ביאור:אסתר ז ו
Superscript text
אסתר ז ו: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ו.
אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה
[עריכה]אסתר לא עונה
[עריכה]בשאלותיו הקודמות של המלך אסתר עונה למלך: " וַתַּעַן אֶסְתֵּר" (ביאור:אסתר ה ז, ביאור:אסתר ז ג), אולם כאן אסתר לא עונה אלא "וַתֹּאמֶר". אסתר לא אומרת שהמן עשה את זה. אסתר רק מכריזה שהמן הוא "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב". אסתר לא היתה בטוחה מה המלך אישר, ומה האמת בדברי מרדכי. ברור שלא ידעו בארמון שהיא יהודיה, כך שכותב הפקודה לא התכוון להרוג את המלכה. אסתר לא ידעה באיזה הקשר רוצים להרוג את היהודים כך שהיא חששה שהמלך מעורב בפקודה. ובאמת המלך אישר להעניש עם אשר נח ולא משלם מיסים.
הכרזת אסתר שהמן הוא "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב" היא נכונה כשלעצמה, דבר הנראה ברור על פני פקודת ההרג. בנוסף, המן לא יכול לטעון שהוא לא רע ואויב בלי להתחיל בהרצאה ארוכה, ואסתר לא איפשרה לו לענות.
אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה
[עריכה]בצורה דרמתית, אסתר מצביעה על המן ומכריזה "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה". היא אומרת שהמן הוא איש שעושה צרות, אויב לעמה ולמלך, ושהוא איש רע, שלא עושה את הטוב למלך כפי שנהוג בהצהרה "אם על המלך טוב".
סיבת תוספת "הזה"
[עריכה]לפי חז"ל היא הצביעה על המן כי היא רצתה להצביע על אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן (בבלי מגילה טז א).
שיטה אחרת לפרש את הפסוקים הקודמים: אחשורוש פתח את ספר דברי הימים למלכי האימפריה, וחיפש למי התכוונה אסתר, הוא מצא שהמלך שהצר ליהודים ביציאת מצרים הוא פרעה אמנחתפ ה-2 או בקיצור אמן=המן, ופרעה שמלך 80 שנה קודם לכן בשעת גזרת השמדת הבנים היה אמנחתפ ה-1. שאל אחשורוש: האם את מתכוונת לאחד משני הפרעונים הללו? ואז כתגובה, אסתר מצביעה על המן שבארמון. (הלל הלפרין)
צַר
[עריכה]אסתר כינתה את המן כעושה צרות. כותב המגילה ראה לנכון להדביק להמן תואר של "צֹרֵר היהודים" (ביאור:אסתר ח א) - "עושה הצרות". אולם המילה הזו שאסתר השתמשה מופיעה גם בפקודת אסתר ומרדכי ליהודים: "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם" (ביאור:אסתר ח יא). נהוג להבין את המילה "הַצָּרִים" כהאנשים אשר יקימו מצור על היהודים. פרוש זה הוא לקוי כי הרבה ערים היו ערי פרזות ולא היה צורך במצור, ומצור נמשך זמן רב ולא יגמר ביום אחד, "הַצָּרִים" פרושו - עושי צרות, כהמשך לשימוש שאסתר עשתה במילה. כל צרה קטנה ביותר ואפילו ללא פגיעה ממשית אלא רק איום היא צרה המצדיקה הריגה של עושה הצרות ומשפחתו.
וְהָמָן נִבְעַת
[עריכה]כל אדם בר דעת היה נבעת כאשר הוא מואשם כאיש רע לפני המלך, אפילו אם הוא חף מכל פשע. המן הבין את דברי אסתר, הוא זכר את פקודתו, הוא ידע איך הוא הטעה את המלך והשתמש בטבעת להוציא פקודה שונה. המן ידע שהמלך קיווה להכנסה ממיסים, וכבר הכין דרך איך להכניס כסף לאוצר ולטעון שהפקודה בוצעה. המן היה מופתע שאסתר מודעת שהוא הציע כסף למלך וכאילו המלך לקח שוחד ומכר את טבעתו.
המן נבעת מפחד. הוא הגיב כאדם מוכה אימה. המן הגיב כפושע הנתפס בקלקלתו.
מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה
[עריכה]המלך, המלכה והמן ישבו במשולש במשתה היין. כל אחד ראה את פניהם של השנים האחרים. כך אסתר דיברה ישירות למלך והמלך ראה את פני אסתר והמן. כל זה תוכנן במשתה הראשון שנועד לתירגול. כשהמן נבעת הוא נסוג לאחור והתרחק משניהם: המלך והמלכה, כאשר הם רואים את פניו המבוהלות. המן לא ניסה לברוח לכיוון המלך כמחפש מחסה. המלך קרא את פני המן ותגובתו כמודה באשמה.
מקורות
[עריכה]נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014