ביאור:בבלי מגילה דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קנקנתום = חרתא דאושכפי [1];

דיפתרא - דמליח וקמיח [2] ולא עפיץ [3];

נייר = מחקא [4].

עד שתהא כתובה אשורית:

דכתיב (אסתר ט כז) [קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה] כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם [בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה].

על הספר ובדיו:

מנלן?

אתיא כתיבה כתיבה: כתיב הכא (אסתר ט כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה [בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית], וכתיב התם (ירמיהו לו יח) וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ.

משנה:

בן עיר [5] שהלך לכרך [6], ובן כרך שהלך לעיר:

אם עתיד לחזור למקומו [7] - קורא כמקומו [8];

ואם לאו - קורא עמהן;

ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו?

רבי מאיר אומר: כולה;

רבי יהודה אומר: מ-אִישׁ יְהוּדִי [הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי אסתר ב,ה] ;

רבי יוסי אומר: מ-אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה [גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ [אסתר ג,א]].

גמרא:

אמר רבא: לא שנו [9] אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד [10], אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר - קורא עמהן [11].

אמר רבא: מנא אמינא לה? - דכתיב (אסתר ט יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת [עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ]; מכדי כתיב הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים, למה לי למיכתב הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת? הא קא משמע לן: דפרוז בן יומו נקרא פרוז.

אשכחן פרוז, מוקף מנא לן [12]?

סברא הוא: מדפרוז בן יומו קרוי פרוז - מוקף בן יומו קרוי מוקף!

ואמר רבא: 'בן כפר שהלך לעיר [13] - בין כך ובין כך [14] קורא עמהן [15]'; מאי טעמא? האי - כבני העיר בעי למקרי [16], ורבנן הוא דאקילו על הכפרים [17] כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין; הני מילי [18] כי איתיה בדוכתיה [19], אבל כי איתיה בעיר - כבני עיר בעי למקרי.

איתיביה אביי: בן כרך שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא כמקומו; 'בן כרך'? סלקא דעתא? באם עתיד לחזור תליא מילתא!? אלא לאו 'בן כפר'! ולאו תרוצי מתרצת!

תני קורא עמהן [ולא 'במקומו’].

מהיכן קורא אדם את המגילה [ויוצא בה ידי חובתו? רבי מאיר אומר: כולה; רבי יהודה אומר: מ-אִישׁ יְהוּדִי; רבי יוסי אומר: מ-אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה]:

תניא: 'רבי שמעון בר יוחאי אומר: מ-בַּלַּיְלָה הַהוּא [נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ][אסתר ו,א]’;

אמר רבי יוחנן: וכולן מקרא אחד דרשו: (אסתר ט כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה [בַת אֲבִיחַיִל] וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף [לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית] [20]: מאן דאמר 'כולה' - תוקפו של אחשורוש [21];

ומאן דאמר מ-אִישׁ יְהוּדִי - תוקפו של מרדכי; ומאן דאמר מ-אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - תוקפו של המן;

ומאן דאמר מ-בַּלַּיְלָה הַהוּא - תוקפו של נס.

רב הונא אמר: מהכא: (אסתר ט כו: עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת) וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם [22]:

מאן דאמר 'כולה': מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש? - עַל כָּכָה: משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרוק; וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם? - דקטל ושתי;  

ומאן דאמר מ-אִישׁ יְהוּדִי: מה ראה מרדכי דאיקני בהמן? - עַל כָּכָה: דשוי נפשיה עבודה זרה; וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם? - דאתרחיש ניסא;

ומאן דאמר מ-אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים? - עַל כָּכָה: משום דמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה (אסתר ג ב); וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם? - וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ (אסתר ט כה);  

ומאן דאמר מ-בַּלַּיְלָה הַהוּא, מה ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות? - עַל כָּכָה: דזמינתיה אסתר להמן בהדיה; וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם דאתרחיש ניסא!

אמר רב חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר כולה; ואפילו למאן דאמר מ-אִישׁ יְהוּדִי - צריכה שתהא כתובה כולה;

ואמר רב חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מגילה נקראת ספר (אסתר ט לב: וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר) ונקראת אגרת (אסתר ט כו: ...עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם, פסוק כט: ... אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית): נקראת ספר: שאם תפרה בחוטי פשתן – פסולה [23], ונקראת אגרת [24]: שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין – כשרה.

אמר רב נחמן: ובלבד שיהו משולשין [25]!

אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים [26] - לא יצא [27]!

אמר רבא: לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא פורתא, אבל מחסרא ומייתרא פורתא [28] - לית לן בה.

לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה


עמוד ב

הכתובה בין הכתובים; אמר ליה: הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, ומחו לה אמוחא [29]: בצבור שנו.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שיור התפר הלכה למשה מסיני [30];

ומחו לה אמוחא [31]: ולא אמרו [32] אלא כדי שלא יקרע [33].

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו [34] כמלא נקב מחט סדקית [35] - לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר (שמות לג כ) [וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי] כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (דברים ט י) וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים] וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר [מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל]? - מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה [36] ודקדוקי סופרים [37] ומה שהסופרים עתידין לחדש'; ומאי ניהו? - מקרא מגילה.

משנה:

הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן.

רבי יהודה מכשיר בקטן.

גמרא:

מאן תנא חרש דיעבד נמי לא?

אמר רב מתנה: רבי יוסי היא, דתנן: [ברכות פ"ב מ"ג] הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא; רבי יוסי אומר: לא יצא [38];

וממאי דרבי יוסי היא, ודיעבד נמי לא [39]? דלמא רבי יהודה היא ולכתחלה הוא דלא [40], הא דיעבד שפיר דמי?

לא סלקא דעתך, דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן: מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא - אף חרש דיעבד נמי לא.

ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא?

מדקתני סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן - מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא.

ודלמא כולה רבי יהודה היא?

מי דמי: רישא לפסולה וסיפא לכשירה!

[41]

ודלמא כולה רבי יהודה היא, ותרי גווני קטן קתני לה, וחסורי מיחסרא והכי קתני: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן [42]; במה דברים אמורים? - בקטן שלא הגיע לחינוך [43], אבל בקטן שהגיע לחינוך - אפילו לכתחלה, שרבי יהודה מכשיר בקטן!

במאי אוקימתא? כרבי יהודה, ודיעבד [44]? אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע - תורם לכתחלה [45], מני?: אי רבי יהודה - דיעבד אין לכתחלה לא! אי רבי יוסי - דיעבד נמי לא!

ואלא מאי, רבי יהודה ואפילו לכתחלה [46]? אלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי יהודה, אפילו לכתחלה; אי רבי יוסי, אפילו דיעבד נמי לא!?

הערות[עריכה]

