לדלג לתוכן

משנה מגילה ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) הקורא את המגילה למפרע - לא יצא.

קראה על פה,
קראה תרגום בכל לשון - לא יצא.
אבל, קורין אותה ללעוזות - בלעז.
והלועז, ששמע אשורית - יצא.


(ב) קראה סירוגין, או מתנמנם - יצא.

היה כותבה, דורשה, ומגיהה -
אם כיון לבו - יצא.
ואם לאו - לא יצא.
היתה כתובה -
בסם, ובסיקרה,
בקומוס, ובקלקנתוס,
על הנייר, ועל הדפתרא,
לא יצא.
עד שתהא כתובה - אשורית, ובדיו.


(ג) בן עיר - שהלך לכרך,

ובן כרך - שהלך לעיר,
אם עתיד לחזור למקומו - קורא כמקומו.
ואם לאו - קורא עמהם.
מאיכן קורא אדם את המגילה,
ויוצא בה ידי חובתו?
רבי מאיר אומר: כולה.
רבי יהודה אומר: מ"איש יהודי" (אסתר ב ה).
רבי יוסי אומר: מ"אחר הדברים האלה" (אסתר ב א ג א).


(ד) הכל - כשרים לקרות את המגילה,

חוץ - מחירש, שוטה, וקטן.
רבי יהודה - מכשיר בקטן.
אין קורין את המגילה,
ולא מולין,
ולא טובלין,
ולא מזין,
וכן שומרת יום כנגד יום - לא תטבול,
עד הנץ החמה.
וכולם,
שעשו, משעלה עמוד השחר - כשר.


(ה) כל היום כשר -

לקרות את המגילה,
ולקריאת ההלל,
ולתקיעת שופר,
ולנטילת לולב,
ולתפילת המוספין, ולמוספין,
ולווידוי הפרים,
ולווידוי המעשר,
ולווידוי יום הכיפורים,
לסמיכה, ולשחיטה, לתנופה,
להגשה, לקמיצה, ולהקטרה,
למליקה, לקבלה, ולהזיה,
להשקאת סוטה,
ולעריפת העגלה,
ולטהר את המצורע.


(ו) כל הלילה כשר -

לקצירת העומר,
ולהקטר חלבים, ואיברים.
זה הכלל -
דבר שמצותו ביום - כשר כל היום.
דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה.


הדף הראשי של משנה מגילה ב