משנה אבות ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה ח | >>
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאיכו.
הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרתכז.
חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאיכח, ואלו הן, רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.
הוא היה מונה שבחן.
רבי אליעזרכט בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפהלא.
רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו.
רבי יוסי הכהן, חסיד.
רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא.
ורבי אלעזר בן ערך, כמעין המתגבר.
הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כולם.
אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי.
- הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה,
- אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ,
- כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ.
- אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה,
חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,
- וְאֵלּוּ הֵן:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,
- וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל,
- וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.
- הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,
- בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,
- אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
- רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,
- חָסִיד.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל,
- יְרֵא חֵטְא.
- וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ,
- מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
- הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,
- וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה,
- מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
- אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם,
- וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה,
- מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:
רבן יוחנן בן זכאי - קיבל מהלל ומשמאי.
- הוא היה אומר:
- אם עשית תורה הרבה -
- אל תחזיק טובה לעצמך - כי לכך נוצרת.
- אם עשית תורה הרבה -
[י] חמישה תלמידים - היו לו לרבן יוחנן בן זכאי,
- ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה,
- ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.
- ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה,
- הוא היה מונה שבחן -
- רבי אליעזר בן הורקנוס - בור סיד, שאינו מאבד טיפה.
- יהושע בן חנניה - אשרי יולדתו.
- יוסי הכהן - חסיד.
- שמעון בן נתנאל - ירא חטא.
- אלעזר בן ערך - מעין המתגבר.
[יא] הוא היה אומר:
- אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים -
- ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה - מכריע את כולם.
- אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים -
- אבא שאול אומר משמו:
- אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים -
- ואליעזר בן הורקנוס - אף עמהם -
- ואלעזר בן ערך בכף שניה - מכריע הוא את כולם.
שיבח רבי אליעזר בזכרונות טוב, (בהידמותו לבור מוסד שלא יאבד מימיו).
ושיבח רבי יהושע במעלות המידות, (כי בהם יאושר האדם ויכובד ויאהבוהו רוב עולם, ולזה הוא מאשר בו יולדתו).
ורבי יוסי שיבח בטוב מעלות המידות, ובמעלות השכליות.
רבי שמעון שיבח ביראת חטא והוא זריזות והשתדלות בענייני עסקי הטוב ושמירתו מרע.
ושבח רבי אלעזר בן ערך בטוב ההבנה, והיות כל עניין עמוק קל אצלו, ותבונתו מוספת על העניין:
אל תחזיק טובה לעצמך - לומר הרבה תורה למדתי. ולפי שהוא לא הניח לא מקרא ולא משנה הלכה ואגדה שלא למד [סוכה כ"ח ע"א, בבא בתרא קל"ד ע"א] היה אומר כן:
בור סוד - גרסינן, ולא בור סיד ל. כלומר, כבור טוח בסיד:
שאינו מאבד טפה - כך הוא אינו שוכח דבר אחד מתלמודו:
אשרי יולדתו - מאושר במדות טובות עד שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדתו. ויש אומרים, על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם, שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה:
חסיד - שעושה לפנים משורת הדין:
ירא חטא - מחמיר על עצמו ואוסר עליו דברים המותרים, מיראתו שמא יבא לידי חטא. דאם לא כן מאי רבותיה, אפילו עם הארץ אפשר להיות ירא חטא:
מעין המתגבר - לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו:
אבא שאול אומר משמו - של רבן יוחנן בן זכאי:
ואלעזר בן ערך בכף שניה - מצאתי כתוב, דאבא שאול לא נחלק על ת"ק, ושני הדברים אמרם רבן יוחנן בן זכאי, ושניהם אמת, דלענין הבקיאות והזכרון היה רבי אליעזר מכריע, ולענין החריפות והפלפול היה רבי אלעזר בן ערך מכריע:
קבל מהלל ושמאי. בשלשלת הלל לא הוצרך להזכיר שממנו קבלו. ועכשיו מזכיר ברבן יוחנן בן זכאי שלא היה מבני בניו ועוד שהוא היה לו תלמידים הרבה ורבתה המחלוקת מהם ואחריהם הזכיר שאע"פ שנחלקו בכמה דינים מ"מ עיקר התורה קבלוה וכמו שזכרתי בריש פרק קמא:
כי לכך נוצרת. לשם כך יצאת לאויר העולם כדכתיב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום הששי [שבת פ"ח. ] מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם אין מקבלין ישראל את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו נמצא עכשיו שחובה גדולה מוטלת עליו ולא בטובה הוא עושה. רש"י:
חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן ב"ז. לא מנה רק הגדולים שנמסרה להם הקבלה. אמנם הרבה תלמידים אחרים היו לו. מד"ש בשם הרשב"ץ:
אליעזר בן הורקנוס. לפי שתלמידיו היו קוראם בשמן. רש"י.
בור סיד ונ"א סוד. וכתב הר"ב דהכי גרס ולא בור סיד. כי בור סיד ר"ל בור של סיד ומה שבח יש בזה אבל בור סוד שסדוה יפה ומעמיד המים שלא יבלעו בקרקע. ובשלמותו סיוד ובא חסר יו"ד כדרך נחי העין. מדרש שמואל בשם הרשב"ץ. ובפירש"י פ"ד דע"ז דף נ"ה הועתק בור סיד כגרסת הספר:
שאינו מאבד טפה. כלומר לענין זה הוא שדומה לבור סוד ולא בכל בחינותיו לפי שיש בבור הזה נמי לגריעותא שאין מימיו מתוקים כמו באר מים חיים הואיל ואלו אינם אלא מכונסים ולא נובעים כלל ועוד ששואבים מטעם הסיד ולפיכך הוצרך לבאר שאינו מאבד טפה. מדרש שמואל:
חסיד. פירש הר"ב שעושה לפנים משורת הדין. ועמ"ש בסוף מסכת סוטה:
ירא חטא. פי' הר"ב מחמיר על עצמו וכו' דאל"כ מאי רבותיה וכו' כדלעיל מ"ה ועמ"ש בסוף [מסכת] סוטה:
ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם. כתב הר"ב שמצא כתוב דאבא שאול לא נחלק על ת"ק וכו' ומ"מ כיון שדברי אבא שאול באו על דברי ת"ק הוצרך להזכיר כי אף אליעזר בן הורקנוס שאתה שבחת אותו אפי' הוא בכלל וכו'. אבל הת"ק שדבריו ראשונה באו לא הוצרך לפרש. שכשאמר וכל חכמי ישראל ממילא אף אלעזר בן ערך עמהם בכלל. מדרש שמואל:
(כו) (על המשנה) קבל כו'. בשלשלת הלל לא הוצרך להזכיר שממנו קב לו. ועכשיו מזכיר בריב"ז שלא היה מבני בניו. ועוד, שתוא היה לו תלמידים הרבה ורבתה המחלוקת מהם ואחריהם הזכיר שאע"פ שנחלקו בכמה דינים מ"מ עיקר התורה קבלוה:
(כז) (על המשנה) נוצרת. לשם כך יצאת לאויר העולם כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם אין מקבלין ישראל את התורה יחזיר העולם לתוהו ובותו, נמצא עכשיו שתובה גדולה מוטלת עליו ולא בטובה הוא עושה. רש"י:
(כח) (על המשנה) ה' תלמידים כו'. לא מנה רק הגדולים שנמסרה להם הקבלה. אמנם הרבה תלמידים אחרים היו לו. מד"ש:
(כט) (על המשנה) אליעזר. לפי שתלמידיו היו, קוראן בשמן. רש"י:
(ל) (על הברטנורא) כי בור סיד ר"ל בור של סיד ומה שבח יש בזה אבל בור סוד שסדותו יפה ומעמיד המים שלא יבלעו בקרקע ובשלמותו סיוד, ובא חסר יו"ד כדרך נחי העי"ן. מד"ש:
(לא) (על המשנה) שאינו כו'. כלומר לענין זה הוא שדומה לבור סיד ולא בכל בחינותיו, לפי שיש בבור הזה נמי לגריעותא שאין מימיו מתוקים כמו באר מים חיים כו' ולפיכך הוצרך לבאר שאינו מאבד טיפה. מד"ש:
ור"ש בן נתנאל: כך צ"ל:
אליעזר בן הורקנוס: גרסינן ולא גרסינן ר' אליעזר וכן בכולהו חמשה תלמידים כשרבם מזכירם:
בור סוד: גרסינן אבל רש"י והר"ן ז"ל פ' רבי ישמעאל גבי אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור פי' יש שטחים הבור בסיד והיין משתמר בתוכו ואינו מאבד טפה והוא בור סיד ע"כ וכתבתיו שם סימן ח':
יוסי הכהן חסיד: כצ"ל:
יכין
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי: ונ"ל דמשום דכשסידר רבי המשניות לא רצה להפסיק סדר היחוס מהלל הזקן עד ימיו, להכי הזכיר דברי ריב"ז לבסוף. רק כדי שלא נטעה לומר שהיה אחר רבי, להכי תני גביה ריב"ז קבל מהלל:
הדא היה אומר: מדהיה ריב"ז גדול בתורה ובכל החכמות מאד [כסוכה כ"ח א'], להכי אמר על עצמו אם למדת וכו':
אל תחזיק טובה לעצמך: לומר כח ידי עשתה לי החיל הזה:
כי לכך נוצרת: שיצירתך בזכרון וחדוד השכל יותר מחביריך, גרמה לך שגדלת חכמה, ולא עמלך, ואפשר שחביריך לפי שיעור מיעוט הכנתם, עמלו והשיגו לפי שיעור, יותר ממך, ושכרם גדול משכרך:
חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי: חשב רק היותר גדולים שבתלמידיו:
ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס: הוא סתם ר"א שבמשנה, בעל אמא שלם אחותו של רבן גמליאל [כלעיל סי' ס"ז]:
ורבי יהושע בן חנניה: הוא סתם רבי יהושע שבמשנה בעל פלוגתא דר"א בן הורקנס. והיה מקורב בבית הקיסר [כתענית ד"ז ב' וחולין נ"ט ב'], והיה לוי ומשורר בביהמ"ק [כערכין י"א ב'], וחי עד אחר החורבן [כגיטין דנ"ו א' וברכות כ"ז ב']:
ורבי שמעון בן נתנאל: הוא בעל בת בתו של ר"ג הזקן [תוספתא פ"ג דע"ז]:
ורבי אלעזר בן ערך: הוא ר' נהוראי. וי"א שהוא ר' נחמיה [שבת קמ"ז]. וי"א דהוא ר"מ [עירובין די"ג]:
הוא היה מונה שבחן: ר"ל אמר מדה משובחת שהיה כל א' מופלג בה ביותר:
רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה: כבור מסוייד שלפני הגת, שלא נאבד בו טפה מהיין שיזוב לתוכו. כך התורה שנמשלה ליין [כתענית ד"ז א'], מה שלמד ממנה מרבותיו למד בתשוקה רבה, עד שלא שכח שום דבר מלימודו [כסוכה כ"ח א']:
רבי יהושע אשרי יולדתו: שאמו הדריכתו לתורה ולמדות ישרות. וכבר כשהיתה מעוברת ממנו, חזרה בבתי מדרשות ובקשה שיתפללו שיהיה העובר זה ת"ח וצדיק כך כתב רש"י בספר מדרש שמואל על אבות. ואני מצאתי בירושלמי [יבמות ד"ה א'] שאמו הוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה:
רבי יוסי חסיד: שעשה הכל לפנים משורת הדין. ולא נמצא כתב ידו ביד עכו"ם לעולם, מחשש שיוליכנו עכו"ם בשבת [שבת די"ט א']:
רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא: שהיה צדיק גדול עושה מאהבה, שהיה ירא מהחטא עצמו, רק לבלי להקניט הקב"ה ולא מיראת עונש או תקות שכר, והיה זה בהפלגה יתירה, דאל"כ מה רבותיה, הרי אדם כזה רק אינו בור כלעיל משנה ה':
ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר: שהיה חרוץ מופלג:
מכריע את כולם: פלוגתא דת"ק ואבא שאול, היינו הפלוגתא אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף [הוריות י"ד א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש לפי שרבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל והפסיק בינו לבין הלל מפני שרצה לסדר סדר הנשיאי' שנשתלשלו מהלל על כן חזר להזכיר דברי הלל האחרונים וסמך להם דברי תלמידו שקבל ממנו ובמדרש חזית מונה דורות הראשונים מאנשי כנסת הגדולה עד רבן גמליאל הזקן ודורות האחרונים מרבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו והוא התקין תשעה תקנות הנזכרות בראש השנה פרק יום טוב של ר"ה:
אם עשית תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. כי האדם לא נברא אלא לעסוק בתורה וכמו שדרשו בראשון מע"ז ובפרק רבי עקיבא ממה שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה בששה בסיון מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו ולפי שהאדם הוא חייב בכל עת ללמוד תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה אם הוא מתבטל אפילו שעה אחת הרי שהפסיד שכרה של אותה שעה כמו הפועל שאין לו רשות להתבטל ממלאכתו של בעל הבית אפי' שעה קלה ועל זה אמרו במסכת תענית בפרק ראשון שאסר לתלמיד חכם להתענות מפני שממעט במלאכת שמים כמו שהפועל בודאי אסור לסגף עצמו בתענית מפני שממעט ממלאכתו של בעל הבית כמו שנראה בפרק הפועלים ובתוספתא דמציעא פרק שביעי וכן אמרו בז' מדמאי רשב"ג אומר לא יחשוך מפיו גרוגרות שממעט במלאכתו של בעל הבית ופירש בערוך לא יחשוך גרוגרות מאכילתו ליתנה תרומת מעשר מפני שממעט מלאכתו של בעל הבית ותניא לא ישכיר אדם עצמו וירעיב עצמו ויסגף עצמו מפני שממעט מלאכתו של בעל הבית וכן מפורש בירושלמי שאמרו שם רבי יוחנן אשכח ספרא אטימו יום פירוש שהיה חולה ומלמד תינוקות אמר לון מהו כן אמרי ליה ציים פירוש רגל הוא לצום על כן הוא חולה וחלוש אמר ליה אסיר לך אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכתו של הקב"ה לא כל שכן. וכשהאדם עושה תורה הרבה אין לו להחזיק טובה לעצמו לומר כמה אני גדול וכמה אני נשוא חן לפני הקב"ה שהרי עמלתי בתורתו הרבה כי לכך נוצרת וכמו שאין הפועל מחזיק טובה לעצמו כשעשה מלאכת בעל הבית באמונה לפי שלכך שכרו כן האדם אין לו להתפאר על שעשה תורתו הרבה כי לכך נוצר ומי שפרע חובו אין מחזיקין לו טובה כמי שנותן מתנה בטובה ואלו היתה מלאכת התורה קצרה כמי שהשלים מלאכתו ועושה עם בעל הבית בטובה מלאכה אחרת היה איפשר לו להחזיק טובה לעצמו אבל התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים כמו שנזכר בעירובין פרק עושין פסין שכל העולם כולו א' משלשת אלפים ומאתים מהתורה והוכרחו כן מהפסוקים ואפי' יחיה אדם אלף שנים פעמים לא יוכל להשלימה ואיך יחזיק טובה לעצמו במה שלמד ממנה ולזה היו משבחים החכמים מי שלומ' הרבה ולא מחזיק טיבו לנפשיה כמו שנזכר בסנהדרין פרק אלו הי הנחנקין אי זהו בן העולם הבא ענותן ושפל ברך שאיף עייל שאיף נפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבו לנפשי' ורבי יוחנן בן זכאי היה נאה דורש ונאה מקיים כי הוא היה כמו הלל רבו שחיה מאה ועשרים שנה כמשה רבינו ע"ה ארבעים שנה עסק בפרקמטיא ארבעים שנה למד ארבעים שנה לימד כמו שנזכר בספרי ובאחרון מראש השנה ובפרק היו בודקין ובפרק יש נוחלין שנו וכן בפרק הישן כי שמונים תלמידים היו לו להלל שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה שלשי' מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושוע עשרים מהם בינוניי' גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלות וחמורות וגזרות שוות וגמטריאות שיחת מלאכי השרת שיחת שידים ושיחת דקלים ומשלות כובסים ומשלות שועלים דבר גדול ודבר קטון שלא למד דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ואמרו על גדול שבכולן שכל עוף שהיה פורח עליו בשעה שהיה עוסק בתורה היה נשרף בהבל היוצא מפיו ובפרק היה קורא אמרו שלא קדמו אדם בשלום לעולם ואפי' עכו"ם בשוק ולפי שרבן יוחנן בן זכאי למד תורה הרבה לימד לכל מי שיעשה כמותו שלא יחזיק טובה לעצמו כמו שלא החזיק הוא טובה לעצמו:
רבן יוחנן בן זכאי וכו'. יש לשאול מה שקבע דברי ר' יוחנן בן זכאי בכאן והוא היה קודם לאותן שזכר שהרי קבל מהלל שהיה לפני זה, ועוד שאמר קבל מהלל ומשמאי למה הזכיר כאן יותר ממי קבל, ומכ"ש כי למעלה אמרנו כי לכך נזכר קבלה עד הלל ושמאי ולא יותר כי נתמעטה הקבלה ולא היתה הקבלה כמו שהיתה קודם זה וא"כ למה אמר קבל מהלל ומשמאי. ונראה לתרץ קושיא הראשונה כי בפרק הזה התחיל לומר איזה דרך שיבחר לו האדם וכן אמר ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו איזהו דרך שידבק בה האדם ולפיכך קבעו בפרק הזה, והיה לו לסדר דברי רבן יוחנן בן זכאי מיד אחר דברי רבי רק שלא רצה להפסיק בין דברי רבי ובין דברי ר"ג בנו של רבי, ודברי הלל הם שייכים לדברי ר"ג שאמר וכל העוסקים עם הצבור וכו' וכן אמר הלל אל תפרוש מן הצבור, ואחר שקבע דברי הלל חזר לענין הפרק ואמר שר' יוחנן בן זכאי היה מקבל מהלל ושמאי, והיה לו חמשה תלמידים ואמר אל תלמידיו איזה דרך שיבחר לו האדם כמו שאמר רבי, וכל אחד אמר דרך אחר שיבחר לו האדם וכו':
אמנם נראה לומר, כי בענין ר' יוחנן בן זכאי רוצה להאריך מאוד לומר חמשה תלמידים היו לו וכל הדברים אשר אמרו תלמידיו, ולכך לא רצה לסדר דברי רבן יוחנן בן זכאי עם דברי הלל בפרק הראשון, כי כל הראשונים דבריהם היה בקצרה. ועוד שאינו דומה, כי ר' יוחנן בן זכאי היה אומר לתלמידיו צאו וראו ונזכרו ג"כ דברי תלמידיו עם דברי ר' יוחנן בן זכאי, ולא שייך זה בפרק ראשון שמזכיר חכמי אבות הדור ולא התלמידים, ולכך סדר החכמים עד רבי ובנו של רבי וחוזר אל רבן יוחנן בן זכאי שקבל מהלל ושמאי. ומפני שבא לומר כי הוא חוזר אל סדר הקבלה, הוצרך ג"כ להזכיר את הלל לפניו כלומר שאנו חוזרים אל סדר הקבלה הלל אומר וכו' הוא הלל שנזכר למעלה שבזה חוזר אל סדר הראשון, ועליו קאי ר' יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי. ומפני שלא זכר לפני זה סדר הקבלה לגמרי שהיא הקבלה הגמורה שהוא מן משה רבינו ע"ה, לכך מה שאמר כאן קבל אין זה דומה למה שהזכיר סדר הקבלה למעלה שר"ל שקבלו התורה כאשר ראוי בלא מעוט, אבל כאן ר"ל שעל כל פנים היה ר' יוחנן בן זכאי מקבל מהלל אע"ג שלא היה כאן קבלה גמורה, כי לא היתה מתמעטת הקבלה לגמרי, בפעם אחד רק כי בדור ר' יוחנן התחילה להתמעט קצתו ואחר ר' יוחנן בן זכאי לא הזכיר כלל קבלה ואפשר לומר בשביל כך לא קבע דברי רבן יוחנן בן זכאי למעלה אחר הלל שא"כ היה משמע שהיתה הקבלה כמו שאר קבלה:
ואם לא היה אומר לשון קבלה כלל, זה אין שייך לומר כי היה בודאי קבלה קצת ולא נתמעטת הקבלה בפעם אחד, גם היה זה כמו גנאי אליו אחר שהיה תלמיד של הלל וזכר אותו אחר הלל ולא יאמר קבל ובכל אשר לפניו זכר קבלה. ולכך הוצרך ג"כ לומר כאן קבל מהלל ומשמאי, כיון שזכר אותו אחר הלל והוא היה תלמידו של הלל אם לא יאמר אצלו קבל מהלל ומשמאי היה זה גנאי ולכך אמר קבל וכו'. ומ"מ כיון שלא קבע דבריו למעלה מוכח שלא היה מקבל כמו שאר מקבלים שהם הזוגות וכאן למה לא יאמר קבל כיון דליכא למטעה יותר נכון לומר קבל, ומזה הטעם נראה ג"כ שאינו מזכיר שמעון בנו של הלל, שאם יאמר קבל מהלל כבר אמרנו שכבר נתמעטה הקבלה, ואם לא יזכיר לשון קבלה הרי לא נתמעטה לגמרי הקבלה, ועוד כי היה זה גנאי לו שלא היה מקבל כראוי ולפיכך לא זכר אותו כלל, ועיין בפרק עקביא כי עוד מבואר שם. וכן יש לומר ג"כ שלא זכר ר"ג השני אביו של רשב"ג, שאם היה מזכיר כל האחרים ולא היה מזכיר שמעון בנו של הלל היה זה גנאי כאלו שלא היה כדאי לזה, אבל עתה שלא הזכיר את כולם כי גם ר"ג דצערי' לר"י בפ"ד דברכות (דף כח.) לא הזכיר אין כאן גנאי כלל והיותר אחרון לא הזכיר. ומה שהזכיר את רשב"ג בנו של ר"ג דהוא עוד יותר אחרון, דאם הזכיר ר"ג אביו ולא הזכיר בנו רשב"ג עדיין היה זה גנאי לרבן שמעון בן הלל, שהייתי אומר כי עד האחרון שהזכיר התנא לא דלג אחד מהם רק רבן שמעון בנו של הלל והיה זה גנאי אליו, אע"ג שהזכיר רבי שהוא בנו של רשב"ג, מ"מ בסדר החכמים בפרק ראשון לא דלג אחד מהם רק רבן שמעון בנו של הלל, אבל דברי רבי בפרק מיוחד בפני עצמו נזכרו ואינו מסודר עם הראשונים ולכך הוצרך לדלג את ר"ג אביו של רשב"ג. ועוד שאם הזכיר כולם, אע"ג שלא היה אומר קבל מאביו היה כאלו כתב בפירוש קבל מאביו דמסתמא מאביו קבל וממי יש לו לקבל, ולפיכך דלג ביניהם הראשון במקום שפסקה הקבלה דהיינו רבן שמעון בנו של הלל. ואם דלג אותו בלבד עדיין הייתי אומר כיון שכל האחרים נזכרו כלם היתה הקבלה נמשכת מאב לבן כמו שראוי להיות נמשך, ולא שתאמר שחסרה הקבלה, ומה שלא אמר קבל שאין צריך לפרט דודאי הבן קבל מן האב דממי יקבל, ומה שלא הזכיר רבן שמעון הוא בלבד לא היה מקבל מאביו, ועכשיו שלא נזכר ר"ג אביו של רשב"ג ג"כ שוב אין לומר כך בשנים ולפיכך אין לך לומר רק שחסרה הקבלה ולא היתה בכחה כמו בראשונה כך יראה ולעיל פירשנו עוד:
אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. פירוש כי אין ראוי לאדם כאשר למד תורה הרבה שיחשוב שעשה דבר החסידות, שהחסידות הוא שעושה דבר שאינו ראוי לפי הדין, על זה אמר שאין הדבר כך שהאדם נברא מתחילת בריאתו על זה ללמוד תורה, וכל הנבראים נבראו בדין ובמשפט וכדכתיב (קהלת, יב) כי כל מעשה אלקים אין להוסיף ואין לגרוע ממנו, פירוש כי מה שברא הקב"ה ברא במדת הדין כמו שנאמר בכל מעשה בראשית שם אלקים שהוא מדת הדין, וכל אשר ברא בדין אין להוסיף ואין לגרוע ממנו כאשר ברא אותו בדין, ולכך אמר שאין ראוי לאדם להחזיק טובה לעצמו שעשה דבר שהוא טוב דהיינו דבר שאינו מצד הבריאה בעצמה. אבל לכך נוצר האדם, כמו שנוצר האדם שיאכל וישתה ודבר זה בטבע בריאתו, וכן נוצר האדם שילמוד תורה בעמל. ונמצא דבר זה בדברי חכמים בפרק חלק (סנהדרין צ"ט) אמר רבי אלעזר אדם לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש התורה הזאת מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא וכו'. וביאור דבר זה, כי אי אפשר שיהיה בריאת האדם שיהיה בעל הנחה, שהדבר שהוא שלם הוא בעל הנחה שכבר הוא נשלם ואז הוא נח, אבל האדם אינו כך שאינו נשלם ומאחר שאינו נשלם אינו בעל הנחה, אבל הוא מתנועע תמיד אל השלמתו. ואף אם אפשר שיצא לגמרי אל הפועל, מ"מ אי אפשר שיהיה בעל הנחה שזה שייך אל הדברים אשר הם בעלי השלמה ולא כן האדם. וג' דברים יש באדם כי האדם יש בו נפש כמו שיש לכל שאר בעלי חיים, ויש בו נפש המדברת נוסף על שאר ב"ח שאין להם נפש המדברת, ויש עוד לאדם שכל נבדל מן הגוף לגמרי, כי הנפש המדברת אינו שכל נבדל כי גם לתינוק יש לו שכל זה, רק קראו אותו שכל היוליאני בלתי נבדל כי הוא כח בגוף והתבאר זה למעלה אבל יש לאדם שכל נבדל גם כן. ואמר כי האדם נברא לעמל שלא יהיה בעל הנחה כלל רק יוציא שלימתו אל הפעל תמיד בלי הנחה, שכך ראוי מצד טבע הבריאה, שכל הנבראים נבראו שיהיו בשלימות ולא יהיו חסרים והאדם הזה אי אפשר שיבא אל ההשלמה עד שיהיה בעל הנחה לגמרי. וזהו מה שלא נאמר באדם כי טוב יותר מכל הנמצאים, כי כל הנמצאים הם נבראים ויש להם שלימתם, אבל האדם לא נברא בהשלמה ולא נמצא האדם בהשלמה וזהו שלימתו בעצמו שהוא מתנועע אל הפעל ומוציא שלימתו תמיד אל הפעל, ודבר זה הוא שלימתו שאם הוא אינו יוציא שלימתו אל הפעל כלל הרי אין לו השלמה כלל, ולכך צריך שיהיה יוציא שלימתו תמיד אל הפעל. וכמו השמים אשר הם מתנועעים ואינם באים אל ההנחה כלל, גם אי אפשר להם שיהיו בלי תנועה והתנועה היא שלימתם, וכך הוא האדם שלא נברא מתחלת בריאתו בעל הנחה לגמרי שהיא בשלימות גם אינו בא תכלית עמלו אל השלמה וההנחה רק זה שלימתו מצד יציאתו אל הפועל תמיד:
וזה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, כי יום הולדו עדיין אין לו שלימות בריאתו והוא יוצא תמיד אל הפעל, ויום המות אז הוא בשלימתו כי לא יהיה יותר כלל ואז הוא בעל הנחה. ולכך אמר איני יודע אם היא לעמל מלאכה אם לעמל פה, כי המלאכה היא לנפש בלבד לא לנפש שכלי שהרי המלאכה היא ג"כ לבהמה, ולפיכך יש להסתפק מה שאמר שהאדם נברא לעמל אם ר"ל לעמל מלאכה שהיא לנפש החיוני, ולכך אמר כשהוא אומר כל עמל אדם לפיהו מדכתיב לפיהו א"כ אין בריאתו בשביל עמל המלאכה, ומעתה לא נוכל לומר הנפש החיוני הוא שלימות האדם שנאמר שבשבילו נברא, שאם כן היה האדם נברא לעמל מלאכה שהיא לנפש החיוני, והרי הכתוב אומר כל עמל אדם לפיהו וזה אינו נפש החיוני שאין נפש החיוני תולה בפה. ועדיין איני יודע אם לעמל שיחה או לעמל תורה, כי אולי שלימות האדם נפש המדברת, ולכך אמר כשהוא אומר לא ימוש התורה הזאת מפיך הוי אומר לעמל תורה, כי דבר זה הוא השלמת האדם ואל זה נברא שיהיה עמל. ומפני זה אמרו בפרק ר"ע (שבת פ"ו) הכל מודים כי בשבת נתנה התורה לישראל, ולמה נתנה תורה בשבת, שאם נתנה תורה בחול היה האדם אומר שכשם שיש שביתה למלאכה שהיא בחול כך יש שביתה מן התורה, ולכך נתנה התורה בשבת שהוא שביתה מן המלאכה ואינו שביתה לתורה, ועתה ימי החול הם ק"ו אם השבת שהם ימי שביתה מן המלאכה אינו יום שביתה מן התורה, ימות החול שאינם ימי שביתה מן המלאכה אינו דין שלא תהא שביתה מן התורה. ועוד כיון שהאדם בריאתו בעצמו שלא יהיה בעל הנחה ובעל השלמה, וכאשר בא השבת אם לא נתנה התורה היה האדם בעל הנחה ובעל השלמה, ודבר זה אין ראוי לאדם כי האדם לעמל יולד, ולפיכך נתנה תורה בשבת ועתה מצד התורה אין האדם בעל הנחה ובעל השלמה. ומכל מקום התבאר לך כי אי אפשר רק בענין זה שהאדם נברא לעמל תורה, כי האדם בעצמו אי אפשר שיהיה בעל הנחה כלל, ואף השמים לא זכו בעיניו לומר שיהיו בעל הנחה רק הם מתנועעים תמיד באין הנחה, וכל זה מפני כי הנחה היא ההשלמה ודבר זה אינו ראוי לגשם שאין הגשם כלל בעל השלמה, ואין לשכל הנבדל בישראל השלמה, ומפני שאין כאן השלמה צריך שיהיה עמל בלא הנחה כלל. ומעתה התבאר לך מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ודברים אלו יש להבין כי הם דברים ברורים ואמתיים מאוד מאוד אשר אין ספק בהם:
אפשר שלפי ששמאי רבו אמר למעלה עשה תורתך קבע ובאלו הדברים יש שני פרושים או שיהיה קובע עתים לתורה ד' או ה' פרקים בכל יום או פירוש שני שיקבע כל היום מן הבוקר עד הערב ושני הפירושים פירשם רש"י ז"ל ואפשר שרבי יוחנן בן זכאי שהיה תלמידו בא לפרש דברי שמאי רבו וע"כ הזכיר בכאן שקבל משמאי להשמיענו שעל דברי רבו קאי ואם הייתי אומר שכוונת שמאי היתה שיקבע עתים לתורה ובזה יוצא ידי חובתו נמצא שאם האדם ירצה ללמוד יומם ולילה וילמוד תורה הרבה ראוי הוא שיחזיק טובה לעצמו לפי שעשה לפנים מן השורה ולמד יותר ממה שהיה חייב ע"כ בא ר' יוחנן בן זכאי ואמר אם למדת תורה הרבה והגית בה יומם ולילה אל תחזיק טובה לעצמך לפי שלכך נוצרת ללמוד הרבה ולהגות בה יומם ולילה ולפי זה נמצא שהכוונה של שמאי היתה שיעשה תורתו קבע כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה דאי לא תימא הכי נמצא דפליג אשמאי רבו והוא קבל ממנו, ובא לפרש דבריו ואמר טענה למה לא תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת לפי שידוע הוא שחסדי השי"ת עם האדם רבו כמו רבו כחול על שפת הים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע והראשון שבכולם יצירת האדם אשר יצר את האדם בחכמה יש מאין אשר בצאתו מרחם אמו הוציאו מחשך לאור ולכן אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך לפי שלכך כלומר בשביל שתעשה כך נוצרת ובכל מה שלמדת הלואי שפרעת החוב הראשון שנוצרת באופן שכל שאר חסדי ה' אשר הם ככוכבי השמים לרוב עדיין הם כולם עליך לחוב. ואל זה כוון מש"ה מה אשיב לה' וגו' כלומר כל מה שאשיב ואשלם לה' על מה שהטיב עמי עדיין כל תגמולוהי עלי לחוב כי הלואי שאפרע החוב הראשון שיצרני ולכן אל תתגאה ותחזיק טובה לעצמך. והנה דהמע"ה היה מכיר חסדיו יתברך אתו ואמר ממשפטיך לא סרתי וגו' אמר אני מקיים מצותיך ומשפטיך ולא סרתי מהם מפני החסד שעשית עמדי יותר מכל אדם כי מאחר עלות הבאתני והוצאתני מהיות רועה צאן במדבר מקום שלא עבר אדם שם והקימותני למלך על ישראל והוריתני לכל העולם דהשתא כולם עיניהם בי וז"ש כי אתה הוריתני שייראו אותי כל ב"א ויחשבוני בעיניהם. או אפשר שאמר כי לכך נוצרת לפי שכל מה שנברא בעוה"ז התחתון הם כולם חומר בלי צורה שכלית זולת האדם אשר יצדק בו לשון יצירה לפי שיש בו נר"נ ולכן נוצר הוא בבחינת יצירה יתר שאת מכל ברואי עולם התחתון וע"כ אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ביצירת שכלית יתר שאת עם כל השאר:
א"נ אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך לחשוב ולומר כי כחך ועוצם ידך עשה לך את חיל התורה הזאת שלמדת כי לכך נוצרת ומן השמים סייעוך כי מעת היצירה גזרו עליך וכמו שארז"ל שאומרים טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש וכו' ובזה דייק שפיר דלא קאמר כי לכך נולדת אלא אמר כי לכך נוצרת מכוון עם מ"ש ז"ל שמשעה שהוא טפה גוזרים עליו אם יהיה חכם או טפש וזהו ע"ד אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי באלה חפצתי וגזרתי עליך ומאתי היתה זאת לך וע"כ אמז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים לפי שהריבוי או המיעוט הוא גזרה מן השמים כמו שאז"ל חכם או טפש אמנם לכוין לבו לשמים הוא בחיריי דאלו צדיק ורשע לא קאמר ולכן כשכוונו לבם לשמים שכרם שוה בשוה אחד המרבה ואחד הממעיט:
א"נ אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך ולומר כי לכך נוצרת כלומר כי במה שלמדת הרבה השגת תכלית מה שהיה כוונת בוראך שיצרך שתשיג מן השלימות, ולפי פירוש זה מה שאמר כי לכך נוצרת אינו נתינת טעם למה אל יחזיק טובה לעצמו רק הם דברי המתגאה כי אין האמת כן כי לעולם אין האדם משיג החצי מן השלימות שהוא מחוייב להשיגו:
וקרוב לזה אמר דהמע"ה הולך תמים ופועל צדק כלומר מי הוא אשר יגור באהלך אותו שעם היותו לעולם פועל צדק ומשפט עם כל זה חושב שעדיין הוא חסר מהשלימות והולך תמים כלומר הולך להשלים א"ע כאלו הוא חסר מכל וכל והולך להיות שלם ותמים וכדי להיות שלם היה דהמע"ה רץ כצבי לעשות רצון אביו שבשמים וז"ש חשתי ולא התמהמהתי וגו' חשתי לעולם אל המצות והייתי זריז ומהיר אל המצוה הרי קודם שאתחיל במצוה עצמה חשתי ואחר כך במעשה המצוה עצמה לא התמהמהתי לעשותה בנחת ובמתון אלא אני עושה אותה במהירות גדול בלי שום עיכוב כלל כדי לשמור ולקיים מיד מצוה אחרת וז"ש לשמור מצותיך ע"ד גבורי כח וכו' עושה אותה מיד לשמוע בקול דברו אחר ולעשות שליחות אחר מיד. א"נ אמר אף שאני חשתי וחצות לילה קמתי להודות לך עדיין לא יקרא זה שחשתי ומהרתי רק שלא התמהמהתי ולא נתאחרתי כי לומר שחשתי והקדמתי זה אינו מפני שהוא לשמור מצותיך וכל מה שאעשה עדיין איני יוצא י"ח במה שאני מחוייב לעשות וכד הוה לי למעבד לא עבדנא וא"כ הלואי שיחשב לי שלא נתאחרתי הרי שלא היה מתגאה בחסידותו:
וה"ר עובדיה ז"ל פירש שלפי שרבי יוחנן בן זכאי לא הניח לא מקרא ולא משנה הלכה ואגדה שלא למד היה אומר כן:
כתב הרב ה"ר אפרים ז"ל כי בתחלה פסק סדרן של נשיאים ואח"כ הוא חוזר לסדר הקבלה:
וה"ר משה אלשקאר ז"ל פי' כי מה שזכר בו שקבל מהלל וכו' ולא זכר באחרים אשר קבלו מהם להורות שאע"פ שתראה שדברי זה החכם קצרים ולא האריך במוסרו אינו מחסרון ידיעתו שהרי אתה רואה ממי למד ולכן תדע לך שדבריו מעט הכמות ורבי האיכות. אם עשית תורה הרבה כלל המעשה והלימוד כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ובא להורות שצריך להקדים המעשה לעיון עכ"ל. ונ"ל לפי פירוש זה. דנקט במעשה כינוי האדם הפועל ובעיון כינוי הפעול שהוא התורה לפי שהמעשה הוא תלוי בבחירת האדם ולא בגזירה דאלו צדיק ורשע לא קאמר לכן נקט כינוי האדם אמנם בעיון שהיא גזירת חכם או טפש מן השמים לא תלה אותם באדם:
ותלמיד הריטב"א ז"ל פי' אל תחזיק טובה לעצמך לפי שלכך נוצרת שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו אמר בראתיו כנגד הנפש יצרתיו כנגד ציור הגוף ואמר אף עשיתיו כנגד העשיה וכלל אף בעשיה לפי שטוב ורע נמצא בו אם האדם זכה במעשיו יסתלק האף ממנו וישאר הטוב ואם לא זכה הנה הוא עשוי באף ויסתלק הטוב ממנו וישאר האף ולכן צריך האדם ליזהר שיזכה במעשיו שזה הוא העיקר וע"כ סיים שלמה דבריו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' כי זה כל האדם כלומר לא נברא האדם אלא לזה להיות ירא את אלהים ואת מצותיו שמור ואמרו כי לכר נוצרת נתבאר במנין אברי האדם שהם רמ"ח כנגד רמ"ח מצות עשה שהם רמ"ח כחות לנפש המשכלת עכ"ל:
ואצלי פי' הפסוק שאמר שלמה עליו השלום כוון לזה שאמר סוף דבר כלומר מסקנא דמילתא היא זאת הכל נשמע כלומר כל מה שצוה השם יתב' נשמע ונעשה וזה בין מ"ע ובין מצות לא תעשה וז"ש שני חלוקות את האלהים ירא ואת מצותיו שמור א' כנגד מצות עשה וא' כנגד מצות לא תעשה ואמר כי זה כל האדם לפי שכל גוף האדם הוא רמז למצות ה' רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אברים ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים ובעשותו המצות מזכך אבריו וגידיו כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וז"ש אל תחזיק טובה לעצמך כי ראה גם ראה כי לכך נוצרת ויוכיח זה כי מנין המצות כמנין יצירות אבריך וגידיך וכיון שאתה מחוייב לזכך אבריך וגידיך אין ראוי שתחזיק טובה לעצמך וכמ"ש רשב"ץ ז"ל וז"ל וכמו שאין הפועל מחזיק טובה לעצמו כשעשה מלאכת בעל הבית באמונה לפי שלכך שכרו כן האדם אין לו להתפאר על שלמד תורה הרבה כי לכך נוצר ומי שפרע חובו אין מחזיקין לו טובה כמי שנותן מתנה בטובה עכ"ל. ומה שאמר התנא כי לכך נוצרת היא היא הטענה שאמר שלמה המלך ע"ה כי זה כל האדם כי אין לו לאדם לשאול חיים רק כדי לקיים משפטי ה' וכמ"ש דהמע"ה קולי שמעה כחסדך וגו' רצה ע"ד שהיה אומר הפייטן רצונך אשאלה רגע ואגוע רצה שאינו חפץ בחיי העוה"ז רק להיות ברצון הבורא רגע ותיכף אגוע וז"ש דהמע"ה קולי שמעה כחסדך כלומר שמע קולי ה' ועשה עמי חסד שתתן לי שאלתי כמשפטיך חייני כלומר כשיעור משפטיך רצונו כשיעור שאוכל לעשות משפטיך ואקיים אותם כשיעור זה חייני בלבד שאיני חפץ בחיי תענוגים:
וכתב ה"ר יוסף נחמיאש ז"ל שהזהיר זה התנא שלא יחזיק האדם טובה לעצמו שכן מצינו במסכת סנהדרין בנחמיה בן חכליה שלפי שהחזיק טובה לעצמו לא נכתב ספר עזרא על שמו אלא ע"ש עזרא. ולב אבות כתב כי לפי שנתאחר מאמרו אחר הרבה תנאים שהיו אחריו זמן רב לכך הוצרר להודיע שקבל מהלל ושמאי.
עוד כתב אם למדת תורה הרבה כלומר אם אתה טרחת הרבה בלימוד התלמידים כמו שכתבו המפרשים לא יהיה זה לתכלית הטוב לעצמך כלומר בעבור שבהיותך מלמד אותם אתה למד יותר מדאי ע"ד ומתלמידי יותר מכולם כי לא תהיה למידתם לתכלית עצמך אלא לתכליתם שלכך נוצרת להטיב לאחרים עכ"ל:
א"נ אמר אם למדת תורה הרבה והשגת תורה הרבה אל תחזיק טובה שהיא התורה לעצמך לך לבד ולא תרצה ללמד לאחרים רק יפוצו מעינותיך חוצה ואל תחזיק אותה לעצמך לבד כי לכך נוצרת ללמוד וללמד ומחוייב אתה ללמד לאחרים:
א"נ יאמר על דרך הלצה אם למדת תורה אל תצטרך להחזיק ולרדוף לתפוש הטובה לעצמך ולהחזיק בכנף מעילה כאלו היא בורחת ממך ואמר כי לכך נוצרת הכוונה לקבל הטובה הנזכרת נוצרת כי רצון הבורא ית' שהאדם ילמד תורה הרבה ויהיה צדיק תמים ויריק עליו ברכה עד שיבלו שפתותיו מלומר די ואם על מצוה א' מטיבין לו כ"ש על הרבה וכמו שאמר דהמע"ה קוה אל ה' ושמור דרכו וגו' רצה כשנדקדק אומרו דרכו בל' יחיד ומהראוי שיאמר ושמור דרכיו. אמנם הכוונה על דרך ששנינו בפ"ק דקדושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל הארץ. ירצה שבמצוה אחת שיעשה האדם כתקנה די ובאותה מצוה מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ ולכך אמר קוה אל ה' ושמור דרכו רצה בדרכו א' בלבד שתשמור אותה כתקנה ובהתמדה תקוה אל ה' והקב"ה ירוממך שהוא כנגד מ"ש התנא מטיבין לו וז"ש וירוממך שהקב"ה ייטיב ויחזור וייטיב לך וכנגד נוחל את הארץ אמר לרשת ארץ וכנגד מאריכין ימיו אמר בהכרת רשעים תראה כלומר כ"כ תאריך ימים שרבים כהנה וכהנה רשעים יכרתו ויאבדו מפניך ואתה חי וקיים וז"ש תראה שתראה הכרת רשעים רבים ואתה תעמוד:
כתב רשב"ץ כי במשניות המדוייקות אין וא"ו אלא באחרית ע"ד ראובן שמעון לוי ויהודה. עוד כתב כי לא מנה רק הגדולים שנמסרה להם הקבלה אמנם הרבה תלמידים אחרים היו לו. ואפשר לי לתרץ איך אמר חמשה שנראה שהיו חמשה ולא יותר אמנם יובן בשנדייק מאי מלת לו דאמר שהיא מיותרת והכי מיבעי' ליה למימר חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי אלא כיון שידוע שתועלת גדולה מגיע לרב מתלמידיו וכמו שאז"ל ומתלמידי יותר מכולם וידוע שאין זה בכל התלמידים רק בתלמידים כאלו וידוע שכל מקום שאמר לו או לך הכוונה להנאתך ולטובתך ולך לך דאברהם יוכיח וע"כ אמר ואלו הם כלומר אלו הם שכבר נודע בשערים שמם מרוב גדולתם הלא הם ר"א בן הורקנוס אשר זה היה ר"א הגדול וכן כולם שהיו מגדולי ישראל ותראה מאן גברא רבא קא מסהיד עלייהו שהרב בעצמו היה מונה שבחם. ואפשר שכוון במה שאמר מונה להשמיענו כי לא היה אפשר לו לספר שבח כל אחד וא' דרך פרט כי יכלה הזמן והמה לא יכלו וע"כ לא אמר מספר או מגיד כי סיפור או הגדה הוא נאמר על הנאמר פרט ופרט ומה עשה רבי יוחנן ראה ועיין כללות מזגיהם שבהם יוכללו פרטי שבחיהם בשבחו זה של כל אחד ואחד, ועתה כיון שלא היה מונה רק שבח אחד לכל א' כמי שמונה דרך מנין ע"כ אמר מונה:
וה"ר יונה ז"ל פירש כי לא אמר מספר או מגיד רק מונה לפי שבא לתרץ מה שהוקשה לקצת המפרשים איך היה מספר והרי אמרו ז"ל לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו לז"א כי לא סיפר לאדם רק היה מונה בינו לבין עצמו עכ"ל:
ואפשר שכוון במה שאמר הוא היה מונה וכו' כי לפעמים האדם טבעו להתגאות ולשבח את עצמו בעיני הבריות לא כן אלו האנשים החסידים ואנשי מעשה אשר לא היו נודעים ונכרים מעלתם ושבחם לרבים מרוב צניעותם ולכן אמר הוא היה מונה וכו' למעט ולומר הוא ולא הם כענין יהללך זר ולא פיך כי אלו הכניעו השלשה אברים סרסורי הגאוה וכמו שאמר דהמע"ה ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו'. ולפי שיש באדם שלשה אברים שהם סרסורים לענין הגאוה. הא' הוא בראשו שהם העינים. והשני באמצע גופו שהוא הלב, והשלישי בסוף גופו שהם הרגלים, עינא ולבא ידוע וע"כ הזהירתנו התורה להניח תפילין לאות על ידך כנגד הלב להכניע הלב ולטוטפות בין עיניך לתיקון העינים, והרגלים אדם מתגאה בהם כענין אל תבואני רגל גאוה שהוא יוצא ונכנס לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ועל שלשתן אמר דהמע"ה לא גבה לבי ולא רמו עיני וגם כנגד הרגלים ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות לעבור לפני מי שגדול ממני בחכמה ואמר מלת ממני שלא הוצרכתי לכל זה תוכחת שיוכיחו אותי חבירי תחלה עד שהורגלתי בכך כי אני מעצמי הורגלתי בזה וז"ש ממני ומעצמי עשיתי זה. ועם זה אפשר שיובן למה הזכירם כולם בשמם לבד אליעזר יהושע ולא אמר ר', מלבד מה שאמרו המפרשים כי כשמנה אותם למעלה ה' תלמידים היו לו שהם דברי מסדר המשנה וקראם בל' רבי כראוי וכמנהג בכל שאר המשניות אמנם עתה שהם דברי הרב שלהם שהיה מונה שבחם לא הזכירם רק בשמם לבד שכן דרך הרב לקרות לתלמידו בשמו. ועם היות שזה הענין הוא האמת והצדק לענין זה השינוי עם כל זה גם עם מה שאמרנו יתורץ כי בהיות שמרוב צניעותם כאשר אמרנו לא היו ניכרים ונודעים לחכמים גדולים כדי שהבריות יקראו איתם רבי לכן רבם היה מונה ומספר שבחם והיה אומר זה שאתם קוראים אותו אליעזר בן הורקנוס אין אתם יודעים חשיבותו כי דעו לכם שהוא בור סוד שאינו מאבד טפה וכן כולם:
ואפשר ג"כ שלהודיע שבחם כי רב הוא לא הזכירם בל' רבי לומר כי מקטנותם קנו אלו השבחים קודם שהיו נקראים רבי וז"ש אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה כלומר מזמן בחרותו שאז לא היה נקרא רק אליעזר מאז היה בו זאת המדה הטובה אשר היה בור סוד שאינו מאבד טפה מכל מה שהיה לומד וכן השבחים שבכולם קנו אותם לעצמם מזמן היותם בחורים ואפי' מזמן בחרותם לא טעמו טעם חטא וחסידים כאלו היה משבח דהמע"ה כמ"ש כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב וגו' וזה כשנדייק אומרו לעולם נשמרו שמלת נשמרו היא מיותרת אמנם הכוונה לומר שה' אוהב משפט ואותם הצדיקים שלעולם נשמרו כלומר שמעולם לא חטאו ולעולם נשמרו מן החטא הקב"ה אוהבם ואינו עוזבם אלא כביכול מתדבק בהם:
בור סוד כתב הרב ר"ש בר צמח ז"ל כי הגרסא האמתית בור סוד לא בור סיד כי בור סיד ר"ל בור של סיד ומה שבח יש בזה אבל בור סוד שסדוהו יפה ומעמיד המים שלא יבלעו בקרקע, ובשלמות סיוד ובא חסר יו"ד כדרך נחי העי"ן עכ"ל:
ולב אבות פי' כי במלת סוד הורה על התקיימותה בו ובאומרו שאינו מאבד טיפה רמז שהוא כלי יכיל בתוכו ומקבל כל המימות הרצות והולכות אליו מהמעין או מן המטר ומקבל הכל ואינו מאבד טיפה כלו' שלא יוכל לקבלה עכ"ל:
ולי נראה שמה שאמר שאינו מאבד טיפה דנראים דברים מיותרים כי ידוע הוא שהבור סוד אינו מאבד טיפה והיה די שיאמר אליעזר בן הורקנוס בור סוד, אמנם הכוונה בהיות שהבור סוד יש בו חדא לטיבותא וחדא לריעותא כי מימיו אינם כל כך ערבים ומתוקים כמו מי באר מים חיים כי אלו הם מים מכונסים ולא עוד אלא שאדרבא הם מזיקים ממה ששואבים מטעם הסיד ובהיותו שחכמתו ומימיו של ר"א בן הורקנוס בודאי שהיו מי באר מתוקים מדבש ונופת צופים ומהם שתו גדולי עולם ר"ע וחבריו שהיו תלמידיו ועוד כי הבור לעולם אינם נתוספים בו מים מניה וביה כי אינו באר מים חיים ואינו נובע כלל רק המים המכונסים בו שבאים מבחוץ וא"א לומר שהוא היה דומה לבור בכל דבריו שבהכרח חידש הלכות הרבה משכלו ועיונו והיו נובעים מים שהיא התורה מניה וביה כי לא נופל הוא משאר חכמי ישראל המחדשים הלכות אף אם לא היה שוה לערך ר"א בן ערך, לכן הוצרך לפרש בפי' כי מה שמדמה אותו לבור הוא בבחינה זו לבד שאינו מאבד טיפה אמנם בשאר הבחינות פשיטא ופשיטא שהיו מימיו מי באר מים חיים ותלמידיו ר"ע וחביריו יוכיחו עליו, ועוד שכיון שבודאי היה שלם בסור מרע ועשה טוב ודאי שהיה שלם בעיון לחדש וגם בזכירה וכמו שאמר דהמע"ה מזקנים אתבונן וגו' יש במעשה המצות תרתי סור מרע ועשה טוב ובלימוד התורה תרתי הלא הם אוקמי גירסא וגם להיות מבין ומחדש בתורה מדעתו ואמר כי בזכות העשה טוב שהיא הגדולה זכה אל התבונה שהיא הגדולה ובזכות סור מרע שהיא הקטנה זכה לאוקמי גירסא וז"ש יותר מכל הזקנים שהם החכמים אין זקן אלא שקנה חכמה אני מתבונן יותר מכולם כי פקודיך נצרתי שהוא העשה טוב וגם מכל אורח רע שהוא הסור מרע כליתי ומנעתי רגלי למען שאשמור דבריך בקרבי ולא אשכח מה שאלמוד אלא יהא לימודי שמור בקרבי:
יהושע בן חנניה אשרי יולדתו ברך את אמו לזה יותר מהאחרים לפי שאפשר שהיה בעל מוסר ודרך ארץ וקנה זה דרך קנין גמור מהמוסר אשר יסרתו אמו בבחרותו וכמו שאמר הכתוב בשלמה המלך ע"ה אשר יסרתו אמו וע"כ בירך את אמו ובברכו אותה היה מונה שבחו לפי שהיא היתה סבת המוסר אשר היה בו:
ואפשר לומר שהיה משבח אותו שקיים מצות כבוד אב ואם עד תכלית אחרון אשר כבדה כבוד גדול והיה לו זה יתר שאת על כל חבריו ולכן אמר אשרי יולדתו כלומר מאושרת היתה יולדתו לפי שזכתה לכבוד גדול אשר לא זכתה אם כל חי ומינה משתמע שבח של רבי יהושע שקיים אותה המצוה בשלימות אשר כל העולם אינם יוצאים ידי חובתם לקיימה כתקנה וכמו שהיה משבח ר' יוחנן את עצמו על שכשנתעברה אמו מת אביו וכשילדתו אמו מתה ולא בא מעולם לכלל חיוב מצוה זו:
וה"ר אפרים פי' כי מצא בירושלמי שאמר ברבי יהושע בן חנניא אשרי יולדתו לפי שהיתה מוליכתו לבתי כנסיות כדי שידבקו אזניו בתורה:
וה"ר משה אלשקאר כתב כי היה טוב לשמים וטוב לבריות עד שכל העולם אומרים אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל:
וה"ר יצחק ן' שושן כתב ר' יהושע בן חנניה וכו' נ"ל כי שבח התלמיד הראשון היה בשני ומוסיף עליו השבח שפרט וכן בכולם. ובאבות דר' נתן שנו רבי יוסי הכהן חסיד שבדורו:
רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא כתב רבינו עובדיה שמחמיר על עצמו ואוסר עליו דברים המותרים מיראתו שמא יבא לידי חטא דאל"כ מאי רבותיה אפי' עם הארץ אפשר להיות ירא חטא:
וה"ר יהודה לירמא פירש כי טבעו ומזגו של ר"ש היה נוטה אל החטא והוא היה מגדיל שכלו על חומרו וכובש את יצרו מיראתו מן החטא והוא מצד היותו יודע גודל גנות החטא, ומעולה שמעון בן נתנאל מיוסי הכהן כי רבי יוסי הכהן אע"פ שהיה חסיד אפשר לומר שהיה מזגו וטבעו וחומרו נוטה אל החסידות ואינו דומה מי שכובש אבריו מצד מלחמתו למי שהם כבושים מאליהם עכ"ל:
ולי נראה רבי יוסי הכהן חסיד עושה לפנים מן השורה ור"ש בן נתנאל ירא חטא הכונה שהיה ירא שלא יבא לידי חטא והיה לו המדה שאמר החכם לעולם אהוב את השמא ושנא את מה בכך אשר הכונה כי לעולם האדם יאהוב את השמא וכל מה שיעשהו אפי' דבר מצוה יפחד ויאמר שמא ימשך מזה המעשה שום עבירה, וישנא את מה בכך כלומר שלא יאמר על הדברים הבלתי הגונים לאנשים לא יאמר הוא מה בכך שזה אינה עבירה וע"ז כוון שהמע"ה במה שאמר בז לדבר יחבל לו וגו' כלומר מי שאוהב את מה בכך והוא בז לכל דבר אפי' שאינו כ"כ הגון ואומר ומה בכך והרי אין זה מן העבירות שבתורה זה יחבל לו לפי שכן דרך היצה"ר לפתותו בקל הקל תחלה ואח"כ עבירה גוררת עבירה אמנם ירא מצוה כלו' שאוהב את השמא ואפי' כשעושה מצוה הוא ירא שמא היא מצוה הבאה בעבירה וירא וחרד ע"ז איש כזה הוא ישולם בעוה"ז ובעוה"ב, ועל הדברים הקלים אמר שהמע"ה אחזו לנו שועלים וגו' אמרו ישראל לפני הקב"ה מה נעשה שאחזו לנו שועלים דהיינו יצה"ר וסיעתו שהם שועלים ופקחים לפתות את בני אדם ואינם מתחילים לפתות בעבירות החמורות שיודעים שלא ישמעו דבריו אלא בדברים הקלים וז"ש שועלים קטנים דהיינו עבירות הקלות ואפי' שהם קלות הם מחבלים אותנו כי ישראל נמשלו לכרם כענין כי כרם ה' צבאות בית ישראל והטעם שמספיקים הדברים הקלים לחבל אותנו מפני שכרמנו סמדר שאם היו בנו מעשים טובים גדולים כענבים המבושלים היו עומדים לנו למגן. אמנם כבגד עדים כל צדקותינו וכמו הסמדר שאין בו עדיין תועלת כן הן כל מעשינו הטובים ולכן אף העבירות הקלות יש בהן ספוק לחבל ולהחטיא אותנו:
ועוד אפשר שהיה בר"ש מדתו של יעקב שאמר הכתוב ויירא יעקב מאד וגו' כי היה ירא שמא יגרום החטא וכן ר"ש לעולם היה ירא חטא כלומר ירא שמא יגרום החטא:
אלעזר בן ערך מעין המתגבר הכונה להשמיענו כי פלפולו וחדודו היה שלא כדרך טבע אנושי ולזה המשיל אותו למעין המתגבר כי כמו שהמעין המתגבר הוא שלא בדרך טבע כי לא יצדק מתגבר והולך רק בנהר לא במעין וכמו שאמר ר"מ בפרק שנו חכמים ונעשה כמעין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך, וזה כי מטבע המעין הוא שאינו מתגבר והולך אלא אדרבא במקום מקורו הם יוצאים ברבוי וכל מה שמתרחקים מן המקור הם מתמעטים כי בהכרח מתפזרים מעט מכאן ומעט מכאן עד שבהכרח הוא מתמעט והולך אמנם הנהר אפשר לפעמים שמתגבר והולך ובפרט בזמן הפשרת שלגים כי כל זמן שהולך למרחקים מתגבר והולך בין מהפשרת השלגים בין ממעינות אחרות אשר מתקבצים כולם וכולם הולכים אל הנהר באופן כי כל מה שהנהר מתרחק ממקום מקורו הוא מתגבר והולך ולכן נקט במעין שאינו פוסק לפי שאין מטבעו להתגבר ובנהר אמר וכנהר שמתגבר והולך, ומהיות השלם הזה מעין המתגבר נכיר שכל שלמות שבראשונים היו בו שכן שבט לוי לא זכו להיות בתורה כמעין המתגבר כמש"ה יורו משפטיך וגו' על פי התורה וגו' אלא על היותם שלמים בעבודת ה' אפי' שלא כדרך טבע כמש"ה הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו וגו', והיה ראוי שאיש את אחיו שהוא היותר מחודש יכתוב אותו לבסוף כי כן הוא הדרך כדי שיהיה לא זו אף זו אלא שינה ואמר היותר מחודש בתחלה להורות כי בדבר הנוגע לעבודתו יתב' ולקדוש שמו היותר מחודש הוא היותר פשוט:
הוא היה אומר וכו'. המפרשים ז"ל נסתפקו והקשו שבודאי אלו הם התלמידים היו בכלל חכמי ישראל וכשאמר שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים בודאי שר"א בן ערך הוא בתוכם שהרי הוא ודאי בכלל חכמי ישראל ואמר שר"א בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם וא"כ איך תיכף סתר דבריו בדברים הפכיים שאמר אבא שאול משמו שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס אף עמהם ור"א בן ערך בכף שניה מכריע את כלם והרי בזה סותר דבריו הראשונים, ורובם נתעצמו בזאת הקושיא עד שרבינו יונה ז"ל פירש דלא פליגי כי הראשון שבח את ר"א בן הורקנוס בענין הידיעה שלא שכח דבר מכל מה שלמד ובזה הוא היה מכריע את כלם ואפי' לר"א בן ערך ואבא שאול שבח לר"א בן ערך בענין הסברא והפלפול שהיה מחודד ומחדש דברים כמעין המתגבר ובזה מכריע את כולם ואף לר"א בן הורקנוס, ולי נראה כי מעיקרא קושיא ליתא כי פשיטא דפליגי ולא קשה איך אמר דברים סותרים זה לזה לפי שהם תרי תנאי ואליבא דרבי יוחנן בן זכאי אמנם רבן יוחנן בן זכאי לא אמר מעולם את שתיהן רק אמר אחד מהן לבד והם תרי תנאי אליביה אח"כ מצאתי לרשב"ם שפירש כן:
ואפשר עוד לומר כשנדייק שאם כדברי המפרשים ומכללם רבינו יונה שפי' שכשאמר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כלם היה על הסתם ר"א בן ערך בכלל כל חכמי ישראל א"כ קשה למה באבא שאול הוצרך לפרש ואמר ור"א בן הורקנוס אף עמהם כמו שבמימרא הקודמת לא הוצרך לפרש ולומר ור"א בן ערך אף עמהם וממילא משתמע ה"נ ממילא משתמע וזה קשה לפי' המפרשים ז"ל. ואפשר לתרץ לזה כי התנא הקודם דבר סתם כי פשיטא שר"א בכלל כל חכמי ישראל היה אבל אבא שאול שבאו דבריו על דברי התנא הראשון הוצרך להזכיר כי אף ר"א בן הורקנוס שאתה שבחת אותו אפי' הוא בכלל חכמי ישראל ר"א מכריע את כולם. אמנם אפשר לומר כשאמר אם יהיו כל חכמי ישראל לא כלל את ה' תלמידיו עמהם כי הוא לא רצה להודיע רק השבח שהיה לתלמידיו יותר משאר חכמי ישראל שלא היו תלמידיו ובפרט עם מה שפי' הר"י ן' שושן ז"ל כי המאוחר מחבירו היה בו השבח שבראשון ונוסף עליו השבח שנשתבח הוא בו כי זה השבח לא היה בראשון בשלימות כמו בשני א"כ עם זה א"א שכשאמר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס בכף שניה שבכלל חכמי ישראל יהיו החמשה תלמידים שהרי ר"א בן הורקנוס נמנה ראשון וכל שבחו היה באחרונים ממנו ושבח האחרונים ממנו לא היה בר"א בן הורקנוס כי בקטן החל ובגדול כלה וא"כ איך ר"א בן הורקנוס יכריע את כלם אלא בודאי שבכלל מ"ש כל חכמי ישראל לא רצה לכלול שום אחד מתלמידיו וכונת כל חכמי ישראל כלו' אותם שאינם תלמידיו ועליהם אמר שאם הם בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כלם וכשבא להזכיר שבחו של ר"א בן ערך הוצרך לפרש ור"א בן הורקנוס אף עמהם דבלא ר"א ב"ה פשיטא שיכריע את כלם שאם ר"א ב"ה מכריע את חכמי ישראל כ"ש שר"א ב"ע יכריע את חכמי ישראל לז"א ור"א בן הורקנוס אף עמהם לפי שהוא הקטן מן המשובחים:
ולב אבות פי' ז"ל ואולי ירצה שאף ר"א בן ערך עמהם ולא הוצרך להזכירו כי ממילא נכנס עם חכמי ישראל ויהיה ר"א בן הורקנוס מצד בקיאותו מכריע שאין ספק שבדרך קבלה ומסורה יש יותר תורה בכפו ממה שיש בכל כף האחרת וזה הדבר היה אומר הרב לפני כל מי שירצה לשמוע לכן נאמר בו היה אומר לפי שהיה רוצה שכל התלמידים יהיו רודפים אחר קבלה בקיאות ומסורה ולא יהיו נשענים על בינתם אלא על קבלתם ויעשו עיקר מן הבקיאות מקבלה ולכן היה מכריז ואומר זה לפני הכל אבל בינו לבין אבא שאול שהיה חכם מופלא גלה האמת שלא היה ראוי לגלותו לפני כל ההמון ואמר לו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס אף עמהם אין ספק שר"א בן ערך מכריע ושוה יותר מכולם לפי חקירתו ועיונו והבנתו דבר מתוך דבר אך זה לא יאות רק לאיש מובטח בבינתו מאד ובשכלו כאמור עכ"ל:
התחיל ואמר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואח"כ ר"א בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם ולא אמר להפך אם יהיה ר"א בכף מאזנים וכל חכמי ישראל בכף שניה יכריע את כולם להודיענו ביותר שבחו של ר"א שאפי' קדמו חכמי ישראל בכף מאזנים בעוד השניה ריקנית באופן שהכף שלהם מונחת בארץ כי כבדה מאד ושכנגדה ריקנית עלתה עד לשמים אם יושם אח"כ ר"א בן הורקנוס בכף שניה ודייק מלת שניה ג"כ לומר שהכף של תכמי ישראל נתמלאת ראשונה ושל ר"א שניה תכריע את כולם שאם היה ר"א קודם והיה הכף שלו מונחת בארץ וכף השניה היתה ריקנית תלויה באויר ואח"כ כל חכמי ישראל לא יוכלו להכריע אין זו כל כך רבותא של רבי אליעזר כי בודאי צריכה כבודה רבה להעלות הכף הכבדה המונחת כבר בארץ: