אסתר רבה ז א
א. [ עריכה ]
אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן בן המדתא - זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ז) "כי רשעים יאבדו, ואויבי ה' כיקר כרים", שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה. כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו. משל לאדם שהייתה לו סייחה וחמורה וחזירה, והיה נותן לחזירה בלא מידה, לחמורה ולסייחה במידה. אמרה סייחה לחמורה, מה שוטה זה עושה? אנו, שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית, נותן לנו במידה, ולחזירה שהיא בטילה שלא במידה?! אמרה לה תבוא השעה ואת רואה במפלתה, שאין מאכילין אותה יותר לכבודה אלא לרעתה. כיוון שבא קלנדס, מייד נטלו לחזירה ונחרוה. התחילו נותנין שעורין לפני בתה של חמורה והייתה מנשבת בהן ולא אכלה. אמרה לה אמה, בתי, לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת. כך, לפי שכתוב "וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו", לפיכך "ויתלו את המן".