מלבי"ם על אסתר ז

<< · מלבי"ם על אסתר · ז · >>

{ב} השאלות:

מדוע קראה פה אסתר המלכה :

מה שאלתך אסתר המלכה, עתה הוסיף לה באהבתו שגם אם תשאל בשאלה דבר גדול הראוי לה מצד שהיא מלכה יתן לה, ועל זה הוסיף אסתר המלכה :

{ג} השאלות:

למה יחסה השאלה אל נפשה והבקשה על עמה :

נפשי, למה שבארתי למעלה כי השאלה היא מה שתבקש לצורך עצמה, והבקשה היא מה שתבקש לצורך אחרים, אמרה אשר אבקש לצורך עצמי אינו דבר זולתי, רק את נפשי, וכן הבקשה לצורך עמי אינו דבר זולתם מהעושר והכבוד רק הצלת נפשם ממות, ולדעת המפרשים שהזכרתי למעלה, שהשאלה היא גוף השאלה והבקשה היא התכלית הנרצה אצלו מן השאלה, והנה המבקש להציל נפש חבירו ממות, השאלה יהיה הצלת נפש חבירו אבל התכלית הנרצה אצלו הוא מפני שאינו יכול לראות ברעת חבירו, קצרה נפשו לראות באבדן רעהו, ואם כן הבקשה היא, הוא בעבור עצמו, והיה יכול אחשורוש לטעות כי אסתר בבקשה על עמה ואמרה כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ממילא עיקר הבקשה היא בעבור עצמה שאינה יכולה לראות אבדן עמה ומולדתה, לזאת אמר כי לא כן הוא רק כל כך יקר בעיניה הצלת עמה עד שהיתה מסכמת שתאבד היא ובלבד שעמה ינצלו, באופן שהשאלה אל המלך תהיה בעבור עצמה כמו שאמרה כי איככה אוכל וראיתי, אבל עיקר הבקשה ותכליתה הוא עמה :

{ד} השאלות:

מדוע היתה מחרשת אם לעבדים היו נמכרים,

ומהו כי אין הצר שווה, שנדחקו המפרשים בביאורו :

כי נמכרנו טענה שני טענות, א. שעיקר המכירה היתה בעבורה שעיקר מחשבת המן היה לאבד אותה ועל ידה מצא עלילה על עמה כדי שאחר כך יוכל להתגולל עליה לאמר שהיא מבני תמותה ויהרוג גם אותה, וזהו שאמרה כי נמכרנו אני ועמי, רצונה לומר אני היא העיקרית והסיבה אל המכירה, ועל ידי נמכרו גם עמי, ב. גוף המכירה שלא נמכרו לעבדות רק להשמיד ולאבד [ולכן כפלה תמיד בדבריה אם מצאתי חן ואם על המלך טוב, כי המציאות חן מגביל נגד השאלה ששאלה בעבור עצמה וצריכה מציאות חן שתינצל, ואם על המלך טוב מגביל נגד הבקשה עבור עמה, כי למלאות הבקשה הזאת אין צריך למציאות חן רק הדבר טוב מצד עצמו כי לא לתפארת יהיה אל המלך לאבד הגוי כולו בלי פשע],

וגם בררה בדבריה איך המן רימה את המלך בשני דברים, א. במה שאמר אליו ישנו עם אחד, סתם עם בלתי מפורסם, והלא זה אני ועמי, זה העם אשר אנכי בקרבו, והיה צריך להודיע זאת להמלך, ב. במה שאמר יכתב לאבדם, שהיה כוונת המלך לאבד צורת האומה ודתה לא להשמידם כנ"ל, והוא מכרם להשמיד להרוג ולאבד, ועל זה אמרה ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו וכו', רצונה לומר אם עכ"פ לא היה מרמה את המלך רק בדבר אחד במה שלא גלה את אזנו מי הוא העם, אזי החרשתי, ולא הייתי מגלה המרמה והמאנה אחר שכבר יצא הדבר בשוגג מאת המלך, לא כן עתה שהדבר כולו מוטעה וכדי בזיון וקצף להמלך, שהראוי שהמאנה ומרמה אותו יקבל את ענשו, וגם נגד מה שאמר המן במלשינותו ולמלך אין שוה להניחם, שהעם הזה מזיקים את המלך, השיבה אדרבה אין הצר שוה בנזק המלך, המן אינו שוה שיניח המלך אותו בחיים מפני ההיזק שהמלך מוצא ממנו שמהרס את מלכותו :

{ה} השאלות:

מהו ויאמר ויאמר,

כפל מי הוא זה ואי זה הוא,

כבר העירותי הלא אחשורוש עצמו הסכים ע"ז ומה שאל עתה :

ויאמר, תחילה שאל המלך לכל אנשי הבית והמן בכללם כמתמיה מי הוא זה, ואחר שאין משיבו שאל לאסתר המלכה, מי הוא זה, שאל שני דברים, א. מי הוא האיש הזה שעשה נבלה כזאת, ב. ואי זה הוא, הסיבה אשר עוררתו לזה, ועל זה אמר אשר מלאו מוסב על הסיבה, מה היא הסיבה אשר מלאה את לב האיש ההוא לעשות כן :

{ו} השאלות:

כפל צר ואויב :

איש צר, נגד מה ששאל מה היא הסיבה שמלאה לב האיש אל הנבלה הזאת, אמרה הסיבה היא יען שהוא איש צר ואויב, וכפלה צר ואויב, כי צר הוא המציר לחברו בפועל ואויב המבקש רעת חבירו ומ"מ אינו מציר לו בפועל. והנה מי שאינו אכזרי כל כך לא יהיה אויב רק טרם היותו צר, אבל אחר שיהיה צר לא יהיה אויב, רצוני, שאחר שיצר לחבירו וינקום ממנו תסתלק האיבה, אבל המן באכזריותו, הגם שהציר והרע עדיין הוא אויב, והסיבה הזאת, הניעה לבו להצר לישראל באיבתו, ונגד השאלה מי הוא זה השיבה המן הרע הזה.

והמן נבעת, פי' מהרא"א כי אל המלך עצמו היה יכול להתנצל להחזיק דבריו, כי מה שהלשין על עם היהודים כולו אמת ולא מאיבה עשה זאת, אבל הלא אז תגדל יותר חמת אסתר, ולפני אסתר בפני עצמה היה יכול להתחנן, שעשה זאת טרם שידע שהיהודים עמה ומולדתה, ועתה מבטיחה שיוסיף לדבר טוב על היהודים להשיב את הספרים, אבל אז תגדל חמת המלך, כי יאמר הלא בזה נגלה כי לא מאהבת האמת רצית להשמידם, כי אם אמת כדבריך שהם ראוים להשמידם, איך תחפה עליהם עתה מיראת המלכה, ועל כן נבעת מלפני המלך והמלכה בהיותם ביחד :

{ז} השאלות:

מדוע לא בקש מאת המלך והמלכה ביחד :

ועל כן בעת צאת המלך אל גינת הביתן מצא עת רצון לבקש על נפשו מאסתר בפני עצמה :

{ח} הגם, אחר שכבר היה בדעתו כי המן חשב להרוג את אסתר עם אבדן כללות היהודים, ועתה גם עתה נדמה לו גם כן שרצה להרגה, אמר וכי גם תכבוש את המלכה, אם את עמה מכרת להרוג, הגם המלכה בכללם, זאת שנית הכי גם עמי בבית, והלא גם החייב מיתה וברח לבית המלך לא ייהרג, ואף כי להרוג המלכה בבית. ופני המן חפו, היה דרך הפרסיים לחפות פני מי שהמלך כועס עליו, למען ישוכך קצף המלך (ראב"ע) :

{ט} השאלות:

מאין ידע הסריס מענין העץ,

מדוע הזכיר אשר דבר טוב על המלך,

ומה נפקא מינה אם עומד בבית המן או אינו עומד עתה,

ואם גבוה חמשים אמה או לא :

אחד מן הסריסים, שהלכו לקרוא את המן אל המשתה ועל ידי כן ידעו מן העץ כנ"ל. גם הנה העץ רוצה לומר הנה יש עוד ראיות ברורות, שזה האיש המן אך רעת המלך הוא מבקש, כי הלא עשה עץ לתלות את מרדכי, ולא מצא בו שום עון רק אשר דבר טוב על המלך, שבעבור שמרדכי הציל נפש המלך ממות, זאת חרה להמן ורצה לתלותו, כי גם המן היה בקושרים על המלך, זאת שנית עומד בבית המן גבוה וכו', הלוא העץ עומד עדיין וגבוה חמישים אמה, למען יתראה לעיני הכל, וזה חרפה גדולה להמלך, שבעת שלבש מרדכי לבוש מלכות וקראו לפניו שהמלך חפץ ביקרו, בכל זאת העץ המוכן לו לתלותו עליו עומד בגלוי לעיני כל, לאמר שהאיש אשר המלך חפץ ביקרו מזומן להיתלות, ואין לך מרד גדול מזה, ועל פי זה כדין פסק המלך וחרץ משפטו לתלותו. כן יאבדו כל אויבי ה' :