ביאור:בבלי מגילה דף כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כוותיה דרב פפי מסתברא, דאמר רבי יהושע בן לוי: בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש!

שמע מינה.

דרש בר קפרא: מאי דכתיב [1] (מלכים ב כה ט) וַיִּשְׂרַף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ?

בֵּית ה' - זה בית המקדש;

בֵּית הַמֶּלֶךְ - אלו פלטרין של מלך;

וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם – כמשמען;

וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ - רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה:

מאן דאמר תורה - דכתיב (ישעיהו מב כא) ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר;

ומאן דאמר תפלה - דכתיב (מלכים ב ח ד) [וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר] סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע – ואלישע, דעבד ברחמי הוא דעבד.

תסתיים [2] דרבי יהושע בן לוי - הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה, דאמר רבי יהושע בן לוי: 'בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש' [3].

שמע מינה.

אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים [ספרים - לא יקחו מטפחות; מטפחות - לא יקחו תיבה; תיבה - לא יקחו בית הכנסת; בית הכנסת - לא יקחו את הרחוב]:

איבעיא להו: מהו למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש?: כיון דלא מעלי ליה אסור? או דלמא כיון דליכא לעלויי עילוייא אחרינא, שפיר דמי?

תא שמע: אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים; ספרים הוא דלא, הא תורה בתורה - שפיר דמי!

מתניתין – דיעבד [4], כי קא מיבעיא לן – [5] לכתחלה [6]!

תא שמע: 'גוללין ספר תורה במטפחות חומשין [7], וחומשין במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין [8], ולא חומשין במטפחות ספר תורה'; קתני מיהת גוללים ספר תורה במטפחות חומשין; מטפחות חומשין – אִין, מטפחות ספר תורה – לא [9]! אימא סיפא ולא חומשין במטפחות ספר תורה [10] - הא תורה בתורה שפיר דמי!

אלא מהא ליכא למישמע מינה.

תא שמע: מניחין ספר תורה על גבי תורה, ותורה על גבי חומשין, וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא חומשין על גבי תורה!

הנחה קאמרת? שאני הנחה דלא אפשר; דאי לא תימא הכי - מיכרך היכי כרכינן?: והא קא יתיב דפא אחבריה [11]! אלא כיון דלא אפשר – שרי; הכא נמי: כיון דלא אפשר – שרי.

תא שמע: דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבן שמעון בן גמליאל: לא ימכור אדם ספר תורה ישן ליקח בו חדש!

התם משום פשיעותא [12], כי קאמרינן כגון דכתיב [13] ומנח לאיפרוקי [14];

מאי?

תא שמע, דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה [15] ולישא אשה - שמע מינה תורה בתורה שפיר דמי!

דלמא שאני למוד שהלמוד מביא לידי מעשה!

אשה נמי (ישעיהו מה יח) [כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ] לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ [אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד], אבל תורה בתורה – לא?

תנו רבנן: 'לא ימכור אדם ספר תורה אף על פי שאינו צריך לו [16]; יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל: אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו - אינו רואה סימן ברכה לעולם [17].'

וכן במותריהן:

אמר רבא: לא שנו אלא שמכרו והותירו [18], אבל גבו [19] והותירו [20] – מותר [21].

איתיביה אביי: במה דברים אמורים? - שלא התנו [22], אבל התנו - אפילו לדוכסוסיא [23] מותר; היכי דמי?: אילימא שמכרו והותירו, כי התנו מאי הוי [24]? אלא שגבו והותירו; טעמא דהתנו [25], הא לא התנו – לא!?

לעולם שמכרו והותירו, והכי קאמר: 'במה דברים אמורים? - שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר , אבל התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר - אפילו לדוכסוסיא נמי מותר'.

אמר ליה אביי לההוא מרבנן דהוה מסדר מתניתא קמיה דרב ששת: מי שמיע לך מרב ששת מאי 'דוכסוסיא'?

אמר ליה: הכי אמר רב ששת: פרשא דמתא [26].

אמר אביי: הלכך האי צורבא מרבנן דשמע ליה מילתא ולא ידע פירושא - לישיילה קמיה דשכיח קמיה רבנן, דלא אפשר דלא שמיע ליה מן גברא רבה.

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: 'בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה - נותנין [27], וכשהן באין [28] - מביאין אותה עמהן [29] ומפרנסין בה עניי עירן'.

תניא נמי הכי: בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה – נותנין, וכשהן באין - מביאין אותה עמהן; ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה - תנתן לעניי אותה העיר.

רב הונא גזר תעניתא; על לגביה רב חנה בר חנילאי, וכל בני מתיה רמו עלייהו צדקה ויהבו; כי בעו למיתי - אמרו ליה: נותבה לן מר וניזול ונפרנס בה עניי מאתין [יחזיר לנו כספנו ונפרנס בני עירנו]!

אמר להו: תנינא: 'במה דברים אמורים? - בשאין שם


עמוד ב

חבר עיר [30], אבל יש שם חבר עיר - תינתן לחבר עיר', וכל שכן דעניי דידי ודידכו עלי סמיכי.

משנה:

אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו, דברי רבי מאיר;

אמרו לו: אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה!

גמרא:

שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי מאיר!

ורבי מאיר - מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדישא השתא נמי קדישא; מרבים ליחיד ליכא קדושה [31].

ורבנן?

אי איכא למיחש [32] כי האי גוונא נמי איכא למיחש, משום (משלי יד כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ [וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן] [33].

משנה:

אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו - דברי רבי מאיר; [34]

וחכמים אומרים: מוכרין אותו ממכר עולם [35], חוץ מארבעה דברים: למרחץ, ולבורסקי, לטבילה, ולבית המים [36];

רבי יהודה אומר: מוכרין אותה לשם חצר, והלוקח - מה שירצה יעשה.

גמרא:

ולרבי מאיר, היכי דיירי בה? הא הויא לה רבית!?

אמר רבי יוחנן: רבי מאיר בשיטת רבי יהודה אמרה, דאמר צד אחד ברבית מותר, דתניא: 'הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר, בזמן שמוכר אוכל פירות – מותר, לוקח אוכל פירות – אסור; רבי יהודה אומר: אפילו לוקח אוכל פירות – מותר; ואמר רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונן שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה, ולוקח אוכל פירות היה!

אמרו לו: משם ראיה? מוכר 'אוכל פירות היה, ולא לוקח;

מאי בינייהו?

צד אחד ברבית איכא בינייהו: מר סבר צד אחד ברבית מותר, ומר סבר צד אחד ברבית אסור.

רבא אמר: דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור, והכא - רבית על מנת להחזיר איכא בינייהו: מר סבר רבית על מנת להחזיר מותר, ומר סבר אסור.

וחכמים אומרים: מוכרין אותו ממכר עולם [חוץ מארבעה דברים: למרחץ, ולבורסקי, לטבילה, ולבית המים]:

ארב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם להשתין מים בתוך ארבע אמות של תפלה [37].

אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן? תנינא: רבי יהודה אומר: מוכרין אותה לשום חצר, ולוקח - מה שירצה יעשה ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת, דקביע קדושתיה, אבל ארבע אמות, דלא קביע קדושתייהו – לא!

תני תנא קמיה דרב נחמן: המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין, והמשתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל.

אמר ליה: בשלמא המשתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל – תנינא [ברכות פ"ג מ"ה]: כמה ירחיק מהן ומן הצואה? - ארבע אמות; אלא המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין למה לי?: אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא [38]?

תני: ישהה [39].

בשלמא 'משתין ישהה כדי הילוך ארבע אמות' - משום ניצוצות [40], אלא 'מתפלל ישהה כדי הילוך ארבע אמות' למה לי?

אמר רב אשי: שכל ארבע אמות תפלתו סדורה בפיו, ורחושי מרחשן שפוותיה.

זלפ"ן סימן:

שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה [41] הארכת ימים?

אמר להם: מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפלה, ולא כניתי שם לחבירי, ולא ביטלתי קידוש היום; אמא זקינה היתה לי; פעם אחת מכרה כפה [42] שבראשה והביאה לי קידוש היום; תנא: כשמתה הניחה לו שלש מאות גרבי יין; כשמת הוא הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין.

רב הונא הוה אסר ריתא [43] וקאי קמיה דרב, אמר ליה: מאי האי?

אמר ליה: לא הוה לי קידושא, ומשכנתיה להמיינאי, ואתאי ביה קידושא.

אמר ליה: יהא רעוא דתיטום בשיראי [44].

