ביאור:בבלי מגילה דף ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמרי: אוקומי הוא דקא מוקמי התם [1]!

אלא אמר אביי: קרו שיתא מ'ואתה תצוה' עד 'ועשית', וחד תני וקרי [2] מ'כי תשא' עד 'ועשית'.

מיתיבי: חל להיות בפרשה הסמוכה לה - בין מלפניה בין מלאחריה - קורין אותה וכופלין אותה; בשלמא לאביי ניחא, אלא לרבי יצחק נפחא קשיא?

אמר לך רבי יצחק נפחא: ולאביי מי ניחא? תינח לפניה, לאחריה היכי משכחת לה? אלא מאי אית לך למימר - כופלה בשבתות [3]? הכא נמי כופלה בשבתות!

חל להיות ב'כי תשא' עצמה, אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא מן 'ועשית' עד 'ויקהל', וחד קרי מ'כי תשא' עד 'ועשית';

מתקיף לה אביי: השתא אמרי למפרע הוא דקרי!

אלא אמר אביי: קרו שיתא עד 'ויקהל', וחד תני וקרי מ'כי תשא' עד 'ועשית'.

תניא כוותיה דאביי: חל להיות ב'כי תשא' עצמה - קורין אותה וכופלין אותה.

חל להיות בתוך השבת מקדימין לשבת שעברה:

איתמר: ראש חודש אדר שחל להיות בערב שבת, רב אמר: מקדימין [4] ושמואל אמר: מאחרין:

רב אמר מקדימין - דאם כן [5] בצרי להו יומי שולחנות [6];

ושמואל אמר: מאחרין: אמר לך סוף סוף חמיסר במעלי שבתא מיקלע [7] ושולחנות לא נפקי עד חד בשבא [8], הלכך מאחרין [9].

תנן: חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת; מאי לאו אפילו בערב שבת?

לא, בתוך השבת דוקא [10].

תא שמע: איזו היא שבת ראשונה? - כל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת; מאי, לאו אפילו בערב שבת דומיא דתוכה: מה תוכה מקדימין אף ערב שבת מקדימין?

אמר שמואל: בה [11], וכן תנא דבי שמואל [12]: בה [13].

כתנאי: 'מסרגין לשבתות [14], דברי רבי יהודה הנשיא; רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מסרגין [15]; אמר רבי שמעון בן אלעזר: אימתי אני אומר אין מסרגין? - בזמן שחל להיות בערב שבת [16], אבל בזמן שחל להיות בתוך השבת [17] - [18] מקדים וקורא משבת שעברה אף על פי שהוא שבט' [19].

בשנייה - זכור:

איתמר: פורים שחל להיות בערב שבת: רב אמר: מקדימין פרשת זכור ושמואל אמר: מאחרין.

רב אמר: מקדימין, כי היכי דלא תיקדום עשיה לזכירה;

ושמואל אמר: מאחרין; אמר לך: כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר - עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין.

תנן: בשניה - זכור [20] והא כי מיקלע ריש ירחא בשבת - מיקלע פורים בערב שבת, וקתני בשניה - זכור?

אמר רב פפא: מאי שניה? - שניה להפסקה [21].

תא שמע: איזו שבת שניה [22]? - כל שחל פורים להיות בתוכה [23], ואפילו [24] בערב שבת מאי לאו ערב שבת דומיא דתוכה: מה תוכה מקדימין אף ערב שבת מקדימין?

אמר שמואל: בה [25]. וכן תנא דבי שמואל: בה [26].

חל להיות [27] בשבת עצמה: אמר רב הונא: לדברי הכל אין מקדימין [28]; ורב נחמן אמר: עדיין היא מחלוקת [29].

איתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי אבא אמר רב: פורים שחל להיות בשבת - מקדים וקורא בשבת שעברה 'זכור'.

בשלישית - פרה אדומה:

תנו רבנן: איזו היא שבת שלישית [30]? - כל שסמוכה לפורים מאחריה.

איתמר: רבי חמא ברבי חנינא אמר: שבת הסמוכה לראש חודש ניסן; - ולא פליגי: הא דאיקלע ראש חודש ניסן בשבת [31], הא דאיקלע באמצע שבת [32].

ברביעית 'החדש הזה לכם':

תנו רבנן [33]: 'ראש חודש אדר שחל להיות בשבת - קורין 'כי תשא' ומפטירין ב'יהוידע'; ואי זו היא 'שבת ראשונה'? כל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת; בשניה – 'זכור', ומפטירין (שמואל א טו ב) [כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת] פָּקַדְתִּי [אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם]; ואי זו היא 'שבת שניה'? כל שחל פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת; בשלישית - פרה אדומה, ומפטירין וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם [מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם] (יחזקאל לו כה); ואי זו היא 'שבת שלישית'? - כל שסמוכה לפורים מאחריה; ברביעית – 'החדש הזה', ומפטירין (יחזקאל מה יח) כֹּה אָמַר ה' אלהים בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ],


עמוד ב

ואיזו היא 'שבת רביעית'? - כל שחל ראש חודש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת' [34].

[35]

בחמישית חוזרין לכסדרן:

לסדר מאי?

רבי אמי אמר: לסדר פרשיות הוא חוזר [36];

רבי ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר [37].

אמר אביי: כוותיה דרבי אמי מסתברא, דתנן: לכל מפסיקין: לראשי חדשים, לחנוכה ולפורים, לתעניות ולמעמדות, וליום הכפורים; בשלמא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר - היינו דאיכא פרשה בחול, אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר - הפטרה בחול מי איכא [38]?

ואידך?

הא כדאיתא והא כדאיתא [39].

ובתעניות למה לי הפסקה [40]? [41] ליקרי מצפרא בענינא דיומא ובמנחה בתעניתא!? מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: מצפרא כינופיא [42].

היכי עבדינן?

אמר אביי: מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא [43], מפלגיה דיומא לפניא ריבעא דיומא קרא ומפטרי, וריבעא דיומא בעו רחמי, שנאמר (נחמיה ט ג) [וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם] וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְדֹוָד אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים [לַה' אֱלֹהֵיהֶם].

ואיפוך אנא [44]?

לא סלקא דעתא, דכתיב (עזרא ט ד) וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב, וכתיב [45] וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי [וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה' אֱלֹהָי] [46].

משנה:

בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים [47]; [48]

בעצרת (דברים טז ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת [תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת] [49];

בראש השנה (ויקרא כג כד) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר] בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ] [50];

ביום הכפורים - (ויקרא טז א) [וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה] אַחֲרֵי מוֹת [שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ];

ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג [51];

בחנוכה – בנשיאים (במדבר ז) [52];

בפורים - (שמות יז ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק [וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם];

בראשי חדשים - (במדבר כח יא) וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם [תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם];

במעמדות - במעשה בראשית [53];

בתעניות -

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: אין הדבר ניכר לשם פרשת שקלים, אלא סברי שלא נסתיימה פרשת 'ואתה תצוה' עד כאן
  2. ^ חוזר ושונה לקרות
  3. ^ שקורין אותה שני שבתות זו אחר זו
  4. ^ וקורין ב'כי תשא' לשבת שעבר, כדתנן במתניתין
  5. ^ דמאחרין
  6. ^ משנֵי שבתות דאמרינן לעיל: משום ששולחנות הוצרכו לישב במדינה בט"ו - מקדימין וקורין מראש חודש שיהו דורשין שתי שבתות לפניהן, כרבן שמעון בן גמליאל, ואם תאחר עד למחרת ראש חדש - אין כאן הקדמה שתי שבתות
  7. ^ ואותו היום לא יתחילו לצאת ולישב במדינה מפני כבוד השבת
  8. ^ וכי מאחרת נמי איכא שתי שבתות
  9. ^ כדי שלא תצטרך להפסיק בין שתי פרשיות
  10. ^ דאי מאחרת - ודאי בצרי להו יומי לשולחנות
  11. ^ האי 'בתוכה' דקתני - לאו תוך שבוע, אלא תוך שבת עצמו
  12. ^ בתוספתא דהך ברייתא 'אי זו היא שבת ראשונה? - כל שחל ראש חודש אדר להיות בה - ביום שבת עצמו, ואפילו חל בערב שבת של אתמול - כאילו חל בה'
  13. ^ אלמא מאחרין אשמועינן
  14. ^ 'מסרגין' - לשון סירוגין, כלומר: מפסיקין לשבתות בין פרשה ראשונה לשניה כשחל ראש חודש בחול, שמקדימין לשעבר דאם כן בצרי להו יומי לשולחנות, ומפסיקין לשבת הבאה, ולשבת שלישית קורין 'זכור' כדי שתהא סמוכה 'זכור' לפורים
  15. ^ כדמפרש ואזיל
  16. ^ דכי נמי מאחרין - לא בצרי יומי לשולחנות, כדאמר שמואל לעיל: סוף סוף שולחנות לא יתבי עד חד בשבת, הלכך מאחרין ואין כאן סירוג
  17. ^ דאי מאחרת לה בצרי להו יומא לשולחנות
  18. ^ על כרחך
  19. ^ ויש כאן סירוג
  20. ^ קא סלקא דעתך אראש חודש אדר שחל להיות בשבת קאי, דמיירי ביה רישא דמתניתין
  21. ^ כלומר: לאו ארישא קאי, אלא אסיפא קאי, דקתני חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה, ועלה קאי ואמר: בשבת של אחר הפסקה - קורין זכור, ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים
  22. ^ כלומר שבת של פרשה שניה: פרשת 'זכור'
  23. ^ לאחריה
  24. ^ חל פורים
  25. ^ ביום שבת עצמו קורין הפרשה בו ביום, ואפילו חל בערב שבת - אתמול - כאילו חל לשבת שלמחר
  26. ^ והיינו כשמואל
  27. ^ פורים
  28. ^ אין קורין 'זכור' לשעבר, דהא השתא לא קדמה עשייה לזכירה, וגבי מוקפין קדמה זכירה לעשייה
  29. ^ אף בזו אמר רב מקדימין כדי שתקדם זכירה לעשייה דעיירות
  30. ^ שקורין בו פרשה שלישית
  31. ^ ביום השבת: שלא הוצרך להקדים פרשת החודש לשבת שעברה - קרינן לשבת שעברה פרה אדומה, כרבי אחא ברבי חנינא, ולא בסמוכה לפורים, לסמוך אזהרת טמאים לפסח
  32. ^ והיכא דחל ראש חודש ניסן באמצע שבת שהוצרכנו לקרות פרשת החודש בשבת שלפניה - הוּזְקקנו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת זו, שהיא סמוכה לפורים מאחריה
  33. ^ ברייתא זו מפורשת למעלה בסירוגין, לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה
  34. ^ בהא מודה שמואל דערב שבת דומיא דתוכה ומקדימין, דאי אפשר מאחרין: קדמה עשייה לשמיעה
  35. ^ ואנן נוהגין בכולהו כרב, חוץ מפורים שחל להיות בשבת עצמה, דההיא לא איקלע כלל, דאם כן הוי ראש חודש אדר באחד בשבת וראש חודש ניסן בשני בשבת, שהרי אדר לעולם חסר, ואם כן הוה ליה פסח בשני בשבת, וקיימא לן ד'לא בד"ו פסח' לעולם! וימים הראויין לקביעת ראש חודש אדר - זבד"ו, וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך: זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו. זהו פירוש זט"ו: אם בא ראש חודש אדר בשבת, יהא לך הפסקת פרשה ביום חמשה עשר ולא יותר, שהרי ביום ראש חודש קורין פרשת שקלים, ולשבת הבאה פרשת זכור, כדתניא בברייתא: אי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ומתניתין נמי תנן בשניה זכור, והיינו כרב, דאמר: פורים שחל להיות בערב שבת – מקדימין; ועכשיו יחול פורים בערב שבת ואנו מקדימין, כרב, אבל לשבת שלישית של אדר - שהוא יום ט"ו לחודש – מפסיקין, ובשבת רביעית - שהיא סמוכה לפורים של מוקפין, מאחריהן - קורין פרה אדומה, דתניא בברייתא: אי זו היא שבת של פרשת פרה? - כל שסמוכה לפורים מאחריה ואוקימנא היכא דחל ראש חודש ניסן בחול, וזה יחול באחד בשבת שהוא חול; ופרשת החודש קורין בשבת שלאחריה, שהרי היא סמוכה לראש חודש ניסן; הרי לך פירוש זט"ו. פירוש ב"ו: אם בא ראש חודש אדר בשני בשבת, תהא הפסקה בשבת שלאחר ראש חודש, שהוא יום ששה לאדר, שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שעברה, כדתנן חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ושוב אין לך הפסקה בהן, שהרי שבת שלאחריה נקראת פרשת זכור, והוא יום י"ג לחודש, ופורים ליום מחר, ושבת של אחריה פרשת פרה אדומה, שהיא סמוכה מאחריה, ושבת של אחריה - יום כ"ז לחודש - קורין פרשת החודש, שהיא סמוכה לראש חודש ניסן והרי לך פירוש ב"ו פירוש ד"ד: אם בא ראש חודש אדר בד' בשבת - תהא לך הפסקה בד' לחודש = שבת של אחר ראש חודש, שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש; כל הטעם - כטעם פירושו של ב"ו, ואין לך עוד הפסקה בהן; והרי לך פירוש ד"ד. פירוש ובי"ו: אם בא ראש חודש בששי בשבת - יהא לך הפסקה אחת ליום מחר, שהוא שני לחודש, והשניה - ביום ששה עשר, הראשונה ביום מחר, כדתניא חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת שניה, דסבירא לן כרב, דאמר: ערב שבת כאמצע שבת, ומקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת הבאה, ופרשת זכור בשבת של אחריה - שהוא יום תשעה לחודש, והיא סמוכה לפורים, ובשבת שלאחר פורים - שהוא ששה עשר לחודש - יפסיק פעם שניה, ואף על פי שסמוכה מאחריה לא תקרא פרה אדומה, כדאמר רב חמא בר חנינא לעיל: דהיכא דחל ראש חדש ניסן בשבת - קורין פרשה שלישית בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן כדי שתקרא פרשת החודש בשבת של ראש חודש, ופרשת פרה בשבת שלפניה, והוא יום כ"ג לחדש. דרך קצרה: סימן ימי קביעת ראש חודש אדר זבד"ו, וסימן ההפסקות זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו; חל ראש חודש אדר בשבת - ביום ז' - ההפסקה בט"ו לחודש, ולא יותר; חל ראש חודש אדר ביום שני - הפסקה בו' לחודש ולא יותר; חל ראש חדש אדר ביום רביעי - הפסקה ביום ד' ולא יותר; חל ראש חודש אדר ביום ששי - הפסקה ביום שנים לחדש וביום י"ו לחדש.
  36. ^ שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות, דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו
  37. ^ שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות הללו השנויות לעיל בברייתא
  38. ^ לתעניות ולמעמדות - על כרחך הני בשבת לא הוו, וקתני 'מפסיקין', ובחול ליכא הפטרה
  39. ^ ודאי מפסיקין בחול פרשת היום, אבל בשבת שיש הפטרה - מפסיקין בהפטרות וקורין בהפטרה מעין המאורע
  40. ^ הפסקת פרשיות
  41. ^ לרבי ירמיה פריך, דאמר 'היכא דאפשר לא מפסקינן'; תעניות, כיון דאיכא קריאה במנחה - למה יפסקו שחרית:
  42. ^ מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה, ויַחדלוּ, כדי שיתקבל התענית; לפיכך אין פנאי בשחרית לקרות בתורה
  43. ^ בודקים אם תהיה עבירה בידם
  44. ^ לומר דהני שתי רביעיות דקרא - שחרית פלגינהו
  45. ^ הפסוק הבא: עזרא ט,ד
  46. ^ וסיפא דקרא ואפרשה כפי אל ה' - אלמא לפניא בעו רחמי; והני קראי - תרוייהו בספר עזרא
  47. ^ שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב (ויקרא כב כז) וביומא קמא מיירי
  48. ^ ובברייתא אמרינן בה: ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח, ומאי דשייר במתניתין תנא בברייתא;
  49. ^ דכָּל הַבְּכוֹר דברים טו,יט
  50. ^ דשׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב (ויקרא כב כז)
  51. ^ בפרשת פינחס; כיצד: יום ראשון ויום שני קורא המפטיר בחמשה עשר ואף על פי שיום שני הוא אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני, דגנאי הוא לקרות יום טוב בספק חול; יום ראשון של חול המועד - שהוא ספק שני ספק שלישי - קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי - שהוא נוסף בשביל חולו של מועד - הוא קורא את ספיקי היום, ומה הן 'ספיקי היום'? ביום השני וביום השלישי; וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי, שהן ספיקי היום; וכן תמיד: הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני, חוץ מיום אחרון של חולו של מועד, שאי אפשר לקרות ביום השמיני, לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו! לפיכך יום שביעי של חולו של מועד, ראשון קורין ביום החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום השביעי שהן ספיקי היום
  52. ^ דהוי נמי חנוכת המזבח
  53. ^ במסכת תענית בפרק בתרא (כו,א) שנויה סדר קריאתן: ביום הראשון: בראשית - ויהי רקיע; בשני: יהי רקיע - ויקוו המים; בשליש: יקוו המים - ויהי מאורות; ברביעי: יהי מאורות - וישרצו המים; בחמישי ישרצו המים - ותוצא הארץ; בששי: תוצא הארץ - ויכולו השמים; והתם (כז,ב) מפרש טעמא: מאי קורין במעשה בראשית במעמדות? - שבשביל הקרבנות מתקיימים שמים וארץ