ביאור:בבלי מגילה דף ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הַשֵּׁנִית ואיצטריך למיכתב בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: דאי מ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הוה אמינא כי קושין [כמו שהקשינו לעיל: אדר הסמוך לשבט] - קא משמע לן הַשֵּׁנִית; ואי אשמועינן הַשֵּׁנִית - הוה אמינא 'בתחילה [לכתחילה - יקראו] בראשון ובשני' - קא משמע לן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
ורבי אליעזר ברבי יוסי, האי הַשֵּׁנִית מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדרב שמואל בר יהודה, דאמר רב שמואל בר יהודה: בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו [1].
אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים [2]: קבעוני לדורות [3]!
שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות [4]!
שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס [5].
רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא [6] - חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן [7].
שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות!
שלחו לה (משלי כב כ) הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ [שלשום] שָׁלִישִׁים [בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת]: שָׁלִישִׁים [8] ובמשנה תורה (דברים כה יז: זכור את אשר עשה לך עמלק) ובספר שמואל [9]</ref> ולא רבעים [10]!
עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: (שמות יז יד) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר [וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם]: כְּתֹב זֹאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה [11], זִכָּרוֹן - מה שכתוב בנביאים, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב במגילה.
כתנאי: כְּתֹב זֹאת - מה שכתוב כאן, זִכָּרוֹן - מה שכתוב במשנה תורה, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב בנביאים, דברי רבי יהושע; רבי אלעזר המודעי אומר: כְּתֹב זֹאת - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זִכָּרוֹן - מה שכתוב בנביאים, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב במגילה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים [12].
למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה? והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה!?
נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב.
מיתיבי [ידים פ"ג מ"ה, עם שנויים בשמות החכמים]: רבי מאיר אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, ומחלוקת בשיר השירים: רבי יוסי אומר: שיר השירים מטמא את הידים, ומחלוקת בקהלת; רבי שמעון אומר: קהלת - מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, אבל רות ושיר השירים ואסתר מטמאין את הידים!?
הוא דאמר כרבי יהושע [13].
תניא: 'רבי שמעון בן מנסיא אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, מפני שחכמתו של שלמה היא.
אמרו לו: וכי זו בלבד אמר? והלא כבר נאמר (מלכים א ה יב) וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף [14], ואומר: אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו [פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ] [15]'.
מאי ואומר?: וכי תימא מימר טובא אמר, דאי בעי איכתיב ודאי בעי לא איכתיב [16] - תא שמע אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו [17].
תניא 'רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ו ו) [וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרו] וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ [לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי] [18]!
רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב טו) [וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים] וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ;
רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב כב) וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי [וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי] [19];
רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ט י) [עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ] וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם [20].'
אמר שמואל: אי הואי התם, הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו: שנאמר (אסתר ט כז): קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ [הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה ]: קִיְּמוּ למעלה מה שקִבְּלוּ למטה.
אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל, דלית ליה פירכא:
דרבי אליעזר - סברא הוא: דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, והאי כי קא מפיש טובא ואמר (אסתר ו ח: יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת) - אדעתיה דנפשיה קאמר [21];
דרבי עקיבא - דלמא כרבי אלעזר, דאמר: מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו [22];
והא דרבי מאיר - דלמא כרבי חייא בר אבא, דאמר [23]: בגתן ותרש - שני טרשיים היו;
והא דרבי יוסי בן דורמסקית - דלמא פריסתקי שדור [24];
דשמואל ודאי לית ליה פירכא.
אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא - ממלי צני קרי.
רב יוסף אמר: מהכא: (אסתר ט כח) [וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר] וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים [וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם] [25].
רב נחמן בר יצחק אומר: מהכא: וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.
ומתנות לאביונים:
תני רב יוסף: (אסתר ט כב) [כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה] וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ [וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים]: שתי מנות [26] לאיש אחד [27]; וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים - שתי מתנות לשני בני אדם [28].
רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא [29] וגרבא דחמרא.
שלח ליה:
קיימת בנו רבינו וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ [30] וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.
רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא [31] ומלי כסא קמחא דאבשונא [32]; אמר ליה אביי: השתא אמר מרי: אי חקלאה מלכא ליהוי - דיקולא מצואריה לא נחית? [33]
הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא;
אמר אביי [34]: השתא אמר מר [35]: אנא שדרי ליה חוליא [36] ואיהו שדר לי חורפא!
אמר אביי: כי נפקי מבי מר [37] הוה שבענא [38]; כי מטאי להתם - קריבו לי שיתין צעי [39] דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה 'צלי קדר', ובעאי למיכס צעא אבתרה [40]!
אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: 'כפין עניא ולא ידע';
אי נמי: רווחא לבסימא שכיח [41].
אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי [42].
אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי [43] בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי; איבסום [44]; קם רבה, שחטיה לרבי זירא; למחר בעי רחמי ואחייה!
לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי!
אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.
אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה - לא יצא ידי חובתו.
מאי טעמא?
(אסתר ט כב) [כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם] יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה [וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים] כתיב.
רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר; נגה ולא אתו רבנן [45]; אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? דלמא טרידי בסעודת פורים?
אמר ליה: ולא הוה אפשר למיכלה באורתא?
אמר ליה: לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא: 'סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו'?
אמר ליה: אמר רבא הכי?
אמר ליה: אִין! תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה.
משנה:
אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד [46].
גמרא:
הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין [47]; מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא [תוספתא מגילה פ"א ה"ז [ליברמן]]: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש; רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש.
מאי טעמא דתנא קמא?
אמר קרא (שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם]: הוּא ולא מכשיריו!
ורבי יהודה?
אמר קרא: לָכֶם: לכם לכל צורכיכם;
ואידך נמי הכתיב לָכֶם?
לָכֶם - ולא לעובדי כוכבים, לָכֶם - ולא לכלבים.
ואידך נמי הא כתיב הוּא!?
כתיב הוּא וכתיב לָכֶם: כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב [48], כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב [49].
משנה:
אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם [50] וזה זדונו בכרת.
גמרא:
הא לענין תשלומין זה וזה שוין; מני מתניתין? - רבי נחוניא בן הקנה היא, דתניא: 'רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין: מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין - אף יום הכפורים מתחייב בנפשו [51] ופטור מן התשלומין [52]'.
תנן התם [מכות פ"ג מ"טו]: כל חייבי כריתות שלקו [53] - נפטרו מידי כריתתן [54], שנאמר (דברים כה ג) [אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה] וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ : כיון שלקה - הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל.
אמר רבי יוחנן: חלוקין עליו חביריו על רבי חנניה בן גמליאל.
אמר רבא: אמרי בי רב: תנינא [55]: אין בין יום הכפורים לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת, ואם איתא [56] - אידי ואידי בידי אדם היא [57]!?
אמר רב נחמן: [58]הא מני? - רבי יצחק היא, דאמר [59]: מלקות בחייבי כריתות ליכא [60], דתניא: 'רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו [61], ולמה יצאת כרת באחותו [62]? לדונה בכרת ולא במלקות [63].
רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן [64]: זה [65] - עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהיכרת [66].
הערות
[עריכה]- ^ וזהו הַשֵּׁנִית
- ^ בשנה שנייה, לקובעה עליהם חובה
- ^ ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם
- ^ שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן
- ^ ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל
- ^ הא דאמרינן לקמן
- ^ שהוזכרה שם זוג זה של ארבע חכמים הללו - חלופי 'רבי יוחנן' ומכניסין 'רבי יונתן'
- ^ בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה שמות [שמות יז,ח: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם
- ^ א טו,ב: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל
- ^ וזהו שאמר שלמה: בדבר ששילשתו - אי אתה רשאי לרבעו
- ^ דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד
- ^ כשאר ספרים, דאמר ב'יציאות השבת' (שבת דף יד,א) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה, ומחלוקת בית שמאי ובית הלל היא
- ^ דאמר לעיל זֹאת - מה שכתוב בתורה, זִכָּרוֹן - מה שכתוב במשנה תורה, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב בנביאים, אבל במגילה לא ניתנה ליכתב, אלא לגורסה על פה ולקרותה
- ^ וקהלת כבר נאמרה, וכיון דלא כתב את כולן, למדת שמה שכתב - רוח הקודש היה
- ^ מקרא הוא בספר משלי (משלי ל ו)
- ^ ולעולם מה שכתב משלות - בעלמא נינהו, ולא מפי הקב"ה
- ^ מדקאסר להוסיף עליהן - שמע מינה ברוח הקודש נאמרו
- ^ מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו? אלא רוח הקודש נגלה עליהם
- ^ מי גלה לו? - רוח הקדש שרה עליו!
- ^ היאך ידעו מה עשו הרחוקים?
- ^ שמע מינה זאת היתה בלבו
- ^ והיו אומרים בפיהם "זו - משלנו היא"
- ^ לקמן בפירקין
- ^ שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה, שלא ירע למלך
- ^ 'לֹא יַעַבְרוּ'? מנא ידע את העתיד?
- ^ מיני מעדנים
- ^ דכתיב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ - שתי מנות לאדם אחד
- ^ די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אֶבְיוֹנִים - נמי תרתי משמע
- ^ שלישי לבטן
- ^ דהא תרי מנות איכא
- ^ שק מלא תמרים
- ^ שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל, וקמח שלהן מתוק לעולם
- ^ הסל שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר ומאכיל לבהמתו - לא יוריד עתה מראשו? כך אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא, ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל?
- ^ לרבה
- ^ עכשיו יאמר מרי עליך
- ^ מתיקא
- ^ כשיצאתי מבית אדוני - רבה - לילך לבית אבא מרי בר מר
- ^ הייתי שבע
- ^ קערות של מיני מאכל
- ^ הייתי חפץ לכוס הקערה אחריו; כל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס
- ^ ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים
- ^ זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו
- ^ להשתכר ביין
- ^ נשתכרו
- ^ איחר היום ולא באו התלמידים לבית המדרש
- ^ להיות מותר לכתחלה ביום טוב מה שאסור בשבת, אבל לענין עונשין יש הרבה: שזה בסקילה ובכרת, וזה בלאו גרידא
- ^ אסורין ביום טוב כשבת
- ^ כגון סכין שנפגם מערב יום טוב
- ^ כגון סכין שנפגמה ביום טוב
- ^ יש בה מיתת בית דין
- ^ דאיסור כרת כמיתת בית דין דמי
- ^ אם הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים, שאין תשלומין אצל חיוב מיתה, שנאמר וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ (שמות כא כב) , הא אם יהיה אסון - לא יענש
- ^ שהתרו בהן עדים על לאו שעמו כרת ולקו בבית דין
- ^ שוב אין בית דין של מעלה נפרעין
- ^ דחלוקין
- ^ דנפטרו
- ^ אף ביום הכפורים יש מלקות על לאו שבו, ובית דין פוטרין אותו מכרת
- ^ לעולם אינן חלוקין עליו חביריו, והא דקתני דאין זדונו בידי אדם, ו
- ^ במסכת מכות
- ^ דאין מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת אפילו התרו בו למלקות, ויליף טעמיה מהאי קרא
- ^ כל חייבי כריתות של עריות היו בכלל וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם שכתוב בפרשת עריות (ויקרא יח כט)
- ^ דכתיב ב'קדושים תהיו' (ויקרא כ יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ...
- ^ אם התרו בהן, ואף על גב דנדה נמי נשנית באותה פרשה - לדבר שנתחדש בה נשנית: להעראה
- ^ דאמרי מלקות אצל כרת, ואפילו הכא ליכא למילף מינה שחלוקין על רבי חנניה, והכי קאמר מתניתין
- ^ שבת
- ^ ומיהו אם התרו בו ולקה - מיפטר