רי"ף על הש"ס/מגילה/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


פרק א[עריכה]

(מגילה ב, א) מתני' מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר, לא פחות ולא יותר. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. כיצד? חל להיות בשני, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר. חל להיות בשלישי וברביעי, כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר. חל להיות בחמישי, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר. חל להיות בערב שבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפין חומה בו ביום. חל להיות בשבת, כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה למחר. חל להיות בא' בשבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה (דף רי"ף א' ע"ב) למחר:

גמ' מגילה נקראת, היכא רמיזא? אמר רב שמן בר אבא: "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם" (אסתר ט לא), זמנים הרבה תקנו להם חכמים. ואימא ארביסר וחמיסר? אם כן לימא קרא 'זמנם'; מאי "זמניהם"? שמע מינה הרבה. ואימא תריסר ותליסר? תליסר זמן קהילה לכל היא ולא צריך קרא לרבויי. ואימא שיתסר ושיבסר? אמר קרא "ולא יעבור".

אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, דדריש "זמנם" "זמניהם", אבל חכמים אומרים: בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. כלומר, הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות פורים, אין קורין אותה אלא בזמנה. ויש שגורסין: הואיל ומסתכנין בה, כלומר: באותו העת שהיו ישראל מעמידין דתיהם ואין באין לידי סכנה היו קורין אותה באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר, אבל בזמן הזה שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין אותה אלא בזמנה שהוא ארבעה עשר וחמשה עשר, וכן הילכתא.

(מגילה ב, ב) כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, מנא לן? אמר רב דאמר קרא: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר", ומדפרזים בארבעה עשר מוקפין חומה בחמשה עשר. ושושן אף על פי שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, דכתיב: (דף רי"ף ב' ע"א) "והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר יום בו ובארבעה עשר יום בו ונוח בחמשה עשר בו", מאי טעמא? הואיל ונעשה בו נס.

אמר ר' יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, וקורין בחמשה עשר. ועד כמה? אמר רבי ירמיה: כמחמתן לטבריא, והיינו מיל. ולימא מיל? הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כמחמתן לטבריא. ואמר רבי יהושע בן לוי: כרך שישב ואחר כך הוקף נידון ככפר, מאי טעמא? "ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה", "מושב", שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף. (דף רי"ף ב' ע"ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר, ואף על גב דאתו מעלמא. וכרך שהיה מוקף בימי יהושע, אף על פי שאין לו עכשיו קורין בחמשה עשר, דתניא, ר' אליעזר אומר: "אשר לא חומה", אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.

(מגילה ג, א) "משפחה ומשפחה" למה לי? אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. תניא נמי הכי: כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדן כולן מבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה, מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה. (מגילה ג, ב) אמר רבא: פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף, מדר' יוסי בר חנינא. תלמוד תורה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף, מדסמכו של בית רבי. תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף, מדתניא: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף, מ"ולאחותו". מת מצוה ומקרי מגילה מאי? בתר דבעיא הדר פשטה, מת מצוה עדיף, דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.

(מגילה ד, א) אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס. ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". ואמר רבי יהושע בן לוי: פורים שחל להיות בשבת, פירוש: [נ"ב: גירסת אלפס ישן: יום י"ד לעיירות או] יום חמשה עשר לבני כרכים שחל להיות בשבת, שואלין ודורשין בעניינו של יום, דתניא: משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. אבל מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא? אמר רבה: הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, והינו טעמא דלולב והינו טעמא דשופר.

גרסינן במסכת סוכה (סוכה מג, א): מפני מה אין לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון? והלא מצוה מן התורה ואפילו בגבולין. ואוקימנא משום דלא ידעינן בקבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת, והיינו טעמא דשופר (דף רי"ף ג' ע"א) והיינו טעמא דמגילה.

(מגילה ה, א) אמר רב: מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד, ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה. ורב אסי אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה קורין אותה בעשרה. הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי, ואף על גב דחש לה רב להא דרב אסי קיימא לן כרב, דהא ר' יוחנן קאי כותיה, דאמרינן לקמן (מגילה יט, ב) אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, ולא אמרו אלא בציבור, אבל ביחיד יצא, ושמעינן מינה דקורין אותה ביחיד, כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד. וכתב רב האי גאון ז"ל: מנהג דחזי לנא, דמאן דקרי לה למגילה קורא ופושט כאגרת, אבל קורא וכורך כספר תורה לא חזי לנא:

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

(מגילה ה, א) מתני' איזו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכן הרי זה כפר באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין :

גמ' תנא עשרה בטלנין של בהכ"נ:

באלו אמרו. פירוש בקריאת מגילה ובתרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין דכתיב ולא יעבור אבל בסעודת (דף רי"ף ג' ע"ב) פורים וסעודת ראש חדש וספק מילה וזמן עצי הכהנים וחגיגה וט' באב והקהל מאחרין ולא מקדימין תשעה באב אקדומי פורענותא לא מקדימינן והנך דאכתי לא מטא זמן חיובייהו:

מתני' (מגילה ו, ב) קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים :

גמ' הא דקתני אין בין אדר הראשון לאדר השני בארבעה עשר קיימא והכי קתני אין בין ארבעה עשר של אדר הראשון לארבעה עשר של אדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין וכן הלכתא:

ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (מגילה ז, א) תני רב יוסף שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם (מגילה ז, ב) אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפי סעודתן להדדי:

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב בהו:

(מגילה ה, ב) תני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתעני' יו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה רבא בריה דרבה אמר הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיב וכן הלכתא דקיימא לן דהני תרי יומין דאינון ארביסר וחמיסר תרוייהו אסירי בהספד ובתענית דכתיב במגילת תענית את יום ארבעה עשר בו ואת יום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענאה בהון ואמר רבא לא (דף רי"ף ד' ע"א) נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה:

(תענית טו, ב) תנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד בהון לפניו אסור ולאחריו מותר רבי יוסי אמר לפניו ולאחריו אסור. דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אמר לפניו אסור ולאחריו מותר והאידנא (ראש השנה יט, ב) בטלה מגילת תענית לבד מחנוכה ופורים ותרוייהו דלא למספד כתיב בהו במגילת תענית הלכך לפניהם ולאחריהם נמי אסור בתענית ובהספד כר' יוסי ואע"ג (תענית יח, א) דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי בדלא להתענאה מכלל דבדלא למספד כת"ק ס"ל דאמר לפניו אסור לאחריו מותר אפ"ה כר' יוסי עבדינן דהא רב אשי קאמר כל שלאחריו אסור בהספד ובתענית מותר והא כר' יוסי איתיה דאי ת"ק לית ליה אחריו אסור כלל הלכך חנוכה בין לפניו בין לאחריו אסור בהספד ולגבי פורים בני י"ד אסורין נמי בט"ו בהספד ובתענית ובי"ג אסור בהספד לחודיה ובני ט"ו אסורין בתרוייהו בהספד ובתענית ובט"ז אסור בהספד:

(מגילה יד, א) ת"ר מ"ח נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע בן קרחה ק"ו ומה מעבדות לחירות אומרים שירה ממות לחיים לא כ"ש אם כן הלילא נמי נימא א"ר יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס הנעשה בחו"ל מתקיף לה רב נחמן והרי יציאת מצרים דנס העשוי בחו"ל הוא וקאמרי הלילא התם כדתניא עד שלא באו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה ר"נ אמר קריאתה זו היא הלילא מתקיף לה רבא מי דמי בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא מאי נימא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן הלכך לא אמרינן הלילא בפורים:

(מגילה טז, ב) אמר ר' אבא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי לממרינהו בנשימה אחת מ"ט כולהו בהדדי נפק נשמתייהו אמר רבי יונה אמר רבי זירא וא"ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפא מאי טעמא כולהו בחדא זקיפא אזדקיפו א"ר רבי יונה בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו שהיא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מאי (דף רי"ף ד' ע"ב) טעמא אמר רבי אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן:

סליקו להו מגילה נקראת