ביאור:בבלי מגילה דף כט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה [1]; אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה; במה דברים אמורים? - בשאין שם כל צורכו, אבל יש שם כל צורכו - אין מבטלין.
וכמה כל צורכו?
אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי - ואמרי לה תריסר אלפי גברי, ומינייהו שיתא אלפי שיפורי.
עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא [2].
רב ששת אמר: כנתינתה [3] כך נטילתה: מה נתינתה בששים ריבוא - אף נטילתה בששים ריבוא;
הני מילי למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני - לית ליה שיעורא.
תניא: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה: שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן:
גלו למצרים - שכינה עמהן שנאמר (שמואל א ב כז) [וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה’] הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם [לְבֵית פַּרְעֹה];
גלו לבבל - שכינה עמהן שנאמר (ישעיהו מג יד) [כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל] לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה [וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם];
ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר (דברים ל ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ [וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה]; 'והשיב' לא נאמר, אלא 'וְשָׁב', מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות.'
בבבל היכא?
אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב [4] בנהרדעא, ולא תימא הכא והכא, אלא זמנין הכא וזמנין הכא.
אמר אביי: תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה [5] - עיילנא ומצלינא התם [6].
אבוה דשמואל ולוי הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא; אתיא שכינה, שמעו קול ריגשא קמו ונפקו.
רב ששת [7] הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אתיא שכינה ולא נפק; אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה, אמר לפניו: רבונו של עולם! עלוב ושאינו עלוב, מי נדחה מפני מי?
אמר להו: שבקוהו, (יחזקאל יא טז) [לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' אלקים כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת] וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט [בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם]; אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל;
ורבי אלעזר אמר: זה בית רבינו [8] שבבבל.
דרש רבא מאי דכתיב (תהלים צ א) [תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים] ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ [בְּדֹר וָדֹר] - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא; כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהלים כו ח) ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ [וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ] - הואי גריסנא בבי כנישתא.
תניא: רבי אלעזר הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, שנאמר (ירמיהו מו יח) [חַי אָנִי נְאֻם הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ] כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא [9]; והלא דברים קל וחומר: ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה על אחת כמה וכמה!
דרש בר קפרא: מאי דכתיב: (תהלים סח יז) לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים [הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח]? - יצתה בת קול ואמרה להם: למה תרצו דין עם סיני? כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני!
כתיב הכא 'גַּבְנֻנִּים' וכתיב התם (ויקרא כא כ) אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק [אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ]; אמר רב אשי: שמע מינה: האי מאן דיהיר - בעל מום הוא:
אין עושין אותו קפנדריא:
מאי קפנדריא?
אמר רבא: קפנדריא – כשמה [10].
מאי 'כשמה'?
כמאן דאמר "אדמקיפנא אדרי [11] - איעול בהא [12]".
אמר רבי אבהו: אם היה שביל מעיקרא [13] – מותר.
ארב נחמן בר יצחק: הנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא - מותר לעשותו קפנדריא;
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא, שנאמר: (יחזקאל מו ט) וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב [וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ [יצאו] יֵצֵא].
עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש:
והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח!
כי תנן נמי מתניתין - תולש ומאכיל תנן.
תנו רבנן: בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין מרעין בהן בהמה, ואין מוליכין בהן אמת המים, ואין מלקטין בהן עשבים; ואם ליקט - שורפן במקומן מפני כבוד מתים.
אהייא [14]? אילימא אסיפא, כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא? אלא ארישא [15].
משנה:
[משנתנו עוסקת בארבע פרשיות שנקראות באדר ובניסן:]
ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים [16]; חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת אחרת [17]; בשניה - 'זכור', בשלישית - פרה אדומה [18], ברביעית – 'החודש הזה לכם' [19], בחמישית חוזרין לכסדרן;
לכל מפסיקין [20]: בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים, בתעניות, ובמעמדות [21], וביום הכפורים.
גמרא:
תנן התם [שקלים פ"א מ"א]: 'באחד באדר משמיעין על השקלים [22]
ועל הכלאים [23]'; בשלמא על הכלאים - דזמן זריעה היא, אלא על השקלים מנלן?
אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא: (במדבר כח יד) [וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן] זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ [לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה] [24]: [25] אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה [26]! וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה - קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש.
כמאן [27]?: דלא כרבן שמעון בן גמליאל, דאי רבן שמעון בן גמליאל, האמר שתי שבתות, דתניא [תוספתא מגילה פ"ג ה"ה]: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות!
אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל: כיון דאמר מר [שקלים פ"א מ"ג] 'בחמשה עשר בו [28] שולחנות יושבין במדינה [29] ובעשרים וחמשה יושבין במקדש [30]' - משום שולחנות קדמינן [31] וקרינן. [32].
מאי פרשת שקלים?
רב אמר: (במדבר כח ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי [לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ] ; ושמואל אמר (שמות ל יב) כִּי תִשָּׂא [אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם [פסוק יג] זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשּׁקל בְּשׁקל הַקֹּדשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשּׁקל מַחֲצִית הַשּׁקל תְּרוּמָה לַה’].
בשלמא למאן דאמר 'כִּי תִשָּׂא' - היינו דקרי לה 'פרשת שקלים', דכתיב בה שקלים! אלא למאן דאמר 'אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי', הכא מידי שקלים כתיבי, התם אֵין, טעמא מאי [33]?
כדרבי טבי [34];
בשלמא למאן דאמר 'צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' משום דכתיבי קרבנות, התם כדרבי טבי, אלא למאן דאמר 'כִּי תִשָׂא', קרבנות מי כתיבי? שקלים לאדנים כתיבי [35]!?
כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן [36]: של מזבח למזבח [37], ושל אדנים לאדנים [38], ושל בדק הבית לבדק הבית [39].
בשלמא למאן דאמר 'כי תשא', היינו דשָׁני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים, אלא למאן דאמר 'צו... את קרבני' מאי שָׁני?
שָׁני: דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש חודש, ואילו האידנא כולהו בדראש חודש.
הניחא למאן דאמר [40] לסדר פרשיות הוא חוזר [41], אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר [42], [43] ופרשתא דיומא קרינן [44] - מאי שָׁני?
שָׁני: דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד קרי בדראש חודש, ואילו האידנא קרו תלתא בעניינא דיומא וארבעה קרו בדראש חודש.
מיתיבי [מגילה פ"ג מ"ד]: 'ראש חודש אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן [מלכים ב,יב]’; בשלמא למאן דאמר 'כי תשא', היינו דמפטירין ביהוידע הכהן, דדמי ליה, דכתיב (מלכים ב יב ה) [וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ] כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוּ [כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה’], אלא למאן דאמר 'את קרבני לחמי' מי דמי?
דמי, כדרבי טבי [45].
מיתיבי: 'חל להיות [46] בפרשה הסמוכה לה [47] - בין מלפניה ובין מלאחריה - קורין אותה וכופלין אותה [48]'; בשלמא למאן דאמר 'כי תשא' - היינו דמתרמי בההוא זימנא [49], אלא למאן דאמר 'צו את קרבני' - מי מתרמי בההוא זימנא [50]?
אין, לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין [51].
תניא כוותיה דשמואל: 'ראש חודש אדר שחל להיות בשבת - קורין 'כי תשא', ומפטירין ב'יהוידע הכהן’’.
אמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת - מוציאין שלש תורות וקורין בהן: אחד בעניינו של יום, ואחד בשל ראש חודש, ואחד ב'כי תשא';
ואמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת - מביאין שלש תורות וקורין בהן: אחד בעניינו של יום, ואחד בדראש חודש, ואחד בחנוכה.
וצריכא: דאי איתמר בהא [הוה אמינא] בהא קאמר רבי יצחק, אבל בהך כרב סבירא ליה, דאמר פרשת שקלים 'את קרבני לחמי' ובשתי תורות סגי - קא משמע לן.
ולימא הא ולא בעיא הך?
חדא מכלל חבירתה איתמר.
איתמר: ראש חודש טבת שחל להיות בחול: אמר רבי יצחק: קרו תלתא בראש חודש, וחד בחנוכה;
ורב דימי דמן חיפא אמר: קרו תלתא בחנוכה וחד בראש חודש.
אמר רבי מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא, דתדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.
אמר רבי אבין: כוותיה דרב דימי מסתברא: מי גרם לרביעי שיבא? - ראש חודש, הלכך רביעי בראש חודש בעי מיקרי.
מאי הוי עלה?
רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש [52];
ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה!
והלכתא: אין משגיחין בחנוכה, וראש חודש עיקר.
איתמר: חל להיות ב'ואתה תצוה', אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא מ'ואתה תצוה' עד 'כי תשא', וחד מ'כי תשא' עד 'וְעָשִׂיתָ [כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם [שמות ל,יח]]’.
אמר אביי:
הערות
[עריכה]- ^ ללוותה מבית אביה לבית חופתה
- ^ מחיצת אנשים משער העיר עד בית הקברות מקום שסופדין אותו שם
- ^ של תורה
- ^ ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן לקיים מה שנאמר כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ (תהלים קב טו)
- ^ כשאני מהלך בדרך באותו מקום, אפילו אני מרבה עלי את הדרך
- ^ אני נכנס שם ומתפלל בתוכו
- ^ סגי נהור הוה
- ^ רב
- ^ למדנו שעבר כרמל את הים, ואימתי היה? - בשעת מתן תורה
- ^ כמשמעה
- ^ בעוד שאקיף שורות של בתים הללו
- ^ אכנס דרך הבית הזה ואקצר את הדרך ממבוי למבוי, ובית הכנסת בין שניהן
- ^ קודם שנבנה בית הכנסת שם
- ^ משום כבודן של מתים
- ^ אאין נוהגין בהן קלות ראש קאי
- ^ להודיע שיביאו שקליהן באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה, כדאמרינן בגמרא
- ^ מלומר פרשה שנייה, כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים: לסמוך מחיית עמלק למחיית המן
- ^ להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה
- ^ ששם פרשת הפסח; ובש"ס ירושלמי גרסינן אמר ר' חמא: בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה? - שהיא טהרתן של ישראל
- ^ מלקרות בענין היום [בפרשת השבוע], וקורין בענין מועד מעין המאורע
- ^ וקורין במעשה בראשית כדקתני לקמן במתניתין
- ^ בהכרזת בית דין
- ^ לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה
- ^ כל הני 'חדש'ים למה לי?
- ^ אלא
- ^ יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין מתרומה חדשה, וזהו ניסן, כדאמרינן בראש השנה: דגמרינן 'שנה' 'שנה' מניסן, דכתיב [הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים] רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות יב ב)
- ^ מקדמינן כולי האי
- ^ באדר
- ^ בעלי מטבעות המחלפין שקלי כסף בפרוטות
- ^ הוא סימן שכבר קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש קופות, וימהרו ויביאו, דמאותו היום מתחילין למַשׁכֵּן את המעכּבים
- ^ לאחד באדר דהיינו שתי שבתות
- ^ וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן - בפרק קמא דפסחים (ו,א)
- ^ מייתינן שקלים באדר
- ^ שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה, והך מצוה - התם כתיבא
- ^ התם, כדכתיב (שמות ל טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן, כדכתיב (שמות לח כה) וכסף פְּקוּדֵי הָעֵדָה [מְאַת כִּכָּר ואלף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחמִשָּׁה ושִׁבעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ] וגו' [פסוק כז] וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וגו'
- ^ שלש תרומות נאמרו שם מחצית השקל: תְּרוּמָה לַה' (שמות ל יג), יִתֵּן תְּרוּמַת ה' (שמות ל יד), לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' (שמות ל טו)
- ^ לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה, דכתיב בה לְכֵפֵּר עַל נַפְשוּתֵיכֶם
- ^ תרומת אדנים היתה לאדנים
- ^ היא לא היתה שוה בכולן, אלא איש כפי נדבתו, שנאמר (שמות לה כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב וגו'
- ^ בפרקין
- ^ האי דקתני מתניתין בחמישית חוזרין לכסדרן; שקראו את אלו, והפסיקו מלקרות את פרשת השבת, איכא למימר כדאמר 'האידנא קרו כולהו בדראש חודש'
- '^ דמפרש חוזרין לכסדרן' = לסדר ההפטרות, אלמא ההפטרות הופסקו עד הנה
- ^ אבל לא הפרשיות,
- ^ דעד השתא הוו קרו נמי מעניינא דיומא
- ^ זֹאת עוּלַת חוֹדֶש - בשקלים אמר
- ^ ראש חודש אדר
- ^ לפרשת שקלים
- ^ בשבת שניה אף על פי שקראוה בראשונה
- ^ באותו פרק של אדר
- ^ והלא בפרשת פינחס היא, שהיא סמוכה לחודש אב
- ^ מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים, ולא בכל שנה כמו שאנו עושין
- ^ לעשות עיקר