ברטנורא על מגילה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

הקורא את המגלה למפרע לא יצא - דכתיב (אסתר ט) והימים האלה נזכרים ונעשים, מה עשיית הימים א"א למפרע, דא"א שיהא חמשה עשר קודם ארבעה עשר, אך זכירה שהיא קריאת המגילה, למפרע לא :

קראה על פה - לא יצא. כתיב הכא נזכרים, וכתיב התם (שמות יז) כתוב זאת זכרון בספר:

קראה תרגום בכל לשון לא יצא - הכי קאמר, עברי שקראה תרגום ואינו מבין בל' תרגום, או בכל שאר לשון שאינו מבין, לא יצא:

אבל קורין אותה ללועזות בלעז - באותו לשון שהם מבינים. ובלבד שתהא כתובה באותו לשון , שלא יהא קורא על פה:

והלועז ששמע אשורית יצא - ויונית הרי הוא כאשורית לדין זה. אלא שכבר אבד אותו לשון היוני ונשתכח כדכתבינן לעיל:

(ב)

סירוגין - שקרא מעט ושהא, וחזר וקרא מעט ושהא, אפילו שהא יותר מכדי לגמור את כולה, יצא:

היה כותבה כו' - כגון דכתיבא כולה ומנחא קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנחא קמיה וכתב לה, דלא נפיק ידי חובתיה אלא כשקורא במגילה שהיא כתובה כולה:

אם כיון לבו - לצאת בקריאה זו:

בסם - שרש עשב שקורין לו סמא:

בסקרא - אבן שצובעים בה אדום:

קומוס - מין שרף, ובלע"ז גומ"א:

קנקנתום - ודריאול"ו בלע"ז, ובערבי זא"ג:

נייר - עשוי מעשבים ע"י דבק וכותבים עליו:

דפתרא - עור שלא נשלם תקונו. דמליח וקמיח ולא עפיץ על הספר. על הקלף:

(ג)

בן עיר - שזמנו בי"ד:

שהלד לכרר - שזמנו בט"ו:

אם עתיד לחזור למקומו - אם הוא בן כרך שהלך לעיר ועתיד לצאת מן העיר בליל י"ד קודם עמוד השחר , אע"פ שהוא בלילה בעיר , הואיל וביום לא יהיה בעיר אין זה אפילו פרוז ליומו, הלכך קורא כמקומו בט"ו. אבל אם אינו עתיד לצאת משם הלילה דהשתא הוי פרוז לאותו היום, אע"פ שעתיד לחזור למחר או ליום אחר, נקרא פרוז וקורא עמהם. וה"ה לבן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לחזור בליל ט"ו לא הוי מוקף ליומו, וקורא ביום י"ד, ואע"פ שהוא בכרך, אבל אם אין עתיד לחזור בליל ט"ו אינו קורא בי"ד אלא ממתין וקורא עמהן. והכי מפרשי לה למתניתין בגמרא:

רבי מאיר אומר כולה - והלכה כר"מ:

(ד)

הכל כשרים לקרות את המגילה - הכל לאתויי נשים:

חוץ מחרש - מתניתין ר' יוסי היא דאמר הקורא ולא השמיע לאזניו לא יצא :

ר"י מכשיר בקטן - ואין הלכה כר' יהודה:

אין קורין את המגילה - שחייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולקראה ביום . וקריאה של יום לא תהא אלא לאחר הנץ החמה, דכתיב (אסתר ט) והימים האלה נזכרים ונעשים:

ולא מלין - דכתיב (ויקרא יב) וביום השמיני ימול :

ולא טובלין ולא מזין - דכתיב בהזאה (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, והוקשה טבילה להזאה . ודוקא כשטובל בז' אמרינן דאין טובלין אלא ביום, ולא אמרינן משחשיכה בתחילת שביעי ראוי לטבול, אע"ג דלילה תחלת היום הוא. אבל משעבר יום ז' מותר לטבול בלילה :

שומרת יום כנגד יום - בי"א ימים שבין נדה לנדה. אם ראתה יום א' שומרת יום מחרתו וטובלת באותו יום עצמו משתנץ החמה:

משעלה עמוד השחר כשר - דמשעלה עמוד השחר אקרי יום, דכתיב בספר עזרא (נחמיה ד) ואנחנו עושים במלאכה [וגו'] מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וכתיב בתריה והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה. ולא אמרו עד הנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה, לפי שאין הכל בקיאין כשיעלה עמוד השחר:

(ה)

ולוידוי הפרים - פר כהן משיח, ופר העלם דבר של צבור, שמתודים עליהם חטאם שהביאום עליו:

ולוידוי מעשר - ביערתי הקדש מן הבית:

לסמיכה - וסמך את ידו על ראש העולה:

להגשה - מגיש את המנחה תחלה בקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח"כ קומץ:

ולקמיצה ולהקטרה - בהקטרת קומץ קאמר, שהוא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים, ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואיברים כשר כל הלילה כדתנן במתניתין:

לקבלה - קבלת הדם במזרק:

להזייה - הזיית פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות. וזריקת דם על המזבח נמי קרי הזייה:

(ו)

ולהקטר חלבים ואברים - מותרי תמיד של בין הערבים, דכתיב בהו (ויקרא ו) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:

זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום - לאתויי סדור שתי בזיכי לבונה שנותנים על לחם הפנים:

ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה - לאתויי אכילת פסחים שכשר כל הלילה. ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה: