אסתר רבה ז י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אסתר רבה · ז · א · >>


י.    [ עריכה ]

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, בזוי בן בזוי, להלן כתיב (בראשית כ"ה) ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב ויבז בעיניו, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר בעלמא הדין נמשלו ישראל לצורים, שנאמר (במדבר כ"ג) כי מראש צורים אראנו, (ישעיה נ"א) הביטו אל צור חוצבתם, נמשלו כאבנים, שנא' (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים, ואומות העולם נמשלו בחרשים הה "ד (ישעיה ל') ושברה כשבר נבל יוצרים נפלה כיפה על קידרא ווי לקידרא, נפלה קידרא על כיפה ווי לקידרא, בין כך ובין כך ווי לקידרא, כך כל מי שהוא בא ומזדווג להם הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם, וכה"א בחלום נבוכדנצר (דניאל ב') די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא, א"ר חייא בר ינאי פורפירא דמלכא מזדבנא בשוקא ווי ליה למיזבניה ווי ליה לזבוניה כך ישראל הן פורפירא שהקב"ה מתפאר בהן הה "ד (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר והן נמכרין אוי לו למוכר ואוי לו ללוקח, משל דהמן רשיעא למה הוא דומה לעוף שעשה קן על שפת הים ושטף הים את קנו ואמר איני זז משם עד שנעשה ים יבשה ויבשה ים, מה עשה נוטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים, בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר לו ביש גדא וטמיע מזלא סוף סוף במה את יכיל, כך אמר לו הקב"ה להמן הרשע אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכלתי, שנאמר (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד חייך רישך מתורם חלף רישיהון דאינון לשיזבא ואת לצליבא.