ראש השנה יט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אוחכמים מטהרין תנאי היא דתניא הימים האלו הכתובין במגילת תענית בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ רבי יוסי אומר בזמן שבהמ"ק קיים אסורין מפני ששמחה היא להם אין בית המקדש קיים מותרין מפני שאבל הוא להם והלכתא בטלו והלכתא לא בטלו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא בכאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי:
על אלול מפני ר"ה ועל תשרי מפני תקנת המועדות:
כיון דנפקי להו אאלול אתשרי למה להו וכי תימא דלמא עברוה לאלול והאמר רבי חיננא בר כהנא א"ר מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר לא מצינו דלא איצטריך הא איצטריך מעברינן ליה הא מיקלקל ר"ה מוטב תיקלקל ראש השנה ולא יתקלקלו כולהו מועדות דיקא נמי דקתני על תשרי מפני תקנת המועדות ש"מ:
ועל כסליו מפני חנוכה ועל אדר מפני הפורים:
ואילו נתעברה השנה יוצאין אף על אדר שני מפני הפורים לא קתני מתניתין דלא כר' דתניא רבי אומר אם נתעברה השנה יוצאין אף על אדר השני מפני הפורים לימא בהא קמיפלגי דמר סבר כל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון ומר סבר כל מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון לא דכולי עלמא מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון והכא בעיבור שנה קמיפלגי דתניא גכמה עיבור שנה ל' יום רשב"ג אומר חדש מאי שנא ל' דידעי חדש נמי ידעי א"ר פפא מ"ד חדש רצה חדש רצה שלשים העיד ר' יהושע בן לוי משום קהלא קדישא דירושלים על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהן למימרא דחסרין עבדינן מלאין לא עבדינן לאפוקי מדדרש רב נחמן בר חסדא העיד רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים שאם רצו לעשותן שניהן מלאין עושין שניהן חסרין עושין אחד מלא ואחד חסר עושין וכך היו נוהגין בגולה ומשום רבינו אמרו דלעולם אחד מלא ואחד חסר עד שיוודע לך שהוקבע ר"ח בזמנו שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר מתיב רב נחמן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא זמנין מלא זמנין חסר משום הכי מחללינן
רש"י[עריכה]
וחכמים מטהרין - דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלי בתר המעמיד ע"א כלי זכוכית טהורין שניקבו והטילו לתוכן אבר יהודה בן שמוע מטמאן טומאת כלי מתכות דאורייתא אם נגע בהן טומאה דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרים מטומאת כלי מתכות דאורייתא אלא משום טומאת כלי זכוכית דרבנן שאין כלי מתכות טמאין דאורייתא אלא המנויין בפרשה (במדבר לא) הזהב והכסף והנחשת והברזל וגו':
תנאי היא - אי בטלה מגילת תענית:
הא איצטריך - אי משום ירקא אי משום מתיא כדלקמן (דף כ.):
והא קמקלקלא ר"ה - דנמצא שלא עשאוה בני הגולה כהלכה אם מעברין אלול:
דיקא נמי - דלהכי חשו רבנן דלא ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא ר"ה מקולקל לגולה:
ואלו אם נתעברה השנה - לאחר שנכנס אדר הראשון והלכו השלוחים ישבו ב"ד ועיינו ועיברוה לעשות אדר השני אחר זה:
נוהגות בראשון - ויצאו ידי חובתן בפורים שעשו בראשון:
כמה עיבור השנה - ימי אדר הראשון שאותו עושין עיבור לשנה:
חדש - קא סלקא דעתך כ"ט ימים:
מאי שנא - למאן דאמר שלשים דאין צריך לחזור ולשלוח שלוחים על יום קידוש אדר השני:
דידעי - בני הגולה שלעולם אדר הראשון מעובר וביום ל"א נתקדש:
למאן דאמר חדש נמי - אין צריך להודיע דהא ידעי דלעולם חסר וביום שלשים נתקדש:
רצו חדש רצו שלשים - לפיכך צריכין להודיע אם עשאוהו מלא או חסר:
שמקדשין אותן ביום עיבוריהן - יום שלשים קרי יום עיבור שאותו עושין עיבור לחדש כשמעברין אותו שמקדשין יום שלשים של שניהם לר"ח הנכנס יום ל' לאדר הראשון הוא ר"ח לאדר השני ויום ל' של אדר השני הוא ר"ח ניסן:
למימרא דחסירין עבדינן כו' - בניחותא:
אחד מלא ואחד חסר - דוקא קאמר ראשון מלא ושני חסר:
משום רבינו - רב:
