ביאור:בבלי מגילה דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואישתכח כוותי: חַמַּת זו טבריא, ולמה נקרא שמה 'חַמַּת'? על שום חמי טבריא; רַקַּת זו ציפורי, ולמה נקרא שמה 'רַקַּת'? - משום דמידלייא כרקתא דנהרא [1]; 'כִּנֶּרֶת' זו גינוסר, ולמה נקרא שמה 'כִּנֶּרֶת'? דמתיקי פירא כקלא דכינרי.
אמר רבא: מי איכא למאן דאמר רקת לאו טבריא היא? והא כי שכיב איניש הכא [2] – התם [3] ספדי ליה הכי: "גדול הוא בששך [4] - ושם לו ברקת [5]" , וכי מסקי ארונא [6] להתם [7] - ספדי ליה הכי [8]: "אוהבי שרידים [9] יושבי רקת, צאו וקבלו הרוגי עומק [10]"!
כי נח נפשיה דרבי זירא [11] - פתח עליה ההוא ספדנא: "ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי [12] גידלה שעשועיה [13]; אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה"!
אלא אמר רבא: חַמַּת זו חמי גרר, רַקַּת זו טבריא, כִּנֶּרֶת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה 'רַקַּת'? שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון.
רבי ירמיה אמר: 'רַקַּת' שמה, ולמה נקרא שמה 'טבריא'? - שיושבת בטבורה [14] של ארץ ישראל.
רבה אמר: 'רַקַּת' שמה, ולמה נקרא שמה 'טבריא'? - שטובה ראייתה.
אמר זעירא: 'קטרון' זו ציפורי, ולמה נקרא שמה 'ציפורי'? - שיושבת בראש ההר כצפור.
וקטרון - ציפורי היא? והא קטרון בחלקו של זבולון הואי,
דכתיב (שופטים א ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל [וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס] [15],
וזבולון - מתרעם על מדותיו הוה [16], שנאמר (שופטים ה יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת [וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה] מה טעם? - משום ד'וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה': אמר זבולון לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות!
אמר לו: כולן [17] צריכין לך על ידי חלזון [18], שנאמר (דברים לג יט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ [שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ] וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל [19]; תני רב יוסף: 'שְׂפוּנֵי' - זה חלזון [20]; 'טְמוּנֵי' זו טרית [21]; 'חוֹל' זו זכוכית לבנה [22];
אמר לפניו: רבונו של עולם! מי מודיעני [23]?
אמר לו שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק: סימן זה יהא לך: כל הנוטל ממך בלא דמים - אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום [24];
ואי סלקא דעתך קטרון זו ציפורי, אמאי 'מתרעם על מדותיו'? והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא? וכי תימא דלית בה 'זבת חלב ודבש' - והאמר ריש לקיש: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי [25] והויא ששה עשר מיל [26] על ששה עשר מיל! וכי תימא דלא נפישא דידיה כדאחוה - והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל [27] ו[28]הויא כמבי כובי עד אקרא [29] דתולבקני [30]: עשרין ותרתין פרסי אורכא, ופותיא שיתא פרסי!?
אפילו הכי שדות וכרמים עדיפא ליה [31]; דיקא נמי דכתיב וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה - שמע מינה.
אמר רבי אבהו: (צפניה ב ד) [כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ] וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר - זו קסרי; בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה [32] לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום - היו קורין אותה 'אחידת [33] מגדל שיר'.
אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב [34]: (זכריה ט ז) וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ [וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי]? וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו - זה בית במיא שלהן; וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו - זה בית גליא שלהן [35]; וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום;
וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי [36] - אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום, שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים [37].
אמר רבי יצחק: 'לשם' [38] - זו פמייס [39]; (צפניה ב ד) [כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ] וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר - זו קסרי בת אדום, שהיא היתה מטרופולין [40] של מלכים:
איכא דאמרי: דמרבי בה מלכי [41], ואיכא דאמרי: דמוקמי מינה מלכי;
קסרי וירושלים: אם יאמר לך אדם חָרבו שתיהן - אל תאמן; ישבו שתיהן - אל תאמן; חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי – תאמן, שנאמר (יחזקאל כו ב) [בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי] אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה [42]: אם מליאה זו - חרבה זו, אם מליאה זו - חרבה זו.
רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה כג) [וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי [גיים] גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ] וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ [וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר].
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ישעיהו כו י) יֻחַן רָשָׁע [43] בַּל לָמַד צֶדֶק [44] בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל [45] וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'? אמר יצחק לפני הקב"ה: רבונו של עולם! יוּחן עשו!
