואמר בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' הקיש טבילה להזאה כי בשביעי טובל כמו שביאר הכתוב. ושומרת יום כנגד יום כבר בארנו דינה בפסחים (פ"ח ה"ה) ועוד יתבאר בשלימות במס' נדה ומה שנאמר שנחשוב יום מעת עלות השחר לאמרו בעזרה (נחמיה ד') מעלות השחר עד צאת הכוכבים וקרא אותו הזמן יום והוא אמרם והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ומה שאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול אבל המעשה הגמור הוא אחר הנץ החמה ואין הלכה כר"י:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכל כשרים לקרות את המגילה - הכל לאתויי נשים:

חוץ מחרש - מתניתין ר' יוסי היא דאמר הקורא ולא השמיע לאזניו לא יצא טז:

ר"י מכשיר בקטן - ואין הלכה כר' יהודה:

אין קורין את המגילה - שחייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולקראה ביום יח. וקריאה של יום לא תהא אלא לאחר הנץ החמה, דכתיב (אסתר ט) והימים האלה נזכרים ונעשים:

ולא מלין - דכתיב (ויקרא יב) וביום השמיני ימול יט:

ולא טובלין ולא מזין - דכתיב בהזאה (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, והוקשה טבילה להזאה כ. ודוקא כשטובל בז' אמרינן דאין טובלין אלא ביום, ולא אמרינן משחשיכה בתחילת שביעי ראוי לטבול, אע"ג דלילה תחלת היום הוא. אבל משעבר יום ז' מותר לטבול בלילה כא:

שומרת יום כנגד יום - בי"א ימים שבין נדה לנדה. אם ראתה יום א' שומרת יום מחרתו וטובלת באותו יום עצמו משתנץ החמה:

משעלה עמוד השחר כשר - דמשעלה עמוד השחר אקרי יום, דכתיב בספר עזרא (נחמיה ד) ואנחנו עושים במלאכה [וגו'] מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וכתיב בתריה והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה. ולא אמרו עד הנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה, לפי שאין הכל בקיאין כשיעלה עמוד השחר:

פירוש תוספות יום טוב

הכל כשרין לקרות את המגילה. פי' הר"ב לאתויי נשים שאף הן היו באותו הנס. גמרא ריש מסכת ערכין:

חוץ מחרש. כתב הר"ב מתני' ר' יוסי היא וכו'. כלומר ר' יוסי דמשנה ג' פ"ב דברכות ואין הלכה כמותו. ואע"ג דבמשנה ב' פ"ק דתרומות מפרש המשנה דתנן חרש כו' לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה כרבי יהודה. ודרבי יהודה לא אמר הקורא ולא השמיע יצא אלא בדיעבד והכי מוקים לה גמרא דברכות ודהכא. וכן מוקים למתני' דהכא כרבי יהודה ולא פסלינן הכא לחרש אלא לכתחלה אפילו הכי לא רצה הר"ב לפרש מתני' דהכא כאותה אוקימתא. משום דצריכין למדחק בפירושה כדדחיק תלמודא. דהא השתא דחרש דוקא לכתחלה הא דיעבד מוציא לא הוי דומיא דשוטה וקטן דאפילו דיעבד לא אלא הא כדאיתא והא כדאיתא. וזה דוחק. ועוד דמדתנן בסיפא ור' יהודה מכשיר [בקטן]. קא מחסרינן למתני' וה"ק בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך. אבל בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה שר' יהודה מכשיר בקטן. ולכך מסתבר ליה להר"ב טפי לפרש כאוקימתא דמתני' רבי יוסי היא אע"ג דלא אתיא כהלכתא ומניח המשנה כצורתה. וכולהו בחדא מחתא נינהו. ועוד איכא למימר דס"ל להר"ב דלאותה אוקימתא הכא הלכה כר' יוסי. כי היכי דלא תקשה רבי אדרבי דהתם סתם כר' יהודה. והכא כר' יוסי. וטעמא דמגילה שאני. דבעינן בה פרסומי ניסא. וכל שלא השמיע לאזניו ליכא פרסומי ניסא. כמ"ש הב"י סימן תרפ"ט. שכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש. אבל כתב דמ"מ הדבר דחוק. כיון דחזינן דגמרא משמע ליה דמגילה וק"ש שוים הם. מנין לנו לחלק ביניהם:

רבי יהודה מכשיר בקטן. פי' התוס' שהגיעו לחינוך. דאי לאו הכי מ"ט דרבי יהודה הא תני ספ"ג דר"ה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן אלא בהגיע לחינוך. ואפ"ה פוסל ת"ק ואע"ג דחיובא דמגילה בגדול אינו אלא מדרבנן. משום דכיון דקטן אינו חייב אפילו בשאר מצות אלא דרבנן הוי קטן תרתי ולא אתי ומפיק חד דרבנן. ועיין משנה ו' פ"ד:

אין קורין את המגילה וכו'. כתב הר"ב שחייב אדם לקרות המגילה בלילה כו' שנאמר למען יזמרך כבוד [ביום] ולא ידום [בלילה] והאי קרא במזמור [ל'] ארוממך ה' כי דליתני דרשינן בפסיקתא במרדכי ואסתר. והמן ואחשורוש. וקריאת המגילה שבח הוא שמפרסמים את הנס. והכל מקלסים להקב"ה. פ"ק דף ד':

ולא מלין. כתב הר"ב דכתיב וביום השמיני ימול. גמרא. וכתבו התוס' דדרשא פשוטא נקט וסמיך על ובן שמונת ימים דמיניה נפקא ולא לילות. אבל וביום צריך למדרש ואפילו בשבת. וכמ"ש הר"ב בספ"ג דנדרים:

ולא טובלין ולא מזין. כתב הר"ב הוקשה טבילה להזאה. דבסיפא דוהזה כתיב ורחץ במים וה"ה לזב וזבה. רש"י. וכתב הר"ב ודוקא כשטובל בשביעי כו' אבל משעבר יום ז' מותר לטבול בלילה וכדפירש"י והרמב"ם והיינו דתנן בסוף פרה אבל הוא עצמו טובל בלילה. ופירש שם הר"ב והרמב"ם דהיינו כששהה ההזאה ולא הזה בז' רשאי לטבול בלילה ולהזות אח"כ ביום. אבל הטובל בשביעי כמצותו מזה תחלה ואח"כ טובל ואין מזין אלא ביום כדתנן התם. ונמצא שלא יטבול ג"כ אלא ביום דקודם להזאה אינו יכול לטבול כשההזאה ביום הז'. וקשה אלישנא דמתני' דתנן טבילה קודם להזאה. והא הכא איירינן כשהטבילה אחר ההזאה דוקא. והרמב"ם בפ"ז [צ"ל בפ"ו] מהלכות פרה כתב אין מזין ואין טובלין אלא ביום. ובהשגות [כתב] במשנה מפרש על טבילת האזוב במים. וכתב הכסף משנה דהרמב"ם נמי בהכי מיירי ולא הוצרך לפרש. כיון דהתם אינו עוסק אלא במילוי וקידוש והזאה. ולא תקשי לך שהקדים אין מזין לאין טובלין לישנא דמתני' נקט. ע"כ. ואומר אני דלפום ריהטא כתב כן. ולא עיין במשנה. ועוד דא"כ תקשה למתני' דהא ודאי דטבילת אזוב קדים להזייתו. לכן אפשר לי לומר דאע"ג דעסיק התם במילוי וקידוש. אפשר דאגב נקט נמי לטבילת אדם. ומש"ה אפכה לגירסא דמתני'. ומ"ש הכ"מ דבפרק י"א כתב טבילת האזוב במים והזאתו ממנו כו' אחר שתנץ כו' לא זהו העתק משנתינו אלא ההיא דסוף פרה. וכמ"ש בפירוש המשנה שם. ומיהו אע"ג דהרמב"ם אפכה. ניחא טפי לפרש הגירסא כמות שהיא. וכמ"ש התוספות דטבילה דהכא במתני' לא איירי אלא בטבילת אזוב ואתקוש להזאה דכתיב וטבל והזה. וכמו שנזכר בפירוש הר"ב דסוף פרה. ול"ק אמאי לא תנא נמי דטבילת אדם שבשביעי שאינה אלא ביום משום דבהדיא כתיב והזה והדר ורחץ. וכיון שאין הזאה אלא ביום ממילא אין הטבילה אלא ביום:

וכן שומרת יום כנגד יום. לפירש"י והר"ב דבטבילת אדם מיירי הא דתנן ואין טובלין. אפ"ה אצטריך למתני שומרת יום כדמפורש בגמרא. דה"א דליעבד מקצת לילה שמור ותטבול. קמ"ל. כיון דבעי ספירה ספירה ביממא היא. דכתיב (ויקרא ט"ו) וספרה לה שבעת ימים. ולפירוש התוספות נמי דלא איירינן עד השתא בטבילה. הזכיר שומרת יום טפי משאר חייבי טבילות מהאי טעמא:

עד שתנץ החמה. מפורש במשנה ב' פ"ק דברכות. ועמוד השחר במשנה א':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על הברטנורא) כלומר ר"י דמשנה ג' פ"ב דברכות. ואין הלכה כמותו. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) בקטן. פירשו התוספ' שהגיע לחינוך ראל"ה התנן ספ"ג דר'ה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן ואפ"ה פוסל ת"ק ואע"ג דגם בגדול אינו אלא מדרבנן. משום דכיון דקטן אינו חייב בשאר מצות אלא דרבנן. הוי קטן תרתי ולא אתי ומפיק חד דרבנן:

(יח) (על הברטנורא) גמרא שנאמר למען יזמרך כבוד (ביום) ולא ידום (בלילה) והאי קראי נדרש במרדכי ואסתר. רש"י:

(יט) (על הברטנורא) גמרא. ועיין בתוספ':

(כ) (על הברטנורא) דבסיפא דוהזה כתיב ורחץ במים וה"ה לזב וזבה. רש"י:

(כא) (על הברטנורא) והיינו דתנן בסוף פרה אבל הוא עצמו טובל בלילה כפירוש הר"ב שם אלא דא"כ ה"ל להקדים מזין, דההזאה צ"ל קודם לטבילה כר על כרחך לומר כפירוש התוספ' דאטבילת אזוב קאי ולא תני טבילת אדם משום דבהדיא כתיב והזה והדר ורחשן וכיון דהזאה אינה אלא ביום ממילא אין הטבילה אלא ביום:

(כב) (על המשנה) שומרת יום. איצטריך למתני שומרת יום (טפי מכל חייבי טבילות, תו' לפירוש דבסמוך) דה"א דלעבד מקצת לילה שימור ותטבול קמ"ל כיון דבעיא ספירה ספירה ביממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הכל כשרין לקרוא את המגלה:    ביד פ"א דהלכות מגלה וחנוכה סי' ב' וסובר הר"ן ז"ל דהכל דקתני במתני' דאמרינן בריש פ"ק דערכין דאתא לאתויי דמשמע דמוציאות נמי את הרבים ידי חובתם ואפי' אנשים וגם מצטרפות לעשרה למאן דמצריך עשרה למקרא מגלה ע"ש. ומתני' מייתי לה בברכות פ' היה קורא (ברכות דף ט"ו) ותוס' רפ"ק דחגיגה ודרפ"ק דערכין:

חוץ מחש"ו:    מתני' ר' יוסי היא עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט במסקנא דגמ' דחיק לאוקומה אפי' כר' יהודה פירשו תוס' ז"ל דדחיק בגמ' לאוקומי מתני' כר' יהודה משום דהלכתא כותיה דר' יהודה התם בק"ש ועוד דסתם דהתם כותיה וכן פסק שם ר"ע ז"ל: ופשוט הוא דאע"ג דחרש שדברו בו חכמים בכ"מ אינו לא שומע ולא מדבר חרש דהכא מדבר הוא מדקרי המגלה ופקח הוא לכל דבריו ואפ"ה לר' יוסי לא יצא הוא עצמו בקריאתו וכ"ש שאינו מוציא אחרים. ובירושלמי דברכות דף ד' ודפירקין אמר רב חסדא לית כאן חרש השגרת לשון היא וטעות נפל בתלמידים לפי שבכל התלמוד שונים יחד חש"ו טעה לשונם לשנות גם כאן חרש: וגם הרמב"ם ז"ל ברפ"ק דמגלה לא הוציא מן הכלל אלא שוטה או קטן כמו שהיא בספרים המדוייקים וכן ג"כ הוא בספר (שבצובא) [שבארם צובא] וכבר דבר בזה שם בכ"מ. ובטור א"ח סי' תרפ"ט. וכתוב בחדושי הרב ה"ר אליה מזרחי ז"ל שבסוף ספר מצות גדול וז"ל חוץ מחש"ו לאו דוקא דהא איכא חציו עבד וחציו בן חורין שאינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו ואפי' לעצמו דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא צד חירות שבו כדתניא בשלהי פ' ראוהו ב"ד אלא תנא ושייר דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ אבל ליכא למימר שאני חציו עבד שמוציא עבדים מה שא"כ חש"ו שאינם מוציאים כלל משום דעבדים אינם חייבים במגלה כדתניא בתוספתא דמגלה אע"פ שהוקשו לנשים שכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה כדאי' בפ"ק דחגיגה ה"מ מצות שהאשה חייבת בהן מדאורייתא אבל במקרא מגלה שאינן חייבות בה אלא מטעם שאף הן היו באותו הנס והאי טעמא לא שייך בעבדים לא אך קשה מאי שייר דהאי שייר הא טומטום לאו שיורא הוא מכיון דמוציא נשים ממה נפשך עכ"ל ז"ל:

ולא טובלין:    ודוקא כשטובל בשביעי אמרינן דאין טובלין אלא ביום ולא אמרינן משחשכה בתחלת שביעי ראוי לטבול ואע"ג דלילה תחלת היום הכא יום בעינן כן פי' רש"י ז"ל. ועיין במ"ש רפ"ק דמסכת תמיד בשם המפרש אשר שם בדפוס. ובתוס' הקשו דהתנן בפ' בתרא דפרה אין טובלין את האזוב בלילה ומזין ביום אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום והכא אמרינן דצריך לטבול ביום והעלו דהכא מיירי בטבילת אזוב דהויא ביממא כדתנן במסכת פרה ולהכי נקט טובלין ואח"כ מזין ע"כ והכי נמי משמע בירושלמי דמייתי קרא דוטבל והזה לדרשא דאיתקש טבילה להזאה והיינו טבילת אזוב ודלא כפי' רש"י שפי' דמאי דקאמר בגמ' ואתקש טבילה להזאה היינו דכתיב בסיפיה דקרא ורחץ במים וה"ה לזב וזבה ע"כ. ואיתה ג"כ בתוס' פ' החולץ (יבמות דף מ"ו) וכן פי' ג"כ הר"ן ז"ל: וביד פ' ששי דהלכות פרה אדומה סי' ב' ורפי"א ובטור י"ד סי' רס"ב:

וכן שומרת יום כנגד יום:    תוס' פ' כיצד צולין (פסחים דף פ"א) ובגמ' בעי מ"ש שומרת יום כנגד יום מכל חייבי טבילות שהזכירה בפני עצמה ולפי' תוס' ז"ל דכתיבנא לעיל הכי בעי מ"ש שהזכירה שהיא ביום יותר מכל חייבי טבילות ומשני איצטריך סד"א תהוי כראיה ראשונה של זב דטביל ביומיה דהא איתקש לבעל קרי דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז והאי שומרת ביומה לא מציא טבלא דכתיב כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה מלמד שסופרת אחד לאחד קצת מיום המחרת בליליא מיהא ליעביד מקצת שמור וליטבול קמ"ל כיון דבעיא ספירה ביממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים:

עד שֶתְּנֵץ:    הר"מ דילונזאנו ז"ל נקד התי"ו בקמ"ץ:

וכולן שעשו וכו':    תוס' נדה פ' תינוקות דף ע"א ובטור א"ח סי' תרנ"ב:


פירושים נוספים

בבלי יט ב בבלי כ א