תפארת ישראל על מגילה ב

משנה מגילה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על מגילה · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הקורא את המגילה למפרע:    שקרא תחילה מה שכתוב בסוף:

קראה תרגום:    ואינו מבין התרגום, או בכל וכו':

לא יצא:    הא דלא כלל תנא למפרע עם הנך בחד בבא. ה"ט, משום דברישא טעמא לחוד, מהיקישה דזכירה לעשייה, דשניהן למפרע לא. ועל פה ואינך טעמא לחוד מדכתיב ככתבם וכדקאמר בש"ס:

אבל קורין אותה ללועזות בלעז:    אם מבין הלשון ההוא:

והלועז ששמע אשורית:    שכתובה בכתב ולשון הקודש [תר"ץ].

משנה ב

קראה סירוגין:    דהיינו ששהה באמצע קריאה אפילו כדי לגמור כולה:

ומתנמנם:    ר"ל או שקראה [שלוממערנד]:

יצא:    וה"ה בסח באמצע הקריאה. מיהו גוערין במסיח. אבל שומע שסח, ותוך כך לא שמע, לא יצא [שם]:

היה כותבה:    וקורא כל פסוק במגילה כשירה קודם שיכתבנו. אף שמפסיק בכתיבה, יצא:

דורשה ומגיהה:    ר"ל או שקורא כל פסוק ודורש בו. אף שמפסיק בדיבור. או שקורא הפסוק ומגיהו, שמפסיק במלות מגומגמות:

אם כיון לבו:    לצאת בקריאתו:

היתה כתובה בסם:    מין אדמה:

ובסיקרא:    [ראטהשטיין]. וי"א [מענניא]:

ובקומוס:    [גוממי]:

ובקנקנתום:    [פיטריאל]:

על הנייר:    שנעשה מעשבים:

ועל הדפתרא:    עור שלא נעבד כראוי:

עד שתהא כתובה אשורית על הספר:    [פערגאמענט]:

ובדיו:    [דינטע] שחורה שמתקיים שחרותו על הקלף, והכי קיי"ל [י"ד רי"א]:

משנה ג

בן עיר:    שזמן קריאתו בי"ד:

שהלך:    קודם בליל י"ד:

לכרך:    שזמן הקריאה שם בט"ו:

אם עתיד לחזור למקומו:    ר"ל אם כשיצא היה דעתו לחזור למקומו ביום קריאת המקום שהלך לשם, ואח"כ נתעכב שם ולא חזר אז:

קורא כמקומו:    כחובת מקומו, אף שקורא אותה שלא במקומו:

ואם לאו קורא עמהן:    ויש לדקדק מה שייכות יש למשנה זאת עם מה שלפניה ומה שלאחריה וטפי הו"ל למנקטא לעיל פ"א ואחר מ"ב. וצ"ע:

רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה:    וקיי"ל כר"מ [תר"ץ]. ובנשתתק הש"ץ באמצע הקריאה, הב' חוזר לראש, וא"כ ברכה ראשונה [רמג"א תרצ"ב]. ולשבו"י [תשו' מ"ב], וכ"כ לאליהו רבה, א"צ לחזור לראש:

משנה ד

הכל כשרין לקרות את המגילה:    לאתויי נשים. וקיי"ל דאשה אפילו לעצמה לא תקרא, רק תשמע מאיש [תרפ"ט]:

רבי יהודה מכשיר בקטן:    ס"ל דבהגיע לחנוך חייב מדרבנן, ופוטר לגדול שג"כ חייב במגילה רק מדרבנן. ורבנן ס"ל עכ"פ קטן במגילה הו"ל תרי דרבנן, ואינו פוטר לגדול דחייב בחד דרבנן. ולרמב"ן טעמיה דת"ק דקטן לאו בר חיובא כלל, ואין המצוה רק על אביו לחנכו. וקיי"ל דאינו פוטר:

ולא טובלין:    כל הטמאים הצריכים ספירת ז"י קודם טבילה, כטמא מת, מצורע, זב וזבה [שבת קכ"א א'] וכ"כ טבילת גרים ועבדים [י"ד רס"ח ע"ש ולכן לא הבנתי מה נתקשה רתוי"ט למה נקט תנא טבילה קודם הזייה. ולמה לא רצה לתרץ מדיש חייבי טבילות שביום שא"צ הזייה, כזיבה וצרעת]. מיהו כל טמא שטובל אחר יום ז', טובל אפי' בלילה. וכ"כ כל טמא שא"צ ספירת ז' כבעל קרי ונוגע בשרץ ונבילה וכדומה, טובל מתי שירצה [עי' ראב"ד פ"א ממקואות]. וכ"כ נדה ויולדת שטבילתן בלילה דוקא, היינו שלא תטבול קודם שעברו לה ז"י שלמין. אבל מותרת לטביל אח"כ אפי' ביום. וי"א דהאי אין טובלין דנקט תנא אטבילות האזוב במי הזאה קאי, להזותו על הטמא. וכ"ש טבילת הגוף כנ"ל:

ולא מזין:    מי פרה על הנטמא במת:

וכן שומרת יום כנגד יום:    דכשרואה דם בי"א יום שבין נדה לנדה, שומרת יום בטהרה. נגד ראיית יום א' או ב' שראתה דם, ועי' בהקדמתי לטהרות סי' ע':

בשר:    דאז כבר מחשב יום, רק לכתחילה אסור מדאין הכל בקיאין בו עד שתנץ החמה:

משנה ה

כל היום כשר לקריאת המגילה:    שחייב לקרותה ביום ובלילה:

ולמוספין:    הקרבת קרבן מוסף:

ולוידוי הפרים:    פר העלם דבר של צבור כששגגו הסנהדרין והתירו איסור כרת שמביאין הצבור פר, וכ"כ פר כהן המשיח כששגג כנ"ל [עי' ע"א סי' נ'] שמביא פר, שניהן צריכין סמיכה בב' ידים על ראש הקרבן קודם שחיטה, ומתוודין עליהן החטא שחטאו:

ולוידוי המעשר:    בערתי הקודש מהבית [עי' מעשר שני פ"ה מ"י]:

ולוידוי יום הכפורים:    שסומך כה"ג ידיו על פרו ומתודה עליו חטאותיו. וכ"כ סומך ידיו על שעיר המשתלח ומתוודה חטאות הצבור:

לסמיכה:    שכל קרבנות היחיד שיקריב חובה או נדבה, סומך ידיו על ראשו קודם שחיטה [חוץ מבכור מעשר ופסח כמנחות ד"צ ב']. והלכה למשה מסיני דאין סמיכה בקרבנות צבור רק בשעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור, שבאלו הב' ג' מהסנהדרין סומכין עליו זא"ז [שם]. וכל הסומכין מתוודין, על חטאת ואשם החטא שחטאו, ועל עולה עון עשה ול"ת שניתק לעשה [כיומא דל"ו א'], ועל תודה ושלמים אומר דברי שבח להקב"ה:

לשחיטה:    של הקרבנות:

לתנופה:    שמניף העומר. וכמו כן חזה של שלמים קודם שנותנה לכהן, צריכה תנופה, דהיינו מוליך ומביא, מעלה ומוריד:

להגשה:    מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח"כ קומץ [ומ"ש התוי"ט דהגשה כשירה בזר כעין שחיטת קרבן, תמוה מאוד שהוא אחמ"כ נגד גמ' ערוכה [סוטה די"ד ב'] דאמרינן וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן, בהגשה הכ' מדבר וצ"ע]:

לקמיצה:    קמיצת המנחה:

ולהקטרה:    הקטרת הקומץ:

ולקבלה:    קבלת דם הקרבן במזרק:

ולהזייה:    הזיית דם הקרבנות על מזבח החיצון. או בפנים לקרבנות שצריכים כך:

ולטהרת המצורע:    בב' צפרים:

משנה ו

ולהקטר חלבים ואיברים:    של קרבנות היום:

כשר כל היום:    לאתויי סידור לחם הפנים וב' בזיכין שמניחין עליהן. אבל תמיד ופסח, כבר פירש בה הכתוב שעה מיוחדת, ומה"ט לא קשה נמי אהך כללא מק"ש של שחרית דאינה כשרה כל היום. י"ל דלא תני רק הנך שלא קבע להן תורה זמן, אבל ק"ש כתיב בקומך דהיינו בשעה שבני אדם קמים. [ולא נקט לאתויי' הנך דמשנה ד'. דלא רצה תנא למנקט רק הנך דכשעבר יומם בטלו או אותן דאין זמנן קבוע כלל היום. משא"כ מלין וטובלין ומזין זמנן קבוע, וגם אח"כ כשרין]:

כשר כל הלילה:    לאתויי אכילת פסח. ורק מדרבנן אסור מחצות [כריש ברכות] [ולא נקט לאתויי טבילת נדה ויולדת מטעמא דאמרן בסי' מ"ח. משא"כ טבילת נדה ויולדת גם אח"כ כשירה. ושאלני מהו' משה טארן נ"י דלמה לא נקט ק"ש. ונ"ל משום דקיי"ל [א"ח רל"ה] דאפילו קרא אחר עלות השחר קודם נץ החמה יצא. והא דלא תנא מגילה דאחר עלוה"ש לא יצא [כרמג"א רתרפ"ז]. היינו מדעוקר מצותו ביום. והא דלא תני תפלת ערבית. י"ל דמדקיי"ל [א"ח רל"ז] שהיא רשות]: