משנה אבות ב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה ט | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

אמר להם, צאו וראו לב איזוהי דרך ישרה שידבק בה לג האדם.

רבי אליעזר אומר, עין טובה.

רבי יהושע אומר, חבר טוב.

רבי יוסי אומר, שכן טוב.

רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד.

רבי אלעזר אומר, לב טוב.

אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.

רבי אליעזר אומר, עין רעה.

רבי יהושע אומר, חבר רע.

רבי יוסי אומר, שכן רע.

רבי שמעון אומר, הלוה ואינו משלם.

אחד הלוה מן האדם, כלוה מן המקום לה ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן.

רבי אלעזר אומר, לב רע.

אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָמַר לָהֶם:

צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה
שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
עַיִן טוֹבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
חָבֵר טוֹב.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
שָׁכֵן טוֹב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
לֵב טוֹב.
אָמַר לָהֶם:
רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם,
שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.
אָמַר לָהֶם:
צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ רָעָה,
שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
עַיִן רָעָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
חָבֵר רַע.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
שָׁכֵן רַע.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם,
כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, כא):
לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם,
וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
לֵב רַע.
אָמַר לָהֶם:
רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם,
שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:

נוסח הרמב"ם

אמר להם:

צאו וראו, איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם -
רבי אליעזר אומר: עין טובה.
רבי יהושע אומר: חבר טוב.
רבי יוסי אומר: שכן טוב.
רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד.
רבי אלעזר אומר: לב טוב.
אמר להם:
רואה אני את דברי אלעזר בן ערך - מדבריכם,
שבכלל דבריו - דבריכם.
חזר ואמר להם:
צאו וראו, איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם -
רבי אליעזר אומר: עין רעה.
רבי יהושע אומר: חבר רע.
רבי יוסי אומר: שכן רע.
רבי שמעון אומר: הלווה - ואינו משלם.
אחד לווה מן האדם - כלווה מן המקום ברוך הוא,
שנאמר: "לווה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן" (תהלים לז כא).
רבי אלעזר אומר: לב רע.
אמר להם:
רואה אני את דברי אלעזר בן ערך - מדבריכם,
שבכלל דבריו - דבריכם.

פירוש הרמב"ם

עין טובה - ההסתפקות במה שיש לאדם, והיא ממעלות המידות.

ועין רעה - הפכה, רוצה לומר הקטנת הדברים והחריצות על התוספת.

ואמרו הנה הרואה את הנולד, אשר עניינו שילמד מה שעתיד להיות ממה שהוא נמצא עתה, וזה אינו בחכמות עד שתהיה מעלה שכלית ויהיה פירושו שילמד הנסתר מן הנראה, אבל רוצה בו הנה העיון בענייני האדם מעסקיו אשר בהם המשך מציאותו שיעיין באחרית ענייניו.

וכנגד זה הביא משל אחד והוא אמרו הלוה ואינו משלם, שלא ילווהו דבר אחר כך והוא פחיתות המידה.

(וצדיק חונן ונותן - זה צדיקו של עולם והוא ה' יתברך, שנאמר "צדיק וישר הוא"(דברים לב, ד), וכן "ואתה צדיק על כל הבא עלינו"(נחמיה ט, לג) פירוש חונן לאדם. המלוה לחבירו ואינו משלם, משלם לו הקב"ה חלף עבודתו שגמל חסד לזולתו ללוותו עד שתשיג ידו די מחסורו, וכאשר מצאה ידו ולא ישלם למלוהו, ה' יתברך משלם לו.

ועניין רואה דבריו - בוחר ומבחין, מעניין השם לא ראה שכוונתו לא בחר והבחין, שבכלל דבריו שאמר לב רע הוא הכל.)

וכבר בארנו בפרק השני אשר הקדמנו לפירוש זאת המסכת, שמעלות המידות כולם ימצאו לחלק המתעורר לחלקי הנפש לבד, ולו ימצאו גם כן פחיתיות המידות.

ובארנו בפרק הרביעי שהפעולות שהם טובות הם הפעולות הממוצעות אשר יבואו ממעלות המידות, וכן הוא ידוע אצל הפילוסופים והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב, והלב חדרה וכליה אליו תיוחס. ואף על פי שהכוחות כולם מפוזרות מן הלב והוא התחלתם לפי הדעת האמתי, אבל הכוח המתעורר לא יתפשט ממנו לאבר אחר כדרך שמתפשט הכוח הזן, רוצה לומר החלק הצומח אשר ספרנוהו בפרק הראשון, מן הלב אל הכבד.

והבן מכל מה שבארנוהו שלב טוב רוצה בו הפעולות הטובות והם הפעולות הממוצעות והם מעלות המידות, והוא כולל ההסתפקות ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות, והוא אמרו שבכלל דבריו דבריכם.

וכן לב רע פחיתות המידות. והוא כולל גם כן כל מה שהזהירו ממנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עין טובה - מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתירים ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו:

חבר טוב - שמוכיחו כשרואה אותו עושה דבר שאינו הגון:

שכן טוב - מצוי אצלו בין ביום בין בלילה, ואילו חבר טוב אינו מצוי אצלו בכל עת:

הרואה את הנולד - צופה ומביט במה שעתיד להיות, ומתוך כך נמצא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה:

לב טוב - לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. ואע"פ שיש לפעולות איברים מיוחדים, מכל מקום הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב, לפיכך אמר ר' אלעזר לב טוב. ומפני זה אמר ר' יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם:

איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם - הוצרך לשאול מהם זה, ולא הבין מתוך דבריהם הראשונים שהדרך הרעה היא הפך הדרך הטובה, לפי שלא כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע, כי מדת החסידות והוא העושה לפנים משורת הדין היא טובה, ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה אינו רע, ואפשר היה לומר, שאם ההסתפקות והיא עין טובה היא דרך טובה, בקשת היתרונות אינו דרך רעה, לפי שאינו מזיק לשום אדם בזה, וכן בשאר המדות. לפיכך הוצרך לשאול מהם איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם:

הלוה ואינו משלם - הוא הפך הרואה את הנולד, שאם לא ישלם לא ימצא מי שילונו ויהיה מוטל ברעב. ולא אמר סתם, מי שאינו רואה את הנולד, לפי שאפשר לאדם שאינו רואה את הנולד שלא יבוא לידי תקלה, שיציל עצמו בבוא הנולד ההוא לד:

וצדיק חונן ונותן - הקב"ה שהוא צדיקו של עולם לו חונן ונותן למלוה מה שלוה זה ממנו ולא פרע לו, נמצא הלוה נשאר חייב למקום:

פירוש תוספות יום טוב

וראו וראו. כדאמרינן בעלמא [ברכות י"ט. ] נפק דק ואשכח. והמכוון בכל זה יציאת השכל והשתוטטו להתבונן בעיון ולהשכיל היטב. וזהו לשון ראו כמו ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א'). ובמדרש שמואל [שהרי"א גורס בראשונה באו וראו] ושהעיד הר"י ן' שושן שכן היא הגרסא בכל הספרים בטוליטולה ובכל מחוזותיה ומפרש לפי שאתו עמו היא הדרך הטובה אמר להם באו אבל בדרך רעה אמר צאו כי לא יגור עמו רע:

שידבק בה האדם. כתב מדרש שמואל הר"ר יונה ז"ל פי' כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק. אלא ר"ל במדה אחת להיות בה שלם לעולם. כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלמות. ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כולם מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחת מהן ע"כ. ושפתים ישק. עכ"ל. ואומר אני שעם זה יתיישב שאע"פ שאלו החכמים אמרו איזו היא דרך ישרה וכו'. הנה רבי שהיה אחריהם חזר ואמר כדתנן בריש פרקין איזוהי דרך ישרה וכו' לפי שהוא לא אמר על מדה א' שידבק בה ושעל ידו יושלם כאמור אלא הוא אומר שבכל מדה ומדה שאדם מודד פועל ועושה. איזוהי דרך שיבור לו שיבחין בה שכך ראוי שיפעל ושיעשה. ולכך ר' אומר שיבור ולא קאמר שידבק כדהכא:

הלוה ואינו משלם. כתב הר"ב הוא הפך הרואה את הנולד כו' ולא אמר סתם מי שאינו רואה את הנולד לפי שאפשר כו' שיציל עצמו בבוא הנולד. וצריך לומר שמ"ש לעיל ומתוך כך מחשב וכו'. אינו עיקר פירוש הרואה את הנולד. אלא שמתוך כך נמשך ג"כ שמחשב וכו' אבל עיקר כוונת הרואה את הנולד הוא מה שמפרש צופה ומביט במה שעתיד להיות וזה בכל עניניו ועסקיו דעל שמתוך כך מחשב וכו' לא שייך שיציל וכו'. ובמדרש שמואל כתב בשם הר"י לירמא שעם היות שהרואה את הנולד היא דרך טובה. הבלתי רואה בנולד אינה היא רעה לפי שמצינו אנשים הרבה שעם היות שאינם רואים את הנולד הם הולכים בדרך ישרה או האנשים שמקיימים התורה לשם שמים לא לתקות שום שכר. ולא מפחד שום עונש. אלא לשמה שזאת היא העבודה היותר שלימה שבעבודות ולכן לא א"ר שמעון שדרך הרעה היא מי שאינו רואה את הנולד. ע"כ:

המקום. הוא מקומו של עולם וכן הוא אומר [דברים ל"ג] ומתחת זרועות עולם. אבל העולם לא יכילנו שנאמר [מלכים א' ח'] השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. רש"י:

וצדיק. פירש הר"ב הקב"ה שהוא צדיקו של עולם שנאמר [דברים ל"ב] צדיק וישר הוא. וכן [נחמיה ט'] ואתה צדיק על כל הבא עלינו. הרמב"ם.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לב) (על המשנה) וראו. כדאמרינן בעלמא נפק דק ואשכח. והמכוון בכל זה יציאת השכל והתשוטטו להתבונן בעיון ולהשכיל היטב. וזהו לשון ראו, כמו ולבי ראה הרבה חכמה:

(לג) (על המשנה) שידבק כו'. פירוש כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק. אלא ר"ל במדה אחת להיות בה שלם לעולם, כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלימות ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כלם, מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחת מהם. הר"ר יונה. ושפתים ישק. מד"ש. וניחא בזה שדברי רבי בריש פרק ז' קאי אכל המדות באיזו דרך יבור לו להתנהג בעשיית כ"א וא'. ולזה לא אמר שידבק:

(לד) (על הברטנורא) וצריך לומר שמה שאמר לעיל ומתוך כך מחשב כו', אינו עיקר פירוש הרואה את הנולד, אלא שמתוך כך נמשך ג"כ שמחשב כו'. אבל עיקר כוונת הרואה כו' הוא מה שמפרש צופה ומביט במה שעתיד להיות וזה בכל עניניו ועסקיו כו'. ועתוי"ט:

(לה) (על המשנה) המקום. הוא מקומו של עולם. וכן הוא אומר ומתחת זרועות עולם. אבל העולם לא יכילנו שנאמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. רש"י:

(לו) (על הברטנורא) שנאמר צדיק וישר הוא. וכן ואתה צדיק על כל הבא עלינו. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ור"ש בן נתנאל:    כך צ"ל:

אליעזר בן הורקנוס:    גרסינן ולא גרסינן ר' אליעזר וכן בכולהו חמשה תלמידים כשרבם מזכירם:

בור סוד:    גרסינן אבל רש"י והר"ן ז"ל פ' רבי ישמעאל גבי אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור פי' יש שטחים הבור בסיד והיין משתמר בתוכו ואינו מאבד טפה והוא בור סיד ע"כ וכתבתיו שם סימן ח':

יוסי הכהן חסיד:    כצ"ל:

תפארת ישראל

יכין

אמר להם צאו וראו:    ר"ל צאו מלדון לפי מדרגתכם. דמלתא זוטרתא היא לגבייכו להתנהג כמנהגכם. אבל שוטטי לדון לפי כח ההמון, איזה וכו' שיזכה בסוף כמוכם:

רבי אליעזר אומר עין טובה:    שבטובת מדתו, מסתפק במעט שיש לו ושמח בהצלחת חבירו, ואינו מקנאו, ואינו דואג ואינו כועס. דכל אלו מחלישין כח הזכרון. אבל כשיהיה בעל מדה זאת, יהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה:

רבי יהושע אומר חבר טוב:    שכשייעצו להסיר חסרונותיו, לא יתבייש מלפניו ולא יכעס, בידעו שלבו תמים עמו, וישמע עצתו. כמו שהיתה אמו לר' יהושע:

רבי יוסי אומר שכן טוב:    ששכנים טובים עושים טובות זל"ז אף בהפסד של עצמן, עי"ז מתרגל כל א' מהן בחסידות:

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד:    ולכן עושה לעצמו גדר לבלי לבוא לחטא:

רבי אלעזר אומר לב טוב:    שלבו תמיד שמח ומזומן להיטיב לכל ועי"ז חדוותא מסתייע שיתחדד שכלו כמעין המתגבר [ונ"ל דלב טוב הוא מצד הגוף, שהתרגל כך עד שנעשה לו לטבע שני. משא"כ עין טובה, היינו שמתנהג במדות הטובות מכח השכל. ומחמת שרק ע"י השכל יכריח יצרו, אינו עושה הטוב בשמחה ובהשלמה כראוי [ועי' רמב"ם פ"ח מפרקיו]:

שבכלל דבריו דבריכם:    שכשהלב שוקט ושמח, ישקיף על כל אדם לטובה, וירבו אוהביו בחבר טוב, ושכן טוב. וגם במנוחת נפשו יוכל להשקיף את הנולד. ויאהב גם ה' בכל לבבו ונפשו:

אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם:    אף דמדיוקא דרישא משתמע ממה יתרחק. אפ"ה משום דלכל מדה ב' קצוות, וביניהן מדה ממוצעת, למשל עין טובה היא קצה א'. וכנגדה עין רעה, וביניהן עין שאינה טובה ולא רעה אלא בינונית. וכן כולם. להכי שאל באיזה דבר יתרחק גם ממדה הממוצעת [גם יש מדה טובה שאין הפוכה רע, כהתנהגות לפנים משורת הדין, ואז א"צ להתרחק ממדה שכנגדה]:

רבי אליעזר אומר עין רעה:    דכשהשקפת עין שכלו לשפוט הכל לרעה, אינו מסתפק בשלו, ומקנא חבירו, ודנו לכף רעה, ומהרהר אחר רבו, ואחר הקב"ה, ומסתפק ביסודות הדת, ובתורה משמים, ובפירושה שקבלנו ואינו זוכה לאוצר התורה. ויורד לגיהנם:

רבי יהושע אומר חבר רע:    שמפתהו תמיד להתעות מדרך הישר:

רבי יוסי אומר שכן רע:    שמכעיסו תמיד, ומשחית מדותיו:

רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם:    הוא הפך הרואה הנולד, שאינו רואה שכשלא ישלם עכשיו, לא ימצא להבא מי שילונו ונמצא מת ברעב. ולא אמר סתם מי שאינו רואה הנולד. מדאפשר שאינו רואה את הנולד, ואעפ"כ הולך בדרך ישרה. להכי אמר הלוה ואינו משלם, דהיינו שחושב שרואה הנולד, שכשישלם לא ישאר לו פרוטה, ואינו משקיף יותר להלן, שהמעות שלוה לא יתקיים לו לעולם, ומת ברעב:

כלוה מן המקום:    כשעושה מעשה שתגרם אותו לחטוא, כהולך למקום או מתעסק בענין העלול לחטא, נמצא שלוה הסיבה הזו מהקב"ה, ולא השיבה בנקיות כמו שקבלה:

לוה רשע ולא ישלם:    דאת"ל דה"פ מי שלוה ואינו משלם הוא רשע, דא"כ הול"ל מלת רשע לבסוף, אלא ע"כ ה"ק דכל רשע למקום, לוה הסבה, ומביא א"ע בפשיעה לידי חטא, ולפיכך תיכף בהלואתו, נקרא רשע כמו שלוה אף שיודע בשעה שלוה שיותר מסתבר שלא יוכל לשלם:

וצדיק חונן ונותן:    לכל אדם יש חיובים ומשפטים [פפליכטען אונד רעכטע], חיובים מה שהוא חייב לאחרים, ומשפטים מה שאחרים חייבים לו. והצדיק חונן ומוותר מחיובי אחרים לו, ונותן להם יותר ממה שחייב הוא לאחרים. מיהו ה"נ מדהקדים מלת צדיק, ש"מ דה"נ ה"ק, הצדיק לפני הקב"ה חונן ממה שראוי לו לקבל מהקב"ה, ונותן יותר ממה שחייב להקב"ה, דהיינו מדרואה את הנולד, מקדש א"ע במותר לו [כיבמות ד"כ ע"א]:

שבכלל דבריו דבריכם:    שהלב הוא שורש הכל, וכשהשורש מורקב באילן, אין בכל הודו והדרו סי' ברכה. כן אם הלב רע, יוגבר יצר הגוף על השכל. ויתחברו אליו הדומין לו, חבר רע ושכן רע, ולא יעשה גדר בפני חטא, משחתו בו מום בו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש בלא ספק כי אלפים תלמידים העמיד ובפרק אין עומדין נראה כי רבי חנניא בן דוסא היה תלמידו ולא מנה אלא הגדולים שנמסרה הקבלה אליהם והם התנאים הראשונים הנזכרים במשנה ובברייתות ומצאתי כי במשניות המדויקות אין שם וא"ו אלא באחרון שכתוב בהן ורבי אלעזר בן ערך אבל בכולן כתוב רבי בלא וא"ו ובא על דרך שמעון לוי ויהודה וכן דרך הרומייס כשהן כותבין הרבה שמות זה אחר זה אין נותנין הוא"ו או מה שדומה לה בלשונם אלא באותו שמזכירין אחרון:

הפירוש אין דרך הרב לקרוא לתלמידיו רבי אלא בשמו בלבד וכן בפרק הוציאו לו הזכירו שרבי חנינא היה יותר גדול מרבי יהושע בן לוי לפי שאמר לי התיר רבי חנינא ולא אמר לי התיר חנינא על כן אין בכל אלו השמות רבי כלל ומצאתי כי באחרון יש רבי והוא רבי אלעזר בן ערך ואינו כן בנוסחת רבינו משה ז"ל ונראה כי שיבוש הוא באותן משניות שכתוב בהם רבי ונסתבכו בזה השיבוש לפי שבמשנה ראשונה נשתנה זה השם בתוספת וא"ו כמו שהזכרתי הוסיפו כאן גם כן רבי והוא טעות ורב אליעזר הוא הנזכר בתלמוד רבי אליעזר הגדול ועל שמו הם הפרקים הנודעים בשם פרקי רבי אליעזר והגירסא המדוקדקת הוא בור סוד לא בור סיד רוצה לומר בור של סוד ומה שבח יש בו אבל בור סוד הוא בור שסדוהו יפה כמו המקואות והשיחין שהם מסויידין יפה ומעמידין המים שלא יבלעו בקרקע ובכותלין. וסוד הוא פעול על משקל שובי מלחמה נוגי ממועד מולים היו שיאמר מהם ליחיד שוב נוג מול וכתוב מול בערלה כמו שדקדק רבי' שלמה ז"ל בפרשת מסעי בתיבת ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב שאינו מקור אלא פעול ובשלימותו היה סיוד על משקל עושר שמור ובא חסר יו"ד כדרך נחי העי"ן:

ושבח רבי אליעזר בזכרנות שלא שכח לעולם דבר ממה שלמד כמו הבור אשר הוא טוח בסיד שאינו מאבד אפי' טיפה אחת:

ושבח רבי יהושע בטוב המדות כן כתב רבינו משה ז"ל וכן הוא האמת שהיה עומד לפני קיסר כמו שמצינו בפרק הרואה ובפרק אלו טרפות אמר ליה קיסר לרבי יהושע וגם עם המטרוניתא דבר כמו שנזכר בפרק מפנין ולא יתיצב לפני מלכים אלא מי שהוא מאושר במדותיו. ורבינו יונה ז"ל דקדק כי לשון אשרי הוא ריבוי במעלות המאושרות כי נאמר על היראה אשרי איש ירא ה' ועל השוקד בלימוד אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ונאמר גם כן בזה אשרי יושבי ביתיך ונאמר על הבוטח באל אשרי אדם עוז לו בך ועל המתרחק מהרשעים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ואמת הוא זה והרבה יש מכל זה אבל רבן יוחנן לא אמר אשריו אלא אשרי יולדתו ואם מפני שילדה אדם חשוב שבחה למה לא שבח אמות האחרים ולמה זכתה היא בשבח הזה יותר משאר יולדות צדיקים. ורבינו שלמה ז"ל פירשו יפה וזה לשונו אשרי יולדתו שהיא גרמה לו שהוא חכם שכל אותם ימים שעיברה אמו ממנו היתה מחזרת בכל יום על ארבעה ועשרים בתי מדרשות שהיו בעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העוב' הזה שיהיה חכם כדאיתא בתלמוד ירושלמי עד כאן לשונו ז"ל. וגם ראיתי אני בירושלמי בראשון מיבמות שאמר רבי דוסא בן הורכינס לחכמי ישראל עליו שמיום שנולד לא הוציאה העריסה שהיה בה מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה וזהו שבחו אשרי יולדתו שגרמה לו יתרון על חביריו שלא שמע לעולם מיום שנולד אלא דברי תורה והיה לוי ומשורר בבית המקדש כמו שנזכר בספרי ובערכין פרק אין בערכין והיה אב בית דין כמו שנזכר בפר' מרובה ומפני שצערו רבן גמליאל העבירו אותו מהנשיאות ולא החזירוהו עד שנתפייס ממנו כדאיתא בפרק תפלת השחר. ויוסי הכהן הוא הנזכר בראשון מע"ז ובפרק מי שהוציאוהו שיצא אחר רבו לצידן ובירושלמי דברכות פרק מי שמתו ובמשנת עדיות יש הלכות על שמו והוא נזכר בזבחים פרק טבול יום שמתה אשתו בערב הפסח וטמאוהו אחיו הכהנים ונזכר באלו מגלחין שמתה אשתו ואמר לאחותה בעודה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותיך ובפ' אין דורשין במעשה מרכבה. וכן בראשון משבת שלא נמצאת אגרת שלו ביד גוי לעולם מפני איסור הוצאת שבת וכן במשנת מקוואות בפרק עשירי קלמירין של יוסי הכהן היתה נקובה ושבח אותו בחסידות הוא העושה לפנים משורת הדין וכמו שאמרו בגמרא מדת חסידות שנו כאן במציעא בפרק הזהב וכן בפרק הזרוע ובירושלמי אמרו וכי משנת חסידים היא זו וכן בפרק כל היד ובפרק אלו מגלחין על הצפרנים קוברן צדיק שזהו דינם שורפן חסיד שלא יבוא בהם לידי מכשול כי חסיד גדול מצדיק וכן בפרק כל כתבי וכן בכריתות פר' המביא אמרו אשם חסידים הוא אשם תלוי המתנדבים בלא חטא ובפרק אין עומדין חסידי' הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין ובפרק בנות עכו"ם חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהם אלא ברביעי בשבת כדי שלא יבואו נשותיהן לידי חילול שבת שהיו בקיעין בזמן ההריון וכשמשמשין מטותיהם ליל ראשון וליל שני וליל שלישי היה אפשר לילד בשבת ומרביעי ואילך לא היי באין לידי חילול. וכן אמרו הנותן מעות בעסק קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע רחוק לשכר וקרוב להפסד חסיד קרוב לזה ולזה רחוק לזה ולזה זו מדת כל אדם כי המתרחק מן האיסור יותר מכל אדם נקרא חסיד. ובמדרש תהלים אמרו כל מי ששומע קללתו ושותק כדאי הוא שיקרא עצמו חסיד וכן דוד היה אומר שמר' נפשי כי חסיד אני וכן הקב"ה אמר חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם והעושה כן נעשה לו שותף:

ושבח רבי שמעון בן נתנאל ביראת חטא שהיה עושה סייגים להרחיק את עצמו מן החטא יותר מכל אדם כי לולי זה לא היה שבח גדול שהרי עם הארץ אפשר לו להיות ירא חטא ולא הוציאו מכלל זה אלא בור כמו שנזכר למעלה אבל השבח היה שהיה עושה הרחקות גדולות בענינים מיראתו שלא יכשל בחטא אפילו באונס ובשוגג וכן החסידות ששיבח בו רבי יוסי הכהן היה על תכלית החסידות יותר מכל החכמים כי לא שבחוהו שלא היה עם הארץ שאינו חסיד. ובאבות דר' נתן שנו יוסי הכהן חסיד שבדורו פירוש שלא היה בדורו כמוהו:

ושבח לרבי אלעזר בן ערך שהיה כמו מעיין המתגבר מאליו אשר לא יכזבו מימיו וכל אשר נמשך למרחוק הוא מתגבר כן היה לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו לא ייעף ולא ייגע כשהיה מדבר בין החכמים מהתגברותו ובזה היה יותר על ר' אליעזר כי ר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם כמו שנזכר בסוכה פרק הישן וכן ביומא פרק שני שעירי וזה ר' אלעזר בן ערך אמרו עליו בפרק אין דורשין שהיה דורש במעשה מרכבה לפני רבן יוחנן בן זכאי עד שירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות ונענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה מרכבה ואמר רבן יוחנן בן זכאי אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך ר' אלעזר בן ערך ואחר כל זה הכבוד אמרו עליו בשבת ששכח תלמודו מפני שהלך להתעדן באותן מקומות הנזכרים שם כמו שנזכר בפרק חבית להודיע כמה צריך אדם להחזיק בלימודו וכן אמרו באבות דר' נתן וידוע הוא היום בית הכנסת שלו בדמשק. ובפרק כל הבשר אמרו נטילת ידים מצוה מאי מצוה מצוה לשמוע דברי ר' אלעור בן ערך שהיה סומך זה לפסוק וידיו לא שטף במים מתוך פלפולו:

הפירוש כתב רבינו יונה ז"ל שאבא שאול אינו חולק על סתם משנה שהתם דבר על ענין הידיעה ואבא שאול דבר על הפלפול והכל אמת כי רבי אליעזר היתה ידיעתו יותר גדולה מכל חכמי ישראל לפי שהיה כבור סוד שאינו מאבד טיפה ורבי אלעזר בן ערך היה פלפולו יותר גדול מכל חכמי ישראל שהיה כמעיין המתגבר ובאבות דרבי נתן שנו ואצבעו של ר' אלעזר בן ערך בכף שנייה ונקרא אבא שאול דרך כבוד הוא. וכתב רבינו משה ז"ל בפתיחת פירוש המשנה כי מדריגתו כמדריגת מי שקורין אותו רבי וכן נהגו העכו"ם לקרוא דרך כבוד בשם אב הישמעאלים הרבה מאד ואף העכו"ם לאפיפיור אב קדוש וכן לנשים החשובות קורין בשם אמא אמא שלום אמא מרים וכן מטרוניתא בלשון רומי אם היא מטיר כמו אב פטיר וכן נזכר בסוף פרק היה קורא כי אבא ואימא דרך כבוד ואין קורין כן לעבדים ולשפחות אלא של בית רבן גמליאל כמו שנזכר בסוף פרק היה קורא:

הפירוש לא ראיתי מי שנתעורר לפרש מה בין זה למה שאמר בראש הפרק אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם ונראה לי שאותו מאמר הוא שיבור האדם מתוך הדרכים דרך ישרה אחת אשר אין בכל הדרכים ישרה אלא היא ויניח השאר והמאמר הזה הוא להדבק בדרך טובה יותר משאר הדרכים ואע"פי שהם גם כן טובות ולא אמר שיניחם אלא שילך בהם גם כן אלא שידבק באחת מהם יותר מהשאר:

רבי אליעור אומר עין טובה. ההפך מלמד על הפכו ומצינו בזאת המסכתא כי הקמצן הכילי נקרא עינו רעה כמו ששנינו בפרק אחרון רוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו אם כן עין טובה הוא הנדיבות וכן כתוב נבהל להון איש רע עין ונקרא בלשון חכמים ז"ל צר עין בהפך טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל והיה אומר רבי אליעזר כי על ידי דרך זו ימצא חן האדם בעיני אלהים ואדם כי יתן מלחמו לדל:

רבי יהושע אומר חבר טוב. כי איפשר שהאדם יהיה קרוב אצל עצמו ותגבר לפעמים עינו הרעה על עינו הטובה וכשהיה לו חבר טוב יוכיחנו על פניו וגם הוא יבוש ממנו וטובים השנים מן האחד:

רבי יוסי אומר שכן טוב. כי החבר הטוב אינו מצוי אליו בכל עת והשכן הטוב אינו נפרד ממנו יום ולילה ומה שיעשה החבר ביום יעשה השכן ביום ובלילה והכתוב אמר טוב שכן קרוב מאח רחוק:

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. כי החבר והשכן אינן רואים אלא לפי שעה ומה שהוא היום טוב אינו טוב למחר כי ישתנו הדברים וכמו שאמר הכתוב אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום והרואה את הנולד ומרחוק יריח מה שאפשר להיות הוא נשמר מהרבה פגעים ולא יעשה כי אם שגלוי אליו שאי אפשר לו לבוא לידי תקלה שמתוך כך יהא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה וזהו מה שאמרו חכמים ז"ל בסוטה ובראשון ממועד קטן ובפרק נגמר הדין שם ארחותיו שנאמ' ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושֹם אלא ושׂם וצווי זה אינו סותר מה שכתוב בספר בן סירא ונזכר בפרק חלק ובפ' הבא על יבמתו והוא אמרו אל תצר על צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום וכן מה שאמרו באחרו. מסוטה כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל מחר הרי זה מקטני אמנה כי יש לו לאדם לחשוב על העתיד ויקח תחבולה להציל לו מרעתו ומה שאינו בידו יבטח באל ואל ידאג עליו. ובמסכת תמיד אמרו כי אלכסנדרוס מוקדון שאל זקני הנגב אי דין חכם ואמרו לו הרואה את הנולד:

רבי אלעזר אומר לב טוב. שיהיה לבו טוב לשמים וטוב לבריות וכן אמרו באבות דר' נתן טוב למקום טוב לבריות:

אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם. כי מי שיש לו לב טוב יהיה נדיב וקונה חבירים טובים וידור עם שכנים טובים ומתוך שלבו טוב יראה את הנולד כדי שלא תבוא תקלה על ידו ויהיה טוב עם אלהים ועם אנשים. ורבינו משה ז"ל פירש דברים אלו על דעת חכמי האומות הפוסקים הלכה במה שנפל מחלוקת ביניהם בענין מדות האדם כי יש מהם מי שאומר שלא נתייחד הלב לכל המדות כי יש מהם תלויות בכבד כמו הזוללות והזימה והפרישות מהם ויש מהם תלויות במוח כמו הראייה והשמיעה והטעם והריח והלקיחה וההליכה ודומיהם ויש בכל אחד מאלו מצוה ועבירה ויש מהם תלויות בלב כמו הכעס והגאוה וכיוצא בהם והחולקים עליהם אומרים כי מהלב הם נובעים כל אלו המדות ושם הוא מקורם ואע"פי שאין פעולתם נראית אלא במוח ובכבד אבל מהלב הוא נובע אליהם הכח הזה והכל מודים כי בלב הוא הכח המניע לכל אלו הכוחות קורין לו הכח המתעורר ויש שקורין אותו כח התאוה ואלו הכחות הם שמשים לזה הכח אשר בלב ורבן יוחנן בן זכאי הורה לדברי אלו ופסק כי הכל תלוי בלב על כן אמר כי בכלל דברי רבי אלעזר בן ערך הם דברי כולם והוא ראה יפה בזה שנתן עצה להדבק בלב הטוב כי ממנו תוצאות אלו המדות כמו שאמר הכתוב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים וכך פירש רבינו מאיר הלוי ז"ל והרבה הארכנו בזה בחלק שני מזה הספר ורבינו יונה ז"ל פירש לב טוב שיהיה לו רצון טוב ויהיה סבלן ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות ובזה יהיה נושא חן בעיני כל רואיו ותהיה עינו טובה ויהי' לו חבר טוב ושכן טוב וגם יראה את הנולד שבלבו הטוב לא תאונה אליו רעה:

הפירוש מה שנאמר כאן וכן במשנה שלפני זו צאו וראו דרך לשון התלמוד הוא צאו וראו מה עשה עכו"ם אחד באשקלון פוק חזי מה עמא דבר צא וחשוב צא ולמד וזו השאלה היא תמה כי ידוע הוא כי הטוב והרע הם הפכים שאין ביניה' אמצעי וכשידענו הדרך הטובה מיד ידענו הרעה ונראה לי לפרש כי הוא אמר להם זאת הדרך שאמר כל אחד מכם שהיא טובה להדבק בה האדם היא דרכן של אנשי' גדולי' כיוצא בכם ואין כל אדם מגיע לזאת המדריג' שידבק בה תדיר וסתם בני אדם אוחזים דרך זו לעתים רחוקות ואמר אני שואל מכם שתראוני אי זו היא הדרך הרעה שראוי כל אדם להתרחק ממנה ולא ילך בה כלל אפי' שעה אחת ודקדק רבינו יונה ז"ל שהוצרך לשאול מהם זה ולא הבין מתוך דבריהם הראשונים שהדרך הרעה היא הפך הטובה. כי כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע. כי מדת החסידות והוא העושה לפנים משורת הדין היא טובה ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה אינו רע ואיפשר היה לו לומר שאם הנדיבות והוא העין הטובה היא דרך טובה שלא תהיה הכילות והוא העין הרעה רעה לפי שאינו מזיק לשום אדם וכן בשאר המדות שהזכירו האחרי' ע"כ הוצרך לשאול מהם אי זו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם:

רבי אליעזר אומר עין רעה. היא מדת הכילות והיא מדה רעה צריך שיתרחק ממנה האדם כי היא גורמת כל רע כמו שאירע לנבל הכרמלי שנאמר ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי מאין המה ונקרא בליעל שהוא השם היותר רע שאיפשר להקרא בו הרשע שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וכן נבל נקרא מפני כילותו כן שנאמר עליו אל נא ישם אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי נבל שמו ונבלה עמו כי הפך נדיב יאמר נבל כמו שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ונאמר לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר וגם הוא מחטיא את הרבים ומעכב אותם מלעשות צדקות בעצות רעות הפך הנדיב כמו שכתו' ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום הפך מה שאמר על הכילי וכילי כליו רעים והוא זמות יעץ לחבל עניים באמרי שקר ובדברי אביון משפט והרבה ראינו מזה בדורינו זה:

רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. כבר פירשנו בפרק ראשון הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע:

רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. זהו הפך הרואה את הנולד כי אם לא ישלם לא ימצא מי שילונו ויהיה מוטל ברעב ויבא לידי גניבה וליסטות ולא אמר סתם מי שאינו רואה את הנולד כי איפשר לאדם שאינו רואה את הנולד שלא יבוא לידי תקלה בהצלה בבוא הנולד ההוא ואינה דרך רעה כלל אבל בפרט זו היא רעה כי מתחילה כשלוה היה לו לראות את הנולד אם יוכל לפורעו אם לא ואם לא יכיר בעצמו שבהגיע הזמן יוכל לפורעו לא ילוה כדי שלא יקרא רשע שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ואמר שלא יחשוב שלא עשה רעה גדולה אם לא פרעו כיון שבית דין פטרוהו מפני עניו שזה הוא כאלו לוה מן המקום ברוך הוא שנאמר וצדיק חונן ונותן שהקב"ה הוא צדיקו של עולם חונן ונותן למלוה מה שלוה זה ממנו ולא פרעו אם כן מחוייב הוא למקום כאלו לוה ממנו ואם בית דין של מטה פטרוהו מחוייב הוא לבית דין שלמעלה ומצינו הלואה למקום ברוך הוא שנאמר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו אם כן זהו לוה ממנו וכמו שמשלם גמול למלוה אותו כן יהיה נפרע מהלוה ממנו:

המקום ברוך הוא. הקב"ה נקרא מקום וכן מעון ואמרו במדרש רבה ובירושלמי בסוף מסכת מכות מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום שנאמ' ויפגע במקום שהוא מקומו של עולם אמר רבי יוסי בן חלפתא איני יודע אם הוא מקום עולמו או עולמו מקומו הרי הוא אומר הנה מקום אתי ת"ל שהוא מקום עולמו ואין העולם מקומו מקומי טפלה לי ואין אני טפל למקומי שנאמר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכן הוא אומר מעונה אלהי קדם ואיני יודע אם הוא מעון עולמו או עולמו מעונו כשהוא אומר מעון אתה היית לנו ת"ל שהוא מעון עולמו וכן הוא אומר ומתחת זרועות עולם כן אמרו במדרש בראשית רבה וכן בספרי ופירוש זה כי ידוע הוא מדרכי השכל והחכמה כי המקום הוא המקיף על היושב ושם הוא כלה והוא שוה ליושב עליו ונבדל ממנו על כן אומרים כי גדרו הוא תכלית מקיף שוה נבדל ואי איפשר לשני גופים שיקיפם מקום אחד להמנע הכנס גשם בגשם שאם היה איפשר זה היה איפשר שיכנס כל העולם תוך גרגר חרדל על כן נבהלו הראשונים מחכמי האומות על העולם כלו אם יש לו מקום כי אין דבר חוץ ממנו שיהיה מקומו ולפי שהם אומרים כי כל מתנועע הוא מתנועע ונעתק ממקום למקום והעולם אין לו מקום אם כן אין לו תנועה ויש אחרים אומרים כי אחר היות נמנע שיכנס גשם בגשם ואנו רואים העולם כלו אם כן כשמתנועע גוף אחר ממקום למקום נכנס גוף בגוף ויחייבו מזה אחד משני דברים או שיהא ריקות נמצא והתנועה היא מהמקו' המלא אל המקום הריקן או אם אין ריקות נמצא יהיה הכנסות גשם בגשם וזהו נמנע ועל כן יתחייב מזה שלא תהיה התנועה כלל והכחישו התנועה המוחשת כדי שתתקיים בידם זאת ההקדמה שאין ריקות בעולם והאחרונים הוצרכו לקיים התנועה ואמרו כי העולם הוא מתנועע בעצמו והוא הוא מקומו כי כל חלק מקום חלק הסמוך לו או גבנונית הגלגל הוא מתנועע על קערירותו והוא מקומו או הגלגל העליון הוא מתנועע על התחתון והתחתון על המרכז והמרכז הוא מקומו ואע"פי שאין שם ריקות לא תתבטל מפני זה התנוע' כי הגוף הממלא המקום הוא נדחה מפני הגוף המתנועע בזה המקום זהו שנבהלו בו חכמי האומו' וכבר כתבנו כשדברנו במעשה בראשית בחלק השני מזה הספר כי המים העליונים הם השמים ואינם מתנועעים כי נשארו חומר בלא צורה כי לא נתן להם הכתוב צורה כמו שנתן לרקיע וליסודות וכיון שאין להם צורה אין להם תנועה ואם כן הגלגלים הם מתנועעים במקום כי המים העליונים הה מקיפים בהם והם מקומם ונסתלקה תמיהת חכמי האומות ודבר זה השיגוהו חכמי ישראל המקובלים מהנביאים ומכל מקום חכמי העכו"ם לא טעו שיהיה להקב"ה מקום כי כבר הם מאמינים כמונו שאין למעלה ישיבה כמו שאמרו חכמים ז"ל בפרק אין דורשין והישיבה אינה אלא שיצטרכו למקום ואפי' המלאכים אין להם ישיבה לפי שאין להם גוף וגויה והם אומרים כי האל ית' אינו תוך לעולם ולא חוץ ממנו כי לא נאמר תוך וחוץ אלא לבעל גוף וכבר פרשנו זה בחלק ראשון מזה הספר וזהו מאמרם ז"ל אין העולם מקומו ומה שאמרו שהוא מקום עולמו רוצה לומר שהוא סבת קיומו שנא' ומתחת זרועות עולם כי הוא בראו ואחר שבראו הוא מעמידו ולולי שהוא מעמידו היה חוזר לתהו ובהו ואינו כמו הבנאים כי אחר אשר בנה הבית אין הבית צריך אליו אבל הקב"ה אינו כן כי אחר אשר ברא העולם הוא מעמידו ומקיימו כמו שהצורה מקיימת החומר כי הוא ית' הוא צורת העולם ותכליתו כמו שהוא פועל אותו וזהו שתקנו ביוצר אור המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועל זה אמרו שהקב"ה מקום עולמו לא שיהיה הוא מקיף עליו כי לא יקיף גוף כי אם גוף והקב"ה אינו גוף. ועל דרך הגימטריאות שם בן ד' אותיות הוא עולה קפ"ו כי עשרה פעמים עשרה עולה מאה וחמשה פעמים חמשה חמשה ועשרים הרי קכ"ה וששה פעמים ששה ששה ושלשי' הרי קס"א וחמשה פעמי' חמשה ה"א האחרונה כ"ה הם קפ"ו כמו מקום וכן קו"ף בשלמות ועל כן אמרו ז"ל בפרק הבונה ק' קדוש ר"ל כנוהו שם להקב"ה לפי שעולה בשלמותו כמנין שם בן ד' אותיות וזה המספר יהיה בו ששה פעמים אחד ושלשי' כלומר שהוא אל בשש קצוות המעלה והמטה וד' רוחות כמו שאנו מכוונין בקריאת אחד של שמע וזהו אשר מי אל בשמים ובארץ ולזה נקרא מקום עולמו ומה שאמר המקום ברוך הוא לפי שתכף שאנו מזכירים שמו של הקב"ה אנו חייבין לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה ונאמ' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וכן אמרו ביומא בפרק אמר להם הממונה ובבראשי' רבה אמרו וכן במדרש תלים כל המזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר זכר צדיק לברכה וכל שכן המזכיר שמו של מקום שצריך לומר ברוך הוא:

רבי אלעזר אומר לב רע. הוא הפך לב טוב אשר כבר פירשתי ועל כן אמר רבן יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי אלעזר שבכלל דבריו דבריכם:

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)