ביאור:בבלי מגילה דף יח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(הושע ג ה) אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [1] וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם [וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים];
וכיון שבא דוד - באתה תפלה, שנאמר (ישעיהו נו ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי [עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים];
וכיון שבאת תפלה - באת עבודה, שנאמר עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי;
וכיון שבאת עבודה - באתה תודה, שנאמר (תהלים נ כג) זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי [וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים] [2]
ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה?
דכתיב (ויקרא ט כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת ידו יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים.
אימא קודם עבודה?
לא סלקא דעתא, דכתיב וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וגו'; מי כתיב 'לעשות'? - מֵעֲשֹׂת כתיב!
ולימרה אחר העבודה?
לא סלקא דעתא, דכתיב זֹבֵחַ תּוֹדָה;
מאי חזית דסמכת אהאי - סמוך אהאי?
מסתברא עבודה והודאה - חדא מילתא היא [3];
ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים?
דכתיב (במדבר ו כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם - ברכה דהקב"ה שלום, שנאמר (תהלים כט יא) ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם;
וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר?
שכחום וחזר וסדרום;
מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה [4], דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים קו ב) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ? למי נאה למלל גבורות ה'? - למי שיכול להשמיע כל תהלתו [5].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי - נעקר מן העולם, שנאמר (איוב לז כ) הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע [6]
דרש רבי יהודה איש כפר גבוריא, ואמרי לה איש כפר גבור חיל: מאי דכתיב (תהלים סה ב) לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה [אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר]? - סמא דכולה משתוקא [7];
כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא: מלה בסלע, משתוקא בתרין [8].
קראה על פה לא יצא:
מנלן?
אמר רבא: אתיא זכירה זכירה: כתיב הכא (אסתר ט כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים [וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם], וכתיב התם (שמות יז יד) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר [וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם]; מה להלן בספר - אף כאן בספר!
וממאי דהאי זכירה - קריאה היא? דלמא עיון בעלמא?
לא סלקא דעתך, דתניא [דומה לספרא בחוקותי פרשתא א ה"ג]: (דברים כה יז: זָכוֹר [אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם) - יכול בלב? כשהוא אומר (דברים כה יט: וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם) לֹא תִּשְׁכָּח - הרי שכחת הלב אמור; הא מה אני מקיים זָכוֹר? – בפה.
קראה תרגום בכל לשון [9] לא יצא:
היכי דמי?: אילימא דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום - היינו 'על פה'?
לא, צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום.
אבל קורין אותה ללועזות בלעז [והלועז ששמע אשורית – יצא]:
והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא?
רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: בלעז יווני.
היכי דמי?: אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית - היינו 'על פה'?
אמר רב אחא אמר רבי אלעזר: שכתובה בלעז יוונית.
ואמר רב אחא אמר רבי אלעזר: מנין שקראו הקב"ה ליעקב אֵל? - שנאמר (בראשית לג כ) [וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ] וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב 'אל' – 'ויקרא לו יעקב' מיבעי ליה!
אלא ויקרא לו - ליעקב – אל; ומי קראו אֵל? - אלהי ישראל.
מיתיבי [10]: קראה גיפטית, עברית [11], עֵילמית [12], מדית, יוונית - לא יצא?
הא לא דמיא אלא להא [13]: גיפטית לגיפטים, עברית לעברים, עֵילמית לעילמים, יוונית ליוונים – יצא [14];
אי הכי רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתניתין בלעז יוונית? לוקמה בכל לעז? אלא מתניתין כברייתא [15], וכי איתמר דרב ושמואל – בעלמא.
איתמר רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: לעז יווני לכל כשר.
והא קתני יוונית ליוונים אִין, לכולי עלמא לא?
אינהו דאמור כרבי שמעון בן גמליאל, דתנן [מגילה פ"א מ"ח]: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
ולימרו 'הלכה כרבי שמעון בן גמליאל'?
אי אמרי 'הלכה כרבי שמעון בן גמליאל', הוה אמינא הני מילי שאר ספרים, אבל מגילה דכתיב בה כִּכְתָבָם (אסתר ט כז) אימא לא - קא משמע לן.
והלועז ששמע אשורית יצא:
והא לא ידע מאי קאמרי?
מידי דהוה אנשים ועמי הארץ.
מתקיף לה רבינא: אטו אנן הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים (אסתר ח י: וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים) , מי ידעינן? אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא - הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא [16].
קראה סירוגין יצא:
לא הוו ידעי רבנן [17] מאי סירוגין; שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי: עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין!
לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות [18]; שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני [19]: עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך!
לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד ח) סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ [תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה]; שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה, אמרה ליה: עד מתי אתה מסלסל בשערך [20]!
לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה כג) הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ [וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק];
אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא, וקא דרינא טונא, ואמר לי: שקול יהביך ושדי אגמלאי;
לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד כג) [וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם] וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד [נְאֻם ה' צְבָאוֹת]; שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה: שקולי טאטיתא [21] וטאטי ביתא.
תנו רבנן: 'קראה סירוגין יצא,
סירוסין [22] לא יצא.'
רבי מונא אומר משום רבי יהודה: אף בסירוגין, אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש.
אמר רב יוסף: הלכה כרבי מונא שאמר משום רבי יהודה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: כדי לגמור את כולה - מהיכא דקאי לסיפא? או דלמא מרישא לסיפא?
אמר ליה: מרישא לסיפא, דאם כן נתת דבריך לשיעורין.
אמר ר' אבא, אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: הלכה כרבי מונא; ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא.
בסורא מתנו הכי, בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב כהנא אמר רב: הלכה כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה כרבי מונא.
רב ביבי מתני איפכא: רב אמר אין הלכה כרבי מונא, ושמואל אמר הלכה כרבי מונא.
אמר רב יוסף: נקוט דרב ביבי בידך, דשמואל הוא דחייש ליחידאה [23], דתנן [יבמות פ"ד מ"ט]: 'שומרת יבם [24] שקידש אחיו את אחותה [25]: משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו 'המתן [26] עד שיעשה אחיך הגדול מעשה [27]'; אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.
תנו רבנן: השמיט בה סופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא [28] כמתורגמן המתרגם [29] – יצא.
מיתיבי: היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רשומן ניכר – כשרה, ואם לאו – פסולה!?
לא קשיא: הא בכולה, הא במקצתה.
תנו רבנן: 'השמיט בה הקורא פסוק אחד - לא יאמר "אקרא את כולה ואחר כך אקרא אותו פסוק", אלא קורא מאותו פסוק ואילך;
נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה - לא יאמר "אקרא חציה עם הצבור ואחר כך אקרא חציה", אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה.'
מתנמנם יצא:
היכי דמי מתנמנם?
אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר [30] ולא תיר: דקרו ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא [31], וכי מדכרו ליה – מידכר.
היה כותבהּ דורשהּ ומגיההּ, אם כוון לבו - יצא:
היכי דמי?: אי דקא מסדר פסוקא פסוקא [32] וכתב לה [33], כי כוון לבו מאי הוי? על פה הוא! אלא דכתב פסוקא פסוקא וקרי ליה - ומי יצא? והאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר 'כולה' [34]! ואפילו למאן דאמר מ-אִישׁ יְהוּדִי [הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי אסתר ב,ה] - צריכה שתהא כתובה כולה!?
אלא דמנחה מגילה קמיה [35] וקרי לה מינה פסוקא פסוקא וכתב לה.
לימא [36] מסייע ליה לרבה בר בר חנה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב, דלמא דאתרמי ליה אתרמויי [37].
גופא: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב.
מיתיבי: אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא, ולא היה שם מגילה, וכתבה מלבו וקראה!
אמר רבי אבהו שאני רבי מאיר, דמיקיים ביה (משלי ד כה) [עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ] וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ;
אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי: מאי וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּך?
אמר לו: אלו דברי תורה, דכתיב בהו (משלי כג ה) התעוף הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ [כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר ועיף יָעוּף הַשָּׁמָיִם] [38], ואפילו הכי מיושרין הן אצל רבי מאיר.
רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב, אמר ליה: ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך, אלא כך אמרו חכמים: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב.
מדקאמר 'כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך', מכלל דמיושרין הן אצלו! והא רבי מאיר כתב!
שעת הדחק שאני.
אביי שרא לדבי בר חבו [39] למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב; כמאן?
כי האי תנא, דתניא: רבי ירמיה אומר משום רבינו: תפלין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב, ואין צריכות שרטוט!
והלכתא [40]: תפלין אין צריכין שרטוט, מזוזות צריכין שרטוט, אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב; מאי טעמא? מיגרס גריסין [41].
היתה כתובה בסם [ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדפתרא - לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו]:
סם = סמא [42];
סקרא?
אמר רבה בר בר חנה: 'סקרתא' שמה [43];
קומוס = קומא [44];
הערות
[עריכה]- ^ לבית המקדש
- ^ זֹבֵחַ תּוֹדָה - אחר זביחה תן הודאה
- ^ אף הודאה - עבודה של מקום הוא
- ^ בקביעות ברכה
- ^ ואין מי שיכול לספר את כולו; לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים
- ^ הכי דריש ליה: היסופר שבחו כולו כי ארבה לו דברי שבח? אם אמר לעשות כך - כי יבולע
- ^ מבחר כל הסממנין היא השתיקה: שלא להרבות דברים, והיינו לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה
- ^ אם תרצה לקנות הדבור בסלע - תקנה השתיקה בשתים
- ^ זו ואין צריך לומר זו קתני
- ^ לרב ושמואל, דקתני הכא 'יוונית לא יצא'
- ^ לשון עבר הנהר
- ^ לשון עילם
- ^ תירוצא הוא
- ^ והכי נמי תנן במתניתין: ללועזות בלעז
- ^ כברייתא זו מיתוקמא: קראה בכל לשון, דקתני מתניתין לא יצא - כגון גיפטית למדיים, ומדית לגיפטים, אבל קורין אותו ללועזות בלעז איש כלשונו
- ^ אף על פי שאין יודעין מה ששומעין, שואלין את השומעין ואומרין מה היא הקרייה הזו, ואיך היה הנס, ומודיעין להן
- ^ תלמידי רבינו הקדוש
- ^ מין ירק הוא, ושנוי בכמה מקומות במשנה ובברייתא
- ^ פיקקל"י בלעז [צמח הרגלה - שטטינזלץ]
- ^ למדנו שהסלסול לשון חיפוש והיפוך
- ^ אישקופ"א בלעז [מטאטא]
- ^ למפרע, כמו 'סרס את המקרא ודרשהו', וכן יצא מחותך או מסורס (נדה פ"ג מ"ה, בבלי כח, א)
- ^ במקום שהיחיד מחמיר ורבים מקילין
- ^ מצפה ליבמה, ומצוה בגדול ליבם
- ^ בא אחד מן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה היבמה לפניהן
- ^ מלכונסה
- ^ ביבמתו: או לחלוץ או ליבם, אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ או לייבם - הרי היא לכל אחד כאשתו על ידי זיקת יבום, ואסור באחותה משום אחות אשה, דקסבר: יש זיקה אפילו בתרי, וכל שכן בחד, ופליגי רבנן עליה, ואמרי: הואיל ושני אחים הן - אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת על אחד מהן להיות כאשתו, ומותר באחותה
- ^ דילג בה הסופר פסוק אחד, וקראן הקורא
- ^ על פה
- ^ ער
- ^ דבר הבא מבינת הלב
- ^ על פה
- ^ וקתני: יצא - על ידי קריאת אותו סידור
- ^ כולה צריך לקרות, ופליגי בה תנאי במתניתין מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו: רבי מאיר אומר: כולה, רבי יהודה אומר: מאיש יהודי
- ^ ומעתיק ממנה
- ^ מתניתין דקתני יצא, וליכא לאוקמה אלא במעתיק מן הכתב
- ^ לעולם מותר לכתוב בלא העתק, ומתניתין - דאתרמי ליה מגילה ומעתיק ממנה, ואיצטריך לאשמעינן דהיכא דמעתיק ממנה, אם כוון לבו - יצא
- ^ אם תכפול עיניך ממנה - הרי היא משתכחת ממך כהרף עין
- ^ מוכר תפילין הוה, כדאמרינן בבבא מציעא (כט,ב): תפילין דבי בר חבו שכיחי
- ^ כך הלכה למשה מסיני
- ^ שגורות בפי הכל
- ^ זרניך [ארסן – בן שושן] בלשון קודש, אורפמניט"ו בלעז [צהוב – משה קטן]
- ^ צבע אדום שצובעין בו תריסין
- ^ שרף אילן