משנה אבות ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה ח | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאיכו.

הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרתכז.

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאיכח, ואלו הן, רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.

הוא היה מונה שבחן.

רבי אליעזרכט בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפהלא.

רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו.

רבי יוסי הכהן, חסיד.

רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא.

ורבי אלעזר בן ערך, כמעין המתגבר.

הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כולם.

אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי.

הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה,
אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ,
כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ.

חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

וְאֵלּוּ הֵן:
  • רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,
  • וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,
  • וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,
  • וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל,
  • וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.
הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,
בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,
אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,
חָסִיד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל,
יְרֵא חֵטְא.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ,
מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,
וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה,
מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם,
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה,
מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:

נוסח הרמב"ם

רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי הוא היה אומר אם עשית תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.

חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכוהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה יהושע בן חנניה אשרי יולדתו יוסי הכוהן חסיד שמעון בן נתנאל ירא חטא אלעזר בן ערך מעיין המתגבר.

הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כלם אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם ואלעזר בן ערך בכף שניה מכריע הוא את כלם.


פירוש הרמב"ם

שבח ר"א בזכרונות טוב בהדמות לבור מוסד שלא יאבד מימיו ושבח רבי יהושע במעלות המדות כי בהם יאושר האדם ויכובד ויאהבוהו רוב עולם ולזה הוא מאשר בו יולדתו: ורבי יוסי שבח בטוב מעלות המדות ובמעלות השכליות. ר' שמעון שבח ביראת חטא והוא זריזות והשתדלות בעניני עסקי הטוב ושמירתו מרע ושבח ר' אלעזר בן ערך בטוב ההבנה והיות כל ענין עמוק קל אצלו ותבונתו מוספת על הענין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אל תחזיק טובה לעצמך - לומר הרבה תורה למדתי. ולפי שהוא לא הניח לא מקרא ולא משנה הלכה ואגדה שלא למד [סוכה כ"ח ע"א, בבא בתרא קל"ד ע"א] היה אומר כן:

בור סוד - גרסינן, ולא בור סיד ל. כלומר, כבור טוח בסיד:

שאינו מאבד טפה - כך הוא אינו שוכח דבר אחד מתלמודו:

אשרי יולדתו - מאושר במדות טובות עד שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדתו. ויש אומרים, על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם, שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה:

חסיד - שעושה לפנים משורת הדין:

ירא חטא - מחמיר על עצמו ואוסר עליו דברים המותרים, מיראתו שמא יבא לידי חטא. דאם לא כן מאי רבותיה, אפילו עם הארץ אפשר להיות ירא חטא:

מעין המתגבר - לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו:

אבא שאול אומר משמו - של רבן יוחנן בן זכאי:

ואלעזר בן ערך בכף שניה - מצאתי כתוב, דאבא שאול לא נחלק על ת"ק, ושני הדברים אמרם רבן יוחנן בן זכאי, ושניהם אמת, דלענין הבקיאות והזכרון היה רבי אליעזר מכריע, ולענין החריפות והפלפול היה רבי אלעזר בן ערך מכריע:

פירוש תוספות יום טוב

קבל מהלל ושמאי. בשלשלת הלל לא הוצרך להזכיר שממנו קבלו. ועכשיו מזכיר ברבן יוחנן בן זכאי שלא היה מבני בניו ועוד שהוא היה לו תלמידים הרבה ורבתה המחלוקת מהם ואחריהם הזכיר שאע"פ שנחלקו בכמה דינים מ"מ עיקר התורה קבלוה וכמו שזכרתי בריש פרק קמא:

כי לכך נוצרת. לשם כך יצאת לאויר העולם כדכתיב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום הששי [שבת פ"ח. ] מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם אין מקבלין ישראל את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו נמצא עכשיו שחובה גדולה מוטלת עליו ולא בטובה הוא עושה. רש"י:

חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן ב"ז. לא מנה רק הגדולים שנמסרה להם הקבלה. אמנם הרבה תלמידים אחרים היו לו. מד"ש בשם הרשב"ץ:

אליעזר בן הורקנוס. לפי שתלמידיו היו קוראם בשמן. רש"י.

בור סיד ונ"א סוד. וכתב הר"ב דהכי גרס ולא בור סיד. כי בור סיד ר"ל בור של סיד ומה שבח יש בזה אבל בור סוד שסדוה יפה ומעמיד המים שלא יבלעו בקרקע. ובשלמותו סיוד ובא חסר יו"ד כדרך נחי העין. מדרש שמואל בשם הרשב"ץ. ובפירש"י פ"ד דע"ז דף נ"ה הועתק בור סיד כגרסת הספר:

שאינו מאבד טפה. כלומר לענין זה הוא שדומה לבור סוד ולא בכל בחינותיו לפי שיש בבור הזה נמי לגריעותא שאין מימיו מתוקים כמו באר מים חיים הואיל ואלו אינם אלא מכונסים ולא נובעים כלל ועוד ששואבים מטעם הסיד ולפיכך הוצרך לבאר שאינו מאבד טפה. מדרש שמואל:

חסיד. פירש הר"ב שעושה לפנים משורת הדין. ועמ"ש בסוף מסכת סוטה:

ירא חטא. פי' הר"ב מחמיר על עצמו וכו' דאל"כ מאי רבותיה וכו' כדלעיל מ"ה ועמ"ש בסוף [מסכת] סוטה:

ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם. כתב הר"ב שמצא כתוב דאבא שאול לא נחלק על ת"ק וכו' ומ"מ כיון שדברי אבא שאול באו על דברי ת"ק הוצרך להזכיר כי אף אליעזר בן הורקנוס שאתה שבחת אותו אפי' הוא בכלל וכו'. אבל הת"ק שדבריו ראשונה באו לא הוצרך לפרש. שכשאמר וכל חכמי ישראל ממילא אף אלעזר בן ערך עמהם בכלל. מדרש שמואל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על המשנה) קבל כו'. בשלשלת הלל לא הוצרך להזכיר שממנו קב לו. ועכשיו מזכיר בריב"ז שלא היה מבני בניו. ועוד, שתוא היה לו תלמידים הרבה ורבתה המחלוקת מהם ואחריהם הזכיר שאע"פ שנחלקו בכמה דינים מ"מ עיקר התורה קבלוה:

(כז) (על המשנה) נוצרת. לשם כך יצאת לאויר העולם כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם אין מקבלין ישראל את התורה יחזיר העולם לתוהו ובותו, נמצא עכשיו שתובה גדולה מוטלת עליו ולא בטובה הוא עושה. רש"י:

(כח) (על המשנה) ה' תלמידים כו'. לא מנה רק הגדולים שנמסרה להם הקבלה. אמנם הרבה תלמידים אחרים היו לו. מד"ש:

(כט) (על המשנה) אליעזר. לפי שתלמידיו היו, קוראן בשמן. רש"י:

(ל) (על הברטנורא) כי בור סיד ר"ל בור של סיד ומה שבח יש בזה אבל בור סוד שסדותו יפה ומעמיד המים שלא יבלעו בקרקע ובשלמותו סיוד, ובא חסר יו"ד כדרך נחי העי"ן. מד"ש:

(לא) (על המשנה) שאינו כו'. כלומר לענין זה הוא שדומה לבור סיד ולא בכל בחינותיו, לפי שיש בבור הזה נמי לגריעותא שאין מימיו מתוקים כמו באר מים חיים כו' ולפיכך הוצרך לבאר שאינו מאבד טיפה. מד"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מרבה נכסים מרבה דוון:    כך היא הגרסא בערוך תרגום יגון דוונא. וכן הגיה החכם הרי"א אשכנזי ז"ל ובספר הפרפראות ריש פ' כי תצא האחת אהובה והאחת שנואה מרבה נשים מרבה כשפים לומר לך כיון שיש לו שתי נשים האחת עושה בכשפיה כדי שישנא השניה ע"כ. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל לגרוס מרבה שפחות מרבה זמה מרבה עבדים מרבה גזל קודם ואח"כ מרבה נשים מרבה כשפים גם כתוב מרבה תורה מרבה חיים ס"א מרבה צדקה מרבה חיים. ומחק ממלות מרבב ישיבה עד מלות מרבב שלום וכתב ברוב הספרים ל"ג זה וי"ס דגרסי מרבה חכמה מרבה ישיבה מרבה צדקה מרבה שלום קנה וכו' ע"כ:

קנה דברי תורה קנה חיי העולם הבא:    כך הגיה הרב הנזכר ומחק מלות לו. אם למדת בנכ"י ובמאירי ורי"א ואד"ן עשית וכן הגיה הרי"א ז"ל:

מרבה עצה מרבה תבונה:    כך צ"ל:

תפארת ישראל

יכין

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי:    ונ"ל דמשום דכשסידר רבי המשניות לא רצה להפסיק סדר היחוס מהלל הזקן עד ימיו, להכי הזכיר דברי ריב"ז לבסוף. רק כדי שלא נטעה לומר שהיה אחר רבי, להכי תני גביה ריב"ז קבל מהלל:

הדא היה אומר:    מדהיה ריב"ז גדול בתורה ובכל החכמות מאד [כסוכה כ"ח א'], להכי אמר על עצמו אם למדת וכו':

אל תחזיק טובה לעצמך:    לומר כח ידי עשתה לי החיל הזה:

כי לכך נוצרת:    שיצירתך בזכרון וחדוד השכל יותר מחביריך, גרמה לך שגדלת חכמה, ולא עמלך, ואפשר שחביריך לפי שיעור מיעוט הכנתם, עמלו והשיגו לפי שיעור, יותר ממך, ושכרם גדול משכרך:

חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי:    חשב רק היותר גדולים שבתלמידיו:

ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס:    הוא סתם ר"א שבמשנה, בעל אמא שלם אחותו של רבן גמליאל [כלעיל סי' ס"ז]:

ורבי יהושע בן חנניה:    הוא סתם רבי יהושע שבמשנה בעל פלוגתא דר"א בן הורקנס. והיה מקורב בבית הקיסר [כתענית ד"ז ב' וחולין נ"ט ב'], והיה לוי ומשורר בביהמ"ק [כערכין י"א ב'], וחי עד אחר החורבן [כגיטין דנ"ו א' וברכות כ"ז ב']:

ורבי שמעון בן נתנאל:    הוא בעל בת בתו של ר"ג הזקן [תוספתא פ"ג דע"ז]:

ורבי אלעזר בן ערך:    הוא ר' נהוראי. וי"א שהוא ר' נחמיה [שבת קמ"ז]. וי"א דהוא ר"מ [עירובין די"ג]:

הוא היה מונה שבחן:    ר"ל אמר מדה משובחת שהיה כל א' מופלג בה ביותר:

רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה:    כבור מסוייד שלפני הגת, שלא נאבד בו טפה מהיין שיזוב לתוכו. כך התורה שנמשלה ליין [כתענית ד"ז א'], מה שלמד ממנה מרבותיו למד בתשוקה רבה, עד שלא שכח שום דבר מלימודו [כסוכה כ"ח א']:

רבי יהושע אשרי יולדתו:    שאמו הדריכתו לתורה ולמדות ישרות. וכבר כשהיתה מעוברת ממנו, חזרה בבתי מדרשות ובקשה שיתפללו שיהיה העובר זה ת"ח וצדיק כך כתב רש"י בספר מדרש שמואל על אבות. ואני מצאתי בירושלמי [יבמות ד"ה א'] שאמו הוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה:

רבי יוסי חסיד:    שעשה הכל לפנים משורת הדין. ולא נמצא כתב ידו ביד עכו"ם לעולם, מחשש שיוליכנו עכו"ם בשבת [שבת די"ט א']:

רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא:    שהיה צדיק גדול עושה מאהבה, שהיה ירא מהחטא עצמו, רק לבלי להקניט הקב"ה ולא מיראת עונש או תקות שכר, והיה זה בהפלגה יתירה, דאל"כ מה רבותיה, הרי אדם כזה רק אינו בור כלעיל משנה ה':

ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר:    שהיה חרוץ מופלג:

מכריע את כולם:    פלוגתא דת"ק ואבא שאול, היינו הפלוגתא אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף [הוריות י"ד א']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש לפי שרבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל והפסיק בינו לבין הלל מפני שרצה לסדר סדר הנשיאי' שנשתלשלו מהלל על כן חזר להזכיר דברי הלל האחרונים וסמך להם דברי תלמידו שקבל ממנו ובמדרש חזית מונה דורות הראשונים מאנשי כנסת הגדולה עד רבן גמליאל הזקן ודורות האחרונים מרבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו והוא התקין תשעה תקנות הנזכרות בראש השנה פרק יום טוב של ר"ה:

אם עשית תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. כי האדם לא נברא אלא לעסוק בתורה וכמו שדרשו בראשון מע"ז ובפרק רבי עקיבא ממה שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה בששה בסיון מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו ולפי שהאדם הוא חייב בכל עת ללמוד תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה אם הוא מתבטל אפילו שעה אחת הרי שהפסיד שכרה של אותה שעה כמו הפועל שאין לו רשות להתבטל ממלאכתו של בעל הבית אפי' שעה קלה ועל זה אמרו במסכת תענית בפרק ראשון שאסר לתלמיד חכם להתענות מפני שממעט במלאכת שמים כמו שהפועל בודאי אסור לסגף עצמו בתענית מפני שממעט ממלאכתו של בעל הבית כמו שנראה בפרק הפועלים ובתוספתא דמציעא פרק שביעי וכן אמרו בז' מדמאי רשב"ג אומר לא יחשוך מפיו גרוגרות שממעט במלאכתו של בעל הבית ופירש בערוך לא יחשוך גרוגרות מאכילתו ליתנה תרומת מעשר מפני שממעט מלאכתו של בעל הבית ותניא לא ישכיר אדם עצמו וירעיב עצמו ויסגף עצמו מפני שממעט מלאכתו של בעל הבית וכן מפורש בירושלמי שאמרו שם רבי יוחנן אשכח ספרא אטימו יום פירוש שהיה חולה ומלמד תינוקות אמר לון מהו כן אמרי ליה ציים פירוש רגל הוא לצום על כן הוא חולה וחלוש אמר ליה אסיר לך אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכתו של הקב"ה לא כל שכן. וכשהאדם עושה תורה הרבה אין לו להחזיק טובה לעצמו לומר כמה אני גדול וכמה אני נשוא חן לפני הקב"ה שהרי עמלתי בתורתו הרבה כי לכך נוצרת וכמו שאין הפועל מחזיק טובה לעצמו כשעשה מלאכת בעל הבית באמונה לפי שלכך שכרו כן האדם אין לו להתפאר על שעשה תורתו הרבה כי לכך נוצר ומי שפרע חובו אין מחזיקין לו טובה כמי שנותן מתנה בטובה ואלו היתה מלאכת התורה קצרה כמי שהשלים מלאכתו ועושה עם בעל הבית בטובה מלאכה אחרת היה איפשר לו להחזיק טובה לעצמו אבל התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים כמו שנזכר בעירובין פרק עושין פסין שכל העולם כולו א' משלשת אלפים ומאתים מהתורה והוכרחו כן מהפסוקים ואפי' יחיה אדם אלף שנים פעמים לא יוכל להשלימה ואיך יחזיק טובה לעצמו במה שלמד ממנה ולזה היו משבחים החכמים מי שלומ' הרבה ולא מחזיק טיבו לנפשיה כמו שנזכר בסנהדרין פרק אלו הי הנחנקין אי זהו בן העולם הבא ענותן ושפל ברך שאיף עייל שאיף נפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבו לנפשי' ורבי יוחנן בן זכאי היה נאה דורש ונאה מקיים כי הוא היה כמו הלל רבו שחיה מאה ועשרים שנה כמשה רבינו ע"ה ארבעים שנה עסק בפרקמטיא ארבעים שנה למד ארבעים שנה לימד כמו שנזכר בספרי ובאחרון מראש השנה ובפרק היו בודקין ובפרק יש נוחלין שנו וכן בפרק הישן כי שמונים תלמידים היו לו להלל שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה שלשי' מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושוע עשרים מהם בינוניי' גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלות וחמורות וגזרות שוות וגמטריאות שיחת מלאכי השרת שיחת שידים ושיחת דקלים ומשלות כובסים ומשלות שועלים דבר גדול ודבר קטון שלא למד דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ואמרו על גדול שבכולן שכל עוף שהיה פורח עליו בשעה שהיה עוסק בתורה היה נשרף בהבל היוצא מפיו ובפרק היה קורא אמרו שלא קדמו אדם בשלום לעולם ואפי' עכו"ם בשוק ולפי שרבן יוחנן בן זכאי למד תורה הרבה לימד לכל מי שיעשה כמותו שלא יחזיק טובה לעצמו כמו שלא החזיק הוא טובה לעצמו: