קטגוריה:אסתר ז י

אסתר רבה ז י

המן נתלה בחול המועד פסח

פסוק זה הוא דוגמה לעיקרון התנ"כי שלפיו הרשע מעניש את עצמו .

המן נתלה בט"ז או בי"ז בניסן; ראו שבעים יום במגילת אסתר . רמז לתליית המן בתאריך זה נמצא בספר יהושע, בפסוק המתאר את הפסקת ירידת המן מהשמים; ראו וישבות המן ממחרת .

וַיִּתְלוּ, אֶת הָמָן, עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי

בפקודת המלך המן היה חיב להתלות רק על העץ שהוא הקים, ולא עץ אחר "תְּלֻהוּ עָלָיו" (ביאור:אסתר ז ט). חיילי המלך באו לביתו של המן, וידאו שאמנם קיים עץ חמישים אמה גובהו כפי שחרבונה הצהיר, ותלו את המן עליו.

המלך פקד לתלות את המן בלבד, ולכן ילדיו לא נתלו איתו כנהוג במקרה של פגיעה בכבוד המלך.

וַיִּתְלוּ

מי תלו אותו?
סריסי המלך שהיו איתו קיבלו את הפקודה. המלך היה חיב לשלוח סריס נאמן לו, אחרת המן יכול לשחד את הסריס ולמרוד במלך.
המלך לא פקד על חרבונה, כי המלך רצה לוודא אם העץ אכן נבנה, וחרבונה היה זה שטען שהמן עשה עץ והראה טינה נגד המן.
שאר סריסי המלך היו חשודים בעייני אסתר ולכן היא אירגנה שהם לא יהיו במשתה, וחרבונה הזהיר אותם לא לעזור להמן בצהרתו (ביאור:אסתר ז ט). המלך גם היה חייב להשאיר את חרבונה איתו להגנתו עד ששאר הסריסים יבדקו מחדש.
הסריס היחיד שנשאר מהימן זה התך "מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ" (ביאור:אסתר ד ה). אסתר היתה בטוחה בנאמנותו כאשר היא שלחה אותו לדבר עם מרדכי, נוכחותו בחדר המלכה העידה שהוא נאמן לאסתר ולמלך ולכן המלך פקד עליו לוודא שהמן בנה עץ תליה גבוה ולתלות את המן עליו.
בפיקודו של התך מספר שומרים לקחו את המן לתליה בביתו.

וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ, שָׁכָכָה

למה?
חקירה לא נעשתה? לא ידוע מדוע הוציא המן את פקודת ההרג. לא ידוע אם להמן יש מרגלים או קושרים בארמון.
מעצם התליה המידית אפשר להבין שהמלך לא ראה צורך להסברים מהמן, ולא חשב שהמן יספק מידע נוסף בעל ערך בעזרת עינויים. המלך הבין שתלית המן תחסל כל אפשרות שקושרים נוספים יפעלו לאחר הריגת מנהיגם. המלך אפילו לא הרג את בני המן ולא חשש מהם.
חימה היא לא תכונה רצויה לשליט, ועדיף להרגע במהירות ולפעול בשיקול דעת. גם למחרת כעסו על וושתי, המלך פעל כדת בעזרת יודעי דת ודין (ביאור:אסתר א יג).
המלך לא הלך ביחד לתלות את המן. סריסיו בצעו את הפקודה, כך שהמלך למעשה לא ידע מתי להרגע אחרי תלית המן. למלך פקודת התליה היתה כאילו שהפקודה כבר בוצעה וחמתו שככה. אולם כבר לפני מתן הפקודה המלך היה שקול ומדויק ולא פעל בחימה:

• המלך פקד לתלות רק את המן ולא את בניו
  
• המלך פקד לוודא שהעץ קיים לפני התליה
  
• המלך לא התעלל בהמן או בגופתו, אלא בכבוד מרבי נתן לו תליה מלכותית לפי החוק.
  

חמת המלך שככה, אבל דאגתו לא שככה.
לכן הוא שאל את אסתר "מַה [מרדכי] הוּא לָהּ" (ביאור:אסתר ט א). אסתר סיפרה כמיטב ידיעתה את כל תחבולותיו של מרדכי: כיצד הוא הכינה למלכות, וכיצד היא נבחרה כמלכה. המלך קרא למרדכי ובקש פרטים נוספים, ולאחר שהוא הבין את יכולותו של מרדכי לשמור עליו ולקדם את מטרותיו בממלכה, ושלהמן לא היה כוח צבאי או שותפים לעבירות, הוא מינה את מרדכי ל"מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י ג), אז דאגתו שככה והוא חילק מתנות תודה.