מגן אברהם על אורח חיים תקעג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים תקעג |


סעיף א[עריכה]

טעם תענית החתן מפני שבאותו יום מוחלין לו על כל עונותיו א"נ חיישי' יהיה שכור בשעת קדושין ולפ"ז מי שקבל קדושי בתו הקטנה צריך להתענות (רמ"מ סי' ק"ט) ונ"ל דהיא אינה מתענה אפי' לטעם הראשון דקטנה אין לה עונות:


(א) בניסן מתענה:    דאינו אלא מנהג (ב"ח) ונ"ל דה"ה ל"ג בעומר ומר"ח סיון עד שבועות ובימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג וט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שמוזכר בגמ' עיין סי' תכ"ט מ"ש:


(ב) אפי' בר"ח:    פי' שאסור מדינא להתענות אעפ"כ יש לחתן להתענות מפני וכו' וכתב הב"ח וה"ה בכסליו ע"כ ולפי מ"ש שם לא יתענה משום שיש חילופי נוסחאות ונ"ל דבר"ח אב יש ג"כ להתענות אלא שלכתחלה אין נושאין בו ונ"ל שא"צ למיתב תענית לתעניתי' עיין סימן תקס"ח ס"ה דהא ברשות קא עביד ועיין סי' תקע"ב תקצ"ז משא"כ בתענית חלום בשבת: