שולחן ערוך אורח חיים תקעג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · תקעג · א

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

הלכתא: בטלה מגילת תענית. וכל הימים הכתובים בה – מותר להתענות בהם, וכל שכן לפניהם ולאחריהם, חוץ מחנוכה ופורים – שאסור להתענות בהם בעצמם, אבל לפניהם ולאחריהם מותר. וכן שבתות וימים טובים וראשי חודשים – מותרים לפניהם ולאחריהם.

הגה: מי שיש לו נשואין בחנוכה – אין לו להתענות, אבל אם יש לו נשואין בניסן – מתענה ביום חופתו אפילו בראש חדש ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענין בהם כדלקמן סוף סימן תק"פ (הגהות מנהגים וליקוטי מהר"ש).

מפרשים

מגן אברהם

טעם תענית החתן מפני שבאותו יום מוחלין לו על כל עונותיו א"נ חיישי' יהיה שכור בשעת קדושין ולפ"ז מי שקבל קדושי בתו הקטנה צריך להתענות (רמ"מ סי' ק"ט) ונ"ל דהיא אינה מתענה אפי' לטעם הראשון דקטנה אין לה עונות:


(א) בניסן מתענה:    דאינו אלא מנהג (ב"ח) ונ"ל דה"ה ל"ג בעומר ומר"ח סיון עד שבועות ובימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג וט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שמוזכר בגמ' עיין סי' תכ"ט מ"ש:


(ב) אפי' בר"ח:    פי' שאסור מדינא להתענות אעפ"כ יש לחתן להתענות מפני וכו' וכתב הב"ח וה"ה בכסליו ע"כ ולפי מ"ש שם לא יתענה משום שיש חילופי נוסחאות ונ"ל דבר"ח אב יש ג"כ להתענות אלא שלכתחלה אין נושאין בו ונ"ל שא"צ למיתב תענית לתעניתי' עיין סימן תקס"ח ס"ה דהא ברשות קא עביד ועיין סי' תקע"ב תקצ"ז משא"כ בתענית חלום בשבת:

באר היטב

(א) בניסן:    וה"ה ל"ג בעומר ומר"ח סיון עד שבועות ובימים שבין יה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב וט"ו בשבט אינו מתענה כיון שמוזכר בגמרא. מ"א עיין שם.


(ב) בר"ח:    פי' אף על פי שאסור מדינא להתענות בר"ח אע"פ כן יש לחתן להתענות בר"ח זה מפני וכו' כתב הב"ח ולפ"ז אף בכ"ח בכסליו שהוא ג"כ אחד מימים שמתענים בהם ג"כ מתענה בו ביום חופתו ומ"א כ' מאחר דיש חלופי גרסאות לפיכך לא יתענה בכ"ח בכסלו. ונראה לי שאין צריך למיתב תענית לתעניתו דהא ברשות קא עביד מ"א עיין שם. ועיין באבן העזר סימן ס"א ס"ה מש"ש טעם תענית החתן ביום חופתו.


משנה ברורה

(א) מגילת תענית - שם כתוב כמה ימים בשנה שנעשו בהם נסים לאבותינו ועשאום חכמים כיו"ט שלא להתענות בהם וגם לפניהם ולאחריהם אסרו בהם להתענות:

(ב) מותר להתענות בהם - מפני שבעונותינו ארעו בהם הרבה מאורעות ובטלום [לבוש]:

(ג) חוץ מחנוכה ופורים - ר"ל שהם ג"כ מהימים הכתובים במגילת תענית ומפני הנסים הגדולים המפורסמים שנעשו בהם נשארו בחזקתם:

(ד) אבל לפניהם וכו' - דלפניהם ולאחריהם לא חמירי משאר ימים הכתובים שם:

(ה) וימים טובים וכו' - עיין לעיל בסימן תצ"ד ס"ג במ"ב סק"ו:

(ו) בחנוכה - וכ"ש בפורים דהוא יום משתה ושמחה ועיין לקמן סימן תרצ"ו ס"ח ובמ"א שם:

(ז) בניסן מתענה - דמה שזהירין שלא להתענות בניסן אינו אלא מנהג [ב"ח] ולפ"ז ה"ה ל"ג בעומר והימים שמר"ח סיון עד שבועות והימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שהוזכר בגמרא [מ"א] ויש מקילין בכל הימים שא"א בהם תחנון:

(ח) ביום חופתו - ואפילו אלמן שנשא אלמנה ג"כ צריכין שניהם להתענות. והטעם מפני שבאותו יום מוחלין להן על עונותיהן ויתודה על עונותיו באותו היום. ועוד טעם שמא יהיו שכורים בשעת קדושין:

(ט) ואפילו בר"ח - פירוש שאסור מדינא להתענות בר"ח מ"מ בר"ח ניסן יתענה מפני וכו' וה"ה בר"ח אב יש ג"כ להתענות מטעם זה אלא שלכתחלה אין נושאין בו וא"צ למיתב תענית לתעניתו המתענה בחדשים אלו דהא ברשות קעביד:






▲ חזור לראש