לדלג לתוכן

משנה מגילה ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מגילה פרק ב', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת מגילהפרק שני ("הקורא את המגילה למפרע")>>

פרקי מסכת מגילה: א ב ג ד

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


הקורא את המגילה למפרע, לא יצא.

קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון, לא יצא.

אבל קורין אותה ללועזות בלעז.

והלועז ששמע אשורית, יצא.

קראה סירוגין, ומתנמנם, יצא.

היה כותבה, דורשה, ומגיהה, אם כיוון לבו, יצא.

ואם לאו, לא יצא.

היתה כתובה בסם, ובסיקרא, ובקומוס ובקנקנתום, על הנייר ועל הדיפתרא, לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו.

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו.

ואם לאו, קורא עמהן.

ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו?

רבי מאיר אומר, כולה.

רבי יהודה אומר, מאיש יהודי.

רבי יוסי אומר, מאחר הדברים האלה.

הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש, שוטה, וקטן.

רבי יהודה מכשיר בקטן.

אין קורין את המגילה, ולא מלין, ולא טובלין ולא מזין, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול, עד שתנץ החמה.

וכולן שעשו משעלה עמוד השחר, כשר.

כל היום כשר לקריאת המגילה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפילת המוספין, ולמוספין, ולוידוי הפרים, ולוידוי המעשר, ולוידוי יום הכיפורים, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה ולהקטרה, למליקה, ולקבלה, ולהזיה, ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע.

כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים.

זה הכלל, דבר שמצוותו ביום, כשר כל היום.

דבר שמצוותו בלילה, כשר כל הלילה.

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא.

קְרָאָהּ עַל פֶּה, קְרָאָהּ תַּרְגּוּם, בְּכָל לָשׁוֹן, לֹא יָצָא.

אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז.

וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית, יָצָא.

קְרָאָהּ סֵרוּגִין, וּמִתְנַמְנֵם, יָצָא.

הָיָה כּוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא.

וְאִם לָאו, לֹא יָצָא.

הָיְתָה כְתוּבָה בְּסַם, וּבְסִקְרָא, וּבְקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוּם, עַל הַנְּיָר וְעַל הַדִּפְתָּרָא, לֹא יָצָא, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית עַל הַסֵּפֶר וּבִדְיוֹ.

בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ.

וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן.

וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ?

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאִישׁ יְהוּדִי.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן.

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן.

אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִּטְבֹּל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה.

וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר.

כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה , וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין , וְלַמּוּסָפִין , וּלְוִדּוּי הַפָּרִים, וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר, וּלְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה, לִתְנוּפָה, לְהַגָּשָׁה, לִקְמִיצָה וּלְהַקְטָרָה, לִמְלִיקָה, וּלְקַבָּלָה, וּלְהַזָּיָה, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע.

כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים.

זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַיּוֹם, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם.

דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה.

נוסח הרמב"ם

(א) הקורא את המגילה למפרע - לא יצא.

קראה על פה,
קראה תרגום בכל לשון - לא יצא.
אבל, קורין אותה ללעוזות - בלעז.
והלועז, ששמע אשורית - יצא.


(ב) קראה סירוגין, או מתנמנם - יצא.

היה כותבה, דורשה, ומגיהה -
אם כיון לבו - יצא.
ואם לאו - לא יצא.
היתה כתובה -
בסם, ובסיקרה,
בקומוס, ובקלקנתוס,
על הנייר, ועל הדפתרא,
לא יצא.
עד שתהא כתובה - אשורית, ובדיו.


(ג) בן עיר - שהלך לכרך,

ובן כרך - שהלך לעיר,
אם עתיד לחזור למקומו - קורא כמקומו.
ואם לאו - קורא עמהם.
מאיכן קורא אדם את המגילה,
ויוצא בה ידי חובתו?
רבי מאיר אומר: כולה.
רבי יהודה אומר: מ"איש יהודי" (אסתר ב ה).
רבי יוסי אומר: מ"אחר הדברים האלה" (אסתר ב א ג א).


(ד) הכל - כשרים לקרות את המגילה,

חוץ - מחירש, שוטה, וקטן.
רבי יהודה - מכשיר בקטן.
אין קורין את המגילה,
ולא מולין,
ולא טובלין,
ולא מזין,
וכן שומרת יום כנגד יום - לא תטבול,
עד הנץ החמה.
וכולם,
שעשו, משעלה עמוד השחר - כשר.


(ה) כל היום כשר -

לקרות את המגילה,
ולקריאת ההלל,
ולתקיעת שופר,
ולנטילת לולב,
ולתפילת המוספין, ולמוספין,
ולווידוי הפרים,
ולווידוי המעשר,
ולווידוי יום הכיפורים,
לסמיכה, ולשחיטה, לתנופה,
להגשה, לקמיצה, ולהקטרה,
למליקה, לקבלה, ולהזיה,
להשקאת סוטה,
ולעריפת העגלה,
ולטהר את המצורע.


(ו) כל הלילה כשר -

לקצירת העומר,
ולהקטר חלבים, ואיברים.
זה הכלל -
דבר שמצותו ביום - כשר כל היום.
דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה.