רי"ף על הש"ס/מגילה/פרק ב

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ב

(מגילה יז, א) הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

גמ' הקורא את המגילה למפרע לא יצא תאנא וכן בהלל וכן בקרית שמע וכן בתפלה תפלה מנ"ל דתניא שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה א"ר יצחק ואיתימא רבי חייא בר אבא ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י"ח ברכות על הסדר. מגילה מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא. הלל מנ"ל אמר רבא דאמר קרא ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' כשם שא"א לזרוח השמש למפרע מן המערב למזרח כך אין קורין הלל למפרע. קרית שמע מנ"ל דכתיב והיו שלא יקרא למפרע:

(מגילה יז, ב) אבל קורין אותה ללועזות בלעז. (מגילה ח, א) והוא שכתובה בלעז ותניא גפטית לגפטים ועברית לעבריים (דף רי"ף ה.) יונית ליונים:

והלועז ששמע אשורית יצא. ואע"ג דלא ידע מאי קאמרי יצא מידי דהוה אנשים וע"ה דלא ידעי מאי קאמרי' ואפ"ה נפקי ידי חובתייהו דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא:

מתני' (מגילה יז, א) קראה סירוגין ומתנמנם יצא היה כותבה ומגיהה ודורשה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא:

גמ' (מגילה יח, א) מאי סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקורא מעט ושוהה וחוזר וקורא מעט ושוהה עד שקורא את כולה יצא:

ת"ר קראה סירוגין יצא (מגילה יח, ב) סירוסין לא יצא:

ירושלמי סירוגין קטועין סירוסין קרי חדא [א] פרא חדא פירוש קורא אחד ומניח אחד כגון שקורא פסוק אחד ומדלג השני וקורא פסוק ג' וחוזר וקורא הפסוק השני שדלג הקורא כה"ג לא יצא דה"ל למפרע ר' מונא אומר משום ר' יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומסקינן דלית הלכתא כר' מונא אלא אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא וגבי תקיעות נמי אמרינן (ראש השנה לד, ב) אמר ר' יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ותניא כוותיה:

תנו רבנן השמיט בה הסופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא כמתורגמן [ב] המתרגם יצא פירוש שהמתרגם מוסיף דברים כדי לברר טעמו של פסוק ונמצא קורא אותם הדברים על פה כך זה הקורא אם קרא פסוק או אותיות על פה יצא ורמינן עלה דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ומפרקינן לא קשיא הא בכולה הא במקצתה:

(דף רי"ף ה:) תנו רבנן השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אגמור את כולה ואחזור ואקרא את הפסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואחזור ואקרא חציה הראשון אלא קורא מתחלה ועד סוף:

ומתנמנם. היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקארו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר:

היה כותבה דודשה ומגיהה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא. אוקימנא כגון דכתיבא כולה קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנחה קמיה וכתב ליה דאפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וקי"ל כרבי יוחנן דאמר אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב חוץ מתפילין ומזוזות דאמרינן אביי שרא להו לבני בי רחבא למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתכ כמאן כי האי תנא דתניא רבי יהודה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב ואין צריכין שרטוט והלכתא מזוזה צריכה שרטוט תפילין אין צריכין שרטוט ואידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין:

וצריך לשרטוטה למגילתא (מגילה טז, א) דא"ר אסי מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה:

(דף רי"ף ו.) גרסי' בגיטין בפ"ק (גיטין ז, א) שלח ליה מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדין עלי ובידי למוסרן למלכות מהו שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה מצערן לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלה ליה דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לפניך חללים חללים השכם והערב עליהם לבהמ"ד והן כלים מאליהם:

(גיטין ו, ב) א"ר יצחק שנים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין בלא שרטוט במתניתא תנא ג' כותבין ארבע אין כותבין:

מתני' (מגילה יז, א) היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדיפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית ובספר ובדיו:

גמ' (מגילה יט, א) דפתרא מליח וקמיח ולא עפיץ נייר מחקא:

מתני' בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה רבי יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה:

גמ' בן עיר שהלך לכרך אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר אבל אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהם דכתי' היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מכדי היהודים הפרזים כתיב למה לי למכתב היושבים בערי הפרזות אלא הא קמ"ל (דף רי"ף ו:) דפרוז בן יומו נקרא פרוז ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף:

מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר"מ אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה אמר ר' חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפילו למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה אמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה שתים בב' קצות היריעה ואחת בתוך היריעה א"ר נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין (מגילה יט, ב) א"ר יוחנן הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו ליה אמוחא לא אמרו לא יצא אלא בצבור אבל ביחיד יצא אמר רבא ובצבור נמי לא אמרן אלא דלא מחסרא פורתא או מייתרא פורתא אשאר יריעתא אבל מחסרא פורתא או מייתרא פורתא אשאר יריעתא כיון דמחזיא במגילה בפני עצמה אפי' בצבור נמי יצא ואמר רבי יוחנן שיור התפר שמשיירין בתחלת היריעה וסופה הלכה למשה מסיני ומחו ליה אמוחא לא אמרו אלא כדי שלא יקרע:

מתני' הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ור' יהודה מכשיר בקטן:

(מגילה כ, א) אין קורין את המגילה אלא ביום לא מלין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד (דף רי"ף ז.) השחר כשר:

(מגילה כ, ב) כל היום כשר לקרות את המגילה. לקרות את ההלל. לתקיעת שופר. ולנטילת לולב. ולתפלת המוספין. ולמוספין. ולוידוי הפרים. ולוידוי מעשר. ולוידוי יום הכפורים. לסמיכה. לשחיטה. לתנופה. להגשה. [לקמיצה]. להקטרה. למליקה. ולקבלה. ולהזיה. ולהשקאת סוטה. ולעריפת עגלה. ולטהר את המצורע. כל הלילה כשר לקצור את העומר ולספירת העומר והקטר חלבים ואברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום וכל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה:

סליקו להו הקורא את המגילה