ביאור:בבלי ברכות דף נד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל [1] - אומר "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה";
מקום שנעקרה ממנו עכו"ם - אומר "ברוך שעקר עכו"ם מארצנו";
[משנה ב] על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים [2] ועל הרוחות ועל הברקים - אומר "ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם" [3]";
על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות - אומר "ברוך עושה בראשית"; [4]
רבי יהודה אומר: הרואה את הים הגדול - אומר "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שרואהו לפרקים; [5]
על הגשמים ועל בשורות טובות - אומר "ברוך הטוב והמטיב";
על בשורות רעות - אומר "ברוך דיין האמת";
[משנה ג] בנה בית חדש וקנה כלים חדשים - אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה";
מברך על הרעה מעין על הטובה [6] ועל הטובה מעין על הרעה [7];
והצועק לשעבר - הרי זו תפלת שוא; [כיצד] היתה אשתו מעוברת ואומר "יהי רצון שתלד אשתי זכר" - הרי זו תפלת שוא.
היה בא בדרך, ושמע קול צוחה בעיר, ואומר "יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי" - הרי זו תפלת שוא.
[משנה ד] הנכנס לכרך [8] מתפלל שתים: אחת בכניסתו [9] ואחת ביציאתו [10];
בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו [11]: נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד [12].
[משנה ה] חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה [13], שנאמר (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך [ובכל נפשך ובכל מאדך ];
'בכל לבבך' - בשני יצריך: ביצר טוב וביצר הרע
'ובכל נפשך' - אפילו הוא נוטל את נפשך;
'ובכל מאדך' - בכל ממונך;
דבר אחר 'בכל מאדך': בכל מדה ומדה שהוא מודד לך [14] - הוי מודה לו;
לא יקל אדם את ראשו [15] כנגד שער המזרח [16], שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים [17], ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו [18] ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר [19];
כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים "עד העולם" [20]; משקלקלו הצדוקים ואמרו 'אין עולם אלא אחד [21]' - התקינו [22] שיהו אומרים "מן העולם ועד העולם" [23];
והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם [24], שנאמר (רות ב ד) והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' [25], [26] ואומר (שופטים ו יב) [וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו] ה' עמך גבור החיל, ואומר (משלי כג כב) [שמע לאביך זה ילדך ו]אל תבוז כי זקנה אמך [27], ואומר (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך;
רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה' [28].
גמרא:
מנא הני מילי [29]?
אמר רבי יוחנן דאמר קרא (שמות יח י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל [אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים].
אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן? והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא [30], נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה, אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: 'כל אימת דמטית להתם - בריך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה"! ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא [31] דערבות [32] וצחא למיא [33]; איתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא, ואישתי, ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא [34] דמחוזא, ונפל עליה גמלא פריצא [35], איתפרקא ליה אשיתא [36] על לגוה [37], כי מטא לערבות בריך "ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל", כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך "ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות"?
אמרי: אניסא דרבים - כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד - איהו חייב לברוכי.
תנו רבנן: 'הרואה מעברות הים [38] ומעברות הירדן [39] מעברות נחלי ארנון [40], אבני אלגביש במורד בית חורון [41], ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל [42], ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה - על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום'; בשלמא מעברות הים, דכתיב (שמות יד כב) ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה [והמים להם חומה מימינם ומשמאלם]; מעברות הירדן, דכתיב (יהושע ג יז) ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עוברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן, אלא מעברות נחלי ארנון מנלן?
דכתיב (במדבר כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה [ואת הנחלים ארנון]; תנא: 'את והב בסופה' - שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל, כי הוו קא חלפי ישראל - אתו אמוראי
עבדי להון נקירותא [43] וטשו בהון [44], אמרי: כי חלפי ישראל הכא – נקטלינון! ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי [45] קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו [46]; כיון דאתא ארון - אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון, ונחת דמייהו לנחלי ארנון; כי אתו את והב [47] - חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה, היינו דכתיב (במדבר כא טו) ואשד [48] הנחלים אשר נטה לשבת ער [49] ונשען לגבול מואב.
אבני אלגביש - מאי 'אבני אלגביש'?
תנא: אבנים שעמדו [50] על גב איש וירדו על גב איש:
עמדו על גב איש - זה משה, דכתיב (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאד [מכל האדם אשר על פני האדמה] וכתיב (שמות ט לג) [ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ה’] ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה [51];
'ירדו על גב איש' - זה יהושע, דכתיב (במדבר כז יח) [ויאמר ה' אל משה] קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו [וסמכת את ידך עליו] וכתיב (יהושע י יא) ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות [עד עזקה וימתו רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב].
אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל - גמרא גמירי לה, אמר: מחנה ישראל כמה הוי? - תלתא פרסי [52], איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו!
אזל, עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי [53] ונקבוה, ונחית בצואריה; הוה בעי למשלפה - משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה, והיינו דכתיב (תהלים ג ח) [קומה ה' הושיעני אלקי כי הכית את כל איבי לחי] שני רשעים שברת, וכדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב 'שני רשעים שברת'? אל תקרי 'שברת' אלא 'שרבבת' [54];
משה כמה הוה? - עשר אמות [55]; שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור [56] עשר אמין - ומחייה בקרסוליה [57] וקטליה.
ואבן שישב עליה משה - דכתיב (שמות יז יב) וידי משה כבדים [58] ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה [ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש].
ואשתו של לוט - שנאמר (בראשית יט כו) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח;
וחומת יריחו שנבלעה - דכתיב (יהושע ו כ) [וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה] ותפול החומה תחתיה [ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר] [59].
בשלמא כולהו ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא הוא?
דאמר "ברוך דיין האמת". [60]
והא הודאה ושבח קתני?
תני: על לוט ועל אשתו מברכים שתים: על אשתו - אומר "ברוך דיין האמת", ועל לוט - אומר "ברוך זוכר את הצדיקים" [61].
אמר רבי יוחנן: אפילו בשעת כעסו של הקב"ה - זוכר את הצדיקים, שנאמר (בראשית יט כט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה [בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט]:
'וחומת יריחו שנבלעה' - וחומת יריחו נבלעה? והא נפלה, שנאמר (יהושע ו כ) [וירע העם ויתקעו בשופרות] ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה [ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר]?
כיון דפותיה ורומה כי הדדי נינהו [62] - משום הכי אבלעה בלועי [63].
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות [64]: יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.
יורדי הים מנלן?
דכתיב (תהלים קז כג-כד-כה) יורדי הים באניות [עשי מלאכה במים רבים] (תהלים קז כד) המה ראו מעשי ה' [ונפלאותיו במצולה], ואומר (תהלים קז כה) ויעמד רוח סערה [ותרומם גליו] (תהלים קז כו) יעלו שמים ירדו תהומות [נפשם ברעה תתמוגג], ואומר (תהלים קז כז) יחוגו וינועו כשכור [וכל חכמתם תתבלע] ואומר (תהלים קז כח) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם, ואומר (תהלים קז כט) יקם סערה לדממה [ויחשו גליהם], ואומר (תהלים קז ל) וישמחו כי ישתוקו [ונחם אל מחוז חפצם], ואומר (תהלים קז לא) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם;
הולכי מדברות מנלן?
דכתיב (תהלים קז ד) תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו (תהלים קז ו) ויצעקו אל ה' [בצר להם ממצוקותיהם יצילם] (תהלים קז ז) וידריכם בדרך ישרה [ללכת אל עיר מושב] (תהלים קז ח) יודו לה' חסדו [ונפלאותיו לבני אדם];
מי שחלה ונתרפא – דכתיב: (תהלים קז יז) אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו (תהלים קז יח) כל אוכל תתעב נפשם [ויגיעו עד שערי מות] (תהלים קז יט) ויזעקו אל ה' בצר להם [ממצוקותיהם יצילם] (תהלים קז ב) ישלח דברו וירפאם [וימלט משחיתותם] (תהלים קז כא) יודו לה' חסדו [ונפלאותיו לבני אדם];
מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן?
דכתיב: (תהלים קז י) יושבי חשך וצלמות [אסירי עני וברזל] (תהלים קז יא) כי המרו אמרי אל [ועצת עליון נאצו], ואומר (תהלים קז יב) ויכנע בעמל לבם [כשלו ואין עזר] ואומר (תהלים קז יג) ויזעקו אל ה' בצר להם [ממצוקותיהם יצילם], ואומר (תהלים קז יד) יוציאם מחשך וצלמות [ומוסרותיהם ינתק], ואומר (תהלים קז טו) יודו לה' חסדו [ונפלאותיו לבני אדם];
מאי מברך?
אמר רב יהודה: "ברוך גומל חסדים טובים";
אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב (תהלים קז לב) וירוממוהו בקהל עם [ובמושב זקנים יהללוהו].
מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר 'ובמושב זקנים יהללוהו' מתקיף לה רב אשי; ואימא כולהו רבנן? מי כתיב 'בקהל זקנים'? 'בקהל עם' כתיב!
ואימא בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן?
קשיא.
רב יהודה חלש ואתפח [65]; על לגביה רב חנא בגדתאה [66] ורבנן; אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא!
אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי.
והא אמר אביי 'בעי אודויי באפי עשרה'?
דהוו בי עשרה.
והא איהו לא קא מודה?
לא צריך, דעני בתרייהו "אמן".
אמר רב יהודה: שלשה צריכין שימור [67], ואלו הן: חולה, חתן, וכלה; במתניתא תנא 'חולה, חיה' חתן וכלה; ויש אומרים אף אָבֵל [68], ויש אומרים אף תלמידי חכמים בלילה.
ואמר רב יהודה: שלשה דברים, [המאריך בהן] מאריכין ימיו ושנותיו של אדם: המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו [69], והמאריך בבית הכסא [70].
והמאריך בתפלתו מעליותא היא? והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
הערות
[עריכה]- ^ כגון הנך דקתני לקמן: מעברות הים, והירדן, ונחלי ארנון כו'
- ^ מפרשים בגמרא
- ^ לפי שאלו נראין או נשמעין למרחוק
- ^ ובגמרא (דף נט.) פריך: אטו הנך דלעיל לאו מעשה בראשית נינהו?
- ^ מפרש בגמרא (נט ע"ב) ולפי שהוא חשוב וגדול מכלן - קבע ליה רבי יהודה ברכה לעצמו;
- ^ "דיין האמת"
- ^ "הטוב והמטיב"; ובגמרא מפרש היכי דמי
- ^ המהלך בדרך וצריך לעבור כרך ושם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות
- ^ מתפלל שיכנס לשלום
- ^ מתפלל שיצא לשלום
- ^ כדמפרש
- ^ נמצאו ארבעה, כדמפרש בגמרא
- ^ מפרש בגמרא
- ^ בין מדה טובה בין מדת פורענות
- ^ לא ינהג קלות ראש
- ^ חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח
- ^ לפי שכל השערים מכוונים זה כנגד זה: שער מזרח, שער עזרת נשים, ושער עזרת ישראל, ופתח האולם, וההיכל, ובית קדשי הקדשים - בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין
- ^ חגור חלול, ונותנין בו מעות
- ^ בגמרא מפרש ליה
- ^ במסכת תענית (פ"ב, דף טז:) אמרינן: אין עונין "אמן" במקדש; המברך אומר בסוף כל ברכה "ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם - ברוך חונן הדעת", וכן בכולם, והעונין אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; וילפינן לה מקרא דתפלת עזרא וסיעתו, ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא "ברוך ה' אלהי ישראל עד מן העולם"
- ^ אין עולם אלא זה
- ^ עזרא וסיעתו
- ^ לומר ששני עולמות יש, להוציא מלב הצדוקים הכופרים בתחיית המתים
- ^ בשמו של הקב"ה, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו
- ^ ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם
- ^ ומן המלאך שאמר לגדעון
- ^ למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם; ובגמרא מפרש מאי ואומר
- ^ פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה' - אף זה המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו: מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור
- ^ מנלן דמברכינן אניסא
- ^ שם מדינה בדרומו של פרת
- ^ בקעה
- ^ שם מקום
- ^ צמא למים
- ^ בשוק
- ^ גמל משוגע שעסקיו רעים
- ^ נפלה חומת בית שהיה סמוך לו
- ^ ונכנס לתוך הבית מפני הגמל
- ^ מקום שעברו ישראל בים סוף
- ^ בימי יהושע
- ^ לקמן מפרש מאי ניסא
- ^ בימי יהושע היה בספר יהושע
- ^ לקמן מפרש
- ^ מערות; מעברות נחלי ארנון = עמק עמוק בין שני הרים גבוהים, והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק; עשו אמוריים מערות בצדי ההרים
- ^ ונחבאו שם
- ^ עובר
- ^ משפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה
- ^ כשחזרו ההרים למקומן
- ^ ושפך
- ^ ההר שבעבר העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר אשר לצד עבר מואב, ושם ארץ מואב 'ער'
- ^ באויר
- ^ לא הגיע לארץ, אלא עמדו באויר
- ^ עוג חשב כן בלבו: מחנה ישראל תלתא פרסי, דכתיב (במדבר לג מט) ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא דוכתא, והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא (עירובין פ"ה דף נה:)
- ^ נמלים
- ^ לשון 'אשתרבובי אשתרבוב': ירדו וגדלו למטה
- ^ שהרי הוא הקים את המשכן, ודרשינן 'הקים את עצמו לקומת המשכן', וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש (שמות כו טז)
- ^ קפץ למעלה
- ^ קבילי"א בלע"ז
- ^ ואינו יכול לפושטן כל היום אלא אם כן תומכים בזרועותיו
- ^ משמע במקומה, ואי אפשר זו אלא על ידי בליעה
- ^ תירוצא הוא;
- ^ שזכר את אברהם
- ^ ואין נפילה ניכרת בה אם לא נבלעה
- ^ והוא דרך נפילה לחומה כזו
- ^ כשיוצאין מן הסכנה
- ^ נתרפא
- ^ שם עירו 'בגדד'; היא עיר החשובה שבבבל משחרבה בבל
- ^ מן המזיקין
- ^ חולה - שהורע מזלו, לפיכך השד מתגרה בו, וכן חיה = אשה שילדה, וכן אבל
- ^ שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים
- ^ רפואה היא לו