קטגוריה:אסתר ז ט

<< · מ"ג אסתר · ז · ט · >>

כתיב:
ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו.

מנוקד:
וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמׇרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו.

עם טעמים:
וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָ֠ה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמׇרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

ואמר חרבונא חד מן סריסיא קדם מלכא והוא חרבונא דכיר לבישתא אלא על הדא דכיר לטב מטול דעם המן הוה בעיצתא דנסב עצתא למיעבד צליבא למרדכי. וכד חמא דשלמא בישתא על המן ועל בייתיה אזל הוא חרבונא ואמר ליה למלכא אוף לך מלכא בעי המן מקטל ונטיב ית מלכותא מינך ואי לא מהימנת לי שדר וחזי ית צליבא דעבד המן למרדכי דמליל טבתא על מלכא והא קאי בביתיה דהמן רומיה חמשין אמין. עני מלכא ואמר למרדכי צליבו יתיה עלוי. ועל מרדכי אתקיים כתבא דכתיב בכתיבי קדישי כד רעי קדם יי ארחתיה דגברא אוף בעלי דבבוי יסמכון עימיה. עני מלכא ואמר למרדכי מרדכי יהודאה דשיזיב מלכא מן קטול קום אזיל סב ית המן בעיל דבבא בישא מעיקיהון דיהודאי וצלוב יתיה על צליבא דאתקין לנפשיה ודון יתיה דינין בישין ועיבד ביה היך דשפר באפיך. בה שעתא נפק מרדכי מן קדם מלכא ונסב ית המן מתרע בית מלכא. עני מרדכי ואמר להמן איתא לך עימי המן סגאה ובעיל דבבא בישא מעיקינהון דיהודאי ונצלוב יתך על צליבא דאתקינתא לגרמך. עני המן רשיעא ואמר למרדכי צדיקא קדם עד דלא יסקון יתיה לצליבא בבעו מינך מרדכי צדיקא לא תצלבני כהדין דצלבין לגברין הדיוטין גיברי דעלמא לא ספגית יתהון ורברבני מדינתא אישתעבידו קדמיי ארגישית מלכין במימר פומי ובממלל שפוותי בהילית מדינן ואנא המן פתשגר דמלכא הוה שמי מתקרי בבא דמלכא. זיע אנא מינך מרדכי צדיקא דלא תעבד לי היכמה דחשיבית למעבד לך. חוס על יקרי ולא תקטלינני ותחבלינני כאגג אב. טב אנת מרדכי עביד היך טיבותך מקטול נפש לא תקטלינני כמה דלית בכון קטילי נפש. לא תדכר לי שנאתיה דאגג וקנאתיה דעמלק לא תקני בי כבעיל דבבך בלבך ולא תינטר לי היך מה דנטר ונקם עשו אבא. ניסין רברבין איתעבידו לך כמה דאיתעבידו לאבהתך כד עברו בימא. עייניי כהתן למחמי יתך ופומי לית אנא יכיל למפתח קדמך על דנסבית עלך עצתא מן רחמוי ומן זרש איתתי. בבעו מינך חוס על נפשי מרי מרדכי צדיקא לא תמחי שמי בפריע כעמלק אבא וסיבותי על צליבא לא תצלוב והיך דאת בעי קטול יתי רישי תעדי בסייפיה דמלכא דבה מתקטלין כל רברבני מדינתא. שרי המן צווח ובכי ולא מרכן מרדכי אדניה ליה. וכד חזא המן מילוי לא משתמעין נטל איליא ובכיתא על נפשיה במצעות גנתא ביתנא. מתיב וכן אמר אציתו לי אילניא וכל שתיליא דשתילו מן יומא דבראשית דבר המדתא בעי למסוק לאלכסנריא דבר פנדירא. איתכנשו כולהון ועצו עיצה מן דרומיה חמשין אמין יצטלב המן על רישיה. גופנא אמרה קוצרא אנא דלית אנא יכיל יצטליב ברישי דמיני נסבין חמרא דניסוכין. אדרא אמר יצטלב ברישי ולא יכילנא יצטלב ברישי חילא אנא. אמרת תאינתא יצטלב ברישי ולא יכילנא יצטלב ברישי דמיני נסבין לביכוריא ומני לביש אדם וחוה. זיתה אמרה יצטלב ברישי ולא יכילנא דיצטלב ברישי דמני נסבין מישחא למנרתא. חכים רזיא ברא יתי למפרע שטריה דעובדיה נביאה סב חרובא דיצטלב ברישיה. אמר דיקלא קדם נטוריה ידעין כל בני בישרא דהוא המן רשיעא בר בריה דאהג עמלקאה כל מלכיא יודון קדמך דאת הוא אלהא ולית בר מינך לך יאי למפרוק בניא כמא דפרקתא ית אבהתהון. מתיב קודשא בריך הוא ואמר ליה יישר חילך כל מה דאמרת נסיב יתך בעצה דיצטלב ברישך דאת זוגא לכנישתא דציון סבירית. אמרת אתרוגא דיצטלב ברישי ולא יכילנא דיצטלב ברישי דעליי אתיא עמא כולהון למיסב מן אביי לשבחא קדמך. פתה אסא פומיה יצטלב ברישי ולא יכילנא דיצטלב ברישי דעליי אמרין ששון ושמחה ועוד הא אנא שותף עם אתרוגא. צווח בלוטא ואמר יצטלב ברישי ולא יכילנא דיצטלב ברישי דדבורה מניקה דרבקה קבורה תחותוי. קרא בוטמא ואמר יצטלב ברישי ולא יכילנא דיצטלב ברישי דאבשלום בריה דדויד איתלי ברישי. רומנא אמר יצטלב ברישי ולא יכילנא דצדיקיא מחילין לקבלי. שמעו מני אמר ארזא צליבו יתיה להמן רשיעא ולעשרה בנוי עליי צליבא דאתקין יתיה לנפשיה דהכין כתבא מפרש.

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"גם הנה העץ" - גם רעה אחרת עשה שהכין העץ לתלות אוהבו של מלך שהציל המלך מסם המות