מלבי"ם על אסתר ו

<< · מלבי"ם על אסתר · ו · >>

{א} השאלות:

מה היא סבת נדידת השינה,

מדוע כפל ספר הזכרונות דברי הימים :

בלילה, אין ספק כי המלך בראותו את כל החרדה שחרדה אסתר לבא אליו, ידע כי בקשה גדולה יש לה לבקש, כי בעבור זה אמר עד חצי המלכות, ויען שכפלה בדבריה אם מצאתי חן, ואם על המלך טוב, הבין שהשאלה שתבקש הוא דבר הטוב לפני המלך בעצמו, והראוי אליו מצד ישרו באשר הוא מושל עמים והוכן בחסד כסאו, ובזה עלה בלבו כי אין ספק נתחייב לשלם איזה גמול למטיב עמו, ולא שלם פעלו, ועל כן ציוה להביא ספר הזכרונות.

והנה המפרשים כתבו כי דברי הימים היה הדברי הימים הגדול שבו כתוב הכל באורך, והיה עוד לוח המפתחות שהיה כתוב בו ראשי דברים ועל ידו היו מחפשים בדברי הימים הגדול. ולי נראה כי היו שני דברי הימים, א. דברי הימים שנכתב לזכרון לדור אחרון קורות המלך ומעשיו ועלילותיו הן טוב והן רע, ודברי הימים הזה לא היה ביד המלך רק ביד המשנה, ב. דברי הימים שנכתב לפני המלך שיהיה לזכרון אל המלך עצמו, וזה נקרא ספר הזכרונות דברי הימים שהיה תכליתו למזכרת דברים, וכבר כתבתי כי מן המלך נשכח מי היה המגיד על בגתנא ותרש, ועל ידי כן גדל את המן, כי לא ידע למי ישלם גמול בעד הטובה הגדולה הזאת, אם לא למי שסיבב שישא את אסתר שעל ידה ניצל ממות, וגם שאח"כ השתדל המן שידמה להמלך שהוא היה המגיד, ועל ידי כן גדלו ורוממו, ובודאי מספר דברי הימים שהיה ביד המן נמחק שם מרדכי ונכתב שם המן במקומו שהמן היה המגיד, אבל בספר הזכרונות שהוא הדברי הימים אשר היה תחת יד המלך שם היה כתוב האמת, שמרדכי היה המגיד, ועל זה אמר;

{ב} השאלות:

מלשון וימצא כתוב משמע שהיה חידוש שנמצא כתוב ולא נמחק :

וימצא כתוב, כי משם לא נמחק שם מרדכי רק נמצא כתוב כי לא המן היה המגיד רק אשר הגיד מרדכי, ומזה נודע למלך כי כל מה שגדל את המן בחשבו שהוא היה סיבה להצלתו היה בטעות, ועיקר הגדולה הזאת מגיע למרדכי. ובזה סיפר השגחת ה', איך באותו הרגע שחשב המן לבקש נפש הצדיק לתלותו, נהפך הדבר כי נתוודע למלך שגדולת המן מגיע למרדכי :

{ג} השאלות:

מהו הכפל יקר וגדולה, ולהמן לא אמר רק אשר המלך חפץ ביקרו,

מלות על זה מיותר :

מה נעשה יקר וגדולה, המלך שאל הלא מגיע לו על זה שני דברים, א. יקר בשעתו להודיע אשר פעל ועשה שהציל את המלך ממות, ב. גדולה לעתיד לגדלו על כל השרים, והגם שידע שנעשה גדולה למרדכי שישב בשער המלך, שאל מה נעשה לו גדולה על זה, כי מה שישב בשער המלך היה בעבור שהיה אומן את אסתר לא בעבור זה :

{ד} מי בחצר, מודיע תוקף הנס שלא היה טבעי רק השגחיי, כי באותו הרגע בא המן לתלות את מרדכי ומסבב הסבות כבר הכין לו כלי מות :

{ו} השאלות:

מדוע מיהר לשלם למרדכי תיכף בבקר השכם :

מה לעשות, אחשורוש ידע שהמן יטעה שאליו הדברים נוגעים, ורצה בזה כדי שהיקר שיבקש המן לעצמו יעשה למרדכי אחר שבאמת אין היקר מגיע להמן רק למרדכי, ומטעם זה לא שאל לו מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו וגדולתו, כי אז יבין המן שלא עליו חושב המלך, כי הוא כבר הגיע לתכלית הגדולה שהגדילו מכל השרים, ולכן לא אמר רק ביקרו שבזה יטעה המן שאליו רוצה לעשות יקר ויפריז על המדה, ויעשה כן למרדכי, ובלא זה על הגדולה לא הוצרך לשאול, כי כבר חשב לתת גדולת המן למרדכי אחר שאליו מגיע עיקר הגדולה :

{ז} השאלות:

מדוע חזר המן איש אשר המלך חפץ ביקרו :

איש, השיב לו במועצות ודעת, לאמר איך יתכן לשאול מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, הלא זה עצמו מה שהמלך חפץ ביקרו, זה הוא הכבוד והיקר היותר גדול, עד שאין יקר יותר ממנו, וזהו שאמר על מה שאתה שואל מה לעשות, אני משיב לך זאת עצמו יעשה לו שיודיעו שהוא איש אשר המלך חפץ ביקרו, כי הוא היקר היותר גדול, רק יביאו לבוש מלכות לפרסם הדבר :

{ח} ואשר נתן, י"מ שהיו נותנים כתר מלכות בראש הסוס, וי"מ אשר רכב עליו המלך בעת שניתן כתר מלכות בראשו, היינו ביום שנכתר למלוכה :

{ט} והלבישו והרכיבהו, המן רצה להרבות כבודו ע"י שרים רבים ומכריזים כבירים כדי שיתפרסם הדבר, על כן אמר בלשון רבים שיעשה הדבר ע"י רבים ונכבדים :

{י} השאלות:

המן אמר והלבישו והרכיבוהו, והמלך צוה שיעשה הכל בעצמו :

מהר קח, המלך שראה שגדולת המן הוא שלא במשפט, ובאמת למרדכי יאות הכבוד הזה, וראה עד היכן הגיע גאוותו עד שרוצה להשתמש בשרביטו של מלך, ועוד לו אך המלוכה, כמו שאמר שלמה בדבר אדוניהו ששאל שרביטו של מלך שדנו כמורד במלך, לכן אמר בחמתו שימהר לעשות כן למרדכי, כי אליו מגיע הכבוד הזה, וגם מגיע לו שיעשה לו זאת ע"י המן עצמו אחר שהוא לקח גדולתו בערמה ראוי שירוץ לפניו כעבד, ואל תפל דבר, כי הכל ביושר ובצדק, ועל כן ציוה שהוא עצמו יעשה הכל בלי עזר להלבשה והרכבה משרים אחרים, ועל זה אמר מכל אשר דברת, שגם ההלבשה תעשה בעצמך :

{יב} וישב, מספר איך מרדכי שב לגדולתו, והמן לרדתו לבאר שחת, כאומר ראו מעשה ה' כי נורא הוא, מחשבות אדם הבל, ועצת מסבב הסיבות לעולם תעמוד :

{יג} השאלות:

צריך להבין למה סיפר זאת לאנשי ביתו והלא בשורה רעה כזאת טוב להעלימה לא לפרסמה,

ולשון אשר קרהו כאילו מקרה היה אינו מובן,

ויפלא מה זאת הנאמר במה שאמרו כי נפל תפול וקראם חכמיו, וזה כסילות להפיל מורך ופחד בלבבו :

ויספר, פי' מהרא"א שהמן חשש שבני ביתו בשמעם את הנעשה, יחרדו ויפחדו פן בקש המן מן המלך לתלות את מרדכי, ועל ידי הויכוח והבירור נודע למלך כי שקר דבר עליו, ומתוך כך יצא הפסק הזה, ובזה אין תרופה למכתו, ועל ידי זה בא לבשרם בשורה טובה, כי זה היה רק מקרה בעלמא ושעדן לא בקש שאלתו ועוד יש תקוה שאח"כ יבקש לתלותו וימלא המלך בקשתו אחר שכבר קבל מרדכי את שכרו, אמנם חכמיו ויועציו יעצוהו לטובו בל יתגרה עוד עם מרדכי ואל יבקש את נפשו כי לא יצליח. עכ"ד [של מהרא"א].

וגם סיפר כי על דברת המן שחשב זאת למקרה בעלמא, הודיעוהו היועצים החכמים האלה, שאם מרדכי הוא מזרע היהודים, שהם העם שעליהם תחופף השגחת ה' הפרטיית, אז ידע כי לא היה הדבר במקרה רק בהשגחת אלהי קדושם, ואחר אשר החילות לנפול לפניו, שמורה כי ה' רצה בם ושם עינו עליהם לטובה לא תוכל לו עוד, ולראיה אמרו אשר החלות לנפול לפניו, כונו בזה שני ענינים, א. שאתה החלות לנפול שאתה היית המתחיל בנפילה הזאת מבלי שעשה שום אדם איזה השתדלות בזה רק אתה בעצמך היית המתחיל והגורם ע"י שהשכמת לשער המלך ויעצת זאת העצה, ב. שהחלות לנפול לפניו, שהוא לא נפל עדיין רק אתה נפלת קודם לו, וזה מורה מלת לפניו, רצה לומר לפני נפילתו, וזה סימן שהיה בהשגחה עלל ידי תפילתו ותעניתו שמתעסק בו עתה, ואם כן לא תוכל לו רק אם נפל תפול לפניו, רצה לומר רק באופן הזה תוכל בו אם תפול ותכניע עצמך לפניו, עד שתתגאה דעתו ויפסיק מתפילתו ותשובתו, אז תגבר ידך לעשות חיל, אבל כל עוד שתילחם בו כן ירים ידו בתפילה, והיה כאשר ירים מרדכי ידו וגבר ישראל :

{יד} השאלות:

למה מספר כי סריסי המלך הגיעו בעודם מדברים :

עודם, גם זה היה בהשגחה שהסריסים באו באמצע הויכוח ושמעו את הנדבר ביניהם שהמן אמר שרוצה עוד להשתדל אצל המלך לתלותו, והם יעצוהו בל ילחם עמו, ומזה ידע חרבונה שהיה אחד מן הסריסים האלה שעשה המן את העץ, (מהרא"א) :