ביאור:בבלי מגילה דף כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה  

יקחו ספרים [1];

ספרים - לוקחין תורה;

אבל אם מכרו תורה - לא יקחו ספרים;

ספרים - לא יקחו מטפחות;

מטפחות - לא יקחו תיבה;

תיבה - לא יקחו בית הכנסת;

בית הכנסת - לא יקחו את הרחוב; [2]

וכן במותריהן [3]. [4]

גמרא:

בני העיר שמכרו רחובה של עיר: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי מנחם בר יוסי סתומתאה [5], אבל חכמים אומרים: הרחוב אין בו משום קדושה.

ורבי מנחם בר יוסי - מאי טעמיה?

הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות;

ורבנן?

ההוא אקראי בעלמא [6]. [7]

בית הכנסת - לוקחין תיבה:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לא שנו [8] אלא בית הכנסת של כפרים, אבל בית הכנסת של כרכין - כיון דמעלמא אתו ליה - לא מצו מזבני ליה, דהוה ליה דרבים [9].

אמר רב אשי: האי בי כנישתא דמתא מחסיא, אף על גב דמעלמא אתו לה, כיון דאדעתא דידי קאתו, אי בעינא מזבנינא לה.

מיתיבי: אמר רבי יהודה: מעשה בבית הכנסת של טורסיים [10] שהיה בירושלים שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו, והא התם דכרכים הוה!?

ההיא בי כנישתא זוטי הוה ואינהו עבדוה [הטורסיים בנו אותה, ולא היתה של רבים].

מיתיבי: '(ויקרא יד לד) [כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת] בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם; אחוזתכם מיטמא בנגעים, ואין ירושלים מיטמא בנגעים [11]; אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי [12] אלא מקום מקדש בלבד [13]' [14], הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מיטמאין [15], אמאי?: הא דכרכין הוו!?

אימא: 'אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד' [16].

במאי קמיפלגי?

תנא קמא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ורבי יהודה סבר נתחלקה ירושלים לשבטים;

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: 'מה היה בחלקו של יהודה? - הר הבית [17], הלשכות [18], והעזרות [19]; ומה היה בחלקו של בנימין? – [מזבח] אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים [20]; [21] ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי [22], והיה בנימין הצדיק [23]מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר (דברים לג יב)

[לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו] חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם [וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן] [24], לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה [25]';

והאי תנא [26] סבר: לא נתחלקה ירושלים לשבטים, דתניא: אין משכירים בתים בירושלים [27] מפני שאינן שלהן; ר"א <בר צדוק> [ברבי שמעון] אומר: אף לא מטות; לפיכך עורות קדשים [28] - בעלי אושפיזין נוטלין אותן בזרוע!

אמר אביי: שמע מינה אורח ארעא למישבק אינש גולפא [29] ומשכא [30] באושפיזיה.

אמר רבא: לא שנו [31] אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר [32], אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר [33] - אפילו


עמוד ב

למישתא ביה שיכרא [34] שפיר דמי [35]!

[36] רבינא הוה ליה ההוא תילא [37] דבי כנישתא; אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מהו למיזרעה? [38]

אמר ליה: זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה.

רמי בר אבא הוה קא בני בי כנישתא, הוה ההיא כנישתא עתיקא, הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני [לבֵנים] וכשורי [39] מינה ועיולי להתם [40]; יתיב וקא מיבעיא ליה הא דרב חסדא [41], דאמר רב חסדא: 'לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי', התם - משום פשיעותא [42], כי האי גוונא [43] - מאי?

אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה, לקמיה דרב הונא ברב יהושע ואסר ליה.

אמר רבא: האי בי כנישתא: חלופה וזבונה שרי [44], אוגורה ומשכונה אסור; מאי טעמא? - בקדושתה קאי; ליבני [45] נמי: חלופינהו וזבונינהו שרי, אוזופינהו אסור; הני מילי בעתיקתא [46], אבל בחדתא [47] לית לן בה;

ואפילו למאן דאמר 'הזמנה מילתא היא' [48] - הני מילי כגון האורג בגד למת [49], אבל הכא - כטווי לאריג דמי [50], וליכא למאן דאמר [51];

מתנה [52] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי;

מאן דאסר - בהאי תפקע קדושתה, ומאן דשרי, אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה - לא הוה יהיב ליה, הדר הוה ליה מתנה כזביני.

תנו רבנן: 'תשמישי מצוה [53] נזרקין, תשמישי קדושה נגנזין; ואלו הן 'תשמישי מצוה': סוכה, לולב, שופר, ציצית; ואלו הן 'תשמישי קדושה': דלוסקמי [54], ספרים, תפילין, ומזוזות, ותיק של ספר תורה, ונרתיק של תפילין [55], ורצועותיהן.'

אמר רבא: מריש הוה אמינא האי כורסיא [56] - תשמיש דתשמיש הוא [57], ושרי; כיון דחזינא דמותבי עלויה ספר תורה [58] - אמינא תשמיש קדושה הוא, ואסור.

ואמר רבא: מריש הוה אמינא האי פריסא [59] - תשמיש דתשמיש [60] הוא; כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה [61] - אמינא תשמיש קדושה הוא, ואסור.

ואמר רבא: האי תיבותא דאירפט [62], מיעבדה תיבה זוטרתי [63] שרי; כורסייא [64] אסיר [65].

ואמר רבא: האי פריסא דבלה [66] - למיעבדיה פריסא לספרי שרי, לחומשין [67] - אסיר.

ואמר רבא: הני זבילי דחומשי [68] וקמטרי דספרי [69] - תשמיש קדושה נינהו, ונגנזין.

פשיטא!?

מהו דתימא 'הני - לאו לכבוד עבידן, לנטורי בעלמא עבידי'? - קא משמע לן.

ההוא בי כנישתא ברומאי [70] דהוה פתיח לההוא אידרונא [71] דהוה מחית ביה מת [72], והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם [73]; אתו אמרו ליה לרבא, אמר להו: דלו תיבותא [74] אותבוה, דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת [75], וכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה [76]!

אמרו ליה רבנן לרבא: והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה, והוה ליה מיטלטלא מלא וריקם!

אי הכי לא אפשר.

אמר מר זוטרא: מטפחות ספרים שבלו [77] - עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן.

ואמר רבא: ספר תורה שבלה - גונזין אותו אצל תלמיד חכם, ואפילו שונה הלכות [78].

אמר רב אחא בר יעקב: ובכלי חרס, שנאמר (ירמיהו לב יד) [כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה] וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים.

אמר רב פפי משמיה דרבא: מבי כנישתא לבי רבנן – שרי, מבי רבנן לבי כנישתא – אסיר; ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא.

אמר רב אחא:

הערות[עריכה]

  1. ^ נביאים וכתובים
  2. ^ שמעלין בקדש ולא מורידין
  3. ^ מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה - לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה
  4. ^ תוספתא: מעלין בקדש - דכתיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ יח); בצלאל עשה ומשה - שהיה גדול ממנו – הקימו; ולא מורידים, דכתיב: אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וגו' [וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל] (במדבר יז ג) כיון שהוקדשו – הוקדשו; עד כאן. [במנחות צט,א הגירסא הפוכה]
  5. ^ בהדיא אמרינן בתוספתא דמגילה (פ"ב ה"יב) דהוא אמרה
  6. ^ אינו תדיר
  7. '^ הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות - כדתנן במסכת תעניות (דף טו,א) עברו אלו ולא נענו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר [גירסת רש"י שונה מגירסתנו במשנה תענית פ"ב מ"א]; תוספתא: ובמעמדות; והא דתנן: מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית, ותניא בגמרא (תענית כז ב): אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת [בשני בשבת, בשלישי, ברביעי, ובחמישי]’; אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר, ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך ששנינו בביכורים (פ"ג משנה ב) כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעיירות של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולנין שם, והיה הממונה אומר "קומו ונעלה ציון אל [בית] ה' אלהינו", הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה, ואקראי הוי, שמעמד הזה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה; ובתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי 'ובמעמדות' לא גרסינן, ומפרש שלא היתה תפלתן ברחוב; עד כאן.
  8. ^ דיכולין למכור בית הכנסת
  9. ^ אבל של כרכין הוה להו בתי כנסיות דרבים, והכל בעליהן, ואין בני העיר לבדם בעלים להם
  10. ^ צורפי נחושת
  11. ^ דלאו 'אחוזה' היא, כדאמרינן לקמן, דסבירא ליה להאי תנא 'לא נתחלקה ירושלים לשבטים', ולא נפלה בגורל לא ליהודה ולא לבנימין
  12. ^ שלא יהא מיטמא
  13. ^ משום דבית של קודש הוא; וגבי נגעים - וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת (ויקרא יד לה) בָּעִינן, אבל ירושלים מיטמא בנגעים: דסבר נתחלקה לשבטים, ו'אחוזתכם' קרינא ליה
  14. ^ קתני מיהת לרבי יהודה דאית ליה נתחלקה 'לא שנו אלא מקום מקדש'
  15. ^ אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבה - כשאר בתי העיר, ואף על גב דשל כרך הוא
  16. ^ 'מקודש' - אף בתי כנסיות משמע
  17. ^ בכניסתו מצד המזרח, כל מה שיש שם פנוי קרוי 'הר הבית', שאין לה שם אחר
  18. ^ שבתוך החיל
  19. ^ שלשתן: עזרת נשים, ועזרת ישראל - הן אחת עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מן השער ואחריהם לצד מערב לעזרת כהנים = י"א אמה שבין דריסת רגלי ישראל למזבח החיצון
  20. ^ מצד מערב; עכשיו יִוָּתֵר בנתיים מקום המזבח ל"ב אמה, ובין האולם והמזבח כ"ב אמה, שלא פירש של מי הוא
  21. ^ חזר ופירש:
  22. ^ לימדך כאן רצועה זו לבדה ליהודה, אבל צפונו של מזבח ודרומו ומערבו - של בנימין; ובמסכת זבחים אמרינן שאין ליהודה באותה הרצועה אלא המזרחית, מקום היסוד, ולכך לא היה יסוד למזרחו של מזבח
  23. ^ צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ו
  24. ^ אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו, לשון שפשוף, כמו נזיר חופף ומפספס (נזיר פ"ו מ"ג, דף מב.)
  25. ^ שהיה ארון בחלקו
  26. ^ והיינו 'תנאי' דאמרן לעיל
  27. ^ אין משכירין בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים, אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן
  28. ^ תודה ושלמים, שהעורות לבעלים
  29. ^ קנקן של חרס שנשתמש בו
  30. ^ [העור של הבהמה] אם שחט בהמה
  31. ^ דאין מורידין דמים מקדושתן, ובית הכנסת בקדושתו עומד אף ביד לוקח, דומיא דספרים - לוקח בהן ספרי תורה, והלה מנהיג ספרים בקדושתן [עיין בהגהות הב"ח ובגליון הש"ס]
  32. ^ ברשות העם
  33. ^ פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים
  34. ^ לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות
  35. ^ ומותר לעשות מהן כל רצונם
  36. ^ והיינו דבעא מיניה רבינא מרב אשי:
  37. ^ כל בית הרוס קרוי 'תל', כמו וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם (דברים יג יז)
  38. ^ אלמא במכר כל דהו - הבית והמעות בקדושתייהו קיימי!
  39. ^ קורות
  40. ^ של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש
  41. ^ בבבא בתרא, ב'השותפין'
  42. ^ שמא יפשע ויתייאש ולא יבנה אחר
  43. ^ שאין סתירתו אלא לבנינו של זה
  44. ^ חלה קדושתו על החילוף או על הדמים, והוא יצא מן הקדושה להשתמש בו
  45. ^ לבינים של בית הכנסת
  46. ^ שנבנו כבר בכותל בית הכנסת שנפל
  47. ^ שנעשה לשם בית הכנסת
  48. ^ במסכת סנהדרין בפרק 'נגמר הדין' (דף מז,ב) גבי אורג בגד למת, דאסור בהזמנה בתכריכי המת, דאסירי בהנאה, דגמרינן 'שם' 'שם' מעגלה ערופה (סנהדרין דף מז עמוד ב: איתמר: האורג בגד למת, אביי אמר: אסור, ורבא אמר: מותר. אביי אמר: אסור, הזמנה מלתא היא; ורבא אמר: מותר, הזמנה לאו מילתא היא; מאי טעמא דאביי? - גמר 'שם' 'שם' מעגלה ערופה [במדבר כ,א: וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם; דברים כא,ד: וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה]. מה עגלה ערופה - בהזמנה מיתסרא, האי נמי - בהזמנה מיתסרא. ורבא גמר 'שם' 'שם' מעבודה זרה [דברים יב,ב: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם], מה עבודה זרה בהזמנה לא מיתסרא, אף הכא נמי - בהזמנה לא מיתסרא. תימה על רש"י שכתב לפי אביי ולא לפי רבא), כדמפרש התם
  49. ^ שאינו חסר אלא אריגה, וכיון שנארג - מיד הויא ראוי לפורשו על המת
  50. ^ אבל לבינים מחוסרים עשייה לבנותן בכותל, והלכך בשל לבינים דבית הכנסת - הוה ליה כטווי לאריג
  51. ^ בכי האי גוונא דהזמנה מילתא היא
  52. ^ נתנו בני העיר בית כנסת לתשמישי חול
  53. ^ דברים ששימשו בהן מצוה
  54. ^ כמו אמתחת ושק לשום בו [ספר] [## לי נראה: תיבה, כמו של ספר תורה ספרדי]
  55. ^ 'תיק' ו'נרתיק' - חדא היא, אלא שלשון 'תיק' נופל על דבר ארוך, ולשון 'נרתיק' נופל על דבר קצר
  56. ^ בימה של עץ
  57. ^ שפורס מפה עליו ואחר כך נותן ספר תורה עליו
  58. ^ בלא מפה
  59. ^ יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים
  60. ^ תשמיש של ארון
  61. ^ פעמים שכופלין אותו תחת ספר תורה
  62. ^ ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו; ויש דוגמתו בברייתא ביבמות (קב,א) 'מנעל המרופט'
  63. ^ לעשות תיבה קטנה מן הגדולה הראשונה
  64. ^ בימה
  65. ^ שירדה מקדושתה
  66. ^ יריעות הארון שבלו
  67. ^ יש ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו, וכולן בגליון
  68. ^ כמין דלוסקמי
  69. ^ קמטרא = ארגז שקורין אשקריניי"ו, והרבה יש בתרגום של יונתן בן עוזיאל: בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים = ארגזים אמליץ דזהוריתא בקמטרין (יחזקאל כז כד); וכן לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה = לדעל קמטריא (מלכים ב י כב)
  70. ^ גירסת רש"י: דרומאי: אנשי ישראל באו מרומי למחוזא [עירו של רבא], ונתיישבו שם, ועשו להם בית הכנסת
  71. ^ חדר שמשימין בו מת
  72. ^ והיה מונח בו מת עד שלא נקבר; 'מחית' - כמו 'מונח', כדמתרגמינן וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ = ואחיתתיה (בראשית לט טז)
  73. ^ בההוא כנישתא אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית, דהכי תנן במסכת אהלות (פ"ג משנה ז)
  74. ^ הגביהו הארון ממקומו
  75. ^ כלי עץ העשוי לנחת במקום אחד אינו מקבל טומאה - דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה, דכתיב מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק (ויקרא יא לב): מה שק המיטלטל - אף כלי עץ המיטלטל
  76. ^ כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה
  77. ^ אף של ספר תורה
  78. ^ כלומר: אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא, אלא במשניות ובברייתות