כי איכלל [45] רבה בריה רב הונא, איניש גוצא הוה, גנא אפוריא, אתיין בנתיה וכלתיה, שלחן ושדיין מָנַייהו [46] עליה עד דאיטום בשיראי; שמע רב ואיקפד, אמר: מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך "וכן למר [47]" [48]!?

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים?

אמר להם: מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת [49], ולא פסעתי על ראשי עם קדוש [50], ולא נשאתי כפי [51] בלא ברכה [52].

שאלו תלמידיו את רבי פרידא: במה הארכת ימים?

אמר להם: מימי לא קדמני אדם לבית המדרש,

הערות[עריכה]

  1. ^ בנבוזראדן כתיב
  2. ^ יש סימן
  3. ^ אלמא בית המדרש הוי 'בית גדול'
  4. ^ שמכרוהו כבר, כדקתני מכרו תורה, ומשום הכי מותר ליקח בדמיו ספר תורה, שאם לאו - מה יקחו מהם?
  5. ^ למכור
  6. ^ לכך
  7. ^ דקא מעלי להו למטפחות; חומש = ספר תורה שאין בו אלא חומש אחד
  8. ^ גירסת רש"י: אבל לא נביאים וכתובים במטפחות ספר תורה: שמוריד המטפחות מקדושתן
  9. ^ אלמא אין משנין לכיוצא בה אלא למעלה הימנה
  10. ^ דהא ירידה היא
  11. ^ דף נגלל על חבירו
  12. ^ שמא משימכור - שוב לא יקנה, ומתוך כך יפסדו הדמים
  13. ^ שכתוב כבר החדש בבית הסופר
  14. ^ ואינו מעוכב אלא לתת לו דמים
  15. ^ להתפרנס בו כשלומד תורה, וקא סלקא דעתא דהוא הדין לקנות ספר תורה
  16. ^ שיש לו אחר
  17. ^ באותן הדמים
  18. ^ מכרו אחד מן הקדושות הללו ולקחו ממקצת הדמים קדושה מעולה, והותירו מהן
  19. ^ מעות מן הצבור לצורך ספר תורה וקנאוהו
  20. ^ ונותר בידן מן הדמים
  21. ^ להורידן שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה חמורה
  22. ^ "על מנת לעשות רצוננו מן הדמים"
  23. ^ מפרש לקמן
  24. ^ הא דמי קדושה הן
  25. ^ כשגבו: "לעשות רצוננו וחפצנו ממותר הדמים"
  26. ^ בני העיר שוכרין אדם רוכב סוס שיהא להן מזומן לשולחו בשליחות למושל העיר כשיצטרכו
  27. ^ אותה לגבאי אותה העיר כדי שלא יחשדום בפוסקים ואינן נותנין
  28. ^ וחוזרים למקומן
  29. ^ תובעים אותן מן הגבאים
  30. ^ תלמיד חכם המתעסק בצרכי צבור
  31. ^ שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה
  32. ^ בין רב למעט
  33. ^ ולא משכחת מכירה בבית הכנסת! אלא לא חיישינן: דכיון דשקיל דמי ומעלי להו בקדושה מעולה - כל דבעי לוקח עביד חוץ מארבעה דברים, כדקתני סיפא
  34. ^ ואפילו מרבים לרבים אסר רבי מאיר מכירת חלוטין, דדרך בזיון הוא; [כלומר: אינן בעיניו לכלום]
  35. ^ ליחיד ולכל תשמיש
  36. ^ לכביסה; אי נמי לבית מי רגלים
  37. ^ לאחר זמן
  38. ^ שאין לך ארבע אמות בהן שלא התפללו בהן עוברי דרכים
  39. ^ כדי הילוך ארבע אמות
  40. ^ שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו
  41. ^ באיזה זכות
  42. ^ צעיף
  43. ^ מין גמי
  44. ^ סתום ומכוסה במעילין; סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים תרגומו טמונין פלשתאי (בראשית כו טו)
  45. ^ כשנכנס לחופה
  46. ^ היו פושטות בגדיהן
  47. ^ אף אתה תהא מבורך לכך
  48. ^ שמא היה עת רצון ותתקיים אף בי
  49. ^ מקצר הילוכו דרך בית הכנסת
  50. ^ כשהיו התלמידין בבית המדרש על גבי קרקע, ההולך על גבי מסיבתן לישב למקומן נראה כפוסע על ראשי העם
  51. ^ לדוכן לברכת כהנים
  52. ^ לפי שהכהנים צריכין לברך "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן" [במסכת סוטה דף לט,א]