תוספות רי"ד/מגילה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן | בן יהוידע
על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים
שימו לב, בחלק מהמפרשים פרקים ג' וד' הינם מוחלפים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.


מגילה מהדורא קמא[עריכה]

דף ב עמוד א[עריכה]

מגילה נקראת בי"א כו' אמר רבב"ח א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנים זמניהם אבל חכמים אמרו אין קורין אותה אלא בחמיסר מיתבי אמר ר' יהודא אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שורין על אדמתן אבל בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ר' יהודא אליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע אפילו בזה"ז איתא להאי תקנתא מיהא קרינן חיובתא (איכא דאמרי אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותם אלא בזמנה תנ"ה אמר ר' יהוד' אימתי כו' ואסיק רב אשי דבריית' ר"י בר' יהוד' היא דאיכ' דתני לה הכי ודוקא הוא כי היכי דלא הקשי ר' יהוד' דמתני' ר' יהודא אומר אימתי מקום שנכנסין וכו' דמשמע אפי' בזמן הזה ודוק) קשי' לי אמאי מוקמי בתיובת' ולא מתרצינן דלעולם רבנן לא דרשי זמניהן אלא ר"ע דריש ליה כדאמרן ור' יהודא כר"ע סבירא ליה דדרשי ליה ופליג עליה בהא מילת' דאלו ר"ע ל"ש ליה בין קודם חורבן בין לאחר חורבן ור' יהודא שני ליה ויש לתרץ דאימתי משמע שבא לפרש דברי המשנה ולא לחלוק עליו:


דף ב עמוד ב[עריכה]

קרא דמדינה ומדינה עיר ועיר לדרשא אתיא כדריב"ל דאמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך פי' ולהכי איצטריך עיר ועיר לחלק בין עיירות הסמוכות לכרכים לשאר עיירות:


דף ג עמוד א[עריכה]

תרגום של נביאים יב"ע אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזע א"י ד' מאות פרסה וכו' יצתה בת קול ואמרה מי וכו' עמד יב"ע על רגליו פי' דכיון דכתב תרגומא דקראי לא מסרי נפשייהו למילפינהו כדמעיקרא:

ויבינו במקרא אלו הטעמים ק"ל כיון דאנשי כה"ג סידרו הטעמים למה נסתפקו רביתינו במקראות התלואים כגון שאת וגם אחור משוקדים והיה להם להוכיח ע"י הטעמים:

משפחה ומשפחה להמ לי אמר ר' יוסי בר' חנינא להביא משפחת הכהנים והלוים שמבטלין עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה ירושלמי ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן משפחה ומשפחה אילו הכפרים מדינה ומדינה אלו הכרמים עיר ועיר אלו העיירות:


דף ד עמוד א[עריכה]

דייקא נמי דכתיב ויבן אסא וגו' אמר התורה דייק' נמי ל"ג. ונ"ל דגרסי ליה ומהא דייק מדכתיב ויבן אסא:


דף ד עמוד ב[עריכה]

פיסקא חל להיות ערב שבת כו'. ירושלמי אמר ר' יוסה לית כאן חל להיות בשני לית כאן חל להיות בשבת חל להיות בשני צומא רבא בחר שובה חל להיות בשבת צומא רבא בעריבתה פי' אין לנו עכשיו שיחול י"ד באדר לא בשני בשבת ולא בשבת מפני יום הכיפורים שיחול בערב שבת ואחר שבת ותיקנו ב"ד לדחותו אבל יחול י"ד באדר ביום רביעי ואע"ג דמיקלע יום שביעי של סוכות שהוא יום שבת בשבת דמעיקרא לא תיקנו אלא שלא יחול יוה"כ בע"ש ואחר שבת אבל על יום ערבה לא חשבי ואחר זמן רב חזרו ותיקנו שלא יחול יום ערבה בשבת ואל קבעינן י"ד באדר בזב"ד כדכתבית בפרק קמא דראש השנה:

חל להיות בשבת כו' ה"ג חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה למחר והכי כתיבה מתני' בירושלמי וגרסי' התם בעון קומי ר' זעירה איתא חמי חל להיות כרכים קורין ע"ש חל להיות עיירות בשבת ידחו ליום הכניסה אמר ר' לא מפני כבוד הכרכים שלא יהו אומרים ראינו כרכים וכפרים קורין כאחת מעתה עיירות לא ידחי ליום הכניסה שלא יהו אומרין ראינו כפרים ועיירות קורין כאחת מעתה חל להיות בשני חל להיות כחמישי אשכח תני כפרים ועיירות קורין כאחת:

כמאן אזלא הא דאמר ר' חלבו אמר ר' חיי' פורים שחל להיות בשבת הכל נדחין יום הכניסה ס"ד והא איכא מוקפין דעבדי למחר אל אכל הנדחה ידחה ליום הכניסה כמאן כר' קשי' לי כיון דמתני' גרסי' הכא מאי אתא ר' חלבו לאשמעי' אטו מתני' אתא לאשמעי' וליכא למימר דמתני' לא גרסי הכא דהא או קימנא לרישא כר' וסיפא נמי בע"כ לא פליגא אדר' והא אשכחן דר' הכי קסבר דעיירות נדחין ליום הכניסה ותו דהא בירושלמי מוכח דה"ג:


דף ה עמוד א[עריכה]

ויעבירנה ד"א ברשות הרבים שלא בזמנה פירש המורה כגון כפרים המקדימין וכך מצאתי כתיב דשדרי ממתיבתא היכא דנפיק בשיירא או פירש בספינה קורין בארבעה עשר וכל תקנה שדיכול לעשות כדי שיקרא אותה בי"ד יעשה ואם אינו יכול לעשות קורא אותה בי"א ובי"ג ובי"ג אבל בעשרה או מן העשרה ולמטה אינו יכול לקרות לפי שאין במן קריאתה אלא בי"ג ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו:

הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי אמר רבינו יצחק מפאס זצוק"ל אע"ג דחש לה רב להא דרב אסי קיי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמרי' לקמן אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הקורא במגלה הכתובה בכתובים לא יצא ולא אמרן אלא בציבור מכלל דביחיד יצא ושמעי' מינה דקורין אותה ביחיד כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד ובהלכות גדולות פוסק הלכה כרב אסי וכך נראה לי דהילכתא כרב אסי ור' יוחנן לא קאי כרב דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא ורב אסי נמי דאמר בעשרה לא אמר אלא לכתחלה ומשום פרסומי ניסא אבל אם קראה ביחיד מודה רב אסי דיצא וה"נ פירש המורה ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה מצוה לחזור אחר עשרה משום פרסומי ניסא אבל אי לא משכח עשרה אל אמר רב אסי דלא ליקרי שאין איסור בקריי' ביחיד והוא לא אמר אלא מצוה לקרותה וכיון דאשכחן דחש רב לדרב אסי הלכה כרב אסי דלכתחלה בעינין עשרה ומה שעושין עכשיו העולם שמקדימין וקורין אותה שלא בזמנה בעשרה מפני שבזמנה לא יהיה להם עשרה נ"ל שהוא טעות שאין איסור לקרותה ביחיד אלא מצוה בעלמא הוא לקבץ עשרה ומשום מצוה בעלמא לא מקדימין לקרותה שלא בזמנה אלא ימתין בזמנה ויקראנה ביחיד:

והקהל מאחרין ולא מקדימין ירושלמי ר' בא בשם ר' חייא בר בא ר"ב חייא בשם ר' יוחנן מפני התקיעה רב יצחק בריה דר' חיי' אמר מפני הבימה ויעשו אותה מאתמול שלא לרחוק את העזרה אמר רב מתנה על שם לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך:

פיסקא איזו היא עיר גדולה כו' מנין שאין מונין ימים לשנים פי' אע"פ שימי שנת הלבנה הם שנ"ד פעמים שב"ד עושין אותן שנ"ג או שנ"ה ולא אזלי' בתר חשבון הימים אלא כיון דשלמי יב"ח נשלם השנה וכן החודש היא כ"ט ימים ומחצה ואין מחשבין השעות אלא פעמים כ"ט ימים ופעמים ל' ימים:


דף ה עמוד ב[עריכה]

חזקיה קרא מגילתא בטברי' בארביסר ובחמיסר ומספק' ליה אי מוקפות חומה ביב"נ אי לא וכן רב אסי קרי מגילתא בהוצל בארביסא ובחמיסר דמספקי ליה אי מוקפות חומה מיב"נ אי לא מהכא מוכח דכל עיר שאנו מספוקין עליה אם היתה מוקפת חומא מיב"נ אם לא שצריכין לקרות בי"ד ובט"ו אבל מדרב משה זצוק"ל כתב דדוקא אותן כרכין הודועין שמקופיין חומה מיב"נ קורין בט"ו אבל אותן שאין ידועין קורין בי"ד ואי אית דטעי בדחזקי' דקרי מגילת בטברי בי"ד ובט"ו משום דמתפק' ליה אי מוקפת חומה מיב"נ התם כדאמרי' בסיפא היינו טעמא דמספק' ליה משום דחד גיסא דכוורא ימא כו' ואינו נ"ל דהא דהדרינן למימר הכי לאו למימרא דאילו הוה מספק' ליה אי אמאי מסתפק' ליה והא אשכחן דמוקפת הוה מש"ה הדרינן למימר הני אבל לעולם אפי' אי הוה מספקא להי הוה ניחא לה דהא רב אסי בהוצל לא קרי ליה בי"ד ובט"ו אלא משום דמספק' לי אי הות מוקפת חומה מיב"נ אי לא:


דף ו עמוד ב[עריכה]

הנולר בו אע"פ שלא נתרבה בו והנתרבה בו אע"פ שלא נולד בו לא נתברר לי יש ספרים שכתוב בהו נוטל פרס מאת המלך:

פיסקא קראו את המגילה כו' ואמר רב פפא סדר פרשיות איכא בינייהו פי' בין ת"ק לר"ש דאע"ג דתרווייהו חדא מילתא קאמרי דחוזרין וקירין אותה ביום השני אפ"ה איכא ביניהו סדר פרשיות דאילו כן ת"ק לר' אלעזר בר' יוסי איכא ביניהו מקרא מגילה:

דף ז עמוד ב[עריכה]

פיסקא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד בפ' בתרא דיו"ט מקשה עלה ממאי דתנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת ומוקים לה להא מתנ'י כבית שמאי:


דף ח עמוד א[עריכה]

פיסקא אין בין כו' תנאי בפ"ק דתוספת' מגיהל אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אניה טעונה באית מים חיים אין בין זב לנדה אלא קרבן ומצאתי תשיבה לרבינו פלניא גאון בר אביי זצוק"ל וששאלתם נדה שטבלה בים עלתא לה טבילה או לא כך הראני מן השמים שנדה דאוריית' עלתה לה טבילה בים מפני שהים במקוה הוא ומקוה בו טובלין כל חייבי טבילות נדות ויולדת ומצורעין וטמאין בנבלה ובשרץ ובעל קרי חוץ מזב שנאמר בו ורחץ בשרו במים חיים וטהר ועכשיו כל נדות שבישראל ספק זבות הן ואין עולה להן טבילה במקוה אלא צריכות לטבול במים חיים שכך שנינו כל המים במקוה שנאמר ולמקוה המים קרא יים דברי ר"מ ר' יהודא אומר הים הגדול במקוה לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין הוחלין ופסולין לזבים ולמצורעין ולקדש בהן מי חטאת ומפנה זו הלכה האי ששנוי' היא כאן ושנויה במקום לומר שהלכה היא וכר' יוסי דקי"ל ר' מאיר ור' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי שאמר פסולין לזבים ולמצורעים וכל נידות ספק נדות ספק זבות הן ואינו נראה לי דהא תניא בפירוש דזב טעון ביאת מים חיים אבל זבה אפי' במקוה:


דף ח עמוד ב[עריכה]

פיסקא אין בין ספרים כו' ירושלמי אין עושין יריעות פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה הדה דתימר בתחלה אבל בסוף אפילו כל שהוא ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור וצריך שיהא כותב על הגויל במקום שיער ועל הקלף במקום נחושתן ואם שינה פסול לא יהא כותב חציו על עור וחציו על קלף אבל כותב היא חציו על עור חיה טהורה וחציו על עור בהמה טהורה:


דף ט עמוד ב[עריכה]

פיסקא אין בין שילה לירושלים כו' עיין הלכה זו בהלכה י"ב דספר הלקט:


דף יט עמוד ב[עריכה]

הכל כשרין לקרוא את המגלה כו' לא ס"ד מדסיפא ר' יהודא רישא לאו ר' יהוד' קשי' לי כיון דמתני' ר' יוסי היא ולא ר' יהודא אמאי לא פליג ר' יהודא ומכשיר בחדש כי היכי דפליג ומכשיר בקטן:


דף כ עמוד א[עריכה]

אין מביאין ראיה מן הקטן ואע"ג דתנן אלו נאמנין להעיד בגדלן על מה שראו בקטנן כי התם במילי דרבנן כדמוקמי' לה בפ' ב' דכתוובת אבל בדבר תורה אינו נאמן ומקרא מגילה דבר תורה שהרי מצאו לה רמז מן התורה כדאמרן בפירקין דלעיל:

אין קורין את המגלה ולא מוהלין ולא טובלין ולא מזין כו' עיין מה שכתבתי בהלכה י"ג דספר הלקט:


דף כ עמוד ב[עריכה]

כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' עיי בה' י"ב דספק הלקט:


דף כא עמוד א[עריכה]

הקורא את המגלה עומד כו' תנאי בפ"ב דתוספה מגיהל א"ר שמעון בן אלעזר מעשה בר"מ שקראה בביהכ"נ של טבעין מיושב והיו בני הכנסת יושבין כיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה ואמרינן עלה בירושלמי זה קורא וזה מברך ר' חונה בשם ר' ירמיה מיכן שהשומע כקורא:


דף כג עמוד א[עריכה]

פיסקא זה הכלל כו' ת"ר הכל עולין למנין שבעה כו' וסיומא דבריית' בפ"ג דתוספת מגילה איתא הכי בני הכנסת שאין להן מי שקורא אלא אחד עומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב אפילו שבע פעמים ירושלמי ר' זעירא בשם רב ירמיה העבד עולה משבעה קרויות מדקאמר למנין שבעה ש"מ לשלשה ולארבע אינו עולה ואמאי דתנן לקמן קטן קורא בתורה ומתרגם דוקא למנין שבעה קאמר ומה שסתמה במשנה פירשה:

גרסי' בירושלמי עזרא התקין שתהא אשה חופפת ובודקת קודם לנידתה שלשה ימים דבית ר' ינאי ור' בא בר כהן בשם רב הונא כדי לשבת ולשני ימים טובים של גליות:

איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה כו' אמר רבינו יצחק מפאס זצוק"ל והילכתא עולה דאמרי' בפ' בני העיר ר"ח אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קרי שיהא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחושבת וחד קורא מכי תשא עד ועשית כיור נחושת והיינו מפטיר אלמא עולה מן המנין וכן הלכה ואינו נ"ל לההיא חד דקאמרי התם אינו אלא השביעי שצריך לקרוא בפרשת שקלים והמפטרי קורא עוד באותה פרשה ולעולם מהתם לא מוכח דמפטיר עולה למנין שבעה ובהלכות גדולות של רבינו שמעון קייר"א זצוק"ל בהלכות צורכי ציבור מצאתי כתוב אין המפטיר עוהל למנין חמשה ששה ושבעה מפני שאמרו המפטיר בניבא צריך שיקרא בתורה תחלה כדי לעשות כבדו לתורה ובירושלמי מצאתי כתוב ר' חלבו ורב מתנא ושמואל בר שילת בשם רב שבעה חוץ מן המפטיר בנבאי עיין בהלכה ט"ו דספר הלקט:


דף כד עמוד א[עריכה]

פיסקא הקורא בתרוה כו' ירושלמי בא בריה דר' חייא בר בא ר' חייא בשם ר' יוחנן הי' קורא בתורה ונשתתק זה שהיה עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון אין תימר ממקום שפסק הראשונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה:

תנאי בפ"ב ג' דתוספתא מגלה הפורס על שמע והמברך על הפירות ועל המצוות לא יענה אחר עצמו אמן ואם ענה הרי זה דרך הבירות:


דף כה עמוד ב[עריכה]

מעשה דוד ואמנון לא ניקרין ולא מתרגמין פירש פליגא ברייתא אמתני' דתני ניקרין ולא מתורגמין:


דף כו עמוד א[עריכה]

בני העיר שמכרו כי' אמר רבא לא שני אלא שלא מכרו שבעה טובי העי ר במעמד אנשי העיר כ'ו פירש המורה לא שנו אלא שאין מורידין המים מקדושתן וזה הפתרון נ"ל עיקר דרבא אמתני' קאי וראיתי כתיב לאחר שפי' דאכנסת של כרכים שהיא של רבים דאמרן לעיל דלא מצי מזבני לה קאי ואינו נ"ל חדא דל"ש לא מיתמר אלא אמתני' וברייתא אבל על מימרא דאמוראי אמרינן לא אמרן ותו כיון דביהכ"נ דכרכים הוא דרבים היכי מצי ז' טובי העיר לזבוני בלא רשות הבעלים אלא ודאי אמתניתן קאי דמיירי בביהכ"נ של כפרים עיין במהדורא תנינא:


דף כט עמוד ב[עריכה]

ראש חדש אדר כי' אלמא מ"ר צי את קרבנו מאי שני כו' מיכן מוכיח שריה שחל להיות בשבת שהשביעי הקורא פרשת ר"ח צריך להתחיל מצי ואל תימא דוקא בחול דנפישי גברי קרינן מצי אבל בשבת דליכא אלא חד גברא יקרא ובראשי חדשיכם שהי אענין ר"ח ולא יותר שאילו כן הרבה שנא ושנא דאלו בשאר ראשי חדשים שחלו להיות בשבת קרינן ובראשי חדשיכם בלחיד ובר"ח אדר שחל להיות בשבת רקינן נמי צו ואמאי אידחיק לתרוצי תירוצא אחרינ' אלא לאו ש"מ כך היה מנהגם ראש חודש שחל להיות בשבת להתחיל מצו כמו שעושין בחול:


דף ל עמוד ב[עריכה]

ושאר כל ימות החג קוראין בקרבנות החג פי' המורה יום ראשון דחולו של מועד שהוא ספק שני ספק שלישי קמא קרא ביום השני ותנינא ביום השלישי ותליתאה ביום הרביעי והרביעי שהיא נוסף בשביל חולו של מועד הוא קורא את ספקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר ראשו קורא ביום ג' שני קורא ביום ד' שלישי קורא ביום ה' והרביעי קורא ביום ג' וביום ד' שהן ספיקי היום וכן תמיד קורא הרביעי מה שקרא הראשון שושני חוץ מיום אחרון של חולו של מועד שאי אפשר לקורת ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל בפני עצמו לפיכך יום ו' של חולו של מועד הראשון קורא וביום החמישי שני קור אביום ו' שליש יקורא ביום ז' והרביעי קורא ביום ו' וביום ז' שהן ספקיקי היום אבל רבינו יצחק מפאס זצוק"ל כתב גרסי' בסוכה בפ' אחרון אתקין אמימר בנהרדעי דמדלגי דלוגי וקא פריש גאון כך מנהג בשתי ישיבות ביום הראשון וביום השני שהן שני יו"ט קוריאן בחמשה עשר יום בלבד וביום השלישי שהוא חולו של מועד קורא כהן וביום השני ולווי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום השלישי והרביעי קורא וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי והרביעי קורא וביום השלישי וביום הרביעי ועפ"י הסדר הזה קוראין בכל יום ויום עד יום השביעי וזה נ"ל שאינו מחלק ביום יום השביעי לשאר הימים וכזה הסדר מצאתי בהלכות גדולות של רבינו שמעון קיירא זצוק"ל בסדור פרשיות של ימים טובים:


דף לא עמוד א[עריכה]

פיסקא בפססח קירין בפרשת מודעות כו' אמר אביי והוא דלא נהוג עלמא למקרי משך תורא כו' אמר רבינו שמעון קיירי זצוק"ל בהלכות גדולות שחיבר בסידור פרשיות של ימים טובים וכהלין ארבעה יומי דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרין סיפרא בחר קירין תלתא גברי בענינא דיומא וחר קרי בפנחס מן והקרבתם אשה דפסח עד סוף פיסקא ובמהדורא חזרתי בהלכה למצוא מקום לקריאת המוספין ואל מצאתי לא במשנה ולא בברייתא ולא בגמרא שקריאת כל המועדות מפורשות בגמרא וכמה בני אדם קורין במועדות מפורש לקמן במתני' וקריאת המוספין אינה נזכרת כלל בשום מקום ונ"ל שאינו לא תיקון הגאונים שיקר' המפטיר במוספין כדי לגורסם שליח ציבור ויאמר אותם בתחלה ומפני שהמפטיר אינו קורא בתורה אלא לכבוד התורה לא חששו שנקראו במה שקראו הראשונים אלא תיקנו שיקרא במוספין ובאילו ארבעת ימי המועד שאין הפטרה תקנו שיקרא הרביעי במוספין כדי לגורסם שליח ציבור אע"פ שאינו מכח ההלכה:


דף לא עמוד ב[עריכה]

אבל במשנה התורה דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן פוסק אי קשיא היכי מצינן למימר דמשה מפי ענמו אמרן והא כתיב בהו אלא דברי הברית אשר צוה ד' לכרות את בני ישראל מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב תשובה ציווהו הבורא שיכרות עמהם באלות ובקללות אבל מ"מ אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא אלא ליוהו שיקללם אם יעברו על התורה ומשה קיללם מפי עצמו ומש"ה לא כתיב בהו והכיתי אתכם אלא יככה ה':

עזרא תיקן להם לישראל שיהו מקדימין וקורין קללו שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה והכפילות שאנו כופלין קודם הפסח משום פקד ופסח וקודם התענית משום צומו וצולו לא ידעתי טעמם:

ואע"ג דבי' תקנה שתיהן עזרא לא מיחשבא הא בפ' מרובה ויש לומר דכל תקנת הקריאות חדא מיחשב להו והתם אמרי' דעזרא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי:


מגילה מהדורא תנינא[עריכה]

דף ב עמוד א[עריכה]

אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה פי' המורה יום שני שלפני י"ד או יום חמישי הן ימי הכניסה שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט ולקריאת התורה לפי שב"ד יושבין בעיירות בשני ובחמישי בתקנת עזרא והכפרים אינן בקיאים כל כך לקרוא וצריכין שיקראוה להם א' מבני העיר ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י"ד ופעמים שיום הכניסה ביום ופעמים בי"ב ופעמים בי"א ובשאלתות דרב אחאי בפרשת כי תשא במנין פוריא ראיתי כתוב ואסור לכפרים ולעיירות ולכרכים שאינן מוקפין חומה לקרוא מגיהל ולקרוא בספר תורה בויבא עמלק ולהכזכיר על הנסים במודים אלב יום ארבעה עשר לבדו וכרכין מוקפין חומה מיב"נ קורין בחמשה עשר בלבד אבל תענית אסתר בין כפרים בין עיירות בין כרכין מוקפין חומה כולן מתענין בי"ג באדר דאמר רב שמואל בר רב יצחק שלשה עשר זמן קהלה לכל היא שנאמר נקהלו היהודים בעריהם מאי קהלה יום תענית יום הכניסה שמתכנסין בו ישראל ויושבין בתענית ומבקשים רחמים וכשחל י"ג באדר להיות בשבת מקדימין ויושבין בתענית בחמישי בשבת שהוא אחד עשר באדר מ"ט משום שהיא אסור להתענות בערב שבת מפני הטורח. עוד כתב אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה כך פירשו חכמים יום הכניסה יום תענית הוא שהקהל מתכנסין בו ומתענין בו בי"ג באדר שכך כתיב נקהלו היהודים בעריהם בשלשה עשר לחדש אדר מיכן את למד ששלשה ימם לחודש אדר תענית ובארבעה עשר משתה ושמחה ויו"ט אלא שתיקנו חכמים לכפרים דבזמן שביהמ"ק קיימם היו קורין המגלה ביום הכניסה בזמן שהתענית חל בשבת היו מתענין בחמשיי שהוא י"א באדר וכפרים היו קוראין בו את המגלה מפני שמספיקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים ואניו נ"ל לפרש יום הכניסה יום התענית כדברי רב אחא מדתנן חל להיות בשני וגם בחמישי כפרים ועיירות קורין בו ביום ואי אמרת דיום הכניסה הוא יום התענית והלא כשחל י"ד בשני או בחמישי יום תענית הוא מאתמול ביום התענית ואמאי תנן דקורין בו ביום הא לך בפירוש שאין התנא קורא יום כניסה אלא שני וחמישי וכדפריש המורה ומש"V כשחל בשני או בחמישי דמכניסה לכניסה לא מקדימינן שהרי עתידים הם להתכנס ביום זה שהוא כניסה ומה צורך להקדים להם מכניסה שעברה ואי קשיא והא בפורים נמי איכא קריאת התורה בויבא עמלק ועתידים היו להתכנס בעבור קריאת התורה ולמה היו מקדימין להם מיום הכניסה תשובה עיקר הכניסה הוא בעבור שבתי דינים יושבין בעיירות והיו מתכנסין להיידין שם ולא בעבור הקריאה אי נמי אע"פ שנתלה הטעם בעבור קריאת התורה לא קשיא מידי דאמת ודאי שהיו עתידים להתכנס בעבור קריאת התורה וה"נ היו עתידים להתכנס בעבור מקרא מגילה וחכמים עשו להם תקנה וקורין להם ביום הכניסה בשני או בחמישי המגילה וקריאת התורה כדי שלא יטרחו עוד לעלות בימי השבוע אבל מכניסה לכניסה כיון שכל ימות השנה רגילין להתכנס ביום הכניסה לא מקדמינן להו:


דף ב עמוד ב[עריכה]

אלא כוליה לדרשא הא דאתא כדריב"ל כו' פירש ולהכי אתא מדינה ומדינה שיש חילוק ביניהם שיש מדינה שכוללת כפרים עמה דהיינו הסמוך ונראה ויש שאינה כוללת לא סמוך ולא נראה וכך יש לדרוש נמי בעיר ועיר שכפר הסמוך לו ונראה עמו הרי הוא כעי רואניו רשאי להקדים שהכל הם כעיר אחד:

מנצפך צופים אמרום כו' עד ועוד אמר רב חסדא ממין וסמכין שבלוחות בנס היו עומדים כתוב בספר הישר דלא גרסי' הכא מילתא דרב חסדא משום דמשמע הכא דמנצפ"ך הם אותיות אחרונות דהא רב חסדא על מה סתומה קאמר ובפ' הבונה משמע דמנצפ"ך הוו אותיות הראשונות דאמרי' התם אמר רב יהודא מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל כו' ומקשה תלמודא מי דמי מם דשם גדול שם משמעון ומשמואל כו' ומקשה תלמודא מי דמי מה דשם סתום מם דשמעון פתיח ואמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר דתנאי ר' יהודא בן בתירא אומר טומאה בפני ונסכיהם בששי ונסכי' בשביעי כמשפטם הרי מם מיכן לניסוך המים מן התורה. ומפתוח ועשאו סתום כשר סתום ועשאו פתוח כשר כו' עיין בפ' הבונה במהדורא תנינא:


דף ד עמוד ב[עריכה]

ויעבירנה ארבע אמות ברה"ר עיין בפ' לול וערבה במהדור' תליתאה:


דף ה עמוד א[עריכה]

אע"פ שאמרו מקדימין ואל מאחרין מותרין בהספד ובתענית ובמתנות לאביונים קשיא לי דהא אמרון לעיל דכפרים המקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום מפני שעיניהן של עניים נשואות למקרא מגילה וכא תני דפטורין מן המתנות וראיתי במקצת ספרים ואל היה כתוב בהן ומתנות לאביונים כ"א ובהספד ובתענית בלחוד ונ"ל דל"ג ליה:

דף ו עמוד ב[עריכה]

מי שלבו נוקפו אומר אל תאחר במרעים פירש אל תאתר במרעים אין פירושו לשון מריבה וגירוי דלעולם מורת להתגרות ברשעים אלא אל תתחר לשון קנאה האי כמו ואיך תתחרה אם הסוסים ולמי שלבו נוקפו על שלות הרשעים ומפקפק לבו לעשות גם הוא כמעשיהם מזהיר הכתוב ואמור אל תתחר במרעים להיות כמעעים ואל תקנא בעושה עולה להיות כעושה עולה:

ושוין בהספד ובתענית שאסורין זה בזה פירש עיירות בי"ד וכרכים בט"ואבל לאסור שלשה בזה לא נאמר אלא באדר שקורין את המגלה:


דף ז עמוד ב[עריכה]

קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים פירש מפני שנראה לו מתנה מועטת כדרכי העניים:

מתני' דלא כר' יהודא פירש הכא נקטינן דין תורה ומוקי לה דלא כר' יהודא ובפי בתרא דיום טוב נקיט איסור שבות ותני בה אין בין יום טוב לשבת ומוקמי לה כבית שמאי:

חלוקין עליו חביריו על ר' חנניא בן גמליאל פירש דחביריו היו סבורין כל חייב כריתות בני מלקות נינהו כדתנן אלו הן הלוקין ומונה כל חייבי כריתות אלא שהיו סבורין דאף על גב דלקו לא יפטרו מידי כרת ונמצאו שלש חלוקות בדבר ר' חננאי סבר חיייבי כריתות בני מלקות נינהו כלל:


דף ח עמוד א[עריכה]

והלא דין האו אם מטמא משכב ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה ברוב ספרים כתוב ומה מצורע שאינו מטמא משכב ומושב טעון ספירת שבעה זב שמטמא משכב ומושב אינו דין שיהא טעון ספירת שבעה וה"נ אמרי' בפסחים בר"פ אלו זבחים בפסח ומה חומרי' דמצורע מזב שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה אדרבה זב חמור שכן עושה משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהיסט אלמא מהכא מוכיח דמצורע אינו מטמא משכב ומושב ומסתייע נמי האי סברא ממאי דתנן בפ' בתרא דנגעים בא לו לגלח את המצורע העביר תער כל על בשרו וכבס בגדיו וטבל טהר מלטמא בביאה והרי האי מטמא בשרץ ואם איתא דמצורע עבדי משכב ומושב הו"ל למיתני טהר מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב אלא לאו ש"מ אין מצורע מטמא משכב ומושב ובסיפרא תנאי בפסיק וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו יטהר וכבס בגדיו מלטמא משכב ומושב ואע"ג דלא הוי אלא מצורע מוסגר כל כן מצורע מוחלט והכי תני נמי גבי נתקין בטהרו מתוך הסגר וכבס בגדיו מלטמא מכשב ומושב ובריש פרשת זאת תהיה תורת המצורע תנאי בסיפרא המורים ימי גמרו מימי ספור שבימי ספרו אינו מטמא משכב מושב ואינו מטמא בביאה ובימי גמרו מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה ולקמיה בטהרת מצורע תני וכבס המטהר את בגדיו מלטמא בגדים במשכב ומושב ואחר מלטמא במגע ולקמיה נמי בסמוך תני הין אם היקל בימי ספרו שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה נקל בימי גמרו שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה ולקמן בפרשת זבין תנאי אשר ישב עליו הזב לא אבל המנוגעת הד"ה אם הזב שיאינו מטמא בביאה מטמא משכב ומושב אבל המנוגעת שהיא מטמא בביאה אינו דין שהטמא משכב ומושב ת"ל הזב לא אבל המנוגעת וטעמא אבל המנוגעת משום דלאו בת משכב ומושב היא כדאמרי' בריש פרק דם הנדה אבל מצורע עצמו לא ממעט דלא ליעבד משכב ומושב ולקמייה תני נמי הזב לא המת כו' עד ר"ש אומר אשר ישכב עליו ואשר ישב עליו את שיש לו שכיבה וישיבה מטמא משכב ומושב אין זב שמת מטמא במשכב ומושב ושאמרו הזב מטמא במשא עד שימוק הבשר מדברי סופרים ובפ' בתרא דנדה תנן הזב והזבה והנדדה והיולדת והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר נכרי שמת טהרו מלטמא במשא ואמרי' בגמ' מאי במשא אילימא במשא ממש אטו מת מי לא מטמא במשא אלא מאי במשא באבן מסמא ושאר מתים אינן מטמאין באבן מסמא ומ"ט אמר רבא גזירה שמא והעלפא מנא אמר ר"ש מפני מה אמרו נכרי שמת טהר מלטמא במשא לפי שטומאתו מחיים אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים אלמא כל הני דתנן במתני' הייא טומאתן מחיים מן התורה וקא מני מצורע בהדייהו ש"מ מצורע מטמא משכב ומושב ובריש סיפרי נמי תניא כל שהזב מטמא מצורע מטמא חמור ממנו מצורע שמטמא בביעור ובפרשת נזיר תני או כשם שאין ימי חלוטו עולין לו מן המנין כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין והדין נותן הואיל וימי חליטו מטמא משכב ומושב וימי הסגירו ממטמא מי"מ אם למדתי לימי חלוטו שאין עולין לו מן המנין אף ימי הסגירו לא יעלו לו מן המנין כו' ומייתי לה בנזיר בפ' כהן גדול ונזיר הרי מכל הני מוכח דמצורע מטמא משכב ומושב לא מבעיא בימי החליטו אלא אפילו בימי הסגירו ונ"ל לומר דמאי דנתן בפ' בתרא דנגעים טהר מלטמא בביאה ה"ה נמי מלטמא משכב ומושב לא כתיבא בהדיא גבי מצורע ולא אתיא אלא בק"ו מביאה ומהזב שיאנו מטמא בביאה מטמא משכב ומושב מצורע שמטמא בביאה לא כ"ש והילכך כיון שטהר מלטמא בביאה ממי לא טהר מלטמא משכב ומושב ומאי דאמרי' הכא ומה מצורע שאינו עושה משב ומושב כו' ממצורע בימי ספרו קא יליף דלא עבדי משכב ומושב וטעין ספירה וכ"ש זב בעל שתי ראיות דעביד משככב ומושב שיהא טעון ספירת שבעה ומאי דאמרי' אדרבה זב חמור שכן עושה משכב ומושב משא"כ במצורע אע"ג דבמצורע מוחלט קא מייר דבעי שילוח חוץ לג' מחנות דהכי אמרי' התם מה ת"ל מצורע ליתן לו מחנה שלישית נראה לי דהכי בעי' לפרושי אדרבה זב חמור שכן עושה משכב ומושב אלא בימי חלוטו אבל בימי ספרו אינו עושה משכב ומושב כדכתבי' לעיל ולעולם בימי חלוטו ובימי הסגירו עושה משכב ומושב וטהר מפריעה ומפרימה דמעיקר' פירש המורה מדלא כתיב ויטהר לישנא דמעיקרא היא וה"ק וכבר קודם טבילה זו היא טהרו ממקצת טומאה של חומר מצורע:


דף ח עמוד ב[עריכה]

א"ל אלא מעתה גבי זב כו' עד אלא טהור השתא כו' עד ה"נ טהור השתא. ופירש המורה אלא ע"כ טהור מיכן ולהבא ולאו מעיקרא וקשיא לי בההאי פירושא טובא חדא מאי האי דדיקינן מעיקרא דמדקאמר וטהר ואל אמר ויטהר אלמא לישנא דמעיקרא היא והרי בכל התורה כולה לא כתיב ויטהר אלא וטהר ומשתמע להבא ובא השמש וטהר ורחץ במים וכפר עליה הכהן וטהרה הכל הני לא מישתמעי מעיקרא אלא להבא והם ה"נ הא ויתי כי מסתייע מוטהר הזב דהוא מכין ולהבא ולא מעיקרא אמאי אידחיק לפרושי ואע"ג דהדר חזא לא מטמא למפרע לימא הכי דלהבא משמע דכיון דרחץ הוא טהרו מיכן ואילך דדוקא אם לא חזר וראה בו ביום אבל אם חזר בו ביום סותר הכל ומי דוחקו לומר ואע"ג דהדר חזא אינו סותר גבי כלי חרס בהיסט מש"ה נ"ל לפרש דהאי דדייק מעיקרא על וטהר מפרימה ופריעה דמעיקרא לאו משום דה"ל למיכתב דטהר דהא כל וטהר דאורייתא להבא משמע אלא הכי קא דייק ימים נגע כעומד בשני שבועות אינו טהור לגמרי שאם יחזור ויפשה איגלאי מילתא שהיה טמא וכיטמאו כל הטרות שנגע בהן למפרע כדכתיב ואם פשה תפשה המספחת וגר ואם פשה אין זה נגע חרש שהרי לא נסתלק הנגע הראשון אלא הוא הנגע הראשון פשה ואיגלאי מילתא שלא היה טהור בעומדת שני שבועות ולעולם כל זמן שהנגע עומד בעיניו אינו טהור לגמרי עד שיסתלק וילך לו או שיכהא מראיתו למטה מקרום ביצה אבל כל זמן שעומד בעינו טהרתו מסופקת היא שמא קודם שיסתלק הנגע יפשה ויטמא למפרע או שמא לא יפשה לעולם והוא טהור וכיון שאינו טהור לגמרי היאך כתב הכתוב וטהר כל היכא דכתיב וטהר לגמרי משמע שיאנו חוזר לטומאה וזה כיון שפעמים שחוזר לטומאה אם יפשה אל יכתיב בו וטהר אלמא בעל כרחין האי וטהרו לאו להביא קאי משום דלא איפשר אלא אמעיקרא קאי ולטהרו ממקצא מצורע אומר המצורע ומאי נינהו פריעה ופרימה ואקשי' ליה לרבא מיום דכתיב ביה ביה וטהר והרי הזב נמי אם חזר וראה ביום השביעי אחר טבילתו סותר את הכל וכל הטהרות שנגע למפרע טמאות ודומה הזב למצורע וא"כ אין לפרש האי וטהר לגמרי וא"כ נימא דמעיקרא קאמר שבא להקל מחומר טומאת הזב וזה לא יתכן שהרי אף בעל שתי ראיות היא טמא כחומר בעל ג' ראיות אלא בע"כ אם תרצה לתרץ האי וטהר דזב לא מעיקר' קאמר אלא להבא ומאי דקשיא דהא אינו טהור לגמרי להבא שהרי אם יראה סותר ואין ראוי לומר וטהר על דבר שאינו טהור לגמרי הענידנו על כלי חרס בהיסט שאף אם יראה ויחזור אע"פ שניטמאו כל טהרותיו למפרע וכל משכב ומושב דעבד בין טבילה לראיה כלי חרס שהיסט בין טבילה לראייה הוי טהרו לגמרי ולהכי אהני האי וטהר דמשמע לגמרי ולאו אמעיקרא קאי והה"נ האי וטהר דמצורע לעולם להבא משמע ובא לטהרו לגמרי מטומאת ביאה שאם נכנס לבית בין טביהל לראיית פסיון כל כלי הבית הם טהורים ואע"פ שהפסיון מחזירו לכל טומאה למפרע לענין ביאה לא החזירו ולהכי כתב וטהר ולא למימר דטהור מעיקר':


דף י עמוד א[עריכה]

לאו מכלל דר' אליעזר סבר לא קדשה לעתיד לבא ומש"ה צריכין קלעים לתמידין ומוספין הצריכין במה גדולה ונדרים ונדבות קריבין בכל מקום טפני שהותרו הבמות כר' יצחק:


דף י עמוד ב[עריכה]

מקום ארון אינו הן המנין שנאמר ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחב פירש מדכתיב בקרא ועשרים אמה קומתו וקומתו היה ל' אמה ומה אני מקיים עשרים אמה קומתו מראש הכרובים ולמעלה שכרובים שעשה שלמה היה גובהן י' אמות והקיש הכתוב אורך ורוחב לקומה מה קומה לא היה מעכב באותן עשרים אמה אף עשרים אמה דאורך ורוחב לא היה כאן שוב עיכוב שמקום ארון אינו מן המדה:

שם זה כתב ושאר זו לשון כנין זה מלכות ונכד זה ושתי פירש כל אלו הגדולות אכרות מהם כשאמסרם ביד מלכי פרס ומדי שכשאומה עומדת בגדולה הכל קופצים ללמוד כתבה ולשונה שכשילכו שם יתכבדו מפני שיודעים כתבה ולשונה אבל כשתשפל האומה אין מי שסופן כתבה ולשונה וגם מטבעה יפסל:


דף יא עמוד א[עריכה]

שהעמדתי להן חנניא מישאל ועזרה פירש שהיו ממונים על כל מדינת בבל ומתוך כך לא היו רשאים הבבליים להרע לישראל:


דף יא עמוד ב[עריכה]

אמר רבא שנים מקוטעות היו פירש אותן שבעים שנה שמנה בלשצר למלכות בבל ושמואל בשתים שנה שלו טעה כי היו שם כ' שנים מקוטות שמת המלך באותה שנה קם בנו ומלך באותה השנה ומנו אותה למלך שעבר ולמלך שעומד ואינו כן שאם תמנה אותם למלך שעבר אל תמנה אותה למלך העומד ויש לומר שבשנה שמת נבודדנצר קם אויל מרודך ומנה אותה למ"ה שנים דנבוכדנצר ולכ"ג שנים דאויל מרודך וכן נמי בשעה שמת אויל מודך מלך בלשאצר ומנו אותהב לכ"ג שנה דאויל מרודך ולב' שנים דבלשאצר ואינו כן שאם תמנה אותה לבלשאצר אל תמנה אותה לאויל מרודך הרי שתי שנים טעה ולא הושלמו שבעים למלכות בבל אם האחת של בלשאצר שמלך לאח"כ ועם האחר שמלך דריוש מראה ואח"כ בא כורש והיתה הפקידה ותנ"ה בסדר עולם ועוד שנה אחרת לבבל ועמד דריוש והשלימה שאע"פ שמלך בלשאצר שנה אחת אחרי חשבונו עדיין חסרים השבעים למלכות בבל שנה אחת ועמד דריוש והשלימה הנה מוכיח בפירוש שהשתים שנים מקוטעות הן לחשבון השבעים שכלו קודם שמלך כורש שהרשה אותם לעלות אבל המורה פירשה שאחת מן השתים נבלעה בן דריוש לכורש שמנינו להם ה' שנים לא תמצא להם אלא ד' כו' וגם בשנות בלשאצר ואויל מרודך נבלעה שנים וכנגדם שתהא הבנין ב' שנים של דריוש אחרון ואניו נ"ל פסרונו כלל שהרי אני רואה שהשבעים אינם כלים לא עם האחת שמלך דריוש הראשון ובלשאצר היה מונה אותם בשתים שלו הרי שתי שנים הוספנו קודם שבא כורש וברייתא בסדר עולם נמי הכי קתני ועוד שנה אחרת לבבל ועמד דריוש והשלימה אלמא שתי שנים טעה בלשאצר בשנים שלו שהי משלימים בשנת שתים שלו ולא הושלמו אל אבסוף אחת של דריוש הרי שיש טעות שתי שנים בשבעים שנה והמורה חוזר ומפרש בההאי תנ"ה ועוד שנה אחרת לבבל מיום שכיבש יהייקים וזה לא יתכן דמי מונה לכיביש אין מונין אלא למלכות בבל מיד היתה הפקידה ולחרבות ירושלים שהיתה עיקר הגאולה שהורשו לבנות ביהמ"ק ומה לנו למנות לכיבוש יהייקים כלל וחמש דריוש וכורש קיימים הם שהרי תריסר אנו מוסיפים לגלות בבל שיביאו תשע עשרה למלכות בבל ויבא הבנין בשנת שתים לדריוש וככן הוא שאחר האחת של דריוש הראשון שהשלים השבעים תשע עשרה ובא הבנין בשתים לדריוש האחרון כיצד ארבע דכורש וארביסר דאחשורוש הרי י"ח ואדריוש הרי י"ט ואחר שהשלימו הי"ט בשנה הראשונה שלא נבנה הבית בשנת שתים שלו ומה שמביא המורה ברייתא מסדר עולם שכורש מלך ג' שנים מקוטעות לא נהירא לי שהרי בחשבינו יבוא שמלך י' שנים שלימות ואחר דריוש לקיימו הרי ה' שנים כדאמרן בהילכתין וחמש דריוש וכורש:


דף יב עמוד א[עריכה]

אף דניאל טעה בההיא חושבנא דכתיב בשנה אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים כו' פירש הכי כתיבי קראי בשנה אחת לדריוש בו ח"ש לאחשורוש מזרע מדי אשר הומלך על מלעות כשדים בשנה אחת למלכי אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות חורבות ירושלים שבעים שנה אלמא מדכתיב למלאות לחורבות ירושלים מנינן וכשהבין בספרים בסוף שבעים לחרבות ירושלים הוה וא"כ האי דריוש בן אחשורוש המדי לא דריוש הראשון היה שבשנה הראשונה שלי הם כלים שבעים למלכות בבל והיאך כותב לחרבות ירושלים שאין תשע עשרה שנה לאח"כ אל אנ"ל דהאי דריוש דריוש האחרון היא בן אחשורוש שהיה בימי אסתר ואי סבר דניאל ששלמו כבר שבעים לחרבות ירושלים וטעה באותן שתי שנים והיה משלים שבעים למלכות בבל בשתים שנים לבלשצר הוסף עליו התשע עשרה עד החורבן וכלים בסוף מלכות אחשורוש כיצד אחת דבלשצר וחמש דדריוש הראשון וכורש הרי שש וי"ג דאחשורוש הרי י"ט ומן הי' לו לבית להיבנות בי"ד לאחשורוש וכשראה כי נשתהא עד שמלך אחשורוש בנו בשנה הראשונה של מלכות דריוש בנו שם בלבו להבין בחשבון ולא כלה החשבון אלא עם האחת של דריוש זה ובשנה שתים שלו נבנה הבית ואע"ג דכתיב בתר הכי בשנת שלש לכורש מלך פרס יש לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה שקודם היתה של כורש ואחרי כן זו של דריוש. ואם תרצה לפרש דהאי דריוש הוא דריוש הראשון וטעה גם הוא שסבר למנות למלכות בבל ונזהר באותן השנים המקוטעות א"כ מה זה שכתוב לחרבות ירושלים שבעים שנה דאלמלא ידע דלחרבות ירושלים צריך למנות ולא למלכות בבל ועדיין היה צריך להשלים י"ט שנים ואמאי קאמר בינותי בספרים לפיכך נ"ל לומר דיודע היה דלחרבות ירושלים בעינן שבעים שנה אלא שטעה באותן שנים מקוטעות והאי דריוש תנינא הוא:


דף יב עמוד ב[עריכה]

אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוס בעדי רבה בר רב הונא ורבב"ח אמר ריב"ל אביו מבנימין ואמו מיהודא כך כתוב במקצת ספרים וכך נ"ל לפרש רב נחמן אמר מרדכי היה מוכתר בנימוס פירש בשמו היה בעדי כמו שמתפאר אדם בעדיו כך היה מתפאר בשמותיו דהאי קראי ליה ימיני ויהודי מבנימין קא אתי אלא על שם גדולתו היו קוריאן ליהודי לשון גדולה ורבה בר רב הונא ורבה בר בר חנא אמרי משמיה דריב"ל דלהרי קרי ליה ימיני דאביו היה מבנימין ואמור מיהודא:


דף טז עמוד ב[עריכה]

כל השירות נכתבו כולן אחיח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח קשי' לי דהא וידבר דוד נכתבה אריח ע"ג ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה כבני המן ומלכי כנען:

מלמד שצריכה שירטוט כאמירתה של תורה עיין מ"ש בה' מזוזה:


דף יז עמוד א[עריכה]

הקורא את המגלה למפרע לא יצא נ"ל דוקא במגלה כדילפי' מקרא אבל בתודה אם קראו אדם למפרע יצא וה"ה נמי על פה דוקא במגלה אבל בתורה אם קרא על פה יצא והכי תנן ביוא גבי כהן ובעשור של חומש הפקודים קורהו על פה ואע"ג דאמר'י דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ הנ"מ לכתחלה ושמא יטעה אבל בדיעבד יצא אי נמי אם גירסם יפה והיו ישרים אצלו שרי ובמגילה אע"פ שישרים היו אצלו אסור כדר' מאיר דאמררי' לקמן שלא מגלה לקרא וכתבה על פה וקראה וגם בכל לשון נמי דוק' במגילה אבל בתורה בכל לשון יצא דהשתא בקריאת שמע שרי רבנן כל שכן בכל התורה ור' לא אסר אלא בק"ש דכתיב והיו אבל בכל התורה מודה ותנא דמתני' לא תנא לא יצא אלא במגלה משום דכתיב ככתבם אבל בתורה יצא:


דף יח עמוד א[עריכה]

רב ושמואל דאמרי תרווייהו בלע"ז יונית לכל כשר והקתני יונית ליונים לא וינית לעברים ולעולמים לא אי נמי דאמר כרשב"ג רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו אלא יונית פי' אלמא רשב"ג הי הפוסל כל הלשונות ואל היה מתיר אל אהיוני שהיה עושה היוני כמו האשורית וכי היכי דאמר רבנן שלשון אשורית לכל כשר כדתנן הלועז ששמע אשורית יצא הה"כ ס"ל לרשב"ג ביוני מש"ה אמר' רב ושמואל לעז יונית לכל כשר ואשתכח השתא דפליגי רשב"ג ורבנן בתרתי פליגי בשאר לשונות דרבנן מכשירי' בכל לשון איש איש ללשונו כדתנן אבל קורין אותה ללועזית בלעז וכדתנן גיפטית לגופטים ועברית לעברים יצא ורשב"ג מחמיר בכל הלשוני' ואמר דלא התירו לכתוב אל איונית בלחוד ולא בכל לשון וכיון שהמגילה פסולה בכל לשון אינה חשובה קראה כלל ופליגי נמי ביוני דרבנן עבדי ליוני כשאר כלשונות דדוקא יונית ליונים אבל יונית לעברים ולגפטים לא ורשב"ג סבר יונית לכל כשר הפי האשורית וכיון דרב ושמואל סברי דהלכה כרשב"ג ור' אבהו ר' יוחנן פסק בפירקין דלעיל הכלה כרשב"ג ליתא למתני' ומתנית' ואם קראה ללועזות בלעז לא יצא:

ונימא כרשב"ג אי אמרי הלכה כרשב"ג ה"א הנ"מ בשאר ספרים דלא כתיב בהו ככתבם וכזמנם אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמ"ל פי' אע"נ דבפירקן דלעיל אמרון אלא לא קשיא כאן בספרים כאן במגילה ומגילה מ"ט דכתיב בית ככתבם וכלשונם ההוא דיחוק' בעלמא כדי לתרץ בריתא דקשאי לן אבל תירוץ הברייתא הוא כדאסיק התם רב אשי כי תנאי הרוא אשאר ספרים ור' יהודא היא ולעולם אי חילוק בין מגילה לשאר ספרים:


דף יט עמוד א[עריכה]

עד שתהא כתובה אשורית ומפרש בגמרא דכתיב ככתבם וכזמנם קשי' לי דהא תנן בריש אבל קורין אותה ללועזית בלעז ואלמא כשרה האי בכל לשון והכי תני אשורית בלחוד ונ"ל דטעות האי ול"ג ליה אלא ה"ג עד שתהא כתובה על הספר ובדיו וקאי ארישא דתני היתה כתובה בסם בם קרא ועל הדפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה על הספר למעוטי דפתרא ונייר בדיו למעוטי סם וסיקרא ואין לומר דלעולם בכל לשון כשירה והאי דתני אשורית לא על לשון אשורית קאמר אלא על גופי האותיות דאע"ג דכשרה ליכתב בכל לשון מ"מ גופי האותיות צריך שיהא אשורית דהא מנא ליה מכתבם ואי דריש כתבם ליבעי נמי לשון אשורית אלא ודאי לא דריש ככתבם וא"כ דבעינן אשורית מנא ליה:


דף יט עמוד ב[עריכה]

חוץ מחרש שכל שדיברו בו חכמים הוא שאינו לא שומע ואל מדבר זה בעל כרחנו מתפרש שמדבר ואינו ומשע שהרי הוא קורא ואע"פ שהוא כפקח לכל דבריו כיון שאינו יכול להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו פלייגי בי' תנאי אי חשיא קריאתו קריא הלהוציא רבים ידי חובתן ושלש חלוקות בדבר גבי ק"ש פליגי ר' יהודא ור' יוסי דר' יהודא בר הקורא אם שמע ואל השמיע לאזנו יצא ור' יוסי סבר לא יצא ודוקא בדיעבד מכשיר ר' יהוד' אבל לכתחלה לא ואם קראו יצא אבל לעצמו יקראנה הוא שאם יקראו לו אחרים לכתחלה הרי אינו לא שומע ולא מבין ור' מאיר הי' סובר אינו צריך שישמיע לאזנו ומכשיר אפילו לכתחלה ומאי דתני אחרש המדבר ואינו שומע קודם לכתחלה אתיא כר' מאיר ומכשיר ר"מ לחרש לקור אלכתחלה ולהוציא רבים ידי חובתן:


דף כו עמוד א[עריכה]

הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות נראה לי דל"ג מעמדות ודוקא בתעניות שניות הן יוצאין לרחובה של עיר כדתנן בתעניות אבל העמדות לא היו מתקבצין אלא בבתי כנסיות ומשום דבכל דוכתא אמרי' תעניות ומעמדות אנס שיטפא כתבה נמי הכא:

אמר רבא ל"ש אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר ובלא מעמד העיר וא"כ אמאי אצריכנא רב אשי לרבינא למזבניה לההיא תילא בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ולמיזרעיה אבל יוציא הדמים לחולין ולא יצטרך לכל זה ומשום הכי נ"ל כפתרון המפרש דאמילתא דר' שמואל בר נחמני קאמר אבל של כרכים לא מצי מזבני ליה ואמר רבא אשם מכרוהו ז' טובי העיא במעמד אנשי העיר מכור הוא ויצא מקדושתו שכמו שכולם בנו אותו כך הסכימו כולם למוכרו וההיא תילא דרבינ' כנסת דכרכים היא דלא מזדבן אלא בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ולישנא דספרים מוכיח כפתרון זה שבכל הספרים כתוב אפילו למישתי ביה שיכרא דמשמע שמוציאן הכנסת מקדושתו מפני שמכרן מכר ואפי' למשתי ביה שיכרא אבל אם לא היה בזי מ"ה אין מכרן מכר ובקדושתיה קאי אבל המורה גריס למישתי בהן שיכרא בדמים:


דף כח עמוד א[עריכה]

ועוד אמר רב יהוד הכו' עמ"ש בע"ב דעירובן במה"ק:


דף כט עמוד ב[עריכה]

והילכתא אין משגיחין בחנוכה אע"ג דקיי"ל דכל רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר מכירה קנין ומחצה איצטריך הכא לימיפסק כרבה משום דפליגי נמי אמוראי אחריני בההיא מילת' א"נ י"ל דרבא פליגי עלויה ואל רבה וה"נ מסתברא דהא רבה הוה ראש ישיבה בימי רב יוסף ולא הוה מדכר תלמודא רב יוסף מיקני רבה וראיתי שחלקו רבני צרפת הקדמונים בר"ח טבת שחל להיות בשבת במה מפטירין אם בהפטרת ר"ח אם בהפטרת חנוכה ואמרו שמפטירין בדר"ח מכח זה הפסק שאין משגיחין בחנוכה ותדיר ושאינו תדיר קודם ואינו נ"ל דדוקא היכי אמרי הכי גבי קריאה ששתי הקריאות אנו חייבין לקחת דר"ח וחנוכה והילכך ר"ח עיקר דהאו תדיר ואין משגיחין בחנוכה אבל ההפטרות אין אומרים שתי ההפטרות אלא אחת כדאמרי' לסדר הפטרות היא חוזר דאלמא מפסיקין ההפטרה של סדר הפרשה ומפטירין באלה ד' פרשיות וה"נ הפטרת חדא בעינין למימר ואין לומר כאן תדיר קודם ואדרבה בהפטרות מניחין התדיר ומפטירין מעין המאורע באלה ד' פרשיות ובר"ח וחנוכה שחלו להיות בשת ב ל אנו מניחין התדי רה"נ מניחין ר"ח תדיר ומפטירין בחנוכה ועוד לעולם המפטרי קמא מה שקרא השביעי ואנה קרא השביעי בחנוכה והא חמשה קרו בפרשה והששי בר"ח והשביעי בחנוכה וכיון שקורא המפטיר בחנוכה מפטיר בחנוכה דלועלם ההפטרה דומה לקריאת המפטיר:

איתמר חל להיות בואתה תצוה כו' אין לפרש על ר"ח אדר קאמר חדא דא"כ לא הוה אמר קרו שיתא מואתה תצוה ועד כי תשא אלא חמשה וחד מכי תשא ועד ועשית ועוד דאם כן לא הוה אמר אביי דאמרי אוקמוי היא דקא מוקמי התם דהא מפסיק דראש חודש ואם היתה הפרשה מסיימת עד שם החמישי הו"ל לסיימה א"ו על שבת ראשונה קאמר וכגון שחל ר"ח להיות באמצע שבת שמקדימין לשעבר משבת שבסוף חודש שבט וקשיא לי היאך יתכן שנקרא ואתה תצוה בשבט והרי מבראשית ועד ואתה תצוה הן עשרים פרשיות עם ואתה תצוה ופרשת בראשית אנו קוראים בשבת שבסוף תשרי נשארו י"ט פרשיות לארבע חדשים מרחשוון כסלו טבת והיאך נוכל לקרא י"ט פרשיות בד' חדשים וכ"ש לא תחל בני בכי תשא ואם היתה שנה מעוברת הם ה' חדשים ולכל הפחות צריכין עשרים פרשיות בלא פרשת בראשית והאיך תבוא ראשונה בואתה תצוה:


דף ל עמוד א[עריכה]

אמר ר"ש בן אלעזר אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שחל ר"ח אדר בע"ש פי' דכי היכי דאם חל בשבת אין מקדימין ואין מסרגין הם ה"נ אם חל בע"ש אין מקדימין ואין מסרגין אבל אם חל להיות בתוך השבת מקדים וקורא בשבת שעברה אע"פ שהיא שבט דכיון שמקדים לשעבר מסרגין כך נ"ל שאין סירוג לרשב"א כשחל ר"ח אדר להיות בשבת ומש"ה מפליג בין ערב שבת לתוך השבת ואל מפליג בין ערב שבת לשבת וא"כ ס"ל לרשב"א כשמואל בחדא כשחל בע"ש ואין מסרגין ופלגי עליה בחדא דהיכא דחל בשבת נמי ס"ל לרשב"א דאין מסרגין ושמואל אמר'י לקמן בהלכתין דאין מסרגין:

אא"ב לסדר פרשיות האי חוזר היינו דאיכא פרשת בחול פירש האי פרשיות דסיפא לא דמי לסדר פרשיות דרישא למאן דמפרש רישא לסדר פרשיות דסדר פרשיות דסיפא הוו מעשרה פסוקין שקורין בשני ובחמישי ובשבת ובמנחה וה"פ לכל מפסיקין פרשת הייום שקורין ממנה י' פסוקים בשני ובחמישי לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים שאם חלו בשני ובחמישי אין קורין השלשה בפשרת היום כמו שקורין בכל שני וחמישי אלא מפסיקין פרשת היום וקרו בפרשת צו ובתעניות קורין ג' ברכות וקללות ובמעמדות קורין ג' במעשה בראשית וביום הכיפורים דקתני לאו על קריאת שחרית קאמר למימרא דמפסיקין פרשת היום וקורין באחרי מות דא"כ מאי אריא יוה"כ אפילו כל המועדות נמי מפסיקין שחרית פרשת היום וקוריאן בסדר המועדות אלא לא נקט יוה"כ אלא בעבור קריאת המנחה שכמו שמפסיקין שחרית פרשת היום וקורין אחרי מות כך במנחה נמי מפסיקין פרשת היום וקורין במשעה ארץ כנען מה שאין כן בשאר המועדות שכשחל יו"ט להיות בשבת שחרית דוקא מפסיקין פ' היום וקורין בפרשת אותו יום טוב אבל במנחה כהן ולוי וישראל קורין בפרשת היום י' פסוקין מפני שאין קורין במנחה בי"ט שחל להיות בחול אבל יוה"כ שאם חל להיות בתוך השבת קורין במנחה בפרשת עריות כך אם חל נמי להיות בשבת קורין במנחה בפרשת עריות כך אם חל נמי להיות בשבת קורין במנחה בפרשת עריות ומפסיקין פרשת היום:

סליקו