ביאור:אסתר ז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ז ב: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ב.


גַּם[עריכה]

בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן[עריכה]

אסתר הבטיחה להסביר את בקשתה במשתה השני (ביאור:אסתר ה ח), לכן המלך חיכה בסבלנות שהמשתה יתקיים זמן מה. אסתר הבטיחה להסביר, אבל למלך זה לא היה ברור מתי, והאם היא תסביר ללא שאלה חוזרת ממנו. אסתר רצתה לדעת אם "מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ה ח) מספיק כדי שהוא יבוא למשתה שני. המלך בא. בואו הוא הצהרה - "כן, מצאת חן בעיניי המלך". אולם אסתר המתינה שהמלך ישאל.

גַּם[עריכה]

בפרק זה המילה "גַּם" מופיעה 3 פעמים והיא מילה חשובה. המילה קושרת למקרה דומה קודם, כלומר מותר לנו להסיק ולהשוות את המקרה הקודם ולהשליך מהראשון לשני וחזרה, והמשתה השני חוזר על הראשון.

מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה[עריכה]

כשעבר מספיק זמן, המלך החליט לשאול בכבוד את בקשת אסתר.