תרגום

לקראת המפקד - לתת כופר-נפש לה', תרומה לבניין המקדש

מדי פעם מתקיים בישראל מיפקד אוכלוסין, וכן בחירות ארציות לכנסת. על-פי התורה, מפקד בבני ישראל עלול להביא למגפה, וכדי למנוע מגיפה יש לתת כופר נפש לה':

(שמות ל יב): "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם"

נשא את ראש- = ספר, עשה מפקד.

כופר נפש = כסף שמשלמים כתחליף למוות, כמו:

• (שמות כא כט): "ואם שור נגח הוא מתמל שלשם, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת . אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו"

• (במדבר לה לא): "ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת"

נגף = מגפה, מוות המוני.

מדוע פקידה עלולה לגרום לנגף?

בפסוק לא נאמר שכל פקידה בהכרח גורמת למגפה, אך הפסוק אומר "צריך לתת כופר-נפש כדי שלא יהיה נגף", ומכאן שאם לא נותנים כופר, עלול להיות נגף.

ניתן להציע כמה הסברים לכך, הנרמזים במשמעויות השונות של הפועל "נשא את ראש -":

1. הפועל נשא ראש- מציין ספירה, כי כשסופרים אנשים, יש להרים את ראשו של כל אחד מהנספרים כדי להבחין בינו לבין השאר. אם כך, ספירה מדגישה את הייחודיות והפרטיות ופוגעת באחדות, והדבר עלול לגרום צרות ובעיות שתוצאתן מגפה. הכופר שנותנים הוא כופר שווה לכולם - "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (פסוק טו), וכך הוא מחזק את האחדות שנפגעה. כמו כן, הכופר הוא "מחצית השקל", כדי ללמד שכל אחד הוא חצוי, ורק כשמתחברים מגיעים לשלמות.

בנוסף לכך, גם מבחינה רוחנית הפירוד הוא מסוכן, כי כשכל אחד נשפט לעצמו, בנפרד מהכלל, יש יותר תשומת-לב לעבירות הפרטיות שלו, ויש יותר סיכוי שייצא חייב בדיני שמיים (מלבי"ם). הכופר - כשמו כן הוא - מכפר על העבירות של כל אחד ואחד, ומציל אותם ממגפה.

2. הפועל נשא ראש- מציין גם כבוד והעלאה במעמד. כשסופרים אנשים, הם מרגישים חשובים, מרגישים ש"סופרים" אותם; הדבר עלול לגרום לגאוה, וגאוה היא התחלה של כל צרה, כמו שנאמר בספר משלי.

גם המנהיגים, הסופרים את העם, עלולים להתגאות במספר האנשים הגדול שהם מושלים בו: ""כשאדם מונה את כספו ואת זהבו או כשהמלך מונה את אנשי צבאו, קרוב הדבר מאד שיהיה בוטח בעשרו ובריבוי חייליו ויתגאה בלבו ויאמר בכוחי ועוצם ידי עשיתי חיל, או אעשה חיל; ואז יקרה על הרוב שיתהפך עליו הגלגל ותבואתו שואה לא ידע (כי אמנם זה אחד ממשפטי ההשגחה, לפני שבר גאון, וזה התאמת ומתאמת בכל הדורות, גם ביחידים, גם באומות ובמלכים) ומזה נולדה בכל העמים אמונת העין הרע..." "(שד"ל).

הכופר שנותנים למקדש מחזק באנשים את התחושה שהם חלשים וחייהם נמצאים בסכנה, והם זקוקים להגנה מה' מפני מגפות, וכך מתחזקת בהם מידת הענוה. כמו כן, הכופר הוא "מחצית השקל", כדי ללמד שכל אחד הוא חצוי ואין לו במה להתגאות.

3. מפקד אוכלוסין פוגע בפרטיות - הפוקדים צריכים להיכנס לרשותו הפרטית של כל אחד כדי לספור אותו; הוא גם פוגע בכבוד האדם: ""מכיוון שכל יחיד ויחיד הוא עולם מלא, אסור להפוך אותו למִספר... כאשר מתייחסים לעם כאובייקט, לא כסובייקט, מרחפת סכנת מגפה, שאף היא אינה מבדילה בין אדם לאדם"". (יעקב פוטשבוצקי באתר משפט עברי).

4. כשבאים אנשים רבים להיפקד, כל אחד רוצה להיות הראשון, הם דוחפים ונדחפים, והדוחק עלול לגרום לאסון. אבל כשאומרים להם, שכל מי שבא להיפקד צריך להביא כסף, הם כבר לא כל כך ממהרים... וכך נמנע הנגף (מיוחס לרבנים שונים בדורנו; ראיתי בספר "הפרשה לדורותיה" מאת הרב אברהם קורמן בשם הרב יהושע בער מבריסק, בשם "בית הלוי", וכן בספר על פרשת השבוע של הרב שמחה רז).

איך התבצעה המצוה בפועל?

• בהמשך (שמות לח) מסופר שבני ישראל אכן נתנו כופר, ובכסף שהם נתנו עשו את האדנים למשכן. המפקד עצמו התבצע מאוחר יותר (במדבר א) - ראו מפקד אחד בשני שלבים .
• דוד המלך ספר את בני ישראל ולא דרש מהם לתת כופר, וגם הם עצמם לא נתנו כופר מיוזמתם, ולכן היתה מגפה של דֶבֶר בעם; המגפה נעצרה רק לאחר שבני ישראל נתנו כסף ששימש לקניית מקום המקדש - ראו המפקד בימי דוד.

היו זמנים שבני ישראל נפקדו ולא היתה בהם מגפה, למשל:

• (שמואל א יא ח): "ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף"
• (שמואל א טו ד): "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה"
• (דברי הימים ב כה ה): "ויקבץ אמציהו את יהודה ויעמידם לבית אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל יהודה ובנימן ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש מאות אלף בחור יוצא צבא אחז רמח וצנה"

המפקדים הללו היו לקראת מלחמה. נראה שבמפקד מסוג זה אין חשש של מגפה, מכיוון שהוא לצורך מעשי מיידי, ולכן אינו גורם לפירוד או לגאוה. נראה שהיתה בידם מסורת שבמפקד כזה אין סכנה, ולכן לא לקחו כופר נפש: ""כל זמן שנמנו ישראל לצורך - לא חסרו, שלא לצורך - חסרו"" (ר' אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא, במדבר רבה ב יז; מדרש תנחומא כי תשא ט) .

מפקד אוכלוסין בימינו

במדינת ישראל נהוג לערוך מפקדי אוכלוסיה כל 10-12 שנה.

מפקד האוכלוסין הקרוב יתקיים החל מכסלו ה'תשס"ט (ראו תאריכי מפקד האוכלוסין), והוא יתבצע בשיטה מדגמית - רק 20% מהתושבים ייספרו, והשלמת הנתונים תתבצע ע"י נתונים מתוך מרשם האוכלוסין. ע"פ הפסוק הבא, "זה יתנו כל העובר על הפקודים", נראה שכל מי ששייך לקבוצה זו של 20% צריך לתת כופר נפש.

• אולם, הרב שאול ישראלי טען שזה אינו מפקד, כי: א. הוא נעשה לצורך - לספק שירותים חיוניים לאוכלוסיה; ב. הוא נעשה על-ידי דבר אחר - ספירת שאלונים ולא ספירת גולגלות; ג. הוא כולל רק חלק מעם ישראל (עמוד הימיני סימן יג).

בנוסף לכך, ייתכן שגם הבחירות הבאות עלינו לטובה הן סוג של מפקד: גם בבחירות ישנה ספירה של אנשים, והספירה הזאת במיוחד עלולה להביא לפילוג ולגאוה של חלק מהנספרים. לכן מן הראוי שכל מי שמתכוון להצביע ייתן כופר נפש.

• אולם, הרב אליעזר ולדינברג טען שהבחירות אינן מפקד, כי בבחירות הכוונה אינה למנות את מספר המשתתפים אלא לבחון את דעותיהם (ציץ אליעזר ז ג).

לעיון נוסף, ראו מפקד אוכלוסין במשפט העברי ובחוק הישראלי / יעקב פוטשבוצקי .

איזה כופר בדיוק לתת? כמה ולמי? - ראו בפסוקים הבאים על מחצית השקל .

פירושים נוספים

1. יש מפרשים, שמחצית השקל היא האמצעי לספירת בני ישראל - אסור לספור את בני ישראל באופן אישי, אלא רק לגבות מהם כסף ולספור את הכסף: ""אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים, ותדע מנינם"" (רש"י) . לפי זה, שני המפקדים של שאול היו גם הם באמצעות חפצים - בזק (אבנים קטנות) או טלאים. אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות:

• מלשון הפסוק שלנו נראה, שמחצית השקל היא כופר נפש, כלומר תחליף למוות, ולא אמצעי ספירה.
• במפקד של אמציהו לא נזכר כל אמצעי ספירה.
• על-פי הפשט, בֶזֶק הוא שם של מקום (ראו שופטים א ד, זה שם המקום שבו ספרו את בני ישראל ולא אמצעי ספירה.
• המפקד עצמו, שהתבצע בספר במדבר, נעשה "במספר שמות למשפחותם", ולא בעזרת מחצית השקל (ראו גם מפקד אחד בשני שלבים ); ואם מותר למנות "במספר שמות", מדוע יש צורך בכופר נפש?

2. יש מפרשים, שה' ממילא רצה לצוות על בני ישראל להביא מחצית השקל תרומה לבניין המקדש, כדי שתהיה תרומה שכולם שוים בה. התרומה הזאת נוהגת בכל שנה ושנה: ""מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה... שנאמר העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט ..."" (רמב"ם, הלכות שקלים א א). הקישור למפקד היה רק אמצעי נוח לגבות את התרומה הזאת בפעם הראשונה (ראו אברבנאל, שד"ל).

• אולם, בני ישראל היו נדיבים והביאו יותר ממה שצריך (שמות לו ה): "ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר צוה ה' לעשת אתה"). אילו ה' היה רוצה שיביאו עוד תרומה, היה פשוט מבקש והם היו מביאים; לא היה צריך לקשר את זה למפקד.
• מלשון הפסוק נראה, שהמטרה של מחצית השקל היא לכפר על בני ישראל ולמנוע מגפה כתוצאה מהמפקד; המצוה להביא מחצית השקל בכל שנה היא מצוה נפרדת שאינה קשורה למפקד.
• ויש ששילבו את הפירושים וכתבו, שאכן יש מצוה להביא בכל שנה מחצית השקל, אך בשנה הראשונה, ה' ציווה שיביאו את התרומה הקבועה הזאת לפני המפקד, כדי שהתרומה הזאת תשמש גם ככופר נפש מפני המגפה (העמק דבר).

3. יש מפרשים, שהמפקד גורם למגפה רק כאשר בני ישראל חוטאים; במקרה זה, מפקד גורם לכך שכל אחד ואחד נשפט בפני עצמו ועלול לצאת חייב בדין, והכופר מכפר על החטא. בימי משה בני ישראל היו חוטאים ונזקקו לכפרה (ראו על איזה חטא בא לכפר מחצית השקל ); גם בימי דוד היו בני ישראל חוטאים, ולכן המפקד גרם למגפה. אבל בשאר המפקדים, לא היה חטא ולכן לא היתה מגפה ולא היה צורך בכופר.

לעיון נוסף

• רפאל בר אשר חג'בי על הפסוק שלנו, על פרשת כי תשא ועל מצוות צדקה
• שד"ל על שמות ל
• יעקב פוטשבוצקי על מפקד אוכלוסין במשפט העברי ובחוק הישראלי
• משה מ. בן-דב על מפקד אוכלוסין של בני ישראל והסכנה שבו