רש"י על אסתר ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על אסתר · ז · >>

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תנתן לי נפשי" - שלא אהרג בשלשה עשר באדר שגזרת גזירת הריגה על עמי ומולדתי

"ועמי" - אינתן לי בבקשתי שלא יהרגו ואם תאמר מה איכפת לך כי איככה אוכל וראיתי וגו'

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אין הצר שוה בנזק המלך" - איננו חושש בנזק המלך שאילו רדף אחר הנאתך היה לו לומר מכור אותם לעבדים ולשפחות וקבל הממון או החי' אותם להיות לך לעבדים הם וזרעם

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה" - כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר ב' פעמים אינו אלא למדרש ומדרשו של זה בתחלה היה מדבר עמה על ידי שליח עכשיו שידע שממשפחת מלכים היא דבר עמה הוא בעצמו

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי כלתה" - נגמרה הרעה והשנאה והנקמה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והמן נפל" - המלאך דחפו

"על המטה אשר אסתר עליה" - דרכן היה לישב בסעודה על צדן על גבי המטות כמו שאמר בראש הספר מטות זהב וכסף לבני המשתה

"הגם לכבוש" - לשון תימה הוא לכבוש לאנוס בחזקה כמו (במדבר לב) ונכבשה הארץ

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם הנה העץ" - גם רעה אחרת עשה שהכין העץ לתלות אוהבו של מלך שהציל המלך מסם המות