  1. ^ סם שצובעין בו מנעלים שחורין
  2. ^ במים
  3. ^ מעובד בעפצים, שקורין גל"ש
  4. ^ מן עשבים, עשוי על ידי דבק
  5. ^ שזמנו בארבעה עשר
  6. ^ שזמנו בחמשה עשר
  7. ^ מפרש בגמרא
  8. ^ כחובת מקומו, בן עיר בארבעה עשר, בן כרך בחמשה עשר
  9. ^ דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה עשר ולא בארבעה עשר
  10. ^ אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר - הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי ארבעה עשר, אף על פי שעודנו שם, הואיל וביום לא יהיה שם - אין זה אפילו פרוז בן יומו
  11. ^ לצאת משם בלילה - דהשתא הוי פרוז לאותו יום - אף על פי שעתיד לחזור למחר ליום אחד - נקרא פרוז, וקורא עמהן בין בלילי ארבעה עשר בין בארבעה עשר; והוא הדין לבן עיר שהלך לכרך: אם עתיד לחזור בלילי חמשה עשר - שלא יהא שם ביום חמשה עשר - לא הוי מוקף ליומו, וקורא בארבעה עשר כחובת מקומו, ואף על פי שהוא בכרך! אבל אין עתיד לחזור בלילי חמשה עשר - אין צריך לקרותה בארבעה עשר, וממתין וקורא עמהן, אף על פי שסופו לחזור לאחר זמן
  12. ^ דמשום ההוא יומא חשיב כוותייהו
  13. ^ שהקדים וקרא ליום הכניסה, ואחר כך הלך לעיר והיה שם לילי ארבעה עשר
  14. ^ אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום
  15. ^ בלילה
  16. ^ כל הפרזים זמנם בארבעה עשר, בין כפרים בין עיירות
  17. ^ להקדים ליום הכניסה
  18. ^ דאקילו עלייהו דאין צריך לחזור ולקרות בארבעה עשר
  19. ^ בכפר
  20. ^ כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים על תוקף הקפיד להזכיר
  21. ^ ומתחילתה היא מדברת בתוקפו - עד סופה
  22. ^ וּמָה רָאוּ – [ש]המגילה נכתבת ונקראת? - להודיע לדורות מה ראו באותו הזמן שעשו מה שעשו, ומפרש: עַל כָּכָה עשו, ולפרש מה הגיע על העושים
  23. ^ דאיכא למאן דאמר במסכת מכות (יא,א): ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה
  24. ^ לומר שאינה חמורה כספר
  25. ^ שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו ועד הגיד השני, ומן השני לשלישי כמשלישי לסוף התפר
  26. ^ ספרים שהיו בימי החכמים כולן בגליון, כספר תורה שלנו
  27. ^ דבעינן אגרת לעצמה, דמיפרסם ניסא טפי: דכי קוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא
  28. ^ ארוכה משאר הקלפים למעלה או למטה, או קצרה מהן, ויש לה היכר לעצמה
  29. ^ לאחר שאמר שמועה זו הכה על קדקדה, כלומר, סתר מקצתה, ואמר
  30. ^ כשתופרין יריעות של ספר תורה לחברן יחד, משיירין בתפר למעלה ולמטה
  31. ^ לאחר שאמרה הכה על מוחה, כלומר חזר וסתר, ואמר
  32. ^ לאו הלכה למשה מסיני הוא, אלא חכמים אמרו
  33. ^ שאם אינו משייר מהדק בחזקה כשהוא מהדקו לספר תורה - והוא נקרע; אבל עכשיו כשהוא מהדקו בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע - מונע מלהדקו יותר
  34. ^ כשעבר הקדוש ברוך הוא לפניו, שנאמר וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר (שמות לג כב), ואליהו אף הוא עמד באותה מערה ועבר הקדוש ברוך הוא לפניו, שנאמר וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם... וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וגו' (מלכים א' יט, פסוקים ט-יא)
  35. ^ שלנו: שהיא דקה ותופרין בה סדקי בגדים, ויש מחט אחרת גסה, שנקראת 'מחט של שקאין'; אלמלי נשתייר בה נקב כפי מחט כשעבר עליהן הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי (שמות לג כב)
  36. ^ ריבויין אתין וגמין, מיעוטין אכין ורקין
  37. ^ שדקדקו האחרונים מלשון משנת הראשונים
  38. ^ 'לא יצא' דיעבד הוא
  39. ^ וממאי דחוץ מחרש דקאמר מתניתין - אפילו בדיעבד קאמר, ורבי יוסי היא דפסל בדיעבד
  40. ^ ובהא איכא למימר דאפילו רבי יהודה מודה, דהא לא שמעינן ליה דפליג אלא בדיעבד
  41. ^ 'לא דמי רישא לפסולה וסיפא להכשיר' - לא גרסינן ליה, דלישנא יתירא הוא.
  42. ^ הא כדאיתא והא כדאיתא, חרש לכתחילה ושוטה אפילו בדיעבד
  43. ^ לחינוך מצות, כגון בן תשע ובן עשר, כדאמרינן ביומא בפרק בתרא (פב,א)
  44. ^ ואשמעת לן דכי אמר רבי יהודה בלא השמיע לאזנו יצא - בדיעבד קאמר, ולא לכתחילה
  45. ^ ואף על פי שהוא צריך לברך, ואין אזניו שומעות הברכה שהוא מוציא מפיו
  46. ^ אלא מאי - בעית למימר דרבי יהודה דאמר בלא השמיע לאזנו יצא אפילו לכתחילה, כי היכי דתיקום הא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי אליביה, והאי דקא מיפלגי בדיעבד - להודיעך כחו דרבי יוסי