ביאור:בבלי מגילה דף טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ששמשי מוחק [1] וגבריאל כותב.

אמר רבי אסי: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק - כתב שלמעלה לא כל שכן.

(אסתר ו ג) [וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו] לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר; אמר רבא: לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן.

(אסתר ו ד) [וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר] הֵכִין לוֹ – תנא: לו הכין [2].

(אסתר ו י) [וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ] וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי [הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ]; אמר ליה: מנו 'מרדכי'?

אמר ליה: הַיְּהוּדִי

אמר ליה: טובא מרדכי איכא ביהודאי?

אמר ליה: הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ

אמר ליה: סגי ליה בחד דיסקרתא [3] אי נמי בחד נהרא [4]!

אמר ליה: הא נמי הב ליה, אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ!

(אסתר ו יא) וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס [וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ] - אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה [5] לרבנן [6]; כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה - מירתת, אמר להו לרבנן: "האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו"!

בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא; אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה; אמר להו: במאי עסקיתו?

אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה;

אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי!

אמר ליה: רשע! עבד שקנה נכסים, עבד למי ונכסים למי?

אמר ליה: קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא!

אמר ליה: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא [7], דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי!

שדרה אסתר ואסרתינהו [8] לכולהו בי בני ולכולהו אומני [9]; עייליה איהו לבי בני [המן הביא את מרדכי לבית המרחץ הפרטי של המן] ואסחיה, ואזיל ואייתי זוזא מביתיה [10] וקא שקיל ביה מזייה; בהדי דקא שקיל ליה - אינגד ואיתנח, אמר ליה: אמאי קא מיתנחת? אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר!?

אמר ליה: רשע, ולאו ספר של כפר קרצום היית?

תנא: המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה

בתר דשקלינהו למזייה - לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב!

אמר ליה: לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא.

גחין וסליק כי סליק - בעט ביה.

אמר ליה: לא כתיב לכו (משלי כד יז) בִּנְפֹל אויביך אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח [וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ]?

אמר ליה הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב (דברים לג כט) [אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ] וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ !

(אסתר ו יא) [וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר] וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרו; כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן, חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא; סברה: האי דרכיב – אבוה, והאי דמסגי קמיה – מרדכי; שקלה עציצא [11] דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה; דלי עיניה וחזת דאבוה הוא - נפלה מאיגרא לארעא ומתה! והיינו דכתיב (אסתר ו יב) וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ [וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ] אמר רב ששת: ששב לשקו ולתעניתו [12];

וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ - אָבֵל על בתו, וַחֲפוּי רֹאש על שאירע לו.

(אסתר ו יג) וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו [אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו]; קרי להו אֹהֲבָיו וקרי להו חֲכָמָיו!?

אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם;

אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי [אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו]: אמרו ליה: אי משאר שבטים קאתי - יכלת ליה, ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה - לא יכלת ליה [13];

יהודה - דכתיב (בראשית מט ח) [יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ] יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ [יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ];

אינך דכתיב בהו: (תהלים פ ג) לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ [וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ];

כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו - דרש רבי יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה?

אמרו לו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים; כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים.

(אסתר ו יד) [עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ] וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ [לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר] - מלמד שהביאוהו בבהלה [14].

(אסתר ז ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ; אמרה לו: צר זה אינו שוה [15] בנזק של מלך! איקני בה בְּוַשְׁתִּי וקטלה, השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי!

(אסתר ז ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה [מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן] – וַיֹּאמֶר... וַיֹּאמֶר למה לי?

אמר רבי אבהו: בתחלה על ידי תורגמן; כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא - מיד וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.

(אסתר ז ו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה; אמר רבי אלעזר: מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן [16].

(אסתר ז ז) וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן [אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ], (אסתר ז ח) וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן [אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ] - מקיש שיבה לקימה: מה קימה בחימה - אף שיבה בחימה: דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי, וקא עקרי לאילני דבוסתני, ואמר להו: מאי עובדייכו!?

אמרו ליה: דפקדינן המן!

אתא לביתיה - וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה; 'נופל'? 'נפל' מיבעי ליה!?

אמר רבי אלעזר: מלמד שבא מלאך והפילו עליה [17], אמר: ויי מביתא, ויי מברא!

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת [הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ], וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה [אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו (אסתר ז ט)] - אמר רבי אלעזר: אף חרבונה רשע: באותה עצה היה; כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד – ברח, והיינו דכתיב (איוב כז כב) וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל [18] מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח [19].

(אסתר ז י) [וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי] וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה - שתי שכיכות הללו למה?

אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש;

ואמרי לה: אחת של אסתר [20] ואחת של ושתי.

(בראשית מה כב) לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן [שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְ]חָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת; אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק [21],


עמוד ב

יכשל בו?

דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו - נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים!

אמר רבי בנימן בר יפת: רֶמֶז רָמַז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר (אסתר ח טו) וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן [וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה].

(בראשית מה יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן [אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו]; כמה צוארין הוו ליה לבנימין!? [22]

אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב;

וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.

(בראשית מה יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין [כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם] - אמר רבי אלעזר: אמר להם: כשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא היה במכירתי - כך אין בלבי עליכם כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כפי כן לבי.

(בראשית מה כג) וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם [וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ]; מאי 'מִטּוּב מִצְרָיִם'?

אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין [ישן] שדעת זקנים נוחה הימנו [23].

(בראשית נ יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו [וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים]; אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: היינו דאמרי אינשי 'תעלא [24] בעידניה [25] - סגיד ליה'.

תעלא [26]? מאי בצירותיה מאחווה?

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

(בראשית מז לא) [וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ] וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה; אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: תעלא בעידניה סגיד ליה.

(בראשית נ כא) [וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם] וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם;

אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב: ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד - נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?

(אסתר ח טז) לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר;

אמר רב יהודה:

אוֹרָה - זו תורה [27], וכן הוא אומר: (משלי ו כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר [וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר];

שִׂמְחָה - זה יום טוב [28], וכן הוא אומר: (דברים טז יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ [אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ ];

שָׂשֹׂן - זו מילה [29], וכן הוא אומר (תהלים קיט קסב) שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ [כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב] [30];

וִיקָר - אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש.

(אסתר ט ז-י) וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא; [31] וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא [32] וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא [33] עֲשֶׂרֶת [בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם]; אמר רב אדא דמן יפו: עשרת בני המן ו-עֲשֶׂרֶת [34] צריך לממרינהו בנשימה אחת; מאי טעמא? - כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו [35].

אמר רבי יוחנן: וי"ו דוַיְזָתָא - צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות [36]; מאי טעמא? - כולהו בחד זקיפא אזדקיפו.

אמר רבי חנינא בר פפא: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן נכתבות אריח [37] על גבי לבינה [38] ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען (יהושע יב), שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה; מאי טעמא? - שלא תהא תקומה למפלתן [39].

(אסתר ט יב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים [וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ]; אמר רבי אבהו: מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו [40].

(אסתר ט כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר [יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ] [41];

'אָמַר'?: 'אמרה' מיבעי ליה!?

אמר רבי יוחנן: אמרה לו: יאמר בפה מה שכתוב בספר [42]:

(אסתר ט ל) [וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ] דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת;

אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה [43].

(אסתר ט לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם [דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר]; מַאֲמַר אֶסְתֵּר – אִין, דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת - לא? [44]

אמר רבי יוחנן: דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה.

(אסתר י ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו [דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעו] - לְרֹב אֶחָיו ולא לכל אחיו? - מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין [45].

אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות: דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה: מעיקרא כתיב (עזרא ב ב) אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן [מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל], ולבסוף כתיב (נחמיה ז ז) הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן [מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל] [46].

אמר רב, ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים - לא הניחו עזרא ועלה. [47]

אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש [48], דאמר מר:

הערות[עריכה]

  1. ^ שמשי - סופר המלך שונא ישראל היה, ומימות כורש היה, כמו שנאמר בספר עזרא (סימן ד) שכתב שטנה על בנין הבית עד שבא כורש וביטלו; ואף בימי אחשורוש עשה כן, שנאמר (עזרא ד ו) וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם; וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ = בתחלת מלכותו כתב שטנה
  2. ^ לצורך עצמו
  3. ^ כפר
  4. ^ ליטול מכס
  5. ^ דורש בענינו של יום; וששה עשר בניסן היה, הוא יום תנופת העומר
  6. ^ תלמידיו
  7. ^ ואטול שערי
  8. ^ צותה עליהן להחביאן
  9. ^ סַפָּרִים
  10. ^ זוג של ספרים כעין מספרים
  11. ^ כלי חרס
  12. ^ יום שלישי לתענית היה: שהתחילו להתענות בי"ד בניסן, ומה שאמר המקרא ליום אתמול שלישי: (אסתר ה א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת - יום שלישי לשילוח הרצים היה
  13. ^ מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים יש זרע ביהודים שאם הוא בא מהם לא תוכל לו
  14. ^ ולא רחץ יפה מטינופו
  15. ^ חושש
  16. ^ מרבוי אתה לומד: אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה
  17. ^ 'נופל' - לשון עושה והולך: נופל ורוצה לזקוף והמלאך מפילו
  18. ^ הקב"ה משליך פורענות על הרשע בלי חמלה
  19. ^ בני סייעתו וחבריו בורחים מידו
  20. ^ שהיה כעוס אחשורוש על מה שעשה המן לאסתר
  21. ^ לעבד נמכר יוסף על ידי קנאת אחיו
  22. ^ 'כמה צוארין היו לו לבנימין' לא גרסינן, שכן דרך המקרא לכתוב 'צוארי' לשון רבים: וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו (בראשית כז טז)
  23. ^ שיגר לו יין לפי שדעת זקנים נוחה הימנו: זה הדבר הטוב לו מן הכל
  24. ^ שועל
  25. ^ אם תראה שעתו מצלחת
  26. ^ קרינן ליה יוסף לפני אחיו
  27. ^ שגזר עליהן המן שלא יעסקו בתורה
  28. ^ קיימו עליהם ימים טובים
  29. ^ ועל כל אלה גזר
  30. ^ שניתנה במאמר ולא בדיבור: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר (בראשית יז יט) ומצינו שדוד שמח עליה שנאמר לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית (תהלים יב א) כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו בלא תורה ובלא מצות, כיון שנסתכל במילה - שמח
  31. ^ פסוק ח
  32. ^ פסוק טט
  33. ^ פסוק י
  34. ^ הזכרת שמותן ותיבה הסמוכה אחריהן
  35. ^ כלומר: נשמתן נפלו כאחד
  36. ^ פורק"א בלעז: בצד אחד, זה למטה מזה
  37. ^ הוא הכתב
  38. ^ הוא חָלָק, שהוא כפליים מן הכתב, והאריח [של בנין - ארכו] חצי לבינה
  39. ^ שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו
  40. ^ שהרי התחיל לדבר בלשון כעס וסופו אמר מַה שְּׁאֵלָתֵךְ
  41. ^ עִם הַסֵּפֶר - שתהא מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה
  42. ^ הכי גרסינן: אמר רב נחמן: 'יאמר בפה מה שנכתב בספרים'. ולא גרסינן 'אמרה לו', והכי פירושה: סדר המקראות כך הוא: (אסתר ט כג) וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת ... (אסתר ט כד) כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי ... (אסתר ט כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר...; ומרדכי כתב אליהם שיעשו פורים כי המן ביקש לאבדם, ומה שבאת אסתר לפני המלך [להתחנן לו] - כל זה יאמר שנה בשנה
  43. ^ כספר תורה עצמו שרטוט הלכה למשה מסיני
  44. ^ (אסתר ט לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם (אסתר ט לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר - כך סמוכים המקראות.
  45. ^ לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה
  46. ^ מעיקרא בימי כורש כשעלה (עם) זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו ונמנו בספר עזרא; כ"ד היה בין מנין למנין בימי כורש לדריוש האחרון, ולפי שנעשה מרדכי שר בינתים - ירד מחשיבותו אצל חכמים
  47. ^ שיש לך לתמוה: למה לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש, עד השנה השביעית לדריוש האחרון לאחר שנבנה הבית, כמו שכתוב בעזרא: וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ וגו' (עזרא ז ח) ובמדרש: שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל, וברוך לא עלה מבבל ומת שם בתוך השנים הללו; ודאמרן לעיל ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש - בבבל היה מתנבא, ושולח ספרים לירושלים.
  48. ^ יעקב למד תורה י"ד שנה בבית עבר, כשפירש מאביו ללכת לחרן, ולא נענש עליהן על כיבוד אביו; ובשאר כל השנים שנשתהה בבית לבן ובדרך – נענש, כדמפרש ואזיל