ביאור:בבלי מגילה דף כ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחילה [1], ולא קשיא: הא [2] דידיה [3], הא [4] דרביה [5], דתניא: 'רבי יהודה אומר משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו [6], שנאמר (דברים ו ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד: השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך;
רבי מאיר אומר: (דברים ו ן) [וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: אחר כוונת הלב הן הן הדברים'.
השתא דאתית להכי [7] - אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה [8], והא דתני יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי [9] - רבי מאיר היא [10].
ר' יהודה מכשיר בקטן:
תניא: 'אמר רבי יהודה: קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי טרפון וזקנים בלוד!
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן הקטן.'
תניא: 'אמר רבי: קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי יהודה!
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר [11]'
ולימרו ליה 'אין מביאין ראיה מן הקטן'?
חדא ועוד קאמרו ליה: חדא, דקטן היית; ועוד: אפילו גדול היית - אין מביאין ראיה מן המתיר.
משנה:
אין קורין את המגילה,
ולא מלין,
ולא טובלין ולא מזין [12]
וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול [13]
- עד שתנץ החמה [14]; וכולן שעשו משעלה עמוד השחר - כשר [15].
גמרא:
מנלן?
דאמר קרא: (אסתר ט כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים [בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם]: ביום אִין, בלילה לא!
לימא תיהוי תיובתא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: 'חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום'?
ולא מלין:
דכתיב: (ויקרא יב ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל [בְּשַׂר עָרְלָתוֹ].
ולא טובלין ולא מזין:
דכתיב (במדבר יט יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם [הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם] הַשְּׁבִיעִי [וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב], ואיתקש טבילה להזיה [18].
וכן שומרת יום כנגד יום [19] לא תטבול עד שתנץ החמה:
פשיטא! מאי שנא שומרת יום כנגד יום מכל חייבי טבילות?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'תיהוי [20] כראיה ראשונה של זב, וראיה ראשונה של זב איתקש לבעל קרי, דכתיב (ויקרא טו לב) זֹאת תּוֹרַת הַזָּב [21] וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע [22] [לְטָמְאָה בָהּ]: מה בעל קרי טובל ביום, האי נמי ליטבול ביומיה'?
והא ביממא לא מצי טבלה, דכתיב (ויקרא טו כו) [כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו] כָּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ [וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ] [23], בליליא מיהת ליעביד מקצת שימור ותיטבול [24]?
קא משמע לן: כיון דבעיא ספירה [25] -
ספירה ביממא היא [26].
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר - כשר:
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא: (בראשית א ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם [וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד] - למאיר ובא קראו 'יום'!
אלא מעתה, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה למחשיך ובא קרא לילה!? הא קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא!?
אלא אמר רבי זירא, מהכא: (נחמיה ד טו) וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, ואומר: (נחמיה ד טז) [גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם] וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה;
מאי ואומר?
וכי תימא משעלה עמוד השחר לאו יממא, ומכי ערבא שמשא ליליא, ואינהו מקדמי [27] ומחשכי [28] - תא שמע: וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה [29].
משנה:
[30] כל היום כשר לקריאת המגילה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ולמוספין, ולוידוי הפרים [31], ולוידוי מעשר, ולוידוי יום הכפורים, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה, ולהקטרה, למליקה [32], ולקבלה [33], ולהזיה [34], ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע;
כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים ואברים;
זה הכלל: דבר שמצותו ביום - כשר כל היום; דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה.
גמרא:
[’כל היום כשר לקריאת מגילה’] מנלן?
דאמר קרא: (מגילה ט כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים [בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם];
לקריאת ההלל - דכתיב (תהלים קיג ג) מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ [מְהֻלָּל שֵׁם ה’].
רב יוסף אומר: (תהלים קיח כד) זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' [נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ];
ולנטילת לולב - דכתיב: (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים];
ולתקיעת שופר - דכתיב: (במדבר כט א) [וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ] יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם;
ולמוספין - דכתיב (ויקרא כג לז) [אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ;
ולתפלת המוספין - כמוספין שויוה רבנן;
ולוידוי פרים - דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים, דתניא גבי יום הכפורים (יומא לו ב): '(ויקרא טז ו) [וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ] וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ - בכפרת דברים הכתוב מדבר' [35], וכפרה ביממא הוא, דכתיב (ויקרא טז ל) [כִּי] בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ] [36];
ולוידוי מעשר - דכתיב (דברים כו יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת [וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי] וסמיך ליה (דברים כו טז) הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ [לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ];
לסמיכה ולשחיטה - דכתיב (ויקרא ג ח) וְסָמַךְ [אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ] וְשָׁחַט [אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב], וכתיב בה בשחיטה (דברים יט ן) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם [יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף];
ולתנופה - דכתיב (דברים כג יב) [וַעֲשִׂיתֶם] בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר [כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַה’];
ולהגשה - דאיתקש לתנופה, דכתיב (במדבר ה כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף [אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה’] וְהִקְרִיב [אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ] [37];
ולמליקה ולקמיצה ולהקטרה [38] ולהזיה - דכתיב (ויקרא ז לח) [אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי] בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי]; [39]
ולהשקיית סוטה - אתיא תורה תורה: כתיב הכא (במדבר ה ל) [אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה’] וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וכתיב התם (דברים יז יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
הערות
[עריכה]- ^ מכשיר, ומתניתין רבי יוסי היא, ואפילו דיעבד לא
- ^ דתורם לכתחילה
- ^ רבי יהודה
- ^ דברכת המזון
- ^ משמו של רבי אלעזר בן עזריה אמרה, שצריך להשמיע
- ^ והאי לישנא משמע לכתחילה, אבל דיעבד יצא
- ^ לאשמועינן הא פלוגתא דרבי יהודה ורבי מאיר
- ^ דאמר בקריאת שמע יצא, דיעבד - אין, לכתחילה - לא, ומתניתין נמי לכתחילה הוא דפסלה לחרש, ורבי יהודה היא, והך דברכת המזון נמי רבי יהודה היא
- ^ ודקשיא לך הא דיהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני, לא רבי יהודה ולא רבי יוסי
- ^ דמכשר לכתחילה
- ^ רבי יהודה שקרית לפניו הוא המתיר את הקטן, ואין לך להביא ראיה ממנו, שהרי רבים חולקין עליו
- ^ משיגיע שביעי לזב ולטמא מת - אין אומרים משחשיכה בכניסת שביעי ראוי לטבול; אף על גב דלילה תחילת יום היא, הכא יום בעינן; אבל משעבר היום מותר לטבול בלילה; ובגמרא יליף לה לכולהו;
- ^ בגמרא מפרש מאי שנא דנקט להא תו באנפי נפשה, הא תנא ליה אין טובלין
- ^ שיצא מסָפק לילה
- ^ דמעלות השחר - יממא הוא; אבל לפי שאין הכל בקיאין בו - צריכין להמתין עד הנץ החמה
- ^ עד שתהא הנץ החמה
- ^ אקרייה שניה, וקאמר שיהא של יום ביום
- ^ דכתיב בסיפיה וְרָחַץ בַּמַּיִם, והוא הדין לזב וְזָבָה
- ^ לאחר שכלה שבעה ימי נדה נכנסין אחד עשר יום הקרויין 'ימי זיבה', שאם תראה בהן שלשה ימים רצופין - הרי היא זבה, וטעונה ספירת שבעה וקרבן; ואם תראה יום אחד - שומרת יום למחרת וטובלת, ומקראי יליף לה בתורת כהנים, ומייתי לה בשמעתא בתרייתא דמסכת נדה
- ^ הך ראיה של זבה
- ^ חדא זיבה כתיב הכא, והיינו ראיה ראשונה
- ^ היינו בעל קרי
- ^ והך קרא - בראיית שומרת יום כנגד יום קאי; מרבויי כָּל יְמֵי דרשינן לה במסכת נדה (עג,א)
- ^ ואמרינן התם: יִהְיֶה לָּהּ - מלמד שסופרת אחד לאחד, קצת מיום המחרת, הלכך, בלילה מיהת תטבול, דעבדה קצת שימור
- ^ כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא, מדוגמת ספירת שבעה
- ^ דכתיב וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא טו כח)
- ^ מקדימין
- ^ מעריבין
- ^ שמע מינה: כל זמן שעסוקים במלאכה קרי 'יום', ולא קדמותא וחשכותא
- ^ אף על גב דקיימא לן זריזין מקדימין למצות, דכתיב וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר (בראשית כב ג), אפילו הכי
- ^ פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח, שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו, כדאמרינן במסכת יומא (לו,ב): והתודה על חטאת עון חטאת; כתיב הכא וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן (ויקרא ד לא), וכתיב התם: ביום הכפורים יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו וגו' (ויקרא טז י); מה להלן כפרת דברים וביום, כדיליף לקמן - אף כאן כפרת דברים וביום
- ^ של עוף
- ^ לקבלת הדם
- ^ לזריקת הדם, והזיית פרים הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן
- ^ וידוי, במסכת יומא (לו,ב) מסיים לה: אתה אומר בכפרת דברים, או אינו אלא בכפרת דמים? הרי הוא אומר (ויקרא טז יא) וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ - למדנו שעדיין לא נשחט הפר
- ^ אלמא כפרתו ביום
- ^ והקרבה היא הגשה, דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ - דהא כתיב בתריה [פסוק כו] וְקָמַץ [הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ] וְהִקְטִיר [הַמִּזְבֵּחָה], ומה היא הגשה? - מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח, כנגד חודה של קרן, ואחר כך קומץ; ומקראי יליף לה במסכת סוטה (יד,ב) ובמנחות (יט,ב)
- ^ בהקטרת קומץ קאמר, שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים, ואינה כשרה אלא ביום, אבל הקטר חלבים ואברים - תנן במתניתין דכשרים כל הלילה
- ^ וכל הני - הקרבת הקרבן נינהו: דאילו הקטרת קומץ - הקרבה היא, וקמיצה איתקש להקטרה, דכתיב [פסוק כו] וְקָמַץ [הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ] וְהִקְטִיר [הַמִּזְבֵּחָה], מליקת עוף - מליקתו והזייתו כאחת, והזייתו היא הקרבתו; קבלת דם - הקרבה קרי לה, דאמר מר (חגיגה יא א): והקריבו - זו קבלת הדם, אי נמי: לְהַקְרִיב - כל צורכי הקרבה; קמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן, ואי אפשר בלא הן, אבל הגשה ותנופה - אינן מעכבין.