תוספתא/מגילה/ב
מגילה פרק ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< תוספתא, מסכת מגילה, פרק ב >>
מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
חלק 1
[עריכה]הקורא את המגילה, | ||||
למפרע – לא יצא. | וכן בהלל; | וכן בתפילה; | וכן בשמע. | |
הקורא את המגילה | ||||
וטעה, והשמיט בה פסוק אחד | ||||
לא יתחיל | ||||
ויקרא את אותו פסוק בפני עצמו, | ||||
אלא: | ||||
מתחיל מראשה וגומר עד סוף. | וכן בהלל; | וכן בתפילה; | וכן בשמע. | |
הנכנס לבית הכנסת | ||||
ומצאן שקראו חציה, וגמר עמהן | ||||
לא יתחיל | ||||
ויקרא מראשה ועד אותה מקום, | ||||
אלא: | ||||
מתחיל מראשה וגומר עד סוף. | וכן בהלל; | וכן בתפילה; | וכן בשמע. |
לעיון נוסף במאמר זה - ראה כאן |
חלק 2
[עריכה]- קראה בלילה - לא יצא ידי חובתו.
- אמר רבי יוסי:
מעשה ברבי יוחנן בן נורי, שקראה בציפורי בלילה!
אמרו לו: אין שעת הסכנה ראיה.
- אמר רבי יוסי:
- קראה על פה - לא יצא.
- ומעשה ברבי מאיר, שהלך לאסיא לעבֵּר שנה ולא מצא שם מגילה כתובה עברית. כתבה מפיו וקראה מתוכה.
- ומעשה ברבי מאיר, שהלך לאסיא לעבֵּר שנה ולא מצא שם מגילה כתובה עברית. כתבה מפיו וקראה מתוכה.
- קראה,
- בין עומד בין יושב,
- העמיד לה מתורגמן
- בירך לפניה ולא בירך לאחריה
- לאחריה ולא בירך לפניה
- לא בירך לא לפניה ולא לאחריה - יצא.
- אמר רבי שמעון בן אלעזר:
מעשה ברבי מאיר שקראה בבית הכנסת של טיבעין מיוּשב, והיו בני הכנסת יושבין.
כֵיוׇן שגְמרהּ, נְתנהּ לאחֵר, ובירך עליה.
- אמר רבי שמעון בן אלעזר:
חלק 3
[עריכה]קראה בלעז- הלעוזות יוצאין ידי חובתן.
קראה אשורית- שומעין, ואינן שומעין – יוצאין ידי חובתן.
ולעולם, אין יוצאין ידי חובתן, עד שתהא כתובה:
- אשורית,
- לשון עברית,
- על העור,
- בדיוֹ.
חלק 4
[עריכה]הכל חייבין בקריית המגילה:
- כהנים ולוים וישראל,
- גרים ועבדים משוחררים,
- חללים ונתינים וממזרים,
- סריס אדם וסריס חמה,
- פצוע דכא וכרות שפכה,
כולן חייבין בקריאת מגילה, ומוציאין את הרבים ידי חובתן.
טומטום ואנדרגינס חייבין, ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
- אנדרגינס- מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו;
- טומטום- אינו מוציא, לא את מינו, ולא את שאינו מינו.
נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
- אמר רבי יהודה: קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון בלוד וקבלני.
אמר רבי: קטן הייתי לפני רבי יהודה באושא, והיו שם זקנים – ולא אמר אחד מהם דבר. - אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר. מיכן ואילך הנהיגו שיהו קטנים קורין אותה לרבים.
חלק 5
[עריכה]מצוׇת מגילה–
מראשה ועד סופה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: מ – "איש יהודי" (אסתר ב ה).
רבי יוסי אומר: מ – "אחר הדברים האלה" (אסתר ג א).
רבי שמעון אומר: מ– "בלילה ההוא" (אסתר ו א).
אבל, הכל מודים שמצוותה – לגמור.
חלק 6
[עריכה]כל יום הנף – אסור בחדש.
כל יום השביעי – חייב בסוכה.
כל יום השמיני – כשר למילה.
כל הלילה – כשר לקצירת העומר,
- ולהקטר חלבים ואיברים המותרין.
- (אבל, אין חייבין עליהם משום נותר,
- ואין מחשבה פוסלת בהן משום פיגול, עד שיעלה עמוד השחר.)
זה הכלל:
דבר שמצוותו ביום- כשר כל היום.
דבר שמצותו בלילה- כשר כל הלילה.