קטגוריה:שמות ל יב
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליהוה בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִ/פְקֻדֵי/הֶם֒ וְ/נָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛/וֹ לַ/יהוָ֖ה בִּ/פְקֹ֣ד אֹתָ֑/ם וְ/לֹא־יִהְיֶ֥ה בָ/הֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּ/פְקֹ֥ד אֹתָֽ/ם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | אֲרֵי תְקַבֵּיל יָת חוּשְׁבַּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִנְיָנֵיהוֹן וְיִתְּנוּן גְּבַר פּוּרְקַן נַפְשֵׁיהּ קֳדָם יְיָ כַּד תִּמְנֵי יָתְהוֹן וְלָא יְהֵי בְהוֹן מוֹתָא כַּד תִּמְנֵי יָתְהוֹן׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תְּקַבֵּל יַת חוּשְׁבַּן בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמִנְיָינֵיהוֹן וְיִתְּנוּן גְּבַר פּוּרְקַן נַפְשֵׁיהּ קֳדָם יְיָ כַּד תִּמְנֵי יַתְהוֹן וְלָא יְהֵי בְּהוֹן נִזְקָא דְמוֹתָא כַּד תִּמְנֵי יַתְהוֹן: |
ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם תְּקַבֵּיל יַת רֵישׁ חוּשְׁבַּן סְכוּמְהוֹן דִּבְנֵי יִשְרָאֵל: |
רש"י (כל הפרק)
"כי תשא" - לשון קבלה, כתרגומו: כשתחפוץ לקבל סכום מניינם, לדעת כמה הם – אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם:
"ולא יהיה בהם נגף" - שהמניין, שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד (ראה דברי הימים א כא יד):רמב"ן (כל הפרק)
צוה הקב"ה את משה כאשר תשא ראש בני ישראל במנין יתנו כפר נפש מחצית השקל ואמר לו (בפסוק טז) ולקחת את כסף הכפורים הנזכר ונתת אותו על עבודת אהל מועד ומזה ילמוד משה שימנה אותם עתה וכן עשה כמו שאמר (להלן לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר ולא הוצרך להאריך ולומר ועתה תשא ראשם ונתת הכסף על עבודת אוהל מועד כי הדבר מובן מעצמו שימנם עתה ולפיכך כלל המצוה כאשר תשא ראשם תעשה כן שיכנס בכלל כל פעם שימנם והנראה אלי כי לא הצריך אותו עתה לבא באהליהם ולמנותם כאשר יעשה בחומש הפקודים (פרשת במדבר ועי"ש ברש"י ג טז) רק שיעשה כאשר יאמרו רבותינו (שקלים פ"א ה"א) בשקלי הקרבנות צוה עליהם שכל היודע בעצמו שהוא מבן עשרים שנה ומעלה יתן הסך הזה והם הביאו אליו הכופר נדבה עם כל שאר הנדבה בבקר בבקר ולכן לא אמר רק ונתת את כסף הכפורים כלומר הנה צויתיך כאשר תמנם שיתנו כופרם ועתה יתנו מעצמם הכופר ותתן אותו על עבודת אהל מועד ולכן לא הוצרך עתה לאהרן ונשיאים שיהיו עמו ואין טענה מכל העובר על הפקודים (בפסוקים יג יד) כי פירושו הראוי לעבור ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצות דורות או לשעה למשה במדבר טעה דוד ומנה אותם בלא שקלים (כד ד-ט) והיה הנגף בהם והתודה עליו ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי (שם פסוק ו) ורבותינו (מגילה כט) דרשו מכאן שלש תרומות מרבוי המקראות וכן נראה ממה שאמר הכתוב (דהי"ב כד ו) מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות יראה מזה כי משאת משה מצוה לדורות להביאו לבדק הבית אף על פי שלא ימנם וכן בקרבנות כדברי חכמים (מגילה כט) וכן כתוב (נחמיה י לג לד) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלהינו מכאן מפורש שהיו מביאים שקלים בכל שנה לקרבנות ולבדק הבית ואמר שלישית השקל כי בימי עזרא הוסיפו עליהם והיה שלישית השקל עשר גרה ובמס' שקלים (פ"ב ה"ג) שנינו שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין ובקשו לשקול דינרין ופירושה כשעלו מן הגולה מפני שהיה בדק הבית צריך להוצאות מרובות היו שוקלין דרכונות שהם גדולים מן הסלעים והיה כל אחד שוקל דרכמון אחד חזרו לשקול סלעים שלמים חזרו לשקול טבעין ומפורש בירושלמי (שם) שהוא פלגות סלעין ובקשו לשקול דינרין ולא קבלו מהן שיכול הצבור להוסיף ליתן יותר מחצי סלע ובלבד שתהא יד כולן שוה כמו ששנינו במשנת מסכת שקלים ומ"מ אין אדם רשאי לפחות וליתן פחות מחצי סלע בין יחיד בין רבים כי אין כופר הנפש פחות מכן כדכתיב זה יתנו וגו' ובירושלמי (שם) אמרו בשלישית השקל מכאן שאדם חייב באחריות שקלים שלשה פעמים בשנה מכאן שאין מטריחין על הצבור יותר משלשה פעמים בשנה וכתב רש"י לפי שרמז כאן שלש תרומות אחת תרומת האדנים שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן אחר יוה"כ בשנה ראשונה ונתנו כל אחד מחצית השקל ועלה למאת הככר שנאמר (להלן לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' והשניה אף היא ע"י מנין שמנאן משהוקם המשכן הוא מנין האמור בחומש הפקודים (במדבר א א) באחד לחדש השני בשנה השנית ונתנו כל אחד מחצית השקל לקנות מהן קרבנות צבור ואם תאמר וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוין שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והלא בשתי שנים היו ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשעה עשרה ונעשו בני עשרים תשובה לדבר אצל שנות האנשים בשנת אחת נמנו אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים שליציאת מצרים מונין מניסן ולשנות האנשים מונין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין האחד בתשרי לאחר יום הכפורים שנתרצה הקב"ה לישראל ונצטוו על המשכן והשני בא' באייר (במדבר רבה א ח) כל אלו דברי הרב ואני תמה ואיך יתכן שיהיה קהל גדול כמהו ולא ימותו בו בחצי שנה למאות ולאלפים והנה לפי דברי הרב עמדו כשבעה חדשים ולא מת אחד וכתיב (במדבר ט ח) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ועוד קשה לי כי מנין שנות האנשים איננו למנין שנות עולם מתשרי אבל הוא מעת לעת מיום הולדו לכך נאמר בהם עשרים שנה ומעלה (להלן פסוק יד) שיהיו שנים שלימות להם וכן בכל מניני התורה בשנות האדם כך הם נמנין מעת לעת כמו שאמרו במס' ערכין (יח) שנה האמורה בקדשים ובבתי ערי חומה ושתי שנים שבשדה אחוזה ושש שבעבד עברי ושבבן ושבבת כולן מעת לעת בקדשים מנא לן אמר קרא כבש בן שנתו (ויקרא יב ו) שנה שלו ולא שנה של מנין עולם וכו' ומפרש התם שבבן ושבבת למאי הלכתא אמר רב גידל לערכין והטעם מפני שכתוב בהן "ומעלה" ובכל מניני המדבר כך כתוב בהן ג"כ "ומעלה" ומנין המדבר כמנין הערכין בכל דבר כמו שאמר בבבא בתרא (קכא) גמר ומעלה ומעלה מערכין א"כ כל הנולדים מתשרי ועד אייר השלימו שנה בנתים ונתרבו בין שני המנינים עם רב אבל יותר נכון שנאמר שכן אירע מעשה שהיו ישראל בשעת מנין ראשון תר"ג אל"ף ותק"ן ומתו מהם הרבה בשבעה החדשים כנוהג שבעולם ובני עשרים משלימים שנתם מתשרי ועד אייר ואירע הדבר שהיו המשלימים כמנין המתים אבל לפי דעתי אין השואת המנינין האלה שאלה כלל כי במנין הראשון נמנה שבט לוי עמהן כי עדין לא נבחר ולא יצא מכלל העם ובמנין שני נאמר לו אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא (במדבר א מט) והנה אותם המשלימים שנתם שנעשו בין שני המנינין בני עשרים שנה היו קרוב לעשרים אלף וזה דבר ברור כי ממה שהוצרך לומר במנין שני אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא ראיה שהיה נמנה עמהם עד הנה ועתה נבחר השבט ההוא ונמנה לעצמו להיות לגיון למלך והנה ישראל כשיצאו ממצרים היו כשש מאות אלף רגלי (שמות יב לז) לא שש מאות ומתו מהם עד המנין ההוא ונתרבו במשלימים שנותיהם ואולי "הגברים" אינם בני עשרים אבל כל הנקרא איש מבן שלש עשרה שנה ומעלה בכלל כי הוא להוציא הנשים והקטנים בלבד כאשר אמר לבד מטף וכן נראה לי כי שלש תרומות שרמז כאן האחת לקרבנות הצבור איננה על ידי המנין האמור בחומש הפקודים כדברי הרב כי שם נאמר אך את מטה לוי לא תפקוד והשקלים של קרבנות לויים חייבים בהם לדברי הכל וכדברי חכמים אף הכהנים וכן הלכה כמו שמפרש במס' שקלים (פ"א ה"ד) ועוד כי השקלים לקרבנות אינם מבן עשרים שנה ומעלה אלא משהביא שתי שערות חייב לשקול וכן מפורש שם אבל צוה הכתוב (פסוקים יב-יד) שיביאו למלאכת המשכן תרומת חצי השקל לכל העובר על הפקודים מבן כ' שנה ומעלה ורמז העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לכפר על נפשותיכם (פסוק ט"ו) שכל הצריך כפרה שהגיע לכלל חיוב המצות יביא מחצית השקל אחר לקרבנות
לקראת המפקד - לתת כופר-נפש לה', תרומה לבניין המקדש
מדי פעם מתקיים בישראל מיפקד אוכלוסין, וכן בחירות ארציות לכנסת. על-פי התורה, מפקד בבני ישראל עלול להביא למגפה, וכדי למנוע מגיפה יש לתת כופר נפש לה':
(שמות ל יב): "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם"
נשא את ראש- = ספר, עשה מפקד.
כופר נפש = כסף שמשלמים כתחליף למוות, כמו:
- (שמות כא כט): "ואם שור נגח הוא מתמל שלשם, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת . אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו"
- (במדבר לה לא): "ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת"
נגף = מגפה, מוות המוני.
מדוע פקידה עלולה לגרום לנגף?
בפסוק לא נאמר שכל פקידה בהכרח גורמת למגפה, אך הפסוק אומר "צריך לתת כופר-נפש כדי שלא יהיה נגף", ומכאן שאם לא נותנים כופר, עלול להיות נגף.
ניתן להציע כמה הסברים לכך, הנרמזים במשמעויות השונות של הפועל "נשא את ראש -":
1. הפועל נשא ראש- מציין ספירה, כי כשסופרים אנשים, יש להרים את ראשו של כל אחד מהנספרים כדי להבחין בינו לבין השאר. אם כך, ספירה מדגישה את הייחודיות והפרטיות ופוגעת באחדות, והדבר עלול לגרום צרות ובעיות שתוצאתן מגפה. הכופר שנותנים הוא כופר שווה לכולם - "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (פסוק טו), וכך הוא מחזק את האחדות שנפגעה. כמו כן, הכופר הוא "מחצית השקל", כדי ללמד שכל אחד הוא חצוי, ורק כשמתחברים מגיעים לשלמות.
בנוסף לכך, גם מבחינה רוחנית הפירוד הוא מסוכן, כי כשכל אחד נשפט לעצמו, בנפרד מהכלל, יש יותר תשומת-לב לעבירות הפרטיות שלו, ויש יותר סיכוי שייצא חייב בדיני שמיים (מלבי"ם). הכופר - כשמו כן הוא - מכפר על העבירות של כל אחד ואחד, ומציל אותם ממגפה.
2. הפועל נשא ראש- מציין גם כבוד והעלאה במעמד. כשסופרים אנשים, הם מרגישים חשובים, מרגישים ש"סופרים" אותם; הדבר עלול לגרום לגאוה, וגאוה היא התחלה של כל צרה, כמו שנאמר בספר משלי.
גם המנהיגים, הסופרים את העם, עלולים להתגאות במספר האנשים הגדול שהם מושלים בו: ""כשאדם מונה את כספו ואת זהבו או כשהמלך מונה את אנשי צבאו, קרוב הדבר מאד שיהיה בוטח בעשרו ובריבוי חייליו ויתגאה בלבו ויאמר בכוחי ועוצם ידי עשיתי חיל, או אעשה חיל; ואז יקרה על הרוב שיתהפך עליו הגלגל ותבואתו שואה לא ידע (כי אמנם זה אחד ממשפטי ההשגחה, לפני שבר גאון, וזה התאמת ומתאמת בכל הדורות, גם ביחידים, גם באומות ובמלכים) ומזה נולדה בכל העמים אמונת העין הרע..." "(שד"ל).
הכופר שנותנים למקדש מחזק באנשים את התחושה שהם חלשים וחייהם נמצאים בסכנה, והם זקוקים להגנה מה' מפני מגפות, וכך מתחזקת בהם מידת הענוה. כמו כן, הכופר הוא "מחצית השקל", כדי ללמד שכל אחד הוא חצוי ואין לו במה להתגאות.
3. מפקד אוכלוסין פוגע בפרטיות - הפוקדים צריכים להיכנס לרשותו הפרטית של כל אחד כדי לספור אותו; הוא גם פוגע בכבוד האדם: ""מכיוון שכל יחיד ויחיד הוא עולם מלא, אסור להפוך אותו למִספר... כאשר מתייחסים לעם כאובייקט, לא כסובייקט, מרחפת סכנת מגפה, שאף היא אינה מבדילה בין אדם לאדם"". (יעקב פוטשבוצקי באתר משפט עברי).
4. כשבאים אנשים רבים להיפקד, כל אחד רוצה להיות הראשון, הם דוחפים ונדחפים, והדוחק עלול לגרום לאסון. אבל כשאומרים להם, שכל מי שבא להיפקד צריך להביא כסף, הם כבר לא כל כך ממהרים... וכך נמנע הנגף (מיוחס לרבנים שונים בדורנו; ראיתי בספר "הפרשה לדורותיה" מאת הרב אברהם קורמן בשם הרב יהושע בער מבריסק, בשם "בית הלוי", וכן בספר על פרשת השבוע של הרב שמחה רז).
איך התבצעה המצוה בפועל?
- בהמשך (שמות לח) מסופר שבני ישראל אכן נתנו כופר, ובכסף שהם נתנו עשו את האדנים למשכן. המפקד עצמו התבצע מאוחר יותר (במדבר א) - ראו מפקד אחד בשני שלבים .
- דוד המלך ספר את בני ישראל ולא דרש מהם לתת כופר, וגם הם עצמם לא נתנו כופר מיוזמתם, ולכן היתה מגפה של דֶבֶר בעם; המגפה נעצרה רק לאחר שבני ישראל נתנו כסף ששימש לקניית מקום המקדש - ראו המפקד בימי דוד.
היו זמנים שבני ישראל נפקדו ולא היתה בהם מגפה, למשל:
- (שמואל א יא ח): "ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף"
- (שמואל א טו ד): "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה"
- (דברי הימים ב כה ה): "ויקבץ אמציהו את יהודה ויעמידם לבית אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל יהודה ובנימן ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש מאות אלף בחור יוצא צבא אחז רמח וצנה"
המפקדים הללו היו לקראת מלחמה. נראה שבמפקד מסוג זה אין חשש של מגפה, מכיוון שהוא לצורך מעשי מיידי, ולכן אינו גורם לפירוד או לגאוה. נראה שהיתה בידם מסורת שבמפקד כזה אין סכנה, ולכן לא לקחו כופר נפש: ""כל זמן שנמנו ישראל לצורך - לא חסרו, שלא לצורך - חסרו"" (ר' אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא, במדבר רבה ב יז; מדרש תנחומא כי תשא ט) .
מפקד אוכלוסין בימינו
במדינת ישראל נהוג לערוך מפקדי אוכלוסיה כל 10-12 שנה.
מפקד האוכלוסין הקרוב יתקיים החל מכסלו ה'תשס"ט (ראו תאריכי מפקד האוכלוסין), והוא יתבצע בשיטה מדגמית - רק 20% מהתושבים ייספרו, והשלמת הנתונים תתבצע ע"י נתונים מתוך מרשם האוכלוסין. ע"פ הפסוק הבא, "זה יתנו כל העובר על הפקודים", נראה שכל מי ששייך לקבוצה זו של 20% צריך לתת כופר נפש.
- אולם, הרב שאול ישראלי טען שזה אינו מפקד, כי: א. הוא נעשה לצורך - לספק שירותים חיוניים לאוכלוסיה; ב. הוא נעשה על-ידי דבר אחר - ספירת שאלונים ולא ספירת גולגלות; ג. הוא כולל רק חלק מעם ישראל (עמוד הימיני סימן יג).
בנוסף לכך, ייתכן שגם הבחירות הבאות עלינו לטובה הן סוג של מפקד: גם בבחירות ישנה ספירה של אנשים, והספירה הזאת במיוחד עלולה להביא לפילוג ולגאוה של חלק מהנספרים. לכן מן הראוי שכל מי שמתכוון להצביע ייתן כופר נפש.
- אולם, הרב אליעזר ולדינברג טען שהבחירות אינן מפקד, כי בבחירות הכוונה אינה למנות את מספר המשתתפים אלא לבחון את דעותיהם (ציץ אליעזר ז ג).
לעיון נוסף, ראו מפקד אוכלוסין במשפט העברי ובחוק הישראלי / יעקב פוטשבוצקי .
איזה כופר בדיוק לתת? כמה ולמי? - ראו בפסוקים הבאים על מחצית השקל .
פירושים נוספים
1. יש מפרשים, שמחצית השקל היא האמצעי לספירת בני ישראל - אסור לספור את בני ישראל באופן אישי, אלא רק לגבות מהם כסף ולספור את הכסף: ""אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים, ותדע מנינם"" (רש"י) . לפי זה, שני המפקדים של שאול היו גם הם באמצעות חפצים - בזק (אבנים קטנות) או טלאים. אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות:
- מלשון הפסוק שלנו נראה, שמחצית השקל היא כופר נפש, כלומר תחליף למוות, ולא אמצעי ספירה.
- במפקד של אמציהו לא נזכר כל אמצעי ספירה.
- על-פי הפשט, בֶזֶק הוא שם של מקום (ראו שופטים א ד, זה שם המקום שבו ספרו את בני ישראל ולא אמצעי ספירה.
- המפקד עצמו, שהתבצע בספר במדבר, נעשה "במספר שמות למשפחותם", ולא בעזרת מחצית השקל (ראו גם מפקד אחד בשני שלבים ); ואם מותר למנות "במספר שמות", מדוע יש צורך בכופר נפש?
2. יש מפרשים, שה' ממילא רצה לצוות על בני ישראל להביא מחצית השקל תרומה לבניין המקדש, כדי שתהיה תרומה שכולם שוים בה. התרומה הזאת נוהגת בכל שנה ושנה: ""מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה... שנאמר העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט ..."" (רמב"ם, הלכות שקלים א א). הקישור למפקד היה רק אמצעי נוח לגבות את התרומה הזאת בפעם הראשונה (ראו אברבנאל, שד"ל).
- אולם, בני ישראל היו נדיבים והביאו יותר ממה שצריך (שמות לו ה): "ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר צוה ה' לעשת אתה"). אילו ה' היה רוצה שיביאו עוד תרומה, היה פשוט מבקש והם היו מביאים; לא היה צריך לקשר את זה למפקד.
- מלשון הפסוק נראה, שהמטרה של מחצית השקל היא לכפר על בני ישראל ולמנוע מגפה כתוצאה מהמפקד; המצוה להביא מחצית השקל בכל שנה היא מצוה נפרדת שאינה קשורה למפקד.
- ויש ששילבו את הפירושים וכתבו, שאכן יש מצוה להביא בכל שנה מחצית השקל, אך בשנה הראשונה, ה' ציווה שיביאו את התרומה הקבועה הזאת לפני המפקד, כדי שהתרומה הזאת תשמש גם ככופר נפש מפני המגפה (העמק דבר).
3. יש מפרשים, שהמפקד גורם למגפה רק כאשר בני ישראל חוטאים; במקרה זה, מפקד גורם לכך שכל אחד ואחד נשפט בפני עצמו ועלול לצאת חייב בדין, והכופר מכפר על החטא. בימי משה בני ישראל היו חוטאים ונזקקו לכפרה (ראו על איזה חטא בא לכפר מחצית השקל ); גם בימי דוד היו בני ישראל חוטאים, ולכן המפקד גרם למגפה. אבל בשאר המפקדים, לא היה חטא ולכן לא היתה מגפה ולא היה צורך בכופר.
לעיון נוסף
- רפאל בר אשר חג'בי על הפסוק שלנו, על פרשת כי תשא ועל מצוות צדקה
- שד"ל על שמות ל
- יעקב פוטשבוצקי על מפקד אוכלוסין במשפט העברי ובחוק הישראלי
- משה מ. בן-דב על מפקד אוכלוסין של בני ישראל והסכנה שבו
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-11-05.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות ל יב"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.