ביאור:בבלי ברכות דף ס
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מכלל דכי קנה וחזר וקנה - דברי הכל אין צריך לברך [1].
ואיכא דאמרי:
אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה, אבל קנה וחזר וקנה - אין צריך לברך, ורבי יוחנן אמר: אפילו קנה וחזר וקנה - צריך לברך, מכלל דכי יש לו וקנה - דברי הכל צריך לברך [2];
מיתיבי: בנה בית חדש ואין לו כיוצא בו, קנה כלים חדשים ואין לו כיוצא בהם - צריך לברך; יש לו כיוצא בהם - אין צריך לברך, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך [3] צריך לברך; בשלמא ללישנא קמא, רב הונא כרבי מאיר ורבי יוחנן כרבי יהודה, אלא ללישנא בתרא, בשלמא רב הונא - כרבי יהודה, אלא רבי יוחנן דאמר כמאן?: לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה [4]!?
אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דלרבי יהודה קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך, והא דקא מיפלגי ב'יש לו וקנה' - להודיעך כחו דרבי מאיר: דאפילו קנה ויש לו - אין צריך לברך, וכל שכן קנה וחזר וקנה דאין צריך לברך.
וליפלגו בקנה וחזר וקנה דאין צריך לברך להודיעך כחו דרבי יהודה?
כח דהתירא עדיף ליה.
מברך על הרעה [מברך על הרעה מעין על הטובה]:
היכי דמי?
כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה - דמסקא ארעא שירטון [5] ושבחא - השתא מיהא רעה היא [6].
ועל הטובה [מעין על הרעה [7]]:
היכי דמי [8]?
כגון דאשכח מציאה: אף על גב דרעה היא לדידיה: דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה - השתא מיהא טובה היא.
[והצועק לשעבר - הרי זו תפלת שוא; כיצד? -]
היתה אשתו מעוברת, ואמר "יהי רצון שתלד [אשתי זכר] - הרי זו תפלת שוא:
ולא מהני רחמי.
מתיב רב יוסף: (בראשית ל כא) ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה; מאי 'ואחר'? - אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב; ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות - הרי עשרה; אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות; מיד נהפכה לבת, שנאמר 'ותקרא את שמה דינה'!?
אין מזכירין מעשה נסים;
ואיבעית אימא: מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה, כדתניא: 'שלשה ימים הראשונים - יבקש אדם רחמים שלא יסריח [9]; משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר; מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל [10]; משלשה חדשים ועד ששה - יבקש רחמים שלא יהא נפל; מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום';
ומי מהני רחמי [11]? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה - יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה - יולדת זכר, שנאמר (ויקרא יב ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי תזריע וילדה זכר [וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא]?
הכא במאי עסקינן? - [12] כגון שהזריעו שניהם בבת אחת.
היה בא בדרך [ושמע קול צוחה בעיר, ואומר "יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי" - הרי זו תפלת שוא]:
תנו רבנן: 'מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר: "מובטח אני שאין זה בתוך ביתי", ועליו הכתוב אומר (תהלים קיב ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'
אמר רבא: כל היכי דדרשת להאי קרא, מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש [13]:
מרישיה לסיפיה מדריש: משמועה רעה לא יירא, מה טעם? - נכון לבו בטוח בה';
מסיפיה לרישיה מדריש: [14]נכון לבו בטוח בה' - משמועה רעה לא יירא.
ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד, אמר ליה: חטאה את, דכתיב (ישעיהו לג יד) פחדו בציון חטאים [אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם]!
אמר ליה: והכתיב (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד [ומקשה לבו יפול ברעה]!
אמר ליה: ההוא - בדברי תורה כתיב [15].
יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא; אתנח, אמר ליה: יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה, דכתיב (איוב ג כה) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי פחד פחדתי.
והא כתיב (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד [ומקשה לבו יפול ברעה]?
ההוא - בדברי תורה כתיב.
הנכנס לכרך [מתפלל שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו; בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו: נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד]:
תנו רבנן: 'בכניסתו מהו אומר? – "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום";
נכנס – אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום";
בקש לצאת - אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום";
יצא - אומר "מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום - כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך".' [16].
אמר רב מתנא: לא שנא אלא בכרך שאין דנין והורגין בו, אבל בכרך שדנין והורגין בו - לית לן בה [17].
איכא דאמרי אמר רב מתנא: אפילו בכרך שדנין והורגין בו - זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכותא.
תנו רבנן: הנכנס לבית המרחץ - אומר "יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מזה ומכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון - תהא מיתתי כפרה לכל עונותי".
אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן, דאמר ריש לקיש, וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
אמר רב יוסף: מאי קראה? - דכתיב (ישעיהו א ט) [לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד] כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו; מאי אהדר להו נביא? - שמעו דבר יי' קציני סדום [האזינו תורת אלקינו עם עמרה].
כי נפיק מאי אומר?
אמר רב אחא: "מודה אני לפניך יי' אלהי שהצלתני מן האור".
רבי אבהו על לבי בני [18], אפחית בי בני מתותיה [19]; אתרחיש ליה ניסא: קם על עמודא, שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה [20]; אמר: היינו דרב אחא [21], דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם - אומר "יהי רצון מלפניך יי' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה, ורפואתך אמת", לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות [22] אלא שנהגו.
אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: '(שמות כא יט) [אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן] ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.'
כי קאי מאי אומר?
אמר רב אחא: "ברוך רופא חנם".
הנכנס לבית הכסא אומר [23] "התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם".
אמר אביי: לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי, אלא לימא "שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם"; כי נפיק - אומר "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חללים חללים; גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם [24] או אם יסתם אחד מהם [25] אי אפשר לעמוד לפניך";
מאי חתים?
אמר רב: רופא חולים
אמר שמואל: קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי [26]! אלא "רופא כל בשר" [27];
רב ששת אמר: "מפליא לעשות" [28];
אמר רב פפא: הלכך נמרינהו לתרוייהו: "רופא כל בשר ומפליא לעשות".
הנכנס לישן על מטתו - אומר מ"שמע ישראל" עד "והיה אם שמוע", ואומר "ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין; יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון; וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע, ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מטתי שלמה לפניך [29] והאר עיני פן אישן המות, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו";
כי מתער - אומר "אלהי נשמה שנתת בי טהורה; אתה יצרתהּ בי, אתה נפחתהּ בי, ואתה משמרהּ בקרבי, ואתה עתיד ליטלהּ ממני ולהחזירהּ בי לעתיד לבא; כל זמן שהנשמה בקרבי - מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, רבון כל העולמים אדון כל הנשמות; ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים".
כי שמע קול תרנגולא – לימא: "ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"; [30]
כי פתח עיניה - לימא "ברוך פוקח עורים";
כי תריץ ויתיב - לימא "ברוך מתיר אסורים";
כי לביש - לימא "ברוך מלביש ערומים";
כי זקיף - לימא "ברוך זוקף כפופים";
כי נחית לארעא - לימא "ברוך רוקע הארץ על המים";
כי מסגי - לימא "ברוך המכין מצעדי גבר";
כי סיים מסאניה - לימא "ברוך שעשה לי כל צרכי";
כי אסר המייניה - לימא "ברוך אוזר ישראל בגבורה";
כי פריס סודרא על רישיה - לימא "ברוך עוטר ישראל בתפארה";
כי מעטף בציצית - לימא "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית"
כי מנח תפילין אדרעיה - לימא "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין"
ארישיה - לימא "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין"
כי משי ידיה - לימא "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים"
כי משי אפיה - לימא "ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים; ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל".
חייב אדם לברך [על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך [ובכל נפשך ובכל מאדך ]]:
מאי 'חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה'?: אילימא כשם שמברך על הטובה "הטוב והמטיב" כך מברך על הרעה "הטוב והמטיב", והתנן על בשורות טובות אומר "הטוב והמטיב", על בשורות רעות אומר "ברוך דיין האמת"!?
אמר רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה [31];
אמר רב אחא משום רבי לוי: מאי קרא? - (תהלים קא א) [לדוד מזמור] חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה: אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה;
רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא: (תהלים נו יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר: 'בה' אהלל דבר' - זו מדה טובה, 'באלהים אהלל דבר' [32] - זו מדת פורענות.
רבי תנחום אמר מהכא: (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, (תהלים קטז ג) [
אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני] צרה ויגון אמצא (תהלים קטז ד) ובשם ה' אקרא [אנה ה' מלטה נפשי];
ורבנן אמרי מהכא: (איוב א כא) [ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה] ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל דעביד רחמנא - לטב עביד", כי הא דרבי עקיבא, דהוה קאזיל באורחא; מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא - לא יהבי ליה, אמר "כל דעביד רחמנא – לטב", אזל ובת בדברא [33], והוה בהדיה תרנגולא [34] וחמרא ושרגא; אתא זיקא - כבייה לשרגא; אתא שונרא - אכליה לתרנגולא; אתא אריה - אכליה לחמרא; אמר "כל דעביד רחמנא – לטב"! ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא, אמר להו: לאו אמרי לכו "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא -
הערות
[עריכה]- ^ דהא רבי יוחנן לא אמר 'צריך לברך' אלא משום דלענין קנייה חדש הוא
- ^ דהא רב הונא לא אמר 'אין צריך לברך' אלא דקנה וחזר וקנה, דליכא חדוש כלל, אבל יש לו וקנה - דאיכא חדוש - מודה הוא דצריך
- ^ בין שיש לו בין שאין לו, הואיל ולא קנה הראשונים ועכשיו קנה
- ^ דאפילו רבי יהודה לא פליג אלא ביש לו וקנה, אבל בקנה וחזר וקנה לא
- ^ לימ"ץ [כנראה טעות סופר וצ"ל לימו"ן = בוץ – אוצר לועזי רש"י] מחמת המים, והוה ליה לזבל
- ^ שמחבלת תבואה של שנה זו, ומברך "ברוך דיין האמת"
- ^ יברך "הטוב והמטיב"
- ^ גירסת רש"י: מאי היא
- ^ הזרע, אלא יקלוט ויהיה ולד ולאחר שלשה ימים אם לא קלט כבר הסריח ואין תפלה מועלת
- ^ שלא תתעבר אשתו ולד אחר ויהיה פוחת צורתו של ראשון ודומה לדג של ים ששמו 'סנדל'; הכי אמרינן במסכת נדה (דף כה:) סנדל דומה לסנדל של ים, ומתחלתו ולד היה אלא שנרצף משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו
- ^ ומי מהני תפלה לזכר אפילו בתוך ארבעים יום? והלא הדבר תלוי בהזרעה תחלה
- ^ הכי גרסינן: משכחת לה דמהניא
- ^ מדריש לחדא משמעות
- ^ מי ש
- ^ שמא תשתכח ממנו, שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד
- ^ בן עזאי אמרה דאמר שתים בכניסתו ושתים ביציאתו
- ^ יזהר בעצמו שלא יפשע, או אם פשע כבר -אל יכנס במקום סכנה
- ^ בית המרחץ
- ^ חפירה שהמים נופלים לתוכה ובני אדם רוחצים על גבי תקרה שעל גבה
- ^ בזרועו החזיק אחד או שנים וזה בזה החזיקו עד מאה ואחד
- ^ דבעי אודויי "שהוצאתני לשלום"
- ^ כלומר: לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים
- ^ אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא)
- ^ מן החללים, כגון: הלב או הכרס או המעים
- ^ מן הנקבים הפתוחים, כגון: הפה או החוטם או פי הטבעת; 'יפתח' קאי אחללים, 'יסתם' קאי אנקבים
- ^ חולים
- ^ כנגד היציאה, שהיא רפואת כל הגוף
- ^ כנגד שהגוף חלול כמו נאד, והנאד הזה - אם יש בו נקב - אין הרוח עומד בתוכו, והקב"ה ברא את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים הרבה, ואף על פי כן הרוח בתוכו כל ימי חייו, וזו היא פליאה וחכמה
- ^ שלא יהא פסול ורשע בזרעי
- ^ שכוי = תרנגול, דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול 'שכוי', כדאמרינן בראש השנה (דף כו.)
- ^ לברך על מדת פורענות בלבב שלם
- ^ 'אלהים' לשון דיין, כמו עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב ח)
- ^ ולן בשדה
- ^ להקיצו משנתו