אמר לו: רשע הוא!
אמר [46] לו: בַּל לָמַד צֶדֶק!
אמר לו [47]: בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל [48]
אמר [49] לו: אם כן - וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'.
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים קמ ט) אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה: אמר יעקב לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זְמָמוֹ אַל תָּפֵק [50] - זו
גרממיא של אדום [51], שאלמלי הן יוצאין - מחריבין כל העולם כולו!
ואמר רבי חמא בר חנינא: תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני [52] איכא ברומי, ובכל יומא נפקי הני לאפי הני ומקטיל חד מינייהו, ומיטרדי לאוקמי מלכא [וכן הקב"ה גורם שזממו של הרשע מתבטל].
ואמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם "יגעתי ולא מצאתי" - אל תאמן; "לא יגעתי ומצאתי" - אל תאמן; "יגעתי ומצאתי" – תאמן; הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא;
ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא [53] - סייעתא מן שמיא היא [54].
ואמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, שנאמר [55] [לְדָוִד] אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים [אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה], ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין שנאמר (תהלים י ה) יָחִילוּ [דרכו] דְרָכָיו בְּכָל עֵת [מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם] [56], ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ [57], ולא עוד אלא שרואה בשונאיו, שנאמר כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם [58]!
איני! והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם, ותניא: 'רבי דוסתאי בר מתון אמר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, ואם לָחַשְׁךָ אדם לומר [59] [לְדָוִד] אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה - מי שלבו נוקפו [60] אומר כן! אלא: אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים [61] - להיות כמרעים, ואַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה - להיות כעושי עולה, ואומר (משלי כג יז) אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים [כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם] [62]'?
לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא;
ואיבעית אימא: הא והא במילי דידיה, ולא קשיא: הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור, דאמר רב הונא: מאי דכתיב (חבקוק א יג) [טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל] לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ? - צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע;
ואי בעית אימא: שעה משחקת לו שאני.
אמר עולא: 'איטליא של יון' - זה כרך גדול של רומי [63], והויא תלת מאה פרסה על תלת מאה פרסה, ויש בה שס"ה שווקים [64] כמנין ימות החמה, וקטן שבכולם של מוכרי עופות, והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל, ומלך סועד בכל יום באחד מהן, והדר בה - אף על פי שאינו נולד בה - נוטל פרס [65] מבית המלך, והנולד בה אף על פי שאינו דר בה נוטל פרס מבית המלך, ושלשת אלפים בי בני יש בו, וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ לחומה [66]; צדו אחד ים וצדו אחד הרים וגבעות, צדו אחד מחיצה של ברזל, וצדו אחד חולסית [67] ומצולה.
משנה:
קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני;
אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה [68] ומתנות לאביונים.
גמרא:
הא לענין סדר פרשיות [69] - זה וזה שוין [70]; מני מתניתין? לא תנא קמא ולא רבי אליעזר ברבי יוסי ולא רבן שמעון בן גמליאל, דתניא:
'קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה;
רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון;
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון;
ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה [71].'
רבי שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא!?
אמר רב פפא [72]: סדר פרשיות איכא בינייהו: דתנא קמא סבר לכתחילה בשני ואי עבוד בראשון עבוד, בר ממקרא מגילה: דאף על גב דקרו בראשון - קרו בשני,
ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון,
ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות אי קרו בראשון קרו בשני [73];
מני?:
אי תנא קמא - קשיא מתנות;
אי רבי אליעזר ברבי יוסי - קשיא נמי מקרא מגילה;
אי רבן שמעון בן גמליאל - קשיא סדר פרשיות!?
לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה, והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא;
ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין - חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לי"ד שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות' הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין, ואילו סדר פרשיות לא מיירי.
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי.
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: (אסתר ט כז) [קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם] בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: רבי אליעזר ברבי יוסי סבר בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.
בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי, מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצות [74], אלא רבן שמעון בן גמליאל, מאי טעמא?
אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל - מסמך גאולה לגאולה [75] עדיף.
רבי אלעזר אמר: טעמא דרבן שמעון בן גמליאל מהכא: דכתיב (אסתר ט כט) [וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף] לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית [76];
ואיצטריך למיכתב
הערות
[עריכה]- ^ שפת הנהר גבוה מן הנהר - אף ציפורי יושבת בראש ההר
- ^ כשמת אדם גדול בבבל
- ^ בטבריא
- ^ בבל בחילוף א"ת ב"ש
- ^ יצא לו שם בטבריא
- ^ של מת מבבל
- ^ לקוברו בטבריא
- ^ הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת
- ^ אוהבי ישראל
- ^ מתי בבל העמוקה
- ^ רבי זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא
- ^ ארץ ישראל
- ^ של שנער
- ^ באמצעיתה
- ^ לא הוריש את יושבי קטרון שבאה לחלקו ועבר על מה שאמר הקב"ה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה (דברים כ טז) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס
- ^ על מזלו שנמדד לו מן השמים מדה שאינו חפץ בה
- ^ כל אחיך יהו
- ^ חלזון עולה מן הים להרים, וצובעין בדמו תכלת, ונמכר בדמים יקרים
- ^ מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני חול
- ^ שהוא דבר חשוב: 'ספון' = חשוב בלשון ברייתא
- ^ דג שקורין טונינ"א
- ^ היוצא מן החול, כדאמר ב'יציאות השבת' (שבת טו ב); וחול של זבולון חשוב משאר חולות, וראוי לזכוכית לבנה
- ^ על זאת, לתת לי דמים
- ^ כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים אינו מצליח; כאשר אסור גזל בעולה (ישעיהו סא ח: כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה...) - כך לא יגזלו ממך כלום: שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים - תתקלקל הצביעה, והחול ולא יועיל כלום
- ^ העזים אוכלין תאנים והדבש נוטף מהן, והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל
- ^ ארבע פרסאות
- ^ בכל מקום שהוא שם
- ^ אם באת לצרפו יחד
- ^ מקום מעבר הנהר, ובלע"ז - פורט"ו
- ^ שם מקום
- ^ חביבי ליה
- ^ לרעה
- ^ כבושת
- ^ גבי צור כתיב, שהוא ראש לאדום
- ^ 'גלייא' 'במיא' - ראשי עבודה זרה הם לאדום
- ^ היא ירושלים
- ^ והיה אדום לאלופי יהודה, ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים
- ^ עיר שכיבשו בני דן
- ^ שמשם ירדן יוצא, כדאמר מר: ירדן יוצא ממערת פמייס (בכורות נה א)
- ^ לשון יון: אִימָא של מלכות; מטר"א = אֵם; 'פולין' - לשון שררה, כדאמר מר: עד שבאו דיופלי מהעיר - שני שרים (תענית יח ב)
- ^ שמגדלין שם בני מלכים
- ^ עכשיו אתמלא מחורבתה
- ^ זה עשו
- ^ כלומר: אין אדם יכול ללמד עליו צדק
- ^ את ירושלים יחריב
- ^ יצחק
- ^ הקב"ה
- ^ כלומר: עתיד להחריב את ארץ ישראל
- ^ יצחק
- ^ אל תוציאנו מנחיריו זמם: כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה, ונמשכת בו, ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו
- ^ 'גרממיא' שם מלכות והיא מאדום
- ^ דוכסים
- ^ שלא תשתכח ממנו
- ^ ויש יגע ואינו מוצא
- ^ תהלים פרק לז,א
- ^ יחילו = יצליחו, ודומה לו עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ (איוב כ כא)
- ^ מסולקין הם ממנו
- ^ בנפיחה בעלמא הן נופלים
- ^ תהלים פרק לז,א
- ^ הירא מן העבירות שבידו
- ^ 'אל תתחר' אינו לשון גירוי, אלא שלא תאחוז במעשיו כמו וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים (ירמיהו יב ה), כלומר: שאינו רץ כמותו
- ^ על כרחך אין קנאה זו לשון גירוי מלחמה אלא אחיזת מעשיו, מדכתיב בסיפא כי אם ביראת ה' כל היום
- ^ כרך גדול שגדל בשביל עון מנשה: שבשעה שהכניס צלם בהיכל - ירד גבריאל ונעץ קנה בים וגדל עליו חלקה גדולה, ונבנה לשם 'איטליא של יון' מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה (יחזקאל כז ז) מתרגמינן 'מנגוות איטליא'
- ^ חוצות
- ^ מזון
- ^ שהן גבוהים מן החומה ואין מעשנין את החומה, וזהו חשיבות
- ^ מקום אבנים דקות
- ^ כלומר: שאם עשאו בראשון - לא יצא
- ^ פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש דתנן במתניתין דבני העיר דנוהגין באדר
- ^ שאם קראם בראשון אין צריך לחזור ולקרות בשני
- ^ ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן
- ^ 'ואמר רב פפא' גרסינן
- ^ דהא 'כל מצות' קאמר
- ^ משבא לידי אקדים לעשות, דהכי תניא במכילתא 'ושמרתם את המצות - אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה'
- ^ פורים לפסח
- ^ בחודש השני