שהוקבע ר"ח בזמנו - עד שאמרו לך הבאים מארץ ישראל קדשו ב"ד ר"ח אדר השני ביום ל' לאדר הראשון ועשו את הראשון חסר:
מחללין את השבת - עדים שראו את הלבנה בחידושה מחללין את השבת לצאת חוץ לתחום לבא לב"ד להעיד לפניהן לפי שהמועדין כולן תלויין בשני חדשים הללו וקס"ד חילולא דשרא רחמנא משום דקביעת ירחא לפי ראיית הלבנה הוא אם מלא מלא אם חסר חסר:
משום הכי מחללין - אם ראוהו ביום ל' שאם לא יבאו ויעידו שראוהו היום לא יקדשוהו ב"ד עד מחר ויעשו את החסר מלא:
תוספות[עריכה]
מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. משמע דבימי עזרא היה מעובר וסמך קצת לדבר דכתיב (נחמיה ז) ויגע החדש השביעי וגו' וכתיב (שם ח) ויביא עזרא הכהן את התורה וכתיב (שם) ביום אחד לחדש השביעי וכתיב (שם) ויקרא בו וכתיב ביה (שם) היום קדש וכתיב (שם) ביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלוים אל עזרא הסופר ולהשכיל אל דברי התורה משמע שעשו שני ימים טובים של ר"ה וקרי ליה שני למילתיה וכתיב נמי (שם ט) ביום עשרים וארבעה לחדש נאספו כל ישראל בצום ובשקים וגו' משמע לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו ואי לאו דעברוהו ועשו סוכות בט"ו בו א"כ י"ד דירחא וח' דסוכות הרי כ"ב ויום כ"ג מוצאי סוכות ואין לומר דשבקוה לתעניתייהו משום מחרת י"ט ומשום כך המתינו עד כ"ד בו דמאז לא היו נוהגין בו ועוד שהרי דבר שבצבור היה אלא ש"מ דעברוה לאלול:
ואל יתקלקלו כולהו מועדות. למאן דאמר לקמן (דף כ.) שמעברין משום ירקיא ניחא דשייך אכולהו אבל למאן דאמר משום מתיא קשיא דליכא קלקול אלא מיוה"כ לחודיה ועוד כיון דידעי קביעות אלול אמאי תתקלקל ר"ה הא ידעי דתדחה מפני אד"ו ונראה דלאו משום אד"ו קאמר הא איצטריך מעברינן ליה אלא משום דזמנין דלא ראו עדים הלבנה ביום שלשים ואין מקדשין עד יום ל"א משום דמצוה לקדש ע"פ הראייה ופריך הא מקלקלא ר"ה שיעשו שני ימים מספק ומשני מוטב תתקלקל ר"ה ואל יתקלקלו כל המועדות יוה"כ וסוכות ושמיני עצרת אם יעשו ע"פ איום העדים לא על פי הראייה:
מתני' דלא כר'. וא"ת ולתנא דידן כיון דלא נפקי על אדר השני היאך ידעו שנתעברה השנה בשלמא אם עיברוה קודם אדר יכולין להודיעם ע"י שלוחי אדר אבל אם עברוה אחר כך היכי ידעי דהא מעברינן השנה כל אדר ולכל הפחות עד פורים וי"ל כיון דשלוחים יוצאין על ניסן ממילא ידעי כשיגיע ר"ח ואין שלוחין יוצאין א"כ השנה מעוברת: דמר סבר כל המצות הנוהגות בראשון נוהגות בשני ומר סבר אין נוהגות. וטעמייהו מפרש מקראי בפ"ק דמגילה (דף ו: ושם) וברוב ספרים הגירסא איפכא דמר סבר כל המצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון ומר סבר אין נוהגות כו' ובפ"ק דמגילה (שם) כתיב כן בכל הספרים גבי פלוגתא דרבנן ורבי אלעזר ברבי יוסי ורשב"ג ויש לישב שתי הגירסות:
אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. תימה א"כ אמאי יוצאין על ניסן מפני הפסח ומיהו לבסוף מסקינן תיובתא ואף על פי כן אנו נוהגין כן דשמא בימיהן שהיו מקדשים על פי הראייה מסקינן דזמנין מלא זמנין חסר אבל לדידן טוב למלאות הראשון דהוא חדש העיבור שניתוסף על השנה אף על גב דאמרינן דשנה מתעברת בסופה ובירושלמי דמגילה איכא פלוגתא דקאמרינן התם עוקבא אשכח תרין איגרין בחדא כתיב ושפר באנפוי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא ירח יומין מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוספת מ"ד ירח יומין אדר השני תוספת ולבסוף דחו לה דקסבר רצו שלשים רצו ירח:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
קב א מיי' פי"ב מהל' כלים הלכה י"ג:
קג ב [ מיי' פ"ב מהל' מגילה וחנוכה הלכה י"ג ומיי' פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הלכה ג' ], טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ג סעיף א' [ רב אלפס כאן, ובתענית פ"ב, ובמגילה סוף פ"א ]:
קד ג מיי' פ"ד מהל' קידוש החדש הלכה א':
קה ד מיי' פ"ח מהל' קידוש החדש הלכה ה':
ראשונים נוספים
רבינו חננאל
כלומר אחר חרבן הבית בטלה מגלת תענית והא ר' יהודה בן שמוע כר"מ רביה הוא דעבד.
ואסיקנא והלכת' בטלו. ומותר להתענות בכל הימים הכתובים במגלת תענית זולתי חנוכה ופורים דלא בטלו ואסור להתענות בהן:
על אלול מפני ר"ה כו'. ואקשינן וכיון דנפקו באלול ונקבעה ר"ה בתשרי עוד למה צריכין השלוחין לצאת דבר ידוע הוא די' בתשרי יוה"כ בט"ו בו סוכות.
וכי תימא חיישינן דלמא עברוה לאלול והא קי"ל דמימות עזרא לא נתעבר אלול מראין הדברים דבימות עזרא עברוה לאלול במסורת שהיתה בידם. וכי עברן אלול עזרא חגי זכריה ומלאכי כי כולן בזמן אחד היו וכבר פירשנוהו במס' יו"ט. אם כן כי נתעבר אלול והמדינות הרחוקות מב"ד לא ידעו נתקלקלה ר"ה שעשו ר"ה ביום ל' של אלול כ"ט ימים וכיון שאלול נתעבר נמצא יום ל' לחדש אלול [הוא] והם קבעוהו תשרי ואמרינן מוטב תקלקל ר"ה ולא יתקלקלו המועדים כולן. ודייקינן הכי דר"ה ודאי נתקלקלה ולא חיישינן אלא לתקנת המועדות מדוקיא דמתניתין דקתני ועל תשרי מפני תקנת המועדות להודיע לכל ישראל שהרשות ביד ב"ד לעבר ואע"פ שלא היה לעולם.
ועל כסליו לידע מתי נקבע לעשות בכ"ה חנוכה. ועל אדר לעשות ביום י"ד בו פורים ואוקימנא דלא כר' דאמר אם נתעברה שנה יוצאין אף על אדר השני מפני הפורים וכ"ע כל מצות הנוהגות בשני [אין] נוהגות בראשון ובעיבור שנה פליגי תנא דידן סבר לה כת"ק דברייתא דתניא עיבור שנה ל' יום ור' סבר לה כרשב"ג דאמר חדש ואוקימנא רצו חדש רצו ל' יום.
העיד ריב"ל על ב' אדרין שמקדשין אותן ביום עבוריהן פי' מקדשין ר"ח אדר שני ביום ל' של אדר הראשון שהוא יום עבורו ויום ל' של אדר שני מקדשין אותו ר"ח ניסן למימרא דשני אדרין לעולם חסרין הן. ולאפוקי מדרב נחמן בר רב חסדא. דדרש העיד ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על ב' אדרין שאם רצו ב"ד לעשותן שניהן חסרין או שניהן מלאין או אחד מלא ואחד חסר עושין וכך היו נוהגין בגולה והיא פומבדיתא ואמרו משום רבינו לעולם אחד מלא ואחד חסר עד שיודע שהוקבע ר"ח בזמנו העדות שהעיד ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי סוגיין דשמעתין סלקא. וגרסינן בבכורות פרק מעשר בהמה דקאי ר' עקיבא בשיטתייהו ואמר אדר הסמוך לניסן זמנין מלא וזמנין חסר ובן עזאי הוא דסבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וקי"ל כר"ע וכן הא דגרסינן הכא בהאי עניינא דשלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר עלתה בתיובתא מדתנן וכשהמקדש קיים יוצאין אף על כולן מפני תקנת קרבן מדכל החדשים כולן לאו משום דמצוה לקדש על הראיה ניסן ותשרי נמי לאו משום דמצוה לקדש על הראיה אלא משום תקנת המועדות אי אמרת בשלמא זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי מחללינן אלא אי אמרת לעולם חסר [אמאי מחללינן] תיובתא וגם לעדות רבי יהושע בן לוי דאמר לעולם ב' אדרין חסרין הא מתני' תיובתא עליה ולא עמדה אלא עדות ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי.
חידושי הרמב"ם
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
והכא בעיבור שנה קמיפלגי דתניא כמה עיבוד שנה שלשים יום. פירוש אדר ראשון משלשים יום.
רבן שמעון בן גמליאל אומר חדש. פירוש חדשה של לבנה כ״ט יום וכך פירוש שמועה זו דתנא קמא סבר דאין יוצאין אלא על אדר ראשון סבר דאדר ראשון שלשים יום ובזמן שיודעין באיזה יום הוקבע ראש חודש של אדר ראשון אינן צריכין לצאת על אדר שני מפני שמשידעי קבוע אדר ראשון מונין שלשים ומקדשין יום ל"א והוא ראש חודש (של אדר שני וזה התנא שאמר יוצאין על אדר שני סבר דאדר ראשון) כ״ט יום. ואקשו אי דידעי חדש נמי ידעי פירוש כלומר כשם שאמרת דתנא דסבר דחדש העבור שהוא אדר ראשון (שלשים יום הוא דסבר דאין יוצאין אלא על אדר אחד מפני שמונין שלשים יום ומקדשין יום ל״א וממנו גומרין) לאדר שני כך נמי מאן דסבר דאדר ראשון כ״ט יום אינן צריכין לצאת אלא על אדר ראשון וממנו מונין כ״ט יום ומקדשין יום שלשים ואמאי תני אם נתעברה שנה יוצאין על אדר שני מפני הפורים. ומפרקינן האי תנא דאמר חדש העבור פעמים עושה מעובר משלשים ופעמים עושה אותו כ״ט (ומשום הכי) צריך לצאת על אדר שני לידע אם אדר ראשון משלשים היה או מכ״ט.
שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר מותיב רב נחמן וכו׳ עד דמצוה לקדם [על פי] הראייה. פירוש (פעמים) אף על פי שהוא דבר ידוע שהוא יום ראש חודש שלוחים יוצאין ומודיעין שנראה החדש כדי לקדש על הראייה ולא על החשבין ואף על פי שהחשבון והראייה שוין.
חידושי הרשב"א
הא איצטריך מעברין: פרש"י ז"ל הא איצטריך משום מתיא ומשום ירקות כדלקמן. וקשיא לי דהיאך אפשר דלא איתרמי יום טוב של ראש השנה סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה. וכן יום הכפורים. ועוד הקשו בתוספות דאם כן מאי קאמר "מוטב שתקלקל ראש השנה ואל יתקלקלו כל המועדות"? דבשלמא למאן דאמר משום ירקיא - איכא קלקול כל המועדות; אלא למאן דאמר משום מתיא - הא ליכא אלא קלקול יום הכפורים בלבד. ועוד, דאי משום הא ליכא קלקול כלל דהא מדע ידעי דכל היכא דמקלע ראש באד"ו מעברינן ליה לאלול וקביעות אלול הא ידעי ליה.
אלא הכי פירושא: זימנין דאיצטריך משום דלא באו עדים ביום שלשים ובאו ביום שלשים ואחד ואין מקדשין עד יום שלשים ואחד דמצוה לקדש על פי הראיה.
דכולי עלמא מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון והכא בעיבור שנה קמיפלגי וכולי: ואם תאמר מכל מקום לתנא דמתניתין מנא ידעי אם עברו את השנה אם לאו? יש לומר דכיון דכל שתא ושתא נפקי אניסן והשתא לא נפקי - מידע ידעי דנמנו עליה ועברוה.
חידושי הריטב"א
והלכתא בטלה מגלת תענית והלכתא לא בטלה קשיא הלכתא אהלכתא ופרקי כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר ימים: וקשיא להו לרבנן דהא כיון דחנוכה ופורים לא בטלה אסורין לפניהם בהספד ותענית דהא פלוגתא דשמואל ור"י הוא בימים הכתובים במגלת תענית דשמואל סבר לפניהם ואחריהם מותרים ור"י סבר שהן אסורין לפניהן כדאיתא במס' תענית בהדיא וקי"ל דשמואל ור"י הלכה כר"י וא"כ האיך נהגו כל העולם להתענות יום שלפני פורים והרבה תירוצים נאמרו והנכון דודאי לר"י ולרב אסור היה להתענות ביום י"ג מפני שהוא יום שלפני פורים ומה שאנו נוהגין להתענות בו אינו אלא לדברי שמואל דסבר לפניהן מותרין (וכיון) [אף] דשמואל ור"י הלכה כר"י הכא הלכה כשמואל דכיון דק"ל במגלת תענית כדברי האומר בטלה הרי דעת החכמים להקל בה ומדבריהם נלמוד להקל ג"כ בחנוכה ופורים ולפסוק כדברי שמואל להקל דאמר לפניהם ולאחריהם מותרין וכ"כ הרב אלברצילוני והוא הנכון בעיני:
(טעמא) [לא מצינו] דלא אצטריך הא אצטריך מעברינן ליה: פרש"י ז"ל הא אצטריך משום מתיא ומשום ירקיא מעברינן ליה והקשה עליו בתוס' דא"כ מאי קאמר מוטב שתתקלקל ר"ה ולא יתקלקלו כל המועדות דבשלמא למ"ד משום ירקיא איכא קלקול כולהו מועדות אלא למ"ד משום מתיא ליכא קלקול אלא בי"ה בלבד כדאיתא לקמן ותו דאי משום הא ליכא קלקול כלל דהא מידע ידעי דכל היכא דמקלע ר"ה (באלול) [באד"ו] מעברינן ליה לאלול וקביעות אלול הא ידעי ליה ועוד קשה לפי' האיך אפשר דמימות עזרא ועד עכשיו לא אתרמי י"ט סמוך שבת או י"ט דאיכא משום ירקיא ומשום מתיא ובתוס' פירשו הא אצטריך משום דלא באו עדים ביום שלשים ובאו ביום שלשים ואחד דמשום דמצוה לקדש ע"פ הראיה:
ואלו נתעברה השנה יוצאין על אדר ב' מפני הפורים לא קתני: פי' כי היכא דקתני שפעמים שיוצאין על פסח שני:
מתניתין דלא כר' וכו' לימא בהא קמפלגי דמ"ס כי מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון: פי' שיוצאין בהם כשעשאום בראשון והיינו תנא דמתניתין הילכך אין צריכין לעשות פורים שני כדי שישלחו להם שלוחין ומר דהיינו ר' סבר אין נוהגין בראשון וצריך לחזור לעשותם באדר שני ולפיכך צריכין לחזור ולשלוח שלוחין. וקשה לרבנן ז"ל ואפי' לתנא דידן והא בעי לשדורי שלוחי כדי שידעו שהשנה היא מעוברת ויעשו פסח בזמנו ומתרצי' דכיון דכל שתא נפקי שלוחין בניסן והשתא לא נפקי מידע ידעי דשתא מעוברת היא ומיפרסמי מילתא אף במקום שלא היו שלוחין מגיעין ואין זה מחוור והנכון בעיני דמשום עבור שנה ודאי לאלתר שלחו שלוחין כשעברוהו לאחר פורים ותנא לא שייך למתני האי בהאי מכילתא אפ"ה קשיא לתלמודא דבעינן לשדורי תניינות על אדר שני מפני הפורים שידעו באיזה יום נקבע אדר שני:
שלחו ליה: כו' אא"ב זמנין מלא וזמנין חסר. כלומר שאם לא באו העדים שראוהו בזמנו יהא מלא מ"ה מחללין כשחל יום שלשים בשבת וראוהו בזמנו:
תוספות רי"ד
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
מותיב רב נחמן על שני חדשים מחללין את השבת כו' פי' מש"ה לא אותי' ממתני' דתנן ועל ניסן מפני הפסח כו' דאם איתא דכל אדר הסמוך לניסן חסר כיון דנפקי אאדר למה להו לנפקי אניסן והא קים להו דבל' באדר יעשו ניסן ואדר יהא חסר דאיכא למימר לא ידעי כ"ע להאי מילתא דכל אדר הסמוך לניסן חסר ודילמא אתי לאסתפוקי להכי שלחי' להו: להכי אקשי לי' מהא דתנן מחללין את השבת דבי דינא ידעי דכל אדר הסמוך לניסן חסר ואמאי יהבי בי דינא רשות לעדי הלבנה לחלל את השבת והרי בלא עדותם הם עתידים לקבוע ניסן ביום ל' לאדר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה