ביאור:אסתר ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסתר ו א: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ו א.


נדדה שנת המלך כי היתה סכנה למלוכה[עריכה]

לא נאמר נדדה שנת אחשוורוש או שנת המלך אחשוורוש, הדגש הוא רק על "המלך". חכמי ישראל הרגישו שמשהו מרומז בביטוי זה. ר' תנחום אף אמר: (מגילה טו ב): "נדדה שנת המלך - שנת מלכו של עולם". ברור, שזו רק מליצה רחוקה ביותר, כי אין ואסור לייחס להקב"ה תכונות של שינה ונדידה. בהמשך גם נאמר: "... וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ", שוב לא מוזכר אחשוורוש.

אין ספק, שבחליפת המסרים שבין מרדכי ואסתר, חיפשו דרכים כיצד להעביר מסר לאחשוורוש על טיבו של המן, הקשור עם מתנגדי המלך. אסתר מצאה דרך, שמישהו מנאמני המלך יגלה את אזנו על המתרחש סביבו. בגתן ותרש לא היו היחידים שתיכננו לחסל את אחשוורוש. כשהתגלה לאחשוורוש כל המתרחש מאחורי גבו, "נדדה שנת המלך", המלוכה - שהמלך סימל אותה - היתה בסכנה.

הוא ביקש להביא את ספר הזיכרונות שיקראו אותו לפני "המלך" כלומר, מייצגי המלוכה, המלך ויועציו הנאמנים לו. נאמני המלך עקבו אחרי המן ומעשיו. אחרת לא ניתן להבין, כיצד ידע חרבונה על העץ שהמן הכין למרדכי. המן הכין את העץ יום קודם ולמחרת בבוקר הוא בא לספר על כך למלך, אך לא הספיק, כי המלך טמן לו מלכודת בשאלו "מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". חרבונה שהיה נוכח, בעת שהמלך האשים את המן "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת", הגיב מיד בהצעה (עקיפה) לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי. המן היה בעל התפקיד הבכיר ביותר, מעין ראש הממשלה, והנה "אחד מסריסי המלך", השלישי ברשימת הסריסים, מעיז לקבוע את גורלו לתליה. אין ספק, שהכל היה מתוכנן. רבים התלבטו במובנו של השם "חרבונה", יש סבורים ששמו נבע מזה שהוא היה מעין "חרבו" של המלך. בשל כך היה גם איש אמונו.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של הרב קורמן שפורסם לראשונה בתכלת אברהם וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-03-18.


מרדכי מפעיל תוכנית הצלה שניה[עריכה]

"בלילה ההוא", ולא במקרה ולא במזל אלוהי, לפני בואו של המן, הוטרדה שנתו של המלך (אסתר ו א). משרתיו הקריאו בפניו, לפי הוראת מרדכי לחרבונה, מתוך ספר דברי הימים על מרדכי שהצילו (ללא עזרת אסתר) ממבקשי נפשו (אסתר ו א), (ביאור:אסתר ו ב).

חרבונה מזכיר למלך את מרדכי, לטובה[עריכה]

מדברי חרבונה (ביאור:אסתר ז ט) נראה, שבנוסף לנאמנותו למלך, הוא עבד בשרותו של מרדכי. כנראה השיחה הפרטית, שניהל המן עם אוהביו על גובה העץ (ביאור:אסתר ה יד), הודלפה למרדכי בעזרת מערכת המודיעים שלו.[1] שמחת המן והתקנת העץ הבהירו לו, כפי שחשש, שהמן ינסה להורגו בעזרת פקודת-המיסים שאושרה. להגנתו, הוא הפעיל מיד תוכנית הצלה שנייה – שכן הוא אמר בבטחון מופרז ש"רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (ביאור:אסתר ד יד) – דהיינו, להורות לחרבונה: (א) להזכיר למלך את תרומתו של מרדכי בסיכול ניסיון הרצח של בגתן ותרש; (ב) להאשים את המן בניסיון חתירה נגד המלך ונאמניו (ביאור:אסתר ז ט). אנו רואים שחרבונה עבד בשרות מרדכי כיוון שהוא:

  1. הראה שקיבל מידע פנימי מביתו של המן, וזאת כאשר דיווח את מטרת העץ וציטט בדיוק את דברי זרש (ביאור:אסתר ז ט).[2]
  2. הראה שהוא קשור למרדכי ושהיה מעורב בקריאה הלילית למלך, כאשר שיבח את מרדכי "אשר דיבר טוב על המלך" (ביאור:אסתר ז ט) ברמז סתום לשאינם מודעים לעניין בגתן ותרש.
  3. סיכן את חייו כאשר האשים את המן כמורד, והודה בגאווה ברשלנותו לשמור על המלך מהמן, המפעיל תהליך של חיסול נכבדי המלך ללא אישור המלך (ביאור:אסתר ז ט).

אנו נראה שההסברים המקובלים, איך ידע חרבונה את מטרת העץ, אינם מתקבלים על הדעת:

1. חמתו של המן ורצונו לתלות את מרדכי התפרסמו בכל העיר – תשובה: המן התאפק ולא גילה את כלימתו ברבים, ואם כולם ידעו, אז אין כל סיבה הגיונית מדוע מרדכי, "שיודע הכל", יושב לו רגוע בשער המלך (ביאור:אסתר ו יב), או נערותיה וסריסיה של אסתר לא מדווחים לה כמנהגם (ביאור:אסתר ד ד).

2. עץ התלייה היה גבוה ונראה מחוץ לביתו של המן – תשובה: העץ ניבנה בלילה ורק בבוקר אפשר היה להבין שהעץ הגבוה נועד לתלית אדם בכוונה שעוף השמים יאכל את גוויתו, אולם בזמן הזה המלך כבר שמע על מרדכי שהצילו ממוות והמן כבר הלך למלך לבקש לתלות את מרדכי.

3. חרבונה קיבל את המידע בתוקף תפקידו בשירות המלך – תשובה: חרבונה לא סיפק מידע למלך אודות הסכסוך בין המן למרדכי, או אודות כתב הפתשגן שפורסם, ולא הזהיר את המלך להימנע מהמשתה המסוכן.[3]

4. חרבונה עקב אחרי המן לצרכיו האישים – תשובה: חרבונה, "אחד מן הסריסים לפני המלך" (ביאור:אסתר ז ט), לא היה בעל תפקיד מינהלי, אלא עמד לרשות המלך, כשומרו.

5. חרבונה עבד בשירות אדם אחר – תשובה: כידוע, מרדכי הוא זה, שגילה את ניסיון ההתנקשות היחיד, הוא היה היחיד שלא השתחווה, והיחיד שזכה במשרת המן, והאחר, לא קיבל דבר בתמורה.

6. חרבונה קיבל את המידע מסריסי המלך, שהבהילו את המן מביתו למשתה המלכה (ביאור:אסתר ו יד) – תשובה: במידה וחרבונה כבר ידע את המידע, אזי אין משמעות לעובדה זו. אולם אם חרבונה לא ידע, אז אנו נשארים עם מזל אלוהי שכך התגלגלו הענינים, ושחרבונה ושאר הסריסים נכשלו בתפקידם ברגע זה, כשלא מנעו מהמלך להשתתף במשתה המסוכן עם המן.

מעשי חרבונה מעידים, שהוא האמין, שהוא ומרדכי נאמנים למלך. הוא פעל לפי הוראותיו של מרדכי, ולכן נמנע מליידע את המלך כשהמן הופיע בבוקר (ולא הצליך לבקש רשות לתלות את מרדכי), ויידע את המלך רק כשהמן נמצא נופל על מיטת אסתר.



[1] בשל ריבוי האנשים בביתו של המן לא הייתה סכנת היחשפות למדליף.

[2] עד מומחה בסטטיסטיקה יכול לחשב את הסיכויים הנמוכים ששניהם, זרש וחרבונה, ישתמשו בפועל "עשה" ובתיאור המתקן כ"עץ" "גבה חמישים אמה" כאשר ניתן לבחור מספר רב של מילים שונות, שהיו ידועות ובשימוש בתקופה, לתיאור זה: הקם, בנה, התקן, העמד, כונן, צור, סדר, בצע, הרם, הכן, הרכב, חבר, הצב...; עמוד, תורן, מוט...; רם, נישא, גדול, ארוך, ענק, עצום, אדיר, כביר, נשגב...; 40 אמה, 45 אמה. דוגמא הפוכה היא שהמלך עצמו לא חזר על משפטו "עד חצי המלכות" שלוש פעמים בצורה זהה.

[3] אפשר לטעון שחרבונה נכשל בתפקידו לשמור על המלך, אולם בהתבסס על שאננותה של אסתר אפשר להבין שחרבונה ידע שהתך ישמור על המלך והמלכה בחדרה בהרמון, ותפקידו היה למנוע סכנה משאר הסריסים בחוץ.

מקורות[עריכה]

נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי,[גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)





הקטגוריות נמצאים ב נדדה שנת המלך

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/es-06-01