מלבי"ם על אסתר ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

{א} השאלות:

למה נתן בית המן לאסתר,
ומהו הרבותא שמרדכי בא לפני המלך שאין בזה גדולה כל כך כי כל אדם היה יכול לבוא בעת הצורך
ולמה קראו להמן פה צורר היהודים :

ביום ההוא, כבר היה החוק מימי קדם, כי הרוגי מלך נכסיהם למלך, ואם היה המן נהרג בשביל שמרד במלך היה ביתו ונכסיו מגיעים אל המלך, אבל המלך רצה להראות שלא עבור מרדו במלך נתלה רק עבור מה שמרד בהמלכה ובעמה היהודים, לכן נתן בית המן לאסתר, כי אחר שנהרג בשבילה נכסיו מגיעים אל המלכה, ולכן קראו פה צורר היהודים לגלות הטעם שלכן נתן בית המן לאסתר יען שהריגתו היה על שהיה צורר היהודים, ומרדכי נראה שתיכף גדלו המלך ונתן לו רשות לבוא לפני המלך כל עת שירצה ובל יצטרך להמתין עד שיקרא לו ויושיט לו השרביט :

{ב} השאלות:

אשר העביר מהמן מיותר,
ולמה מספר מה ששמה אסתר את מרדכי על בית המן :

ויסר, המשנה היה נושא טבעת המלך מעת שנתן המלך הטבעת להמן, ומספר כי תיכף נתן הטבעת למרדכי מבלי הפסק, ולא נתנה על ידו, רק מיד המן ליד מרדכי, ותשם אומר הנה שני דברים שבהם התהלל אותו רשע כבוד עשרו ואת אשר גדלו המלך, עתה כרגע הסבו למרדכי הצדיק יכין רשע וצדיק ילבש, נגד גדולתו ויסר את טבעתו אשר העביר מהמן, ונגד עשרו ותשם את מרדכי על בית המן :

{ג} השאלות:

למה הוסיפה עתה לחנן יותר מאשר חננה קודם,
ומה הכפל שכפל במלות שונות,
ומה הכפל רעת המן ומחשבתו :

ותוסף אסתר, פירשו המבארים כי אסתר אחרי ראותה שנתן לה המלך ענינים אחרים ועל גוף הבקשה לא ענה לה מאומה, אז עלה מורא על ראשה, כי כבר התיאש המלך מתת לה שאלתה זאת, ועל כן רוצה לדחותה במתנות אחרות, כדרך מי שאינו רוצה למלאות שאלת אוהבו שמבטיח לו ענינים אחרים, כי אם היה רוצה למלאות שאלתה הלא היה צריך להבטיח לה תחילה על גוף בקשתה שזאת העיקר אצלה טרם יתן לה דברים אחרים, ולכן עתה דוקא פחד ורחב לבבה להפציר בתחנונים.

והנה לא הניחה מלעשות כל הפעולות אשר יסבבו שימצא המבקש את בקשתו, כי לפעמים ימצא את בקשתו ע"י שירבה דברים ומליצות להראות כי המבוקש ראוי להיעשות מצד היושר והצדק, ועל זה ותדבר לפני המלך בדברי טעם ודעת, ולפעמים ימלאו שאלת השואל מצד שיעורר בכי ותחנונים וירחמו על השואל, ועל זה ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן.

הנה אסתר ביקשה שהמלך ישלח רצים לקחת את הספרים בחזרה ולבטל את הגזרה, כי אם ימתין עד זמן המוגבל, והמלך ירצה לשלוח ספרים אחרים חתומים שיונחו גם כן עד זמן המוגבל, שיהיה כתוב בהם היפך הספרים הראשונים, כמו שעשה המלך אח"כ באמת, יראה מצד שני דברים, א. כי עד בוא הזמן המוגבל שיפתחו הספרים ויראו שבטל את הגזרה, בתוך כך יעברו על היהודים צרות רבות, וכל אותו הזמן יתעוללו במו מוניהם באשר כבר נתפרסם כי נמכרו להשמיד. ועל זה אמרה להעביר את רעת המן, הוא הרע שהוא בהווה עתה. ב. כי גם בבוא הזמן הלוא בהספרים ששלח המן הרבה להבאיש ריח היהודים וגם בבוא ספרים אחרים, לא יאמינו לקול האות האחרון רק לקול האות הראשון, ועל זה אמרה ואת מחשבתו אשר חשב,

גם כללה בדבריה שני טענות, לעומת שידעה כי חוק מלכי פרס שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, עז"א פיה פתחה בחכמה, שאין להמלך לשים לבו על זאת, אם מצד המלך, אם מצד השרים, אם שהמלך בעצמו אין לו לחוש שעובר על דת המלוכה להשיב פקודתו, אחר שבאמת לא מאיתו יצאו הדברים האלה, והמלך יודע האמת כי לא חשב כזאת על עם ה', רק זאת היתה מחשבת המן לא מחשבת המלך, ואם מצד השרים שאין להמלך להתיירא שימרדו בו בני מלכותו אם יראו שמשנה דת המדינה להשיב את פקודת המלך, על זה טענה הלוא הספרים עדיין חתומים ולא נפתחו, כמו שביארתי למעלה שהיו ספרים חתומים שלא נפתחו, ובהם היה כתוב מחשבת המן בפרטות להשמיד את כל היהודים, אבל בפתשגן שהיה גלוי לכל העמים לא נכתב תוכן מחשבתו רק שיהיו עתידים ולא נתבאר על מה ולמה, ולכן יעצה שישיב רק הספרים שבהם כתוב מחשבת המן שהם הספרים החתומים, שמצד הספרים האלה אין לו להתיירא אחר שהם רק מחשבת המן, שנשארו במחשבה ולא נתפרסמו עדיין לשום אדם, ואם ישיבם וישלח אחרים תמורתם לא יוודע לאיש כי השיב פקודתו :

{ד} ויושט, הוא רשות שתקום ותדבר דבריה בפרטות :

{ה} השאלות:

הכפל בדברי אסתר מבואר,
מלות מחשבת המן מיותר :

אם על המלך טוב, רצונה לומר כי הממלא בקשת חבירו, יהיה או מפני המבקש או מפני המבוקש, וכל אחד יהיה בא' משני פנים, אם מפני שהמבקש או המבוקש מצא חן בעיניו, או מפני שמקווה להשיג איזה תועלת או הנאה מן המבקש בשימלא שאלתו, או מן המבוקש עצמו בשיעשהו, ותחילה אמרה אם רצה למלאות שאלתה מצד שהיא או המבוקש עצמו מצאו חן בעיניו, וזהו שאמרה אם על המלך טוב הוא שהמבוקש טוב ויפה בעיניו, ואם מצאתי חן לפניו הוא שהמבקש נושא חן, והוסיפה אופן השני אם רוצה למלאות שאלתה מצד שישיג הנאה ותועלת מן המבקש או המבוקש, ועל זה אמרה וכשר הדבר לפני המלך היינו שישיג תועלת מן הדבר בעצמו, כי היושב על כסא עמים ימצא תועלת בשיעשה צדק ויושר, וטובה אני בעיניו הוא שמוצא תועלת ממנו, ובזה ימלא שאלתי מצידי לבל אמות בראותי צרת עמי, וכוונה בזה שצריך הוא למלאות שאלתה מצד ארבעת הפנים האלה יחד שכולם כאן נמצאו וכאן היו, יכתב להשיב, עתה פרטה עצתה הנ"ל בפרטות שישלח המלך רצים לקחת את הספרים החתומים שבהם כתוב מחשבת המן בחזרה, כי השרים אין יודעים עדיין מה כתוב בהן, ולא יהיה בזה בזיון אל המלך :

{ו} השאלות:

הכפל מבואר :

כי איככה, נתנה טעם על שאי אפשר לכתוב ספרים אחרים חתומים שיונחו גם כן ביד השרים עד בוא מועד, ויהיו כתוב בהן היפך הראשונים, כי בזה יש שני ריעותות : א. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי תיכף עד שיגיע הזמן המוגבל, כי בתוך הזמן הזה יהיו נכונים למשיסה וחרפות, ב. עיקר הדבר כי בהגיע הזמן לא ישמעו לקול הספרים האחרונים, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי, והם ממש הדברים שדיברה בפסוק ג' :

(ז ח) הנה בית המן, ואתם כתבו. הנה המלך לא הסכים לעצתה להשיב את הספרים החתומים בחזרה, כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, אולם יעץ להם עצה נכונה בהשכל ודעת, שיישארו הספרים הראשונים ביד השרים, ובכל זאת יבטח לבם מכל נזק.

והנה היה בענין זה שתי עצות : א. כי בכתבים הראשונים היה כתוב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ובזה יש לבאר מלת היהודים לנושא המאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל, ומי יהיה המשמיד, היהודים, הם יהיו המשמידים, ובזה חסר הפעול, כי לא פירש באיגרות הראשונים את מי ישמידו, וזאת יבארו האיגרות האחרונות שהוסיף בהם מלת עם ומדינה הצרים אותם להשמיד להרוג את כל חיל עם ומדינה הצרים, ומי ישמיד, היהודים ישמידו את כל חיל עם ומדינה, ומעתה האיגרות האחרונות לא ישיבו ויבטלו את הראשונות רק יבארו אותם, וכל שהכתב השני אינו מגרע מן הראשון רק מוסיף בו דברים לבארו אין זה נקרא שמשיב דברי המלך, וזאת כוונה אסתר בעצת המלך, ועל זה אמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם, ר"ל על מות היהודים תוכלו לכתוב הביאור כטוב בעיניכם, לבארו שהיהודים יהיו המשמידים לא הנשמדים :

ואת שנית כי הגם שזה רק ביאור רחוק, ובפרט אחר שהאיגרות הראשונות נכתבו בכמה לשונות הלא ימצאו הרבה לשונות שלא יסבלו הביאור הזה, ומ"מ הטיב עצתו להסיר כל החששות, כי זאת מבואר שאם יאמר האומר ראובן יתן מעות לשמעון, ראובן לא יתן מעות לשמעון, ראובן יכה את שמעון, ראובן לא יכה את שמעון, הם משפטים סותרים אחד את חבירו, אבל אם יאמר ראובן יתן מעות לשמעון ושמעון יתן מעות לראובן, ראובן יכה את שמעון ושמעון יכה את ראובן, אין זה בגדר הסתירה, כי שניהם יוכלו להתקיים, וכן אם היה אחשורוש חוזר וכתב שהעמים לא ישמידו את היהודים היו האגרות האחרונות סותרות את הראשונות, אבל אחר שכתב שנית שהיהודים ישמידו את הצרים אותם, אין זה סתירה כי שניהם יוכלו להתקיים, שנתן לשני הכתות רשות להילחם זה בזה, אולם הלא בזה עדיין היהודים בסכנה, דאחר שיש גם לצורריהם רשות להרוג בם, ומי יודע מי מהם תגבר ידו, על זה הקדים לאמר הנה בית המן נתתי לאסתר וכו', ר"ל הנה בצאת האיגרות האחרונות יש שני חששות : א. מן העמים שקבלו כתב הפתשגן הגלוי להיות עתידים ליום הזה, ושמעו קול השמועה בעל פה, כי הגזירה היא על היהודים, ואף שיגיעו איגרות להיפך, הלוא ילחמו עם היהודים וירעו להם, אך זה תקן בקל, דאחר שהפתשגן הגלוי לכל העמים לא נכתב בו רק להיות עתידים ליום הזה ולא נכתב לא מי יהיה עתיד, ולא על מה יהיו עתידים, ועתה בפתשגן השני נכתב בביאור, א. מי יהיו עתידים, להיות היהודים עתידים, ב. על מה יהיו עתידים, להינקם מאויביהם, ממילא הפתשגן השני הוא רק ביאור להראשון, ואין להם להרים ידם ורגלם לעשות רע ליהודים, כי גם הפקודה הראשונה מפורשת על ידי השניה, שאדרבה היהודים ינקמו מאויביהם,

ובזה תיקן חששות אסתר שיראה שעד שיגיע יום המוגבל יעשו רע עם יהודים, כמו שאמרה איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, והחשש השני שיש להם לירוא מן הסכנה שיעבור עליהם בהגיע היום המוגבל שאז יפתחו האיגרות הראשונות והאחרונות החתומים, ויראו מבואר בהאיגרות הראשונות שניתן דת לאבד היהודים, ואף שבהאחרונות נכתב שרשות גם ליהודים להינקם מאויביהם, הלא יש חשש, אם מצד הצוררים, שיגבר ידם על היהודים, אם מצד השרים פן יעזרו להצוררים, אחר שרשות בידם לעשות כאחד משתי האגרות, על זה הקדים לאמר, הנה מה שבית המן נתתי לאסתר ומה שתלו אותו על העץ היה מפני ששלח ידו ביהודים, וזה דבר ידוע ומפורסם, כי מטעם זה נתתי ביתו לאסתר על שמרד במה שרצה לאבד עמה ומולדתה, וממילא כבר ידעו השרים כי האיגרות הראשונות נכתבו נגד רצון המלך, ובודאי בבוא יום המוגבל ויפתחו שני האיגרות יסתירו את האיגרות הראשונות מפני האחרונות, כי יראו לנפשם בל יגיע להם כמו שהגיע להמן, ובודאי יעזרו אל היהודים, והעמים לא ידעו כלל מה היה כתוב באיגרות הראשונות, כי השרים יסתירו אותם, ובזה אין שום חשש וסכנה :

{ט} השאלות:

למה המתין עד כ"ג סיון :

ויקראו, פי' מהרא"א שהמתין עד כ"ג סיון מפני שרצה שהרצים בעצמם שהובילו איגרות המן יובילו גם איגרות האלה ובזה יאמינו את דבריהם, והם לא שבו עד כ"ג סיון, וטעם נכון הוא.

והנה מרדכי הוסיף לכתוב גם אל היהודים, ובזה נתן תוקף אל האיגרות האחרונות כי השרים אשר הגיעו אליהם שני הספרים, ממילא נתן להם רשות לעשות כמו שירצו, כי שתי הפקודות נשארו בתקפם, אבל אחר שהגיעו הספרים האחרונים אל אנשים אשר לא הגיעו אליהם הספרים הראשונים, גילה דעתו שלא נתן ברירה לעשות כמו שירצו, כי האנשים שלא השיגו הספרים הראשונים אין בידם רק הפקודה השנית ובזה ממילא הפקודה השנית קיימת ומבטלת הראשונה :

{י} השאלות:

למה שלח רצים בסוסים, והמן שלח רגלים :

והנה שלחם בסוסים, או מפני שהיו עיפים מן הדרך, או מפני כי בתוך כך היו היהודים בצרה גדולה ומיהר (לעצתם) [להצלתם] מצר ומציר :

{יא} השאלות:

המן אמר להשמיד ביום אחד ושללם לבוז, משמע הביזה תהיה אח"כ, ומרדכי אמר ושללם לבוז ביום אחד שגם הביזה תהיה בו ביום :

והנה מה שהמן אמר בפקודתו להשמיד להרוג ביום אחד ושללם לבוז, ומרדכי אמר ושללם לבוז ביום אחד, כי באמת מרדכי רצה שהיהודים לא יקחו מן השלל, כי לא לתפארת יהיו להם שיתראה כאלו עיקר מגמתם היה לשלול שלל ולבוז בו, אבל אחר שהאיגרות האחרונות נכתבו באופן שיהיו ביאור והוספה אל מה שחסר בהראשונות, בהכרח לא יכלו לגרוע דבר ממה שכתוב בהראשונות רק להוסיף עליהם, כי כתב המלך אין להשיב, ועל כן הוכרח לכתוב באיגרותיו ושללם לבוז בל יתן מגרעת בפקודת המלך, והתחכם בזה ששינה לכתוב שהשמדה והביזה תהיה ביום אחד, וזאת ידע שאחר שלא ניתן להם רשות לשלול רק ביום אחד יום י"ג שהוא יום המיוחד אל הנקמה בשונאיהם, בודאי לא יעזבו ישראל את העיקר לעשות נקמה באויבי ה' בשביל השלל, ובזה יבינו שהוזהרו מקחת מן השלל מאומה, אבל המן אם היה פוקד שהשלל יהיה רק ביום אחד ידע שיעטו כולם אל השלל ולא ישמידו, ולכן צוה שביום י"ג לא יבוזו רק יהרגו והשלל יהיה אח"כ :

{יב} השאלות:

מרדכי אמר בכל מדינות, והמן לא הזכיר זה :

וגם מרדכי, הודיע שההשמדה והביזה תהיה בכללות מדינות המלך, והמן העלים זה, כי חשש פן בהוודע להשרים שהיא גזירה כוללת תחוס עינם מלאבד אומה שלימה, ולכן רצה שכל אחד יסבור שרק במדינתו היא הגזרה. ומרדכי רצה בהיפך שידעו כי נהפך הפור ליהודים לששון ושמחה בכל המדינות :

{יג} פתשגן כבר מבואר למעלה :

{יד} השאלות:

למה הוסיף פה מבוהלים :

הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים, כי לא ידעו מדוע נשלחים פעם שנית, וגם מרדכי התחכם שלא לתת הדת בשושן עד צאת הרצים, מאותו הטעם שחשש גם המן פן בהוודע זאת לאויבי היהודים יעמידו מליצים אצל המלך לשנות את הדת :

{טו} השאלות:

והעיר שושן משמע חוץ היהודים :

וסיפר שמרדכי יצא להודיע צדקת מרדכי שלא קבל על עצמו שום גדולה עד שנכון לבו בטוח שהיתה אורה ותשועה לאחיו האומללים שאז יצא בלבוש מלכות לא קודם, וסיפר שהעיר שושן שמחה, לקיים דברי החכם (משלי כט) ברבות צדיקים ישמח העם, שגם העמים כולם שמחו ברבות מרדכי הצדיק :

{טז} וביחוד ליהודים היתה שמחה כפולה וששון בגלוי וכבוד גדול :

{יז} השאלות:

אצל המן לא כתיב בכל עיר ועיר ופה הוסיף בכל עיר ועיר :

ואמר פה ובכל עיר ועיר, כי פתשגן הכתב היו מבואר על מה יהיו עתידים, מה שאין כן אצל המן לא נודע מהו, רק מפי השמועה ולא נודע בערים הפרטיים כנ